Beit Yaakov on Torah, Vayigash 7/בית יעקב על התורה·ויגש ז׳

אויגש אליו יהודה וגו'. אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב כ״ג:ג׳). אמר אלהי ישראל, מורה על ד"ת המפורשים לעין כל זה הדרך לכו בו לכולם בשוה, שכן אמירה הוא לשון רכה. לי דבר צור ישראל, היינו בכח אמיץ, שהשי"ת מדבר אל זה האדם בפרט. והכתוב הזה מדבר בבעל תשובה, שמתיצב לנכח השי"ת בחילא יתיר, וכדאיתא בזוה"ק (חיי קכט:) שהבעלי תשובה משכאן ליה לקב"ה בחילא יתיר, ולא בשופטני עסקינן שמחטיא ממטרת רצון השי"ת. אכן אנן קיימינן בדוד מלך ישראל ע"ה שהוא בבחינת בעל תשובה, וכדכתיב קודם זה, נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על, ודרשו חכז"ל (עבודה זרה ה.) שהקים עולה של תשובה, ועליו אמרו ג"כ בש"ס (שבת נו.) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה (כמבואר במאמרים הקודמים). והענין בזה הוא, כדאיתא בזוה"ק (וישב קפא:) ויאמר אברהם אל עבדו דא סיהרא מט"ט דאיהו עבד שליחא דמאריה. זקן ביתו כד"א נער הייתי גם זקנתי. והוא, כי הסיהרא מקפת היקף שלם בכל חדש חציה הוא במילואה וחציה הוא בפגימה. כשהיא במילואה אזי נקראת זקן ביתו, שמלאה היא בכל כחה עד שנראה שיש לה כח בפני עצמה. ואח"כ מתרוקן ממנה זה הכח ואז נקראת עבדו, וכן הוא תמיד. ועם כל זה הסיהרא בעצמה עומדת נגד האור בתמידות ולית לה מגרמה כלום כדאיתא בזוה"ק (שם). וזהו הענין דאיתא בש"ס (שבועות ט.) הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח^מח. ובזה הענין מתנהג השי"ת עם שבט יהודה, שהוא ג"כ ברזא דסיהרא, כדאיתא בזוה"ק, והוא שזה השבט עומד בתמידות נגד האור, ואין לו מצדו שום בחירה, רק השי"ת מנהג אותו בתמידות בלי שום הפסק, ובזה העולם נראה לעין אדם שהוא מלא חסרון ויבזוהו בעיניהם. ואף במשיח צדקנו הבא משבט יהודה כתיב בו (ישעיהו נ״ג:ג׳) נבזה וחדל אישים, שלעין אדם נראה שהוא מלא חסרון, ולכן הוא נקרא בשם בעל תשובה שנעשה חסר בכל פעם, ואח"כ שב לעיקרו שהשי"ת ממלאהו:

בוצדיק מעיקרו, הוא כענין דאיתא בזוה"ק (קדושים פו.) לפני לא נוצר אל דא יעקב, שאבינו יעקב ע"ה מעולם לא עשה מעשה שתצרך להתברר אח"כ. אכן הלך תמיד באור ה', לעשות פעולות מבוררים בעידן עשיה^מט. וזהו כענין דאיתא בש"ס (ברכות לד:) אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולה ואמר זה חי וזה מת, ואמרו לו מנין אתה יודע זה, ואמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל, ולמד זאת מהכתוב (ישעיהו נ״ז:י״ט) בורא ניב שפתים שלום שלום וגו' והוא שאם השפתים וכלי הפעולה מסייעים לו להתפלל תפלתו, אזי יבטח בשם ה' שתפלתו מקובלת ונשמעת^נ. וע"ז מורה לשון ניב שהוא מלשון נבואה, שענינה הוא שהשי"ת מרעיש לו נבואה בשפע, שנבואה הוא מלשון מעין הנובע ומניב תנובה וזה בטח יתקיים, כענין שמצינו (מקץ מא) ועל השנות החלום וגו' וממהר האלהים לעשותו. והוא שמזה שהשי"ת דוחק וממהר את השעה לספר לאדם עוד הפעם ואברי האדם מסייעין לזה, סימנא הוא שממהר האלהים לעשות זאת. וכענין שמצינו במקדש ה', מפני ששם היה המקום מבורר לשם ה', לזה היה הבית מסייע את עצמו להבנות, כדכתיב (מלכים א ו׳:ו׳-ז׳) והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה ודרשו ע"ז (במדרש רבה נשא פרשה יד) שהבית בעצמו היה מסייע להבנות בבנין, האבנים שרצו להניחם הניחו את עצמם, עד שאף גם האומן העוסק במלאכת הקודש היה רואה זאת בתפיסתו. וזהו חלקו של יוסף, שלא ילך כי אם בדרך מסלול הקודש מצדו ולעשות פעולות מבוררים. אכן נמצא עוד גבוה מזה, קול דממה דקה, שהאדם מצדו לא יסייע כלל לחפץ ה' ואז אתי מלכא, כי כל היכא דאוושא עוד לא אתי מלכא, רק בחשאי, וכענין דאיתא בש"ס (ברכות נח.). וזהו חלקו של יהודה שהשי"ת מנהג אותו תמיד אף בלי שום דעת מצדו (כמו שנתבאר במאמרים הקודמים). וע"ז מרמזים סמיכות אלו המימרות שם (ברכות לד:) שכל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח וכו', ונסמך לזה כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך. ונסמך לזה, כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב עין לא ראתה. והוא מפני שכל הישועות הבאות מבחינת קול דממה דקה לא שלטה בה עין תפיסת אדם, ולא נתגלה זאת אף לשום נביא וחוזה ולא דברו ממנו כלל, לא מצדיק גמור שהוא בחינת בעל תשובה האמתי ולא מישועת עוה"ב:

גובזה היה אבינו יעקב מתחכך, שמבראשית היה סובר שיוסף הוא הראש והעיקר, שהוא צדיק מעיקרא. ואח"ז בא על האמת שיהודה הוא אשר גבר באחיו והוא השורש העיקרי מכל ישראל, ושמו מורה עליו שנמצא בשמו כל השם יקו"ק, ואות ד' שבאמצע, מורה על ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, דלית ליה מגרמיה כלום, כי רואה הוא שהכל בא לו מאת ה', ואף ההסתרה הוא ברצון השי"ת. וכן המלך דוד ע"ה הבא משבטו שמו מוכיח עליו. ד' הראשונה מורה על דלית ליה מגרמיה כלום ועומד תמיד בפנים להשי"ת. ו' מורה על קו המשכה לחבר עילא ותתא. ד' השניה מורה שאף אחר כל זה לא יקח לעצמו שום כח. ובאמת אין בזה השבט אף כח הבחירה מצדו כי השי"ת מנהגו תמיד^נא. ומה רמה זאת מתפיסת אדם, עד אשר יחשבוהו שעושה אשר לא טוב בעיני ה' ח"ו, ונראה לעין אדם מלא קושיות, וכענין דאיתא במדרש רבה (תולדות סג) ובזוה"ק (שמיני מ:) שדוד המלך היה נראה לפי ראות עיני אדם לאדמוני השופך דמים, אבל באמת לא יעלה על דעת אדם לחשוב על זה השבט סרה ח"ו, כי בכל אשר יפנה רוח ה' תניחנו, ומצדו לא יוכל לסייע לעצמו בכלי הפעולה אשר לו, ושכוח ישכח בעצמו לגמרי, מפני שעומד תמיד בפנים להשי"ת^נב, לזה מי שרואה אותו מאחוריו נראה לו שאין בו שום חיים, כמו אם יעמוד אדם לפני מלך בשר ודם ומביט בפניו, אזי מי שרואה אותו מאחוריו אינו מכיר בו שום רוח חיים, מפני שעומד בלי שום תנועה, אכן מי שרואה אותו בפניו, לא יתפלא עליו מדוע לא נראתה בו שום תנועה מאחוריו, מאחר שעומד לפני מלכו, לזה הוא מתבטל לגמרי עד שאין ניכר בו צורת אדם, אבל עיקר החיים שלו הוא אז. ואף כי שבט יהודה העומדים תמיד בפנים להשי"ת מלך מלכי המלכים, לזה אין ניכר לאדם שיראה אותו מאחוריו האם נמצא בו רוח חיים, אבל מי שיביט בפניו יראה שאז הוא עיקר החיים. והוא כענין דכתיב (ישעיהו מ״ב:י״ט) מי עור כי אם עבדי וגו', שעל עבד ה' נראה לאדם שהוא מלא חסרון, ובאמת הוא מפני שאף כח הבחירה ניקח מאתו. וזהו ג"כ הענין שקרבן עולה שהיא כליל לה' דמה נזרק למטה, והחטאת שיש בו גם לכהנים ולבעלים דמה נזרק למעלה. כי חטאת מורה על בעל תשובה שמושך להשי"ת בחילא יתיר, ומדלג וקופץ בבת אחת עד השי"ת, לזה ניתן דם החטאת למעלה, כי כאשר יתיצב לנכח השי"ת עד אשר יכיר שהכל נעשה בממשלת השי"ת, אזי כביכול מכריח את השי"ת שיאיר לו ממקום רם ונשא וגבוה עד מאד. ואף הבשר נאכל, שזה מורה על שהשי"ת ואבריו לא סייעוהו לעבור רצון השי"ת, כי בחוץ המה עומדים, לזה אין אברי החטאת נכללים לגבוה. ובעולה שאין לו הארה ממקום גבוה כזה, לזה דמה נזרק למטה וכולה לגבוה סלקא גם הבשר גם האברים כליל תקטר^נג: