Beit Yaakov on Torah, Vayetzei 34/בית יעקב על התורה·ויצא ל״ד

אופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה. הנה לפי הנראה היה מהראוי לכתוב להיפך תחלה מזרח ואחר כך מערב, כי מזרח הוא אור שממנו אורה יוצא לעולם, היינו שמתחלה צריך האדם לעבוד באור המאיר ובא לעיניו, וכן מהראוי היה להקדים דרום לצפון כי דרום הוא ימין. אכן הענין הוא, כשהבירור הוא מצד האדם צריך מתחלה לברר עצמו במקום שעושה מדעת ובהארת השכל, ואם יברר עצמו שבמקום ששכלו מושל עליו עשה כרצון השי"ת, אז יעיד עליו השי"ת, שאף במקום שעשה שלא מדעת גם אז כוון למטרת רצון השי"ת^קיד. וכל זה הוא כשהבירור הוא מצד האדם, אבל כשהשי"ת יברר את האדם, אז יעיד עליו רק על מקום שעשה שלא מדעת, וזהו העיקר, כי במה נחשב הוא דעת האדם נגד רצון השי"ת. לכן כתיב כאן מתחלה ימה ואחר כך קדמה וצפנה ונגבה, כי על יעקב אבינו חתם השי"ת והסכים על ידו על כל מעשיו, ואף מה שפעל ועשה שלא מדעת חתם השי"ת שמו עליו, וממילא זה גדול יותר ממה שעושה בדעת, ולכן מתחיל תחלה ימה: