Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 16/בית יעקב על התורה·וישלח ט״ז

אויירא יעקב מאד וגו'. הענין בזה מפני מה נתיירא. דהנה מה כתיב לעיל מינה ויפגעו בו מלאכי אלהים, וממלאך אלהים בא יראה לאדם, מאחר שמלאך אלהים הוא ההיפך לגמרי מעלמא דין. בעוה"ז הוא עיקר שמחת האדם מה שמטריד דעתו ומבלבלת אותו שישכח ויסיר מלבו כל הרפתקאות וסבלנותיו שעברו עליו, כגוונא דיין שמשמח לבב אנשים ומסיר ממנו מרות נפשו, כדכתיב (משלי ל״א:ו׳-ז׳) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, ששוכח כל הדעת מפני היין שמשכרו^קא. אבל שמחת מלאכי אלהים הוא בשעה שאומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, שיש להם הכרה שרק השי"ת הוא שברא כל ומושל בכל, ומבלעדו אין שום כח בעולם. ולכן כשיתראה המלאך לפני האדם יפול עליו אימה ופחד, ומסתלקת מאתו כל החשקות והשמחות מעניני זה העולם^קב. ואבינו יעקב כשנתיירא אחר ראותו מלאכי אלהים, ולא ידע מאין באה לו היראה, תלה בהמקולקל, שעשו עומד ומקטרג עליו, ושלח לו דורון, מפני שראה בחכמתו שעוד לא באה העת שיאבד עשו מן העולם. וזהו דכתיב אחר זה ויקרא לו אל אלהי ישראל, ודרשו ע"ז בש"ס (מגילה יח) שקראו הקב"ה ליעקב אל, היינו שנמצא בו נהירו דחכמתא להכניע את עצמו בעת הצורך. וכדאיתא בזוה"ק (צו לא.) אל נהירו דחכמתא: