Beit Yaakov on Torah, Vayeshev 4/בית יעקב על התורה·וישב ד׳

אוישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף וגו' וישראל אהב את יוסף מכל בניו וגו' ועשה לו כתונת פסים. שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהילים קכ״ו:א׳). הענין בזה הוא, שהשי"ת הציב גבולים בעוה"ז, וכולם מכוונים לעומת הטובות שעתיד השי"ת להנחיל לעמו ישראל לעתיד לבא, וכל הטובות שבעוה"ז הם רק ציון ודמות ותבנית נגד הטובות העתידים לבא^לג. אכן אם יתן אדם לחבירו דמות ותבנית מטובה שיתנה לו אחר זמן, אין לו בהתבנית עוד שום הרגשה מטובה וחיים, אבל הדמות והתבנית שהשי"ת נותן לאדם מהטוב הנכון וגנוז שעתיד להנחיל לו, אזי נמצא טובה וחיים נצחיים אף בהתבנית, אכן שאין דמיון וערך בה נגד החיים והטובה הצפון לעתיד לבא. וזהו כונת הכתוב בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, שבבוא הטובה אחר שישוב ה' לציון אז יכירו שכל הטובות שהיו להם בעוה"ז הם נגד הטובה שלעתיד כחלום נגד הפתרון, אבל גם בטובות עוה"ז נמצא חיים נצחיים, וכמו שאנו רואים בפרשתנו שהשי"ת מראה לישראל שממעשה אבותינו הקדושים נלמד דברי תורה הקבועים וקיימים לעד:

בכדאיתא בש"ס (שבת י:) ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר שירדו אבותינו למצרים. והוא, שקודם שנשלמו הבירורין איזה הוא גדול בעיני השי"ת, אזי צריך כל אדם לרדוף אחר כל המצות ומדות טובות כקטן כגדול, מאחר שלא נתברר עוד איזה יכשר בעיני השי"ת^לד, וכן לא ילמד אדם לרדוף אחר זה עצמו שחבירו רודף אחריו:

גוזהו דאיתא קודם זה המאמר (שם) אסור ליתן שלום בבית המרחץ וכו' אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, שרי למימר הימנותא וכו'. הענין בזה, שמרחץ מרמז על בירורי האדם שמברר את עצמו לרחוץ מגלולי עוה"ז, אזי אסור לו להשען ולבטוח על איזה מדה לומר שעל ידה הוא דבוק בהשי"ת, כי אין שום מדה שתהיה מבורר בשלימות, אכן הימנותא מותר לומר, היינו לבטוח בהשי"ת הנאמן שלא יזניחנו ולא יעזבנו לעד. ושמו של זה האמורא מוכיח עליו שלו נאה לדרוש אלו המימרות, ששמו הוא רבא בר מחסיא, היינו שנכון לבו בטוח בהשי"ת שה' מחסהו, ואמר בשם רב חמא היינו בעת שהאדם הוא בילדותו ובחמימותו, והוא בר גוריא, גם זה מורה על ימי הילדות של אדם, שאז אסור לו לבטוח ולהשען שנמצא בו שלימות:

דונסמך לזה (שם) ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שנאמר (תשא לא) לדעת כי אני ה' מקדשכם. היינו שהשי"ת הציב בעוה"ז ציון ודוגמא מעין הטובות שצפון וגנוז לעמו ישראל להנחילם לעדי עד, וע"י הציון יהיה להם הכרה מה הם הטובות שעתיד השי"ת להנחיל לישראל לעתיד:

הונסמך לזה (שם) מכאן אמרו הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו, מאי עביד ליה, אמר אביי שאיף ליה משחא ומלי ליה כוחלא, והאידנא דחיישינן לכשפים מאי, אמר רב פפא שאיף ליה מאותו המין. הענין בזה, דהנה מהראוי היה שמשפע השי"ת שמשפיע לאדם וחולק לו מחכמתו וממדותיו תשא חן בעין כל אדם שתתיפה בעיניו לבחור בה ולקחתה, וזהו שאיף ליה משחא ומלי ליה כוחלא, אכן האידנא דחיישינן לכשפים המכחישים פמליא של מעלה (חולין ז:), ואם מתנת השי"ת תשא חן אף לפי הראות, א"כ יבחר בה אף מי שאין לו שייכות אליה^לה, לזה הוא העצה רק לשאוף לו מאותו המין, היינו שהלבוש מהטובה תתראה בעוה"ז ההיפך מעומק הטובה שגנוז בה לפנים מהלבוש, וכגוונא דשבת, שבעוה"ז נראה לעין שהוא צמצום היותר גדול, שמוכרח האדם לצמצם את עצמו בכל הפעולות בהליכה ומלאכת אכילה ומלבושים כל הל"ט מלאכות, ובעומק מרמז זה הצמצום על עתיד ליום שכולו שבת ומנוחה שאז לא יצטרך האדם למעשה ידיו, כדאיתא בש"ס (שבת ל:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת. וכן כל הטובות שבעוה"ז שהם ציון ודמות הערוך לפני האדם להבין מהם הטובה שיתן השי"ת לעתיד, אכן שהטובות מעוה"ז נגד הטובות העתיד הם כחלום נגד הפתרון, וכענין דאיתא בש"ס (ברכות נו:) שחלם לבר קפרא שנחתכו שתי ידיו ופתר לו רבי שלא יצטרך למעשה ידיו. וחלם לו עוד שנקטעו רגליו ופתר לו על סוס אתה רוכב. ואף שבתפיסת שכל עוה"ז הוא, שאם יחסר לאדם שתי ידיו או שתי רגליו יחסר לו לחמו וימות ברעב, אבל בעומק מרמז זאת על טובה גנוזה שבפנים להלבוש מתפיסת עוה"ז^לו, אכן מפני שחיישינן לכשפים נראה הלבוש בהיפך מהטובה הגנוזה בהלבוש. אמנם מאחר שהטובה נראית על הלבוש היפך מטובה, א"כ אף מי שיהיה לו שייכות להטובה לא יבחר בה, לזה מסקינן (שבת י:) היינו דאמר רב מילתא אלבישייהו יקירא, היינו שהאדם שיש לו באמת שייכות להטובה, אזי אף אם תתכסה בלבוש הנראה היפך מטובה ג"כ יבחר בה:

וונסמך לזה (שם) ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא משמיה דרב, לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים. היינו שלא יבטח האדם בילדותו על תקיפות ועוז להשען על שנברא יציר כפיו של השי"ת, כי בזה הכח אין לאדם יתרון להתהלל ולהתפאר בזה, רק היתרון והחלק של האדם הוא אם יברר את עצמו בעבודה אשר יעבוד ויוסיף מדיליה ביגיע כפיו^לז:

זונסמך לזה (שם) לעולם יחזור אדם וישב בעיר שישיבתה קרובה שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין, שנאמר (וירא יט) הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער, מאי קרובה אילימא קריבה דמקרבא וזוטא והא קא חזי לה אלא מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערין. א"ר אבין מאי קראה, דכתיב אמלטה נא שמה, נ"א בגימטריא נ"א הוי ושל סדום נ"ב ושלותה כ"ו. הענין בזה, שבעוד הדבר קרוב להבריאה ימצא בה עוד הויה והתקיימות אף שלא ע"י בירורים מצדו, מפני שעוד חופף עליה כח קדושה שהשי"ת נתן בה בהבראה. וראיה לזה מצוער שכל ימיה נ"א ושלותה כ"ו, היינו השם יקו"ק הוא בגימטריא כ"ו, וזה השם הוא המהווה ומקיים את הבריאה. וימיה של סדום נ"ב ושלותה כ"ו, היינו כי דבר הנקטף משרשו ימצא בו עוד ליחה ורטיבות כפי הימים שהיה יונק ממקורו, ולזה כאשר אפסו חמשים ושתים שנים של סדום, שהוא בגימטריא שני פעמים כ"ו, כ"ו הראשונות הם ממה שהשי"ת השפיע בהם כח הויה מצדו, והם ימי שלותה, וכ"ו השניים היה בהם עוד ניצוץ מכ"ו שנים הראשונות, שהיה לה יניקה מכח הויה של כ"ו הראשונות, ואחר שאפסו כ"ו שנים האחרונות אזי נפסק כח היניקה משם הוי"ה הקדוש. וישיבתה של צוער היה רק נ"א, לכן היה לה עוד כח יניקה מהשם הוי"ה הקדוש שינקה בכ"ו שנים הראשונות:

חונסמך לזה (שם) אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חריבה. זה מורה על כח התקיפות שנמצא באדם מילדות וימי הבחרות קודם השלמתו, שזה נראה כגאות לעין כנסת ישראל, זה נחרב לבסוף. וזה היה טענת השבטי ישרון על יוסף הצדיק, כי הם היו כלל הכנסת ישראל ולא היתה דעתן נוחה מממשלת יוסף הצדיק שימשול עליהם. מממשלת יהודה היו כולם בנייחא, ומרוממות יוסף הצדיק לא היו נוחים^לח:

טונסמך לזה (שם) ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, תחת ישמעאל ולא תחת אדום, תחת אדום ולא תחת חבר, תחת חבר ולא תחת ת"ח, תחת ת"ח ולא תחת יתום:

יתחת ישמעאל ולא תחת אדום. היינו, כל הבירורים שאדם סובל מכל אשר יעבור עליו ולא בירר את עצמו בהם כפי הצורך, והקרוב יותר אל השי"ת יאונה לו בירורים היותר גדולים (סוכה נב.) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. אברהם ויצחק בררו את עצמם נגד ישמעאל, ויעקב ברר את עצמו נגד עשו, וזה הבירור גדול עד מאד, מפני שגם הוא נולד מיצחק ורבקה, ויש לו טענה הלא אב אחד לכולנו, ואומר על עצמו שוכני בחגוי סלע אומר בלבו מי יורידני ארץ כדכתיב (עובדיה א)^לט:

יאתחת אדום ולא תחת חבר. זה מורה על הבירורים שהיו ליעקב נגד לבן שאמר לו אך עצמי ובשרי אתה (ויצא כט), ואלו הבירורים קשים מאד כדכתיב (תבא כו) ארמי אובד אבי, וכמש"נ שם באריכות^מ:

יבתחת חבר ולא תחת ת"ח. זה מורה על הבירורים שהיה ליוסף נגד יהודה שהם קשים עוד יותר, כי הבירור שיע"א ברר את עצמו נגד לבן נדחה לבן לגמרי, אבל יוסף ויהודה היו שניהם צדיקים ויש לכל אחד מקום מיוחד בחיים נצחיים, זה הבירור קשה מאד^מא:

יגתחת ת"ח ולא תחת יתום. המאמר הזה מורה על הבירורים שהיה ליהודה נגד יוסף, שמפני מדתו מדת יסוד הוא נקרא יתום, כדאיתא בלקוטי תורה להאר"י ז"ל (פרשה זו) ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה ר"ת יתום, מפני שהוא יתום מאור אימא עלאה שהיא נקראת בינה, יען שממדה זו נסתעף מה שהאדם צריך לברר עצמו בכל פעולה ולהבין איך יעשה כל דבר שיהיה רק לשם שמים. והביאור בזה הוא, כדאיתא ברע"מ (פ' תצא רפ) אימא עלאה עד הוד אתפשטת, היינו שבכל דבר שהאדם עושה הוא צריך לבירורין, והבירור מצד כח האדם מגיע עד הוד שהיא הספירה החמישית, היינו חמש מדרגות עד שמגיע לגמר הפעולה שהוא מדת יסוד מדת יוסף הצדיק, ושם נגמר כח הבירור מצד האדם^מב. ודרך משל בנתינת הצדקה הוא חמשה אופני הבירור בטרם תוגמר פעולת הצדקה, והראשון הוא שיהיה הכסף נקי שלא יהיה מוצאו מסבת דבר עבירה, וגם זכות המחשבה זכות הרצון, ונתינתה ליד גבאי הגון ונאמן כר' חנניא בן תרדיון, כדאיתא בגמרא (ב"ב י:), והגבאי צריך לדקדק שיתננה ליד עני הגון, וכל זאת הוא ביד האדם שיוכל לברר עצמו בזה, אבל אחר הנתינה שתבא הצדקה ליד העני אז כלתה כח הבירור מצד האדם שנותנה, כי מי יודע מה שיהיה אחרי זאת ומה יעשה העני עם הכסף, אולי יעשה בזה ההיפך מרצונו יתברך ואז יהיה האדם הנותנה מסייע לדבר עבירה בנתינתו^מג, ומזה נצמח יראה מופלגת. ולכן נקרא יתום, כי בגמר הפעולה אפס כח הבירור שנסתעף מאור אימא שהיא בינה. ולכן אמר תחת ת"ח, היינו תחת יהודה, היינו מפני שממדתו יזרח אור הבטחון והתקיפות לבטוח בהשי"ת בכל אשר יעבור על האדם, וגם אם יארע ח"ו מעשה אשר איננה טובה לא יתיאש האדם עצמו מלעשות תשובה ויבטח בה' כי יגמור בעדו לטובה, אבל לא תחת יתום, היינו יוסף, מפני שמדתו הוא להתנהג בכל דבר בדעת ובחשבון גדול וצמצומים ובירורים, ולראות בכל דבר בשעת מעשה איך הוא רצון השי"ת (וכמו שמבואר הלאה בענינים המובאים). ולכן נסתעף מזה יראה ומחושים גדולים עד שיוכל להתייאש ח"ו, וכדאיתא בתיקוני זהר בהקדמה (דף יד.) צדיק איהו נהר וכו' ובגלותא אסתלק מניה ואתמר ביה והנהר יחרב ויבש וכו':

ידונסמך לזה (שם) ואמר רבא בר מחסיא אמר ר"ח בר גוריא אמר רב כל חולי ולא חולי מעים. כל כאב ולא כאב לב. כל מיחוש ולא מיחוש ראש. כל רעה ולא אשה רעה:

טוכל חולי ולא חולי מעים. זה מורה על יהודה שהיה לו חולי מעים אחר מיתת שני בניו, פן ואולי אינו ראוי להקים שם בישראל:

טזכל כאב ולא כאב לב. זה מורה על יוסף, שהיה לו תוחלת ממושכה, שצפה וקוה לישועה עד שבאה לו ישועת השי"ת^מד. כדאיתא בזוה"ק (מצורע נה.) כל מלה ומלה דצלותא דאפיק ב"נ מפומיא סלקא לעילא וכו' ות"ח כתיב ביה ביוסף ענו בכבל רגלו עד אימתי ענו בכבל רגלו עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו. עד עת בא דברו דמאן אלא עד עת בא דברו דיוסף ואתבחין האי מלה וכו' כדין שלח מלך ויתירהו:

יזכל מיחוש ולא מיחוש ראש. זה מורה אחר שנעלם יוסף הצדיק מיעקב אבינו ע"ה, אזי היו לו מיחושים אולי הוא ח"ו נעתק מהשרש, מפני שכן היה לו מאמר מפורש מהשי"ת כדאיתא במדרש (הובא במאמר הקודם):

יחכל רעה ולא אשה רעה. זה מורה על הענין שהיה ליוסף הצדיק עם אשת פוטיפר, כי אשה היא עזר וסייעתא שהשי"ת נותן לאדם, ובזה הענין יוכל אדם לאחוז אף במקום שאין לו שייכות, אכן שבמקום שאין לאדם שום שייכות אזי נקל לו לעזוב ממנה, אכן כאן היה ליוסף הצדיק איזה שייכות עמה שנשא בתה, ולזה נחשב זאת לנסיון גדול מה שהיה בו כח להתגבר על יצרו ולא היה חפץ בה^מה:

יטונסמך לזה בש"ס (שם) ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, אם יהיו כל הימים דיו והאגמים קולמוסין ושמים יריעות וכל בני אדם לבלרין אין מספיקין לכתוב חללה של רשות, מאי קראה, אמר רב משרשיא (משלי כ״ה:ג׳) שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר. הענין בזה, שאף אחר הענינים המבוארים מבירורים וסבלנות, אל ידמה האדם בנפשו שיוכל להכליל כל המאורעות בכללים ידועים שיתנהג על ידם ובזה יהיה לו השלמתו, ע"ז אומר שאין מספיקין בכחן לכתוב חללה של רשות, היינו מה שנמצא באדם מקום חלול שיוכל לקבל על זה המקום מלכות שמים למשרי עליה גאותא דקוב"ה. וע"ז מביא ראיה דכתיב (משלי כ״ה:ג׳) ולב מלכים אין חקר, רק בכל פרט ענין שיאונה לו יתפלל מחדש להשי"ת שיתן בו כח שיוכל לברר את עצמו וה' יגמור בעדו:

כונסמך לזה (שם) ואמר רבא בר מחסיא אמר ר"ח בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת. היינו שעצה טובה לאדם לצמצם את עצמו בכל עניניו שעי"ז לא יאונה לו שום רע:

כאאמר רב חסדא ובו ביום (שם). היינו באותו ענין שיש לו חסרון יצמצם את עצמו ובזה ירפא את החסרון שיש לו בשרש. (שם) ואמר רב יוסף אפילו בשבת. היינו שאף בקדושה יצמצם את עצמו בכדי שיוכל לתקן שרש החסרון שנמצא בו, וכענין דאיתא בש"ס (סנהדרין כה:) שמלוי ברבית חזרתן הוא שיקבלו על עצמן שאף במקום שמצוה להלוות לא ילוו, וכדאיתא בכתבי האר"י הק' שמי שהורגל לדבר שקר תשובתו הוא שיתרחק מלדבר שקר אף לעשות שלום בין איש לאשתו, שלאדם אחר התירה תורתנו הקדושה לומר שקר מפני דרכי שלום ולו אסור זאת, אך ירחק את עצמו עד הקצה שלא ישנה דברו^מו: