Beit Yaakov on Torah, Vayera 5/בית יעקב על התורה·וירא ה׳

אוירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום. בזוה"ק (וירא צח.) תא חזי דעד לא אתגזר אברהם לא הוה עליה אלא האי דרגא, כיון דאתגזר מה כתיב וירא אליו ה' למאן דהא לא כתיב וירא ה' אל אברם, דאי לאברם מאי שבחא הכא יתיר מבקדמיתא עד לא אתגזר וכו' אלא רזא סתימא איהו, וירא אליו ה' לההוא דרגא דמליל עמיה מה דלא הוה מקדמת דנא עד לא אתגזר, דהשתא אתגלי קול ואתחבר בדיבור כד מליל עמיה. הענין בזה, דהנה להאבות הקדושים נגלה הקב"ה בשם שד"י, כדכתיב (וארא ו) וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. השם יקו"ק מרמז על אורו של השי"ת שנמשל לאור אבוקה דבעית ומאויים כדאיתא בש"ס (פסחים ח.), ואין בכח הברואים לקבל זה האור הבהיר אך ע"י נרתק מהשם שד"י, שמרמז על צמצומים, שיאמין האדם שנמצא מושל ושליט בעולם שברא את כל הנמצא בעולם ומנהיג העולם כלו כרצונו, ועי"ז יש כח באדם להסתלק מכל הנאות עוה"ז, וע"י זה השם שד"י יוכל האדם לקבל האור משם הוי"ה, ויקרא על שם האדם שביגיע כפיו זכה להמראה הגדול הזה. והוא כדוגמת אור השמש שאין בכח הברואים לקבלו אך ע"י מגן. ולעומת זה הם שמות הקדושים יקו"ק אלהים, שהשם אלהים הוא מגן להשם הוי"ה שעי"ז יוכלו הברואים לקבלו^יט, וכדאיתא בזוה"ק (פקודי רכד:) כי שמש ומגן ה' אלהים, שמש דא הוא רזא דשמא קדישא יקו"ק ומגן דא הוא רזא דשמא קדישא אלהים. ולזה היה התגלות השי"ת להאבות בשם שד"י שמרמז על צמצום, ואף שגם באברהם כתיב וירא אליו יקו"ק, אכן שלא השיגו את השם הוי"ה כי אם ע"י כח עבודה שהיה להם מקודם. והוא כגוונא דשבת, שבעוה"ז הוא הצמצום היותר גדול בכל הפעולות, והוא רומז על טובה שיהיה לעתיד שאז לא יצרך אדם לפעולותיו ומעשה ידיו, כדאיתא בש"ס (שבת ל:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת וכו', כי הטובות מעוה"ז נגד הטובות שיהיו לעתיד הם כחלום נגד הפתרון, וכדכתיב (תהילים קכ״ו:א׳) בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, וכדאיתא בש"ס (ברכות נו.) ראיתי בחלום שתי ידי שנקצצו ופתר לו שזה סימן שלא תצטרך למעשה ידך. וכן הוא יום השבת בעוה"ז, שנראה לצמצום היותר גדול בכל המלאכות מאכילה ואפיה ובישול ולבישה, כמו שנחשבו כל הל"ט מלאכות בש"ס (שבת עג.), ובעומק רומז זאת, שע"י הצמצומים והעבודות מעוה"ז יוכל האדם להרגיש הטובה והנייחא שבונה השי"ת על לעתיד^כ. וכמו שתקנו אנשי כנה"ג (בנוסח התפלה) קדשנו במצותיך, קדושה מרמז על שמחה של מצוה, שבעוה"ז נראה שאדם סובל ממעשה המצות, וכדאיתא בש"ס (ברכות יז.) חד אמר אלופינו בתורה ומסובלים במצות, אבל לעתיד אז יהיה לאדם שמחה בכל המצות ולא יהיו דומות עליו כמשא אשר יכבד עליו^כא:

בוכן היה העסק של הקב"ה עם אבותינו הקדושים, שלא נגלה עליהם הקב"ה רק באספקלריא דלא נהרא, וע"י הצמצומים השיגו את השם הוי"ה, ולמשה רבינו ע"ה נגלה השי"ת באספקלריא דנהרא, כדאיתא בזוה"ק (וארא כג:), וע"ז מרמז השם הוי"ה שהשי"ת הראה לו מתחלה את השורש מכל הטובות, ומזה היה מבין הלבושים מהטובות ומה הם העבודות הצריכים לזה, ולכן נאמר (וארא ו) ושמי ה' לא נודעתי להם, לא הראיתי להם לא נאמר אלא לא נודעתי, כדאיתא בזוה"ק (וארא שם) שבשם הוי"ה הוא רק ידיעה, כי אספקלריא דנהרא הוא רק בסתימו דעיינין, כדאיתא (שם) עינא סתים וגליא סתים חמי אספקלריא דנהרא, כי לראות ולהשיג זאת מבורר אין בכח שום בריה, כי לא יראני האדם וחי, רק הוא בבחינת וסגנון ידיעה שמרמז על חיבור כדאיתא (בתיקוני זוהר תיקון סט דף צט.) לית זווג אלא בדעת והאדם ידע וגו' ובזה יוכל האדם להיות לו השגה. ובהשם שד"י שהוא באספקלריא דלא נהרא נאמר בו לשון ראיה, שהוא בחזוי דעיינין, וכדאיתא בזוה"ק (וארא כג:) סתים עיניך ואסחר גלגלך ויתגליין אינון גוונין דנהרין וכו' ורזא דא דעינא סתים וגליא סתים חמי אספקלריא דנהרא אתגלייא חמי אספקלריא דלא נהרא, ועל דא וארא באספקלריא דלא נהרא וכו' כתיב ביה ראיה, וכדאיתא (שם בזוה"ק) באל שדי באינון גוונין דאתחזיין, לכן נאמר בו לשון ראיה. וזה הוא דאיתא בזוה"ק (וירא צח.) מאי שבחא הכא יתיר מבקדמיתא, עד לא אתגזר אלא רזא איהו וירא אליו ה' לההוא דרגא דמליל עמיה מה דלא הוה מקדמת דנא. והוא כי אחר מצות מילה השיג אאע"ה אהבת השי"ת עד אין סוף, לעבדו בכל לבבו נפשו ומאודו, עד שהיה בו כח להעלות אף את בנו יחידו לעולה מאהבת השי"ת הבוער בקרבו:

גואף גם זאת אנו רואין, שעד היום הזה בוער בישראל אהבת השי"ת לקיים זו המצוה בשמחה, וכדאיתא בש"ס (שבת קל.) כל מצוה שקבלו ישראל עליהם בשמחה עדיין עושים אותה בשמחה. ואאע"ה שהיה המקור הראשון מזו המצוה, היה כלול בו השמחה והאהבה מכל בני ישראל ממשך כל הששת אלפים שנה^כב. לזה נתגלה אליו עתה השם הוי"ה, אחר שהיה לו מתחלה עבודות גדולות וצמצומים רבים מלבושין של רצון השי"ת, וע"י הלבוש בא לפנימיות רצון השי"ת, וזהו לההוא דרגא דמליל עמיה מה דלא הוה מקדמת דנא. וע"ז מרמז ג"כ מה דכתיב וירא אלי"ו, היינו להשם שד"י, שהוא הדרגא דמליל עמיה מקדמת דנא, שהיה עובד בכל העבודות וצמצומים, עי"ז נתגלה עתה אליו השם הוי"ה. והעומק מזה הענין הוא, שמזה שהשי"ת צוה לאאע"ה למול בשר ערלתו הבין עד היכן עולה הדרגא דיליה, שמזה המאמר שאמר השי"ת אליו ואתה את בריתי תשמור, הבין שבאמת הוא אני הנה בריתי אתך, והוא ע"י שמסר נפשו להשי"ת וקרא שמו בפי כל, לכן האיר לו השי"ת בעוה"ז על ההוא דרגא דמליל עמיה גודל התגלות אור שלא בהדרגה, ועתה מסר לו את האור הזה בתפיסתו^כג. ומשה רבינו ע"ה חמי באספקלריא דנהרא, שמהגבולין של מעלה הבין הגבולין של מטה, משה הוה סליק מעילא לתתא, והאבות הקדושים מתתא לעילא, וכדאיתא בזוה"ק^כד. וכן הוא בכל פרט נפש, שכמו שחלק לו השי"ת כח קדושה כן לעומת זה יש לו מניעת היצר, ובכח קדושה שבו יוכל להתגבר על יצרו, ומזה הם כל המדרגות לכל חד וחד כפום עבודתו, כפי דרגא דיליה^כה: