Beit Yaakov on Torah, Vayera 13/בית יעקב על התורה·וירא י״ג

אוהוא יושב פתח האהל. הענין בזה, כי השי"ת ברא באדם אותו האבר, ואם האדם לא יצמצם עצמו בזה אזי יוכל להעביר עצמו מן העולם, יותר מע"י הקנאה והכבוד שמעבירין ג"כ מן העולם^נח. ואברהם היה יושב פתח האהל, היינו שהוא היה מצמצם עצמו בזה המקום שנקרא פתח הגוף, וכדאיתא בזוה"ק סתרי תורה (פ' וירא דף צח:) פתח האהל רזא דתרעא דצדק פתחא דמהימנותא דכדין עאל ביה אברהם בההוא רשימא קדישא. ואיתא במדרש רבה (וירא פ' מח) שאברהם יושב בפתחה של גיהנם ואינו מניח ליכנס שמה מי שהוא נמול, היינו שלא ישלוט בו אש של גיהנם במי שצמצם עצמו בזה המקום, כי הוא מדה במדה, לפי שהאדם צמצם אש תאותו השולט בזה המקום לבל יעבור רצון השי"ת, כן הוא המדה אשר גם השי"ת יצמצם אורו לבל ישלוט בהאדם. וענין השם ערלה הוא שהגוף אטום ומכוסה בזה שלא יוכל אורו של השי"ת להאיר בשלימות, וכענין דאיתא במסכת חולין (דף ס.) עמדו דשאים על פתח קרקע ולא צמחו. וכן היה הענין באברהם אבינו קודם שמל עצמו, אשר אמנם היה לו ההכרה בהשי"ת, אבל עוד לא בא להשלימות הגמור, יען כי את זה לעומת זה עשה ה', וכל זמן שהאדם אינו מזוכך לגמרי יש לעומתו הקטרוג למעלה שלא יהיה לו התגלות השם בשלימות, וכאשר האדם משבר כח הגוף שלו ומטהר נפשו לגמרי מתאות והנאת עוה"ז, אז פונה אליו השי"ת ובוקע ומשבר כל המסכים והמקטרגים, ומשפיע לו אורו בשפע רב^נט. ולכן אחר שמל עצמו היה לו התגלות השם באור גדול מאד והיתה השמחה אצלו בשלימות, ולכן כתיב והוא יושב, היינו שהיה בנייחא מאד שבא על שלימותו, והשמחה הזו נשרשת בלב כל ישראל מן היום ההוא והלאה, אשר כל אדם מישראל בעת הוא מכניס את בנו לבריתו של אאע"ה תגדל שמחתו עד מאד וכדאיתא במסכת שבת (דף קל.)^ס: