Beit Yaakov on Torah, Vayeshev 12/בית יעקב על התורה·וישב י״ב

אוישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף וגו'. הענין בזה הוא, שתעלומות הלב מהאבות הם הבנים אשר יולידו^קיז, ומעשיו הטובים אשר יעשה, כענין דאיתא בתנחומא (נח) תולדותיו של אדם אלו מעשיו הטובים. כי כשנולד אדם אין הכל יודעין מה הוא, אכן כשיוליד תולדות ויצא לפועלו ולעבודתו ניכר מזה אם זך וישר פעלו^קיח. ותעלומות לב של יעקב אבינו ע"ה יצא לאור ע"י יוסף בנו. והוא, כי מדת יעקב אבינו הוא כדאיתא בזוה"ק (קדושים פו.) לפני לא נוצר אל דא יעקב, שהוא לא עשה מצדו שום פעולה שאינה מבוררת בשלימות על הסמך שאח"כ תתברר לטוב, רק כל פעולותיו היו מבוררים בעידן עשיה^קיט, לזה אמרו עליו בש"ס (תענית ה:) ובזוה"ק (ויחי רמח:) יעקב לא מת. ואחכ"ז נעלם מאתו יוסף בנו, ונדמה לו שטרף טרף יוסף, ונסתלקה ממנו רוח הקודש שתים ועשרים שנה שלא היה יוסף אצלו כדאיתא, ולא היה לו שום אור ונייחא באותן השנים מפני שלא קיבל תנחומין עליו, כי אין מקבלין תנחומין על החי, והיה לבו נוקפו מה זה ועל מה זה. כי השנים עשר שבטים הם שנים עשר גבולי אלכסון, כנגד שנים עשר מזלות וכנגד שתים עשרה שעות ביום ושתים עשרה שעות בלילה כדאיתא במדרש רבה (נשא פ' י"ד פסוק וכל בקר זבח השלמים)^קכ. ויוסף הוא היסוד והשורש מכל השבטים, שהוא ברזא דברית ומפתח החיצון מכל השבטים. ואף שיהודה הוא גדול מיוסף שהוא מפתח הפנימי ברזא דלבא, ויש בו כל היקרות, כמו שסגולת מלכים ואבנים יקרות מונחים באוצרות הפנימיים, אמנם אם לא יהיה לאדם מפתח החיצון, אזי לא יוכל לכנוס ולהגיע לאוצרות הפנימיים^קכא, ובאבדו נתקלקל ליעקב אבינו ולכל השבטים הסדר וההשתלשלות מחיי עולם שלהם, ובפרט שהיה לו מאמר מהשי"ת שאם יחסר לו אחד מבניו בחייו יראה פני גיהנם, ואם קרה לאדם אחר כזאת אזי היה אומר איזיל ואתהני בהאי עלמא, מאחר שנכון בידי יום חשך לעוה"ב. ויעקב אבינו ע"ה לא פנה לכל זאת ולא נתייפה לו שום הנאה וחמדה, רק אומנתו יפה לו שהוא מלאכת שמים ומקומו לא עזב, והיה עובד את השי"ת כמקודם בלי שינוי ובטח בהשי"ת^קכב. וזה הוא עיקר הנסיון, שלא היה לו שום ידיעה והכרה מאין יבא עזרו, ולא היה סר וזעף מעבוד את השי"ת:

בולזה איתא בזוה"ק (שלח קסג.) שיעקב נקרא איש תם דהא פריעה הוה ביה וכו'. והענין בזה, שבמצות מילה הוא לחתוך הערלה הראשונה ולהסירה ולהשליכה לגמרי, מפני שזה העור הוא קליפה גמורה, לכן צריך האדם לשכוח ממנה שלא יזכור בזה ולא יעלה על לבו. והעור השני אין צריכין להסיר לגמרי רק פורעין אותו, כי העור השני מצדו יש בו קדושה, אכן מפני שהיה דבוק בעור הערלה, לכן צריכין לפרוע אף את העור השני לשנות את מקומו, ועי"ז שיפרע את זה העור יהיה לו הכרה בהקדושה שנמצא בזה העור הפריעה, כי האור והקדושה מזה העור כמוס ונעלם מעין, לזה צריכין להשתדל ולחפש איזהו מקום הקדושה, וזה רומז על קדש עצמך במותר לך (וכמש"נ בפ' וירא אות ח, י)^קכג. ובזה הוא עיקר עבודת האדם, במקום שהאהבה כמוסה ונעלמה בפנימיות האדם, שנצמח מזה כל ההתפשטות, וכענין דאיתא בש"ס (קידושין פא) סקבא דשתא ריגלא, ובזה מוכרח האדם לעבוד ולצמצם את עצמו, כי שבת ויום טוב נקראים מקראי קודש, מפני שנמצא באלין יומין עלאין אהבה גדולה כמוסה ונעלמה, והאדם שהוא בגוף חמריי הוא הטבע שאם מרגיש איזה אהבה מתפשטת, לזה האומות שהם חוץ לקדושה הם מתפשטין באלין יומין עלאין בכל התאוות בשטף זדון^קכד, וכדאיתא בש"ס (מגילה יב:) אמר רבא יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות, אבל עובדי ע"ז שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות וכו' אמר להם אחשורוש כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסיי אלא כשדיי רצונכם לראותה, אמרו לו אין ובלבד שתהא ערומה^קכה. וע"ז מרמז מצות פריעה שמקיימין בני ישראל, שהוא הוספת קדושה לחפש אחריה איה מקומה, ושלא להתפשט בשטף זדון רק להיותם עם קדוש לה':

גומה דאיתא במדרש (הובא בפירוש רש"י ז"ל פ' וישב) כי יעקב לא רצה להתנחם על יוסף, באמרו סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה פני גיהנם. הענין בזה הוא, להכיר אחדות הבורא ב"ה שהשי"ת הוא אחד, ושלימות זאת ההכרה הוא בהיותה מתפשטת בכל ענפיו המסתעפים ממנו המה בניו יוצאי חלציו, כדאיתא בזוה"ק (ויצא קנח:) דכיון דאתיליד בנימין אתקשרת שכינתא בכלהו שבטין ונטלא ביתא בכלהו, וכמבואר שם בזהר, שכל השבטים המה התקשרות אחד, וזה ענין החידוש משורש יעקב אבינו ע"ה בעולם. אבל שלימות זאת ההתפשטות בין בניו בכל הפרטים לא יתכן להיות כי אם אחרי שהוא יהיה נעדר, וישארו בניו אחריו בחיים, ויוכלו להראות כחם באור קדושתם להתברר בעניניהם עד בואם אל התכלית הנרצה. כי בעוד הוא עודנו חי עמהם לא יוכלו להתפשט בכח אורם, יען כי המה נכללים בו וטפלים אליו ובטל אורם בפני אור אביהם כי רב הוא כנר בפני האבוקה. ולכן כאשר ראה כי נעדר הצדיק בחייו, שהוא שלימותו ושלימות כל השבטים, כדאיתא בזוה"ק (מקץ רא.) ד"א כה אמר ה' אם שלמים וכן רבים אלין בני יעקב דהא כל זמנא דהוו לגביה דיוסף אינון שלימים דקיימי בהדיה דברית. סבר בדעתו, כי מסיבת חסרון השלימות הזה איננו בטוח עוד שלא יראה פני גיהנם, אבל בכל זאת מקומו בעבודתו עבודת בוראו יתברך לא עזב כמקדם, ולא אמר איזיל ואתהני בהאי עלמא, בידעו היטב כי גם חיי שעה אינם שוים כלום בלא ד"ת ובלא רצונו יתברך. ומדעת קדושים זה נשרש בלב כל ישראל שיהיה לבם תמיד דבוק בהשי"ת גם בכל פרשת העבור, והוא כמו שאמרו רז"ל^קכו פושעי ישראל מלאים חרטה, כי בשורש לבם המה דבוקים בהשי"ת: