Beit Yaakov on Torah, Vayeshev 44/בית יעקב על התורה·וישב מ״ד

אויוסף הורד מצרימה. בתנחומא (וישב) פתח ילמדנו רבינו מה להבדיל על נר של עכו"ם. כך שנו רבותינו אסור להבדיל על נר של עכו"ם במוצאי שבת וכו', שבשעה שבקש הקב"ה לקיים גזירת ידוע תדע בקטן שבשבטים עשה שליחותו ונמכר יוסף במצרים. הענין שקורא את יוסף קטנן של שבטים, הלא היו בין השבטים צעירים ממנו לימים. אכן מדת יוסף הצדיק הוא אור, שמרמז על צמצום בכל הפעולות להביט ולפלס מעגלותיו תמיד איך להתנהג. אכן הטובה שנמצא באור קטנה היא במעלה לעומת הטובות שנמצא בכל השבטים, מפני שאין בהאור טובה מגרמיה, רק שע"י האור יוכל האדם להכיר איך להגיע אל כל הטובות, כי בלא אור לא יראה איך לבא ולהשיג הטובה, ומה לו מכל הטוב מאחר שאין אור לפניו איך להגיע אליה. וכגוונא דשבת, שבעוה"ז האדם מצמצם עצמו בכל הצמצומים ביום השבת ועי"ז יזכה לעוה"ב, שיהיה פסת בר בארץ, שאז יאמר השי"ת (ישעיהו ס״ו:ט׳) האני אשביר ולא אוליד, למה דבר זה אסור, וכדאיתא במס' נדה (סא:) מצות בטילות לעתיד לבא. שמאחר שכבר נתברר שיש כח קדושה בישראל שיצמצמו את עצמם בזה לכבוד שמים, לכן יתיר להם השי"ת וישפיע להם כל הישועות^רכג. וכן באות ברית קדש נמצאים כל הצמצומים שהם ברזא דאור, לזה יש להם לישראל כל הטובות, כי משם הוא עיקר ההתרבות. אבל נר של עכו"ם, היינו מה שהעכו"ם מצמצמים את עצמם לפעמים, אין בזה שום טובה, כי כל הצמצום שלהם הוא בלי שום לחלוחית טובה, מאחר שאין מתכוונים לכבוד שמים, רק שעי"ז יוכלו להתפשט עוד יותר בשטף זדונם. והענין שיוסף נגלה תחלה בגלות מצרים הוא, כי זו האומה מרוחקת ביותר מהשי"ת עד שנראה להם שאין צריכים כלל להשפעת הש"י, וכמו שנאמר בהם (יחזקאל כ״ט:ג׳) לי יאורי ואני עשיתני, לזה חפץ השי"ת להכניס שם ד"ת, ויוסף הצדיק מרמז על דרך ארץ שקדמה לתורה, שמדתו הוא חותם קדושת הברית, לצמצם את עצמו בכל כחו, ובהיות הרעב הלכו מכל העולם למצרים ששם הוא מקום התורפה מהטומאה, שהם מתפשטים בשטף זדון, כדכתיב בהו (יחזקאל כ״ג:כ׳) וזרמת סוסים זרמתם, לכן הלך שם יוסף הצדיק מתחלה שיצמצם את הארץ בדרך ארץ^רכד, ואח"ז בא יעקב אבינו ע"ה ואז לא היו צריכים עוד לצמצום, כי מעת בואו שמה היה זרע וחריש וקציר (וכענין שנתבאר במי השלוח ח"א פ' נח ד"ה ויהיו בענין דרך ארץ קדמה לתורה)^רכה: