Beit Yaakov on Torah, Vayera 6/בית יעקב על התורה·וירא ו׳

אוירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל וגו'. בזוה"ק (וירא צח.) וירא אליו ה' לההוא דרגא דמליל עמיה מה דלא הוה מקדמת דנא. והענין בזה הוא, כדכתיב (ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך, והוא כי הדברי תורה ומצות נראים בעוה"ז לאדם כגזירות וחוקים, ודומות עליו לעול ולמשא אשר יכבד עליו, אכן כאשר יגלה השי"ת את האור הגנוז בהם לעיני אדם, אז ימלא שחוק פיו ויקיים את כל הד"ת בשמחה ורצון הלב, כמו שישמח האדם עתה בעוה"ז אם יהיו לו תענוגי עוה"ז בהרחבה, כן ישמח האדם לעתיד כאשר יקיים רצון השי"ת. וזה הוא כוונת הכתוב קומי אורי, שיהיה קיום והתחזקות להאור הגנוז גם עתה בד"ת ומצוות, כי בא אורך, כאשר יתגלה האור העליון מד"ת^כו. וזה הוא כוונת הזוה"ק, וירא אליו ה' לההוא דרגא דמליל עמיה מה דלא הוה מקדמת דנא, היינו אותן הדרגין עצמן שהיו לו עד עתה רק שהיה סובל מהם, ועתה הופיע בהם אור השי"ת בהגלותו אליו, כי לא נאמר לו כאן שום מאמר ודבר חדש. והבשורה שנתבשר מלידת יצחק היה ע"י המלאכים. אכן שעתה נתגלה לו האור הטמון וגנוז בכל הפעולות ועבודות שפעל עד עתה, שבשעת עשייה היו דומות עליו לסבל, מפני שלא ראה האור הגנוז בהם, ובזה ההתגלות ראה את האור הכלול בהם, והרגיש בזה עצמו שמחה ורצון הלב מה שלא היה לו עד עתה, כי ד"ת היו כליותיו נובעין לו אף קודם זה ההתגלות כדאיתא במדרש רבה (חיי סא), ועתה היה ההשפעה מד"ת באור ושמחת הלב עד אין שיעור:

בוכן נראה אף בימינו חילוקים בין אנשים גדולים יקרי הערך, שלפעמים עובדים את השי"ת בשמחה וזריזות וחריצות, ולפעמים אין בוער בם כ"כ החשק והזריזות לקיים רצון השי"ת, עד שצריכים להכריח את עצמם לעבודת השי"ת. וכן הוא הענין ג"כ באאע"ה, שאף שגם מתחלה קודם שמל את עצמו קיים את כל התורה כולה, אכן שהיה צריך להכריח את עצמו בכח מפני שגופו לא היה מזוכך עוד כ"כ שימשך אחר רצון השי"ת, לזה היה דומה עליו כמשא, כדאיתא בש"ס (ברכות ז.) לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, היינו שהיה נראה לו מה שקיים רצון השי"ת כמשא, שיש לו אדון הגוזר עליו, והוא העבד המוכרח לעשות כפי אשר יצווה, וכענין דאיתא ג"כ בש"ס (ברכות יז.) אלופינו מסובלים, אלופינו בתורה ומסובלים במצות, כי אדון ואלוף הם ענין אחד. וכ"ז היה קודם שמל את עצמו, אבל אחר שמל את עצמו נתגלה לו אור חדש בזה עצמו, וקיים כל הד"ת בשמחה ורצון הלב, מפני שעתה גם גופו היה נמשך אחר רצון השי"ת^כז, ולא היה צריך להכריח את עצמו כמקודם, אך גם בלא דעת היה נמשך אחר רצון השי"ת, ולא היו המצות דומות עליו כמשא, כי ראה שהמצות נושאות אותו כמו שהארון היה נושא את נושאיו, והיה בו בקביעות, מפני שזו המצוה היא בתמידות עם האדם בלי הפסק, ואף במקום שאין בו דעת כגון בשינה ובבית המרחץ^כח. וזה הוא דאיתא במדרש רבה (ויקהל מח) בעוה"ז רוחי נותנת בכם חכמה אבל לעתיד רוחי נותנת בכם חיים, וכן הכתוב אומר ונתתי רוחי בכם וחייתם. הענין בזה, כי חיים מרמז על דביקות וחיבור להשי"ת, להמשך אחר רצון השי"ת זה הוא חיים האמיתיים, ובעוה"ז הד"ת משפיעים באדם חכמה, שהאדם מבין בחכמה מה הוא רצון השי"ת, אכן שצריך להכריח את עצמו להמשך אחר רצון השי"ת. אבל לעתיד, רוחי נותנת בכם חיים, היינו כאשר יגלה השי"ת את האור הגנוז בד"ת, אזי ירדוף האדם לדעת את השי"ת בשמחת הלב וברצונו הטוב. וזה הוא כוונת הזוה"ק, לההוא דרגא דמליל עמיה מה דלא הוה ליה מקדמת דנא. ונוכל לשער עד היכן גדלה השמחה והחשק באאע"ה לקיים מצות השי"ת אחר שמל את עצמו, כי עוד קודם שנמול היה מקיים כל התורה כולה, ובודאי היה שמח וטוב לב מזה שקיים מצות השי"ת, ואחר שמל את עצמו נתוספה לו עוד יותר ויותר אהבה וחשק ושמחה עד אין שיעור לקיים מצות השי"ת^כט: