Beit Yaakov on Torah, Vayetzei 35/בית יעקב על התורה·ויצא ל״ה

אופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה. הענין בזה, שכתוב לשון ופרצת הוא כענין דכתיב (זכריה ג׳:ז׳) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, כי המלאך נקרא עומד, ואף שהולך מדרגא לדרגא, אך הליכתו הוא בהדרגה כפי שהשי"ת מאיר לו כן ביכלתו לעלות, וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קע.) משריין עלאין לית להון קפיצין. שאני בני ישראל דכתיב בהו (משלי ל״א:ט״ו) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, היינו מאתר רחיקא כדאיתא בזוה"ק (אמור דף צ.), ובכחם לילך שלא בהדרגה, כענין דכתיב (ישעיהו ס״ד:ב׳) בעשותך נוראות לא נקוה, ולכן נקרא איש הישראלי מהלך, ולזה כתיב כאן ופרצת^קטו. והנה אנכי עמך. ומתחלה כתיב אני, כי לשון אני מורה שהשי"ת אין לו שום צורך לפעולת האדם, ולשון אנכי מורה שהשי"ת מתנהג עמו מדה במדה^קטז, והיינו כי בזה העולם צריך האדם לעבוד עבודת ה', וכמו שהאדם מדבק עצמו להשי"ת בעבודתו ומעשיו הטובים כן השי"ת מתחבר עמו. ואם האדם מפריד עצמו ח"ו מעבודת ה', אז גם הקב"ה מגביה ומנשא את אורו ממנו^קיז: