Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 23/בית יעקב על התורה·וישלח כ״ג

אויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו. באותיות מנחה האות ם' ן' מאותיות ם'ן'ץ'ף'ך'. וח' ה' גם כן מתחלפים באותיות ף' ן'^קטז מאותיות ם'ן'ץ'ף'ך' שהם אתוון מצד שמאלא וכדאיתא בלקוטי תורה מהאר"י הק' (וישלח ד"ה ויקח), דע מה דאיתא בזוה"ק (תרומה קסו) מענין ש"י עולמות, דשריין תחות כרסייא, ר"ז בסטר ימינא ק"ג בסטר שמאלא. והנה אותן ק"ג עולמות שבצד שמאל גמטריא מ'נ'ח'ה' כו' מסוד ם'ן'ץ'ף'ך' כו'. אמנם עשו הרשע רמז לו שגם הוא אם ירצה יכול לינק מכל הי"ש עולמות, וזהו שאמר י"ש לי רב, כלומר היש שלי, ושלח אלו הגבורות לעשו לפי שעשו נמשך מגבורות. והענין בזה כי ק"ג דשמאלא היינו פרי שלא נגמרה עוד כמו אכלה פגה, שעג"ל הוא ג"כ גמטריא ק"ג כמנין מנחה. וענין מנחה הוא, כל הספיקות שאדם מברר עצמו בהם, וכדאיתא בזוה"ק (תולדות קמא.) ונחך ה' תמיד דא תמיד של בין הערבים, והוא שלעתיד יברר השי"ת כל הספיקות לטוב. וע"ז מרמז בין הערבים ספיקות והתערבות. וחטא העגל הוא ג"כ עניני דספיקא שרצו דבר שלא נגמרה עוד לטוב, ואכלו פגה בעגלא ובמהירות בדבר שאין עוד רצון השי"ת לסייע להאדם. אכן אם יתעקש האדם בהפצרות וסיגופים, יבוא אף דבר שאין עוד רצון השי"ת למסרו ולתתו ביד האדם, וזה הוא כנגד הד"ת. ולזה שמו יקרא לו עגל, מלשון בעגלא שלוקחו קודם זמנו^קיז. וזהו מה דאיתא (סנהדרין קג:) ירבעם היה שונה ק"ג פנים בתורה, ושם (קב:) מדמה הנהנה מהעוה"ז בלא ברכה חבר הוא לירבעם וכו'. ומנחה הוא, מה שהשי"ת רוצה לסייע לאדם שיבוא אליה אכן אחר זמן ולא ענה. ועל ידי מצות מעשיות יוכל אדם לקרב הזמן שיבוא על הדבר לאלתר, כמו שמצינו (דברי הימים א ט״ז:ט״ו) דבר צוה לאלף דור^קיח, והוא שאם היה אדם מברר עצמו במצוה זו בעבודה ותפלה ובמחשבות טהורות בכונת הלב, אזי לא היה מבורר בה רק לאלף דור, היינו שלא היו מגיעים לאור רק אחר אלף דורות בצמצומים ועבודה במחשבה טהורה, ולאברהם אבינו ניתנה מצות מילה בפועל, והוא היה מצווה ועושה בפעולה, לכן נתברר מיד במצוה זו^קיט. ועשו אמר יש לי רב, היינו שכעת שישראל שרויין בגולה הם כל הש"י עולמות בידו, אבל לעתיד יתקיים הכתוב (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי י"ש כל הש"י עולמות, ואף הק"ג דבסטר שמאלא יהיו ג"כ נכללים בהימין. וזהו דאיתא (ב"ר ע"ח) חד עם דארעא אמר ליה לרבי אושעיא אין אמרית לך חדא מילתא טבא את אמרת בציבורא מן שמי, אמר ליה מה הוא, אמר ליה כל אותן הדורונות שנתן אבינו יעקב לעשו עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא, מה טעמיה (תהילים ע״ב:י׳) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, יביאו לא נאמר אלא ישיבו, והוא שהמנחה העולה ק"ג, שבעוה"ז הוא בשמאלא, ולעתיד ישובו לנו ויתכללו כולם בימינא ויהיו לנו כל הש"י עולמות:

בוהנה בסוף מסכת עוקצין (פ"ג) איתא שיש לכל צדיק ש"י עולמות, וכן איתא בזוה"ק (תרומה קסו:) ובזוה"ק (חיי קכג: נשא קכח:) איתא שיש ארבע מאה עלמין דכסופין לכל צדיק. והענין בזה הוא, דהנה כתיב (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש, והוא מה שאדם עושה בעוה"ז בספק ואין בו תקיפות בעשותו הפעולה, שכן הוא רצון השי"ת, על זה נאמר (לך יז, תולדות כח) לרשתך את ארץ מגוריך, שהוא מלשון מגור ופחד (זוה"ק וישב קפ.), והוא במקום שאדם הוא בספק וביראה^קכ, על זה מרמזין הש"י עולמות. וארבע מאה עלמין דכסופין הוא, שהשי"ת יאיר באור הפעולה עצמה, שיתעלה אף הלבוש והשגת האדם ותפיסתו בזו הפעולה עצמה שסבל ממנה ונדמה לו שהטה מרצון השי"ת, יתעלה ויתרומם עד רזא דבינ"ה. והדוגמא בזה, כגון מצות מעשיות שאדם עושה בעוה"ז ואין לו שום הרגשה מה טיבה של פעולה זו. ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ז׳:כ״ג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני^קכא, וכמו אם יאכל אדם פת יסעד לבו ואם ישתה יין ישמחו, אבל מהות הדבר מה זה ועל מה זה, למה הפת מסעד והיין משמח, אין בזה שום הבנה לאדם. ולעתיד יראה אדם מפורש ושום שכל החיות שנמצא בהלחם והיין, שכל כח המחיה הוא כמו החיות מהדברי תורה, שמזה שהשי"ת צופה על הלחם והיין בתמידות ומשגיח עליהם, לזה נמצא כח בלחם להחיות נפש אדם^קכב. והיין המשמח לב אדם, הוא מרמז על שהשי"ת צופה לטובה, וכמו שקוראו אליהו הנביא בספרו בכמה מקומות צופה לטובה, וזהו משמחת הלב. ועל זה מרמזין הארבע מאות עלמין דכסופין, שהשי"ת יגלה לן טעמיה בכל מעשה המצות להבינם בתפיסת האדם, וממילא יתבררו כל פעולות הצדיקים שהיו כולם מצות השי"ת מפני שנצמח מהם כבוד שמים, ועל זה מסיים הכתוב, ואוצרותיהם אמלא, והוא שהשי"ת ירומם וינשא הפעולה ותפיסת האדם עד ספירת הבינה (וכמש"נ הענין בפרשת חיי אות טז):