Beit Yaakov on Torah, Vayeshev 43/בית יעקב על התורה·וישב מ״ג

אוירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה. הענין שיהודה נשא אשה בזה הזמן הוא, בראותו שעלה עליו הגורל להביא הכתונת לאביו יעקב ומיאן להתנחם על בנו יוסף, הבין מזה שטעה בכוונתו. שהיה נראה לו מתחלה שכמו שמאברהם ויצחק נולדו סיגים ופסולת שנפרדו לגמרי מהקדושה, ישמעאל מאברהם ועשו מיצחק, כן ח"ו יפרד גם מיעקב סיגים ופסולת. אך אחר שראה שיעקב אבינו הוצרך לגעור ביוסף על חלומותיו הבין שהוא אינו בדרגא חדא עם ישמעאל ועשו, שהם נפרדו לגוייהם, והוא אינו צריך רק לבירורים ויוכל להיות שיתברר גם הוא לטוב. וכאשר נגמר בדעתם זאת אמרו, וידנו אל תהי בו לכו ונמכרנו לישמעאלים, ויברר את עצמו שמה אולי יתברר. אמנם בראותם שמיאן אביהם יעקב לקבל תנחומין עליו, הבינו מזה שאף להתברר לא הוה צריך רק לסבול מעט, ומאז עגמה נפשם מאד והתחרטו על שמכרוהו. כי באמת אף הנפש שתצרך לסבול, עכ"ז יתפלל כל אדם שלא תתגלגל סבלנותו על ידו, שמגלגלין זכות ע"י זכאי, וכמו שדרשו חכז"ל (תנחומא וישב ב) שעל זה נאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמתון. וראובן היה עוסק בשקו ותעניתו, ויהודה היה עוסק לישא אשה, מפני שחשב שח"ו אפסה תקותו והפסיד החיי עולם שלו, ואמר אולי יולדו לי בנים שיהיה מהם בנין עדי עד. ויולד בן ויקרא את שמו ער, כי חשב את עצמו לערירי, ואת שם השני קרא אונן, שהתאונן בדעתו כאשר יתאונן אדם על המת שלא יוכל להושע עוד. ומתו ער ואונן, והבין מזה שטעה מתחלה שהיה סובר שלו עצמו אין לו חיי עולם, רק לבניו אשר יוליד יוכל להיות שיהיה להם חיי עולם, הלא מאחר שבשורש לא נמצא חיי עולם לפי דעתו א"כ מהיכן יהיו בהענפים חיי עולם. ואם באמת יהיו בהענפים חיי עולם, א"כ משמע שגם בשרשו נמצא חיי עולם, כי אצל השי"ת הוא שהצנור שעל ידו נשפע חיים צריך גם הצנור להיות של חיים. ומה גדלה צערו קודם בא על הדעת וההבנה הזו. שמתחלה סבר שכמו שהיה אצל האבות, אע"פ שתרח לא היה ראוי, בכל זאת הוליד את אברהם שממנו נבנה כל ישראל, ולתרח לא היה שום חלק באור של אברהם, וכדאיתא בזוה"ק (לך עח:) וימנע מרשעים דא תרח אורם דא אברהם^רכא. אבל מהאבות ואילך אין חפץ להקב"ה שיהיה השתלשלות זרע ישראל על זה האופן, אבל צריך שגם הצנור דרך שם תעבור השפעת הקב"ה יהיה מלא חיים, והקדושה תהיה קבועה בהמוליד ג"כ. וטרם היה לו זו ההבנה מתו שני בניו הראשונים, מפני שנחסר להם החיים בשרשם לפי דעת יהודה אז. אך אחר כן האיר לו השי"ת ונתחזק בדעתו בעוז בטחונו בהשי"ת, שבטח יתן גם לו השי"ת חיי עולם בשורש, והא ראיה שחי הוא בין כל החיים בלי שום חילוק והבדל, וצפה וקוה להשי"ת שיחלצהו מכל צרותיו. כי אם יעלה על דעת אדם ח"ו שלא יוכל השי"ת לברר אותו ולהעיד על כל פעולותיו שברצונו נעשו, זה קשה מן הראשונות, כי נותן מגרעת וקצב וגבול במדת השי"ת. וכן ראוי לכל איש ישראלי לבטוח תמיד בהשי"ת כל ימי חייו שהיכולת ביד השי"ת להושיעו ולגמור בעדו לטוב. כי אם לא היה לו שום תקוה עוד שיתוקן חסרונו אזי לא היה לו שום חיים בעולם. כי אם יעבור איש ישראל ח"ו על רצון השי"ת, שיאבד תקותו מהשי"ת, אזי אף חייו יכלו ויאפסו. וכשבא יהודה על בירור הדבר נולד לו בן שלישי וקרא שמו שלה, שזה מורה שעתה הבין שטעה מתחלה, וכמו שתרגם אונקלוס על שגגה שלותא, והוא נשאר בחיים, שאז הבין שאם כדעתו שח"ו אין לו חיים בשורש, א"כ אף אם שנים רבות יחיה ויוליד מאה, אבל אם לחיי עולם לא יבואו, אז כל החיים אינם שוים לכלום^רכב: