Beit Yaakov on Torah, Vayera 4/בית יעקב על התורה·וירא ד׳

אוירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל וגו'. בזוה"ק (וירא צז.) רבי חייא פתח הנצנים נראו בארץ, כד ברא קוב"ה עלמא יהב בארעא כל חילא דאתחזי לה וכלא הוה בארעא ולא אפיקת איבין בעלמא עד דאתברי אדם וכו' כגוונא דא שמים לא יהבו חיליהון לארעא עד דאתא אדם, הדה"ד וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו'. הענין בזה הוא, דהנה ראשית בריאת העולם היה בהשם אלהים, שמזה השם יתחייב גבולים והגדרות והדרגות בעולם, ולכן לא התכללו הברואים זה בזה מגודל יראתם, כי כל פרט מהבריאה היא מדוגלת ומצויינת לענין מיוחד, שעל ידה יתראה כבוד שמים בענין מיוחד. וכל זמן שלא נתגלה השם יקו"ק לכללם יחד בעיקר ושורש אחד, לא רצו להתערב זה בזה, כי לא היה בהם עוד כח התכללות, כי כל אחד מסתפק בקב שלו ובחלקו. וגם היראה גבר אז לבלתי יצא שום פרט בריאה מגבולה, וזה הוא דאיתא בש"ס (חולין ס:) מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע, מפני שיראו להשפיע אחד לחבירו, פן יסתר אורו בצאתו חוץ לגבולו ויפסיד כחו. כי כל דבר כשהוא דבוק בשרשו יש לו בטוחות יותר. עד שנתגלה בעוה"ז השם יקו"ק בבריאת הצורת אדם, שזה השם רומז לאחד כל הבריאה להתכלל לענין אחד, שיתראה תכלית הבריאה לכל בריה שנבראת לכבוד השי"ת, ובזה יחפצו להתכלל חדא בחברתה, מחמת שרואה היא שגם השניה נבראת להגדיל על ידה כבוד שמים, וממילא אין כ"כ יראה שלא תרצה בהתכללות, וגם הגדול ירצה להתערב עם הקטן, מאחר שע"י צירופם יתגדל ויתקדש שמיה רבא. כי בבריאת אדם נתגלה שם הוי"ה, כדכתיב (בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וגו'^יב. ומתחיל בענין בריאת האדם, שזה הוא גמר שיתוף מדת הרחמים, כי נשמת אדם מחצבה היא ממקור החיים גבוה מעל גבוה, ואיך היא מתרצה להתערב עם גוש עפר מן האדמה, גוף החומרי גדל הסתר ושכחה, ומשנים אלו שיתף הקב"ה וצירף אותם בבריאת אדם בבנין אחד יעמדו יחדו. וזה רומז שהשי"ת האיר באור הרחמים לעוה"ז, ופתח אור הנעלם בנפחו נשמת רוח חיים באדם, וכדאיתא (ספר הקנה בראשית) מאן דנפח מתוכו נפח, כי באמת הנשמה נחצבת ממקום שגם חשך לא יחשיך שם ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, ושם אין שום חילוק בין הדומם ובין האור, כי שם גם הדומם מלא חיים, ומזה רואה הנשמה שלא תפסיד כלום כשתרד להתערב עם בשר ודם^יג:

בוגמר הסכמת האור לירד לעולם ההסתר התחיל באאע"ה בשעה שנמול, וכדמסיים בזוה"ק (שם), עת הזמיר הגיע בשעתא דאמר ליה קוב"ה דיתגזר וכו' כיון דאתגזר מיד הנצנים נראו בארץ אתתקנו ואתגלו כל חילין בארעא. היינו שבעת ההיא נתגלה מפורש שלא תתיירא הבריאה מלהתחבר ולהתערב אחד בחבירו, כי בטוחה היא שהחלק שחלק לה השי"ת זה ודאי לא תפסיד, וכמו שהבטיח הקב"ה לאאע"ה אני הנה בריתי אתך, כי בזה הבטיחו הקב"ה שהוא קשור ודבוק עמו אף בשעה שאינו עוסק בעבודה, וכדאיתא בש"ס (מנחות מג:) שדוד המלך ע"ה אמר למנצח על השמינית בשעה שראה עצמו ערום ודאג שהוא ערום בלא מצוה, וכשנזכר במצות מילה שמח ואמר שירה, כי מצוה זו היא בתמידות עם האדם. אכן אח"ז נאמר לאאע"ה ואתה את בריתי תשמור, שאם תרצה להרחיב קדושתך בעולם ולא תפסיד הקדושה בהתפשט כח קדושתך לקיים, כדכתיב (תהילים ע״א:י״ד) ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך, אזי מוכרח אתה לעבוד את השי"ת מצדך, לידע שהשי"ת הוא הנותן בך כח קדושה לדעת כי אני ה' מקדשכם, כי ע"י שהאדם עושה מכח קדושתו קומה שלמה שתכלול כל מה שתוכל לכלול בתוכה, שהצורת אדם עושה התכללות מכל הברואים שיקבלו זה מזה ויעשו כולם אגודה אחת, כדכתיב (ישעיה ו) וקרא זה אל זה, ומתרגמינן ומקבלין דין מן דין, והוא שהדומם נותן כחו בהצומח והצומח בחי, כי בהם נמצא כחות גדולים ועצומים כדכתיב (איוב ל״ה:י״א) מלפנו מבהמות ארץ, ואמרו ע"ז בש"ס (עירובין ק:) אלמלי לא נתנה תורה היינו למדין דרך ארץ מתרנגול וכו' וכל אלו הכחות יתכללו באדם, והאדם יעבוד בכח כולם את השי"ת:

גושלימות ענין זה נעשה באברהם אבינו, בשעה שקיים מצות מילה, שקבע בגופו אות ברית קדש קיים לעד וכדאיתא בזוה"ק (וירא צח.) שכאן נזכר השם הוי"ה, שמתחלה לא נראה לו באתגלייא כדכתיב (לך טו) היה דבר ה' אל אברם במחזה, ונפל על פניו, כי לא היה בו כח להביט באור בהיר, וכאשר קיים מצות מילה היו נקראים כל הטובות שקיבל עד עתה שביגיע כפיו באו לו, ובזה היה ניכר שלה' הארץ ומלואה ומלא כל הארץ כבודו^יד. ואף שגם בדורות הראשונים היו ביניהם צדיקי עולם נח ושם ועבר, שגם הם היו מצמצמים את עצמם בעולם. אכן לעשות השתנות בגוף הבריאה, זה הכח לא היה בהם, רק אאע"ה היה הראשון שקיים זאת, ובזה יצא חוץ להגבול והדרך שדרכו בו הדורות הראשונים, לכן היה המדה שהתגלות השי"ת אליו יהיה ג"כ בגודל בהירות בהתגלות חוץ לגבול. כי באמת חפץ השי"ת להגדיל ולהאדיר הצורת אדם בעולם^טו, ומה הוא עיקר הכח מהצורת אדם, כח הדבור שנמצא באדם, שהציב השי"ת בעולם שהאדם יחוה אף דעתו בהנהגת השי"ת, ותגזר אמר ויקם לך וכדאיתא במדרש (ויקרא ב) כי מדי דברי בו, די דבורי שנתתי בו, וכדאיתא בזוה"ק (תזריע מו:) ויהי האדם לנפש חיה, והות באדם לרוח ממללא דיכלא למללא קמי מלכא מה דלית כן בשאר בריין. וענין כח הדיבור בעוה"ז הוא, שע"י הדיבור יכול האחד להתחבר עם חבירו ולהטות דעתו לדעתו. ושורש כח הדיבור למעלה, הוא הכח תפלה, וכדאיתא בגמרא סוכה (יד.) למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר מה עתר מהפכת התבואה בגורן ממקום למקום אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות, לזה ניתן כח באדם שיוכל לעשות גוף הבריאה, ובזה יכוון לרצון השי"ת להרבות הון בקדושה שיתקיים בו לעד בקביעות^טז. וזה הוא דכתיב, וירא אליו ה' והוא יושב פתח האהל, ודרשו ע"ז (וירא רבה מח) שביקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד, שזה מרמז על שיש לו קנין קבוע בקדושה, שזה נקרא יושב, לפי שקדושה מוטבעת בגופו ואינו צריך לגודל עבודה בכל פעולותיו^יז. וכדאיתא בש"ס (מגילה כא.) גבי משה רבינו ע"ה שהיה עומד ולומד יושב ושונה, שמתחלה עד שיקבעו בו ד"ת צריך האדם לעבוד, ועבודה הוא מעומד, כדכתיב (שופטים יח) לעמוד לשרת, שאז אינו מביט כלל לשום מקום פרטי בנפשו, רק לנותן התורה, כל זמן שלא קנה אותה. אבל אחר שקנה ד"ת, שאז תורה דיליה היא, אזי הוא יושב בנייחא לראות ולעיין בחושבניה איזה הוא הקנין שקנה, וירחיב ויתפשט אותו על כל פרט ופרט. והשכינה היתה עומדת, זה מרמז על שהשי"ת היה מצפה שיגיע העת שיוכל להשפיע לו עוד יותר ויותר קנין בד"ת, היינו שבעת שיגמור לברר ולחזק כח הכלי קיבול שלו שיוכל לקבל יותר, אזי יתן לו השי"ת עוד יותר כפי שיוכל הכלי קיבול שלו שאת, זה נקרא אצל השי"ת בחינת עמידה, כי לעתיד שיהיה השם שלם והכסא שלם, היינו שיגמור השי"ת ליתן כל הטובות לישראל (וכמש"נ בענין שמיני עצרת)^יח. כי לעת עתה הם כל הטובות בבחינת מטי ולא מטי, כדאיתא בזוה"ק (בראשית טז:), אבל אז יהיה השי"ת עם עמו ישראל בבחינת ישיבה, וכדאיתא בש"ס (ברכות יז.) צדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה. וכאן נאמר, שהשכינה היתה עומדת ואברהם היה יושב, כי אאע"ה אחר מצות מילה נתברר בכל הבירורין בשלימות, לכן כתיב בו ישיבה. והשכינה היתה עומדת, לרמז בזה שכביכול לא יצא ידי חובתו נגד אאע"ה, שאחר שכבר בירר את עצמו בכל אשר פעל ועשה, א"כ מדוע לא נתן לו השי"ת כל הטובות בשלימות. אבל לעתיד, שאז יתן השי"ת לישראל כל הטובות בשלימות, יהיה גם השי"ת בבחינת ישיבה: