Beit Yaakov on Torah, Vayetzei 73/בית יעקב על התורה·ויצא ע״ג

אויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך וגו'. פתח על זה בתנחומא (ויצא) ילמדנו רבינו נר שיש עליו צורת עבודה זרה כו'. הענין שפתח כאן בזו ההלכה, כי עבודה זרה מרמז על דבר שנתרוקנה ממנו הקדושה מכל וכל, זה נקרא עבודה זרה. והנה כתיב (קהלת ב׳:כ״ו) כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים. והענין בזה, כי אף שנמצא גם בהאומות שקר החן והבל היופי לעין אדם, כמו עשו שהיה מיפה את עצמו בפני אביו יצחק, וכן בלבן היה איזה חן על הגוון בעוד שהיו כלולים בו רחל ולאה אמותינו הקדושות, אכן אצלו היה הקדושה בשביה ובגלות. ובאמת אף מעט הטוב שלעיני אדם הוא גם כן מכח קדושת ישראל, כנאמר אצלנו (משלי ג׳:ד׳) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. אכן העיקר הוא מקודם בעיני אלהים ואחר זה אף בעיני אדם, בכדי שלא יהיו עליו קטרוגים. וכל הימים שנשתהא אבינו יעקב בבית לבן, ולבן קיבל השפעתו על ידו, היה בו עוד מעט קדושה, אבל כאשר הלך ממנו אבינו יעקב אז נתרוקנה הקדושה ממנו ולא נשאר בו שום צד קדושה. וע"ז מורה התרפים שהיה לו ללבן, כי ענין התרפים הוא, ששוחטין אדם ואחר שיצא ממנו כל כח החיים שלו אז הם עובדין אותו, כדאיתא בתנחומא (ויצא יב). וכשיצא ממנו יעקב היה כל עבודתו של לבן לכלי ריק בלי שום חיים, משל לעומד נגד אספקלריא ומביט בה אז נראה צורתו בהאספקלריא, אבל אם יתרחקו מהאספקלריא אז אין צורתו נראה בהאספקלריא. וכן כשהלך יעקב מלבן לא נשאר בו ללבן שום רושם מקדושה. ולכן קודם שהלך יעקב מאתו אמר, נחשתי ויברכני ה', היינו שעל הגוון היה בו עוד איזה רשימה מקדושה, כמו שנתבאר לעיל, בשעה שגר שם יעקב. אבל אח"כ לקח וליקט יעקב מאתו כל הקדושה. וכן לקט כל הקדושה מעשו וקיבל הברכות מיצחק, שהיה בדעתו ליתנם לעשו. וכן מלבן לקט הכל, כדכתיב (ויצא לא) כי כל העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו. וכן אמר להם יעקב (שם) רואה אני את פני אביכן כי איננו אלי כתמול שלשום, היינו אחר שנלקט ממנו כל הקדושה שהיה בו, לא היה לו עוד אותו הפנים שהיה לו מקודם זה, כי עתה הוא רק עבודה זרה ממש, כי נתרוקנה מאתו כל כח הקדושה והחיים שהיה בו מקודם. לזה פתח התנחומא בזו הפרשה נר של עבודה זרה מהו שידליק ישראל ממנו כו'^קצח: