Beit Yaakov on Torah, Vayetzei 68/בית יעקב על התורה·ויצא ס״ח

אתני נא לי מדודאי בנך וגו'. איתא על זה בזוה"ק (ויצא קנו:) לאו דודאים אולידו לה לרחל אלא קוב"ה קא גלגל מלה ע"י דאינון דודאים בגין דיפוק יששכר כו'. הענין בזה, כי בעומק ובשרש אין שום פעולה יכולה לשנות כלל, אך כל פעולתם הוא רק למהר ההריון, דהיינו דבר שצוה לאלף דור שהוא בהדרגה מאד, וע"י פעולה שעושה בכח אמיץ יכול לעורר את הדבר ולקרב זמנו^קפ. וזהו עקדים נקדים וברדים. עקדים, היינו שהוא מקושר ומיוחד הכל משרש מחשוף הלבן, וזה הוא בחינת עונג שהוא מקושר ממקום גבוה^קפא. וכשירד האור למטה כשיגיע למקום בינה, ששם הוא ראשית ההתחלקות המדות, כדאיתא בזוה"ק (בא מב:) וקרא ליה בינה כו' לבתר והכהו לשבעה נחלים כו' וקרא לון גדולה וגבורה כו', שם נעשה בחינת נקדים, היינו שנתפרד לנקודות. וברדים היינו עולם התיקון^קפב, שישראל בפעלם הטוב הם מעלים ומיחדים שיתעלה מהתחתון למעלה למעלה עד לרום^קפג. כי באמת בשרש הוא הכל אחד, ברזא דשבת שמאחד הכל לשרשו, אבל עכו"ם ששבת חייב מיתה, כי הם באמת בהשרש אינם מתאחדים. וזהו דיעקב אבינו לא אטעי ליה לעשו כדאיתא בזוה"ק (תולדות קמה.), שמתחלה לקח בכרתו והנה עתה אהדר מלה ונטיל ברכתי, שהם אותן האותיות עצמן אתוון דדין כאתוון דדין, ורק שיעקב קבל עליו עול עבודת השי"ת וממילא קבל את הברכות, וזהו משלו נתנו לו, שלא אטעיה כלל לעשו, רק כיון שמתחלה אטעה חויא לחוה וגרם בזעת אפיך תאכל לחם, החזיר הוא הדבר לקדמותו שיהיה יעבדוך עמים וגו', וכן כל הברכות שנתברך מדידיה נטל, כי באמת בשרש כך הוא^קפד: