Beit Yaakov on Torah, Vayera 37/בית יעקב על התורה·וירא ל״ז

אויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו'. והטעם מהשייכות מזכירת אברהם להצלת לוט הוא, כדאיתא בזוה"ק (פ' לך דף פ) ששם היצה"ר הוא לוט ואברהם הוא הנשמה ובכתבי האר"י ז"ל (שער הפסוקים פ' לך עה"פ ויהי בימי אמרפל) איתא שלוט הוא מקליפת נוגה שהוא מתערובות טוב ורע, כדכתיב (יחזקאל א׳:ד׳) ונגה לו סביב, היינו שהוא חשך והאור חונה סביב לו. ועיקר ביאת הנשמה לעוה"ז הוא לברר זאת הקליפה ולהעלותה עד רום המעלות. והביאור בזה הוא, כי קליפת נוגה מרמזת לכל דברי הרשות, והאמנם כי המה היתר גמור, בכל זאת צריך בירור, וכמו שאמרו ז"ל קדש עצמך במותר לך. ודרך משל האכילה שהאדם אוכל, אם כי היא היתר, בכל זאת הדבר שקול, כי אם יאכל האדם בקדושה ועל טוב הכונה וילך בכח האכילה ההיא לעבוד את ה' ולעסוק בתורה, אז תתברר אכילתו שהיא כלו טוב ולמצוה ממש תחשב. אבל אם לא יעשה כמו שאמרנו, אז תתברר אכילתו להיות כלו מההיפך^קלא. וכן בכל דבר שבעולם יוכל לברר ולהעלות הכל ולקרב כל הדברים להשי"ת, והבירור הוא בזה שהוא יעשה הטוב אחר קבלתו הכח מדברי הרשות להעלותם לקדושה. ויען כי זאת תורת הנשמה הקדושה שתבא לעוה"ז לברר את הקליפה הזו ולהאיר את החשך שבה^קלב, לכן היה מהצורך להציל את לוט, בכדי שיהיה לאברהם עסק בעבודתו עבודת בוראו יתברך: