Beit Yaakov on Torah, Vayera 40/בית יעקב על התורה·וירא מ׳

אוה' פקד את שרה כאשר אמר. זשה"כ (ישעיהו נ״א:א׳) שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה' הביטו אל צור חוצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו, כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. רודפי צדק, היינו מי שהולך בתמימות ובישרת לב. מבקשי ה', היינו מי שמחפש ודורש תמיד אל הרצון של השי"ת. הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו ואברכהו וגו', היינו שאאע"ה היה דבוק תמיד להשי"ת באחדות הפשוטית, ולזה לא היה ראוי להוליד, כי ההולדה לא תוכל להיות כי אם ע"י הסתרה, כדאיתא בזוה"ק (לך פה:) ודא בחילא דדכורא אשתכח איבא דנוקבא, וכדאיתא במדרש רבה (תזריע יד) רבי אחא אומר אפילו חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהיה בו צד אחד מעון. וביאור דבר זה הוא, כי כל הולדה הוא מה שיתרבה ויתהווה דבר חדש, וזה הוא על ידי זווג, והזווג אינו כי אם משני הפכים שהם זכר ונקבה, אור וחושך, היינו שהאור פועל בחושך להוליד ולהוציא גם ממנו האור. אבל מי שהוא עומד תמיד בבהירות פנים בפנים להשי"ת לא יהיה מזה שום הולדה והתרבות^קלז. וכמו שמצינו בגמרא שיש כמה סלקא דעתך לבסוף שיאמר קא משמע לן, ובעת שיתחדש הקמ"ל אין שום מקום עוד להס"ד, כי ההשערות יוכלו להיות רבות, אבל האמת אינו רק אחד. ועל זה ירמוז מאמר המדרש רבה (תצוה פ' לז) כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך וגו' הרע לו א"ל תורה היתה לי ונתתיה לך וכו' משל לחכם שנטל קרובתו ועשתה עמו עשר שנים ולא ילדה וכו'. והכונה בזה הוא, כי ענין העבודה לא יכלה להיות ע"י משה, בהיותו קרוב להמאציל ב"ה ועומד תמיד בבהירות נגדו ואז אין שייך שום עבודה, כי כל העבודות המה לבקוע דרך כל ההסתרות ולהכיר את המלך מלכי המלכים הקב"ה, אבל מי שהוא עומד בהיכל המלך אין צריך לכל זה. וכן אברהם עצמו ראה באצטגנינות שלו שלא יוליד, כי לא היה בו מעלמא דפרודא כלום, היינו שלא היה בו מאיבא דנוקבא כלל, ולא היה נסתר מנגד עיניו יראת השי"ת אף רגע אחד, והיה מוסר להשי"ת כל קניניו^קלח, כדאיתא בש"ס (ב"ב טז) עפרא לפומא דאיוב איהו באחרנייתא אברהם אפילו בדידיה לא אסתכל. ואשה מרמזת על כלל כח הגוף כדאיתא בזוה"ק (וישב קפב.) ובגין כך האשה דא היא גופא וכו' ובתיקוני זהר (תיקון ע דף קלד) ומרמז על כל קניני העוה"ז, ואאע"ה לא פנה להסתכל בהם, רק היה מוסר אותם בחזרה להשי"ת, ולזה היה צריך להיות בין הפלשתים ולכנוס בהסתרתם קודם לידת יצחק, למען העלות מההיפך את הנפש היקרה הזו, כי פלשתים הוא מלשון מפולש שהיו מפולשים לכל התאות וכדאיתא בלקוטי תורה (בשלח בענין פלשתים ומקורו בזוה"ק נשא דף קכז בענין שמשון) ובמדרש שוחר טוב (מזמור צג) נהרות אלו פלשתים וכו', היינו שזה הוא הענין פלשתים, שהתפשטו עצמם מזרם ושטף כמו מים בלי שום מעצור^קלט, עד שבכל השורש שלהם אף לידה לא נאמר, רק כתיב (נח י) אשר יצאו משם פלשתים, שזה מורה על בנין שרשם שהוא בלא דעת כלל, וכדאיתא בזוה"ק (בראשית נה.) דלא כתיב ויולד. ומזה נתהווה כח לידה באאע"ה, שהוליד נפש יקרה בקדושה בחיי עולם, לעומת כח ההיפך שהיה בהם, כי פלשתים המה כח הגבורה שבעולם, אבל בהם היה כח זה בהתפשטות בההיפך, ויצחק אבינו ע"ה הוא מדת הגבורה דקדושה, שהאדם יברר את עצמו אף במקום הסתרת האור שאין שם עיינין, יכניס גם שם עיינין^קמ:

בוכן מצינו בדוד המלך ע"ה שהוציא כלי זמר לשורר בבית המקדש מגת, שהוא מפלשתים, כדכתיב למנצח על הגתית. היינו אף ששם הוא הסתרה מאור, שהם מתפשטים בלי מעצור ולא נראה שם העיינין, ודוד המלך ע"ה הוציא גם משם האיך לשבח להשי"ת מתוך ההסתר הזה, וכמו שמוכח מהמזמורים שנאמר בהם על הגתית, שהמה להוציא אור מתוך ההסתר. א) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (מזמור ח), ב) תקעו בחודש שופר (מזמור פא)^קמא, ג) גם צפור מצאה בית (מזמור פד). וזהו דאיתא בתנחומא (פ' וירא) וה' פקד את שרה זשה"כ (ישעיהו מ״ד:כ״ו) מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים. מקים דבר עבדו זה אברהם, ועצת מלאכיו ישלים אלו המלאכים שבשרו אותו. האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה, ומה ענין זה לכאן, אבל כשם שנתיאשו ממנה האומות באמרם שלא תבנה והיא תבנה, שנאמר, האומר לירושלים תושב, וכתיב כי בנה ה' ציון, ואם תמהים אתם על זה, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, כשם שעשיתי לאברהם ולשרה כן אעשה לירושלים. מקים דבר עבדו, היינו כשהשי"ת מבטיח לאדם טובה בטח תקוים, כי אין השי"ת חוזר בו כדאיתא (וירא רבה נג), אבל על הרעה חוזר בו כדכתיב וינחם ה' על הרעה. והענין בזה הוא, שהמאמר מהשי"ת לטובה לא יבטל בשום אופן, אף אם האדם יתייאש ממנה, וכמו שמצינו באאע"ה ושרה שהיה נסתר מהם לגמרי ולא התבוננו מצדם איך תחול עליהם ישועת השי"ת, ונתייאשו לגמרי עד שלא היה להם אף קווי וחשק להתפלל על זו הישועה, מ"מ הושיע להם השי"ת בגבול תפיסתם^קמב, כדאיתא במס' שבת (קנו:) מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח. כי בכח השי"ת להושיע גם בישועה כזו אשר אברהם אבינו יהיה ראוי להוליד בעולם, וגם בהיותו בעוצם בהירתו, כי יהפוך המזל. כן נאמין באמונה שלמה שיתקיים הכתוב כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה, כי עיקר הישועה שאדם נענה הוא בהיסח הדעת, שאינו רואה מצדו שום עצה איך תחול עליו ישועת ה', אבל הוא מאמין כי מצד השי"ת הוא כל יכול ולא יבצר ממנו מלהושיע אף גם זאת שאין בתפיסת שכלו, כן גם ישועת ציון תבא בהיסח הדעת, כדאיתא (במס' סנהדרין צז.) שלשה דברים באים בהיסח הדעת ומשיח אחד מהם. ואף שעכו"ם מבזים עלינו שצורנו מכרנו וה' הסגירנו אי אלהימו צור חסיו בו (האזינו לב), ע"ז אמר הנביא הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, היינו כמו שהם נתייאשו ולא היה להם שום צפוי לישועה ובכל זאת נושעו, כן אתם תושעו, כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה. וכמו שאמר אאמו"ר זצללה"ה (מי השלוח ח"א מסכת בכורות (ח:) ד"ה מלחא, ח"ב פרשת עקב ד"ה המוציא, ישעיה (נא) ד"ה הביטו) שהנביא נחם את ישראל באמרו הביטו אל צור חצבתם וכו'. היינו התיצבו וראו את ישועת ה' כי קרובה היא, הלא אם אברהם אביכם אשר מצד המערכת לא היה לו בטבע שום הולדה והיה מחויב להיות אחד, והקב"ה שינה בשבילו את כל המערכת, וכל שכן הוא שיושיע את ישראל וירושלים, בשגם כבר שכן שמו הגדול ביניהם והתקשר עמם, לכן ודאי הוא כי יתעורר במהרה וישוב לביתו ברחמים לעולמי עד אכי"ר: