Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 24/בית יעקב על התורה·וישלח כ״ד

אויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו. ברש"י ז"ל מביא ע"ז שמתחלה לקח מעשר, ואח"כ שלח לו דורון מהמבורר שבידו בלי עירוב שום ספק. והוא, כי יש לפעמים השפעת טובה שאינה מבוררת כגון חוצפא כלפי שמיא דמהני כדאיתא בש"ס (סנהדרין קה.). אבל יעאע"ה היה לו השפעת טובה מבוררת, וממנה שלח מנחה לעשו. והוא מפני שמה שהוא מבורר לא מתאביד. ולזה דורות הראשונים לא רצו ליתן מהונם לחוץ, מפני שנתייראו אולי אין הדורון מבורר עוד בשלימות, אבל בדורותינו נתברר שאין לפחוד מזה, מאחר שנקבע בנו קדושת אבות ובטח לא יאבד מה שנתברר. וזהו שאמר יעקב, כי חנני אלהים וכי יש לי כל, שאף שעשו יטול ממנו המנחה, על כל זה הוא בטוח בה' שלא יחסר מאתו כלל מן הדורון, כי הש"י חנן אותו ברחמיו בזו המתנה בלי שום אתערותא דלתתא, ולזה אין להתיירא שמא יחסר מאתו הטובה הזו לעד ולא ישוב לקחתה עוד, מאחר שמבוררת הטובה בידו בלי שום עירוב מספיקות. וכי יש לי כל, היינו הטובה של שלימות נמצא בי. ובמדת השלום נכללו כל הטובות^קכג, (תענית כה.) מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק, כי בכל הטובות נמצא גם חסרון לבר ממדת השלום. והענין שנחשבה המנחה אחת לאחת בתורה הקדושה הוא, מפני שכל מה שהיה באבותינו בכח ואף כנקודה קטנה, נתפשטה לפועל אחר כמה דורות בהתפשטות ביותר. וכן מזו המנחה והדורון נסתעף כל מה שיתפשט מישראל לחוץ, ועתיד הקב"ה להחזיר לישראל על כל אשר סבלו, שאין שכחה לפניו מלזכור כל אשר סבלו בעולם, כל פרוטה ופרוטה תצטרף לחשבון גדול כמו שכתוב (ישעיה ח) ונוגשיך צדקה, וכמו שנדרש בש"ס (ב"ב ט:) על זה, שכל זה הוא מהסתעפות זו המנחה וכלול בה, ולכן שלח יעקב אבינו מן הבא בידו מעושר ומבורר שנתנה לו מהשי"ת, מפני שדבר מבורר יוחזר לנו בהכרח^קכד: