Beit Yaakov on Torah, Vayera 39/בית יעקב על התורה·וירא ל״ט

אוה' פקד את שרה כאשר אמר וגו'. והענין בזה דכתיב אָמָר בקמ"ץ תחת המ"ם, שהוא לשון התפעל, להורות בזה שהישועה היתה מהשי"ת כפי שפעלה תפלת אברהם אבינו ע"ה, וכפי תפיסתו והשגתו כן פעלה תפלתו אצלו יתברך. וביאור זה הענין, כי לפעמים באה להאדם השפעה מן השמים, אבל אינה מבוררת אם היא מרצונו הטוב יתברך, אבל תוכל להיות מבתר כתפוי ומטעם חוצפא כלפי שמיא דמהני. וכאן מעיד הכתוב, שהשפעת השי"ת לאברהם היתה טובה מבוררת מעומק רצונו יתברך לפי תפלתו הזכה והמבוררת, וכדאיתא במדרש תנחומא (פ' חיי) אבא שאול אומר אם כוון אדם את דעתו בתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת, שנאמר, תכין לבם תקשיב אזנך, ואין לך אדם שכוון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו וכו'. והבירור האמיתי בתפלה הוא, כמו שמצינו אצל דוד המלך ע"ה באמרו (תהילים קל״ט:כ״ג-כ״ד) חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם. והוא, שאם תפילתי זכה, והטובה שאני מתפלל עליה תעזרני להרבות כבוד שמים, אז אחלה פניך שתענה אותי ותתן לי שאלתי, אבל אם גלוי לפניך שזו הטובה שאני מתפלל עליה תסיר אותי מיראתך ומרצונך, אז גם אנכי אינני חפץ בהטובה שתשפיע לי. וכמו שאמרו בגמרא (כתובות דף פג.) נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה^קלה. והשי"ת הראה לאברהם אבינו ע"ה שהוא מתנהג עמו מדה במדה, וכמו שהוא אינו חפץ רק בטובה כזו שיתרבה ממנה כבוד שמים, כן השי"ת אינו חפץ כי אם בעצם חייו של אאע"ה. ועל אופן הזה יבחרו כל ישראל בשורש לבם לקבל הטובה מאתו ית', כמו שמצינו אצל שלמה המלך ע"ה, בעת שגמר בנין בית המקדש בית תפלה לכל חי, אמר בתפלתו (מלכים א ח׳:ל״ט) כל תפלה כל תחנה אשר תהיה וגו' לכל עמך ישראל וגו' ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם. היינו, שהשי"ת יודע את מעמקי לב ישראל שלא יתרצו בטובה שאינה מבוררת, לכן אמר, אם גלוי לפניך שע"י הטובה יתרבה כבוד שמים בעולם תן לו, ואם גלוי לפניך שהטובה תסיר את לבו מאחר רצונך, אשר גם הנפש מישראל מצדו איננו חפץ בטובה כזו בשורש לבו, אז תעזור לו שיסיר החשק מלבו שלא יכסוף לזו הטובה עוד. אבל הנכרי שיתפלל בבית הזה על איזה טובה תן לו כל מה שיבקש, אף אם ידעת שבאמת איננה טובה לפניו בשורש, לכן לא נאמר בהנכרי כפי אשר תדע לבבו^קלו. וזה הוא ג"כ הטעם שישמעאל בן אברהם נענה באשר הוא שם ונידון לפי השעה שעמד בה, אף שקטרגו המלאכים שעתיד להרע לישראל אחר זמן, ובישראל אמרינן אצל בן סורר ומורה שהוא נידון על שם סופו, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב. נשמע מזה שלישראל נמצא השי"ת בגודל אהבה והוא מביט אל עומק ושורש לבם, שהוא מכיר אותם שהם עצמם מסכימים לזה ברצונם הטוב: