Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 15/בית יעקב על התורה·וישלח ט״ו

אוירא יעקב וגו' קטנתי מכל החסדים וגו' כי ירא אנכי וגו' ואתה אמרת היטב איטיב עמך. הענין בזה, דהנה יעקב אבינו הכניס עצמו בסכנה זו, כדאיתא במדרש רבה (וישלח עה) דמיך הוה ועוררתני, ולכן נתיירא כדאיתא בש"ס (שבת לב:) אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, מאי קראה קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. משמע מזה, שיעקב אבינו הכניס עצמו בסכנה, ולכן אמר כי ירא אנכי אותו, מפני שאין אדם רשאי לסמוך עצמו בעוה"ז על סמך ותקיפות שיעזרהו השי"ת, וכדאיתא בזוה"ק (תולדות קמב.) על הכתוב אשרי אדם עוז לו בך וכו'. ולא יעלה על דעת האדם, שהיה לו ליעקב יראה דמיונית ח"ו, כי לא היה מבעלי הדמיון, אכן יראתו מעשו היה מפני שהרגיש יראה בלבו, וכדאיתא בזהר (תזריע מה.) חמא מקטרגא אזיל בין משרייא דיליה, והרגיש יראה בלבו, מכל מקום אמר אחר זה ואתה אמרת היטב איטיב עמך, היפך ממה שאמר קודם זה כי ירא אנכי אותו, מפני שהרגיש בעומק הלב שאין לו להתיירא מעשו, והיה סמוך לבו בטוח בה' שבטח יצילהו. וזהו דאיתא בזוה"ק (וישלח קסט.) ואתה אמרת היטב איטיב עמך ת"ח דוד מלכא אמר יהיו לרצון אמרי פי אלין מלין דאתפרשן והגיון לבי אלין מלין דסתימן דלא יכיל בר נש לפרשא לון בפומיה דא הוא הגיון דאיהו בלבא דלא יכיל לאתפרשא. והוא שהתקיפות שלו לא אתפרש בפומא רק בהגיון לבא^צז. והוא כענין דאיתא בש"ס (פסחים קיז:) דקריאת שמע גאל ישראל דצלותא גואל ישראל. גאל ישראל, היינו שהשי"ת גאל את ישראל מכל צרה גאולת עולם, שאין עוד עליהם שום צרה וטלטול, והוא בטוחות ותקיפות עד שאין מקום להתפלל עוד על הגאולה מאחר שכבר גאלם. גואל ישראל, הוא תפלה שישראל מתפללין להשי"ת שיגאל אותם מכל צרותיהן^צח. ולהבין הענין האיך יתקיימו אלו השנים, ומה טיבה של התפלה שאדם מתפלל להשי"ת שייטיב לו, הלא הוא אב רחמן ורב חסד מצפה להיטיב בחסדו לכל בריה, ויודע ובקי בטיב הנהגת העולם יותר מהבריאה, ובטח יודע השי"ת שזה טוב לו לאדם, וכל מה שנותן לפני אדם הוא רק לטוב לו כל הימים. והאיך יבוא אדם ויחוה דעה בהנהגת השי"ת לומר לפניו שלא כן הוא הטוב רק כפי תפיסת שכלו, האם יגיד תינוק לאביו שהוא בקי ויודע בהנהגה יותר ממנו. אכן תפלת האדם צריכה להיות כענין דכתיב (איכה ג׳:מ״א) נשא לבבנו אל כפים, ודרשו על זה בש"ס (תענית ח.) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו. והוא כשיעמוד אדם להתפלל לפני השי"ת, ימסור עצמו להשי"ת שלא ירצה מצדו בתפלתו רק מה שרצון השי"ת בו^צט. מפני שבאמת מנהג השי"ת את עולמו בחסד ורחמים ובטוב העולם נדון. אכן כל תפלתו תהיה שהשי"ת יאיר לו ויבינהו הטובה שנמצא בגניזו בההנהגה שמנהג בה את העולם, שאף האדם מצדו יבין שהוא רק טוב. כי מצד השי"ת אין באמת רק טוב, אך האדם מצדו אינו מבין הטובה הצפונה וגנוזה בה, וע"ז מתפלל להשי"ת שיראה בתפיסת שכלו את הטובה. ולזה בקריאת שמע שאדם מוסר נפשו להשי"ת הוא גאל ישראל, מפני שבאמת בשורש אין רק טוב ושלום על ישראל, ובצלותא הוא גואל ישראל, שאדם מתפלל להשי"ת שיבינהו הגאולה והטובה שנמצא בההנהגה בשורש^ק. אכן מפני שאי אפשר לדבר שני דברים כאחד, לזה הוא הבטוחות על השי"ת בהגיונא דלבא, וזה הוא דאיתא בזוה"ק שמואתה אמרת היטב איטיב עמך עד סיום התפלה הוא בהגיונא דלבא: