Beit Yaakov on Torah, Vayetzei 17/בית יעקב על התורה·ויצא י״ז

אויחלם והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. הנה אדם הוא כגוונא דסולם, מה סולם הכל עולים על ידו, כן הוא הצורת אדם, שכל הברואים מתעלים על ידו, מדומם לצומח ומצומח לחי ומחי למדבר, והמדבר דהוא צורת אדם, מעלה אותם ומעמידם פנים בפנים נוכח פני האדון ה'. וכענין דאיתא במדרש (ויצא סח) והנה סלם זה הכבש, מוצב ארצה זה מזבח כו', וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים. והוא, כי בזמן שביהמ"ק קיים והיו מקריבין בו קרבנות אזי נתעלו כל הברואים הדומם והצומח והחי עד שבא ארי של אש ואכל אותם, כדאיתא (יומא כא:) ובזוה"ק (פ' צו לב:), ונתעלו כולם ונכללו בהמרכבה^ע. ועכשיו שלחנו של אדם מכפר, היינו על ידי זה שהאדם אוכל אותם ובזה הכח הוא פועל עבודת השי"ת, על ידי זה יש להם עליה לכל הברואים^עא. וראשו מגיע השמימה כתיב בה' לבסוף, היינו בשמי השמים הגבוהים עד אין סוף: