Beit Yaakov on Torah, Vayera 36/בית יעקב על התורה·וירא ל״ו

אומצות אפה ויאכלו. הנה מצינו בשלשה מקומות ענין אפית המצות, הראשון אצל אברהם במלחמת המלכים, שנאמר שם (לך יד) ויבא הפליט, ודרשו רז"ל זה עוג, ובמדרש רבה (לך פ' מב) ר"ל בשם בר קפרא אמר, הוא עוג הוא פליט, ולמה נקרא שמו עוג, שבא ומצא את אברהם יושב ועוסק במצות עוגות. וכאן אצל המלאכים שבאו אל לוט נאמר ומצות אפה. ועיקר מצות מצה נאמר אצל (בא יג) קדש לי כל בכור. ובכל אלו השלשה מקומות הכונה אחת היא. כי ענין מצה הוא צמצום, היינו שבכל דבר שלבו של אדם נוקפו מפחדו פן לא יכוון לרצון השי"ת בהמעשה ההוא, וירא שמא יחול עליו הקטרוג, אז העצה היעוצה לזה שיסלק נגיעתו מהענין הזה בכל מה דאפשר, ויצמצם עצמו לבל יהנה מזה, ובזה יסלק הקטרוג מעליו. והנה אצל אברהם בהריגתו את המלכים היה הקטרוג למה המית אותם, כי האמנם לא היה להם האמונה בה' בכל זאת לא היה לו להרגם בטרם בוא עתם מן השמים, אבל היה לו לקחת אותם לעבדים. ולבעל הדין היה מקום לחלוק ולומר, מאחר שהשי"ת נותן להם חיים מזה מוכח שהוא רוצה בקיומם, ומי נתן רשות לאברהם להרגם. ולכן נאמר שם ענין אפית המצות, המורה על הצמצום^קכח, וכאשר כן עשה בשובו מן המלחמה שאמר (לך יד) הרמתי ידי אל ה' אם מחוט ועד שרוך נעל, וסילק עצמו בזה מנגיעה שלא יהנה מזה כלום^קכט, ולכן זכה לציצית ולמצות חליצה, כדאיתא במדרש תנחומא (לך יג) בשכר שאמרת אם מחוט אני אתן לבניך מצות חוטין של מצות פתיל תכלת. אמרת עד שרוך נעל אני נותן לבניך מצות יבמה וחליצה. וציצית היא יראה טהורה וברורה, ומצות חליצה שאמר שזכה היינו שלא באורח יבום. והכונה, כי כל נפש בישראל יתקיים לעולמי עד. וכאן אצל לוט ג"כ היה הקטרוג מה נשתנה מכל אנשי סדום, לכן אפה מצות שמורה על ברורין, היינו שנתברר שהצלתו הוא עבור הטוב שיצא ממנו כמאמרם ז"ל, שתי פרידות טובות יש לי להוציא משם, וכן אמרו מצאתי דוד עבדי והיכן מצאתיו בסדום. ואצל קדש לי כל בכור שמה ג"כ היה הקטרוג מה נשתנו אלו מאלו לכן נאמר שם פרשת מצות^קל: