Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 35/בית יעקב על התורה·וישלח ל״ה

אראיתי פניך כראות פני אלהים. איתא ע"ז במדרש רבה (וישלח עח) מה פני אלהים ולא יראו פני ריקם, אף את ולא יראו פניך ריקם. הענין בזה הוא, דהנה ענין הקרבת הקרבן מה הוא שמקריבין בהמה גשמיי שתתעלה לעולם העליון, הלא העולם העליון אין בו שום שייכות לדבר גשמיי. אכן ענין הקרבן הוא, כגוונא דזריעה שזורעין בארץ. כי בבריאת העולם שהיה מאמר השי"ת שהארץ תוציא צמחה, נשאר בארץ כח צמיחה שזורח בה מכח זה המאמר, אכן שצריך לעורר את זה הכח, לזה זורעין מחדש בכל שנה ושנה, וטומנין בארץ הגרעין שהיה כלול בה מקודם זה, ועי"ז מתעורר הכח צמיחה שמעולם הוא, ומצמיח חדשות בכל פעם שמזכירין אותה. כי אם לא יזרעו מחדש להזכיר ולעורר הכח הזה, יוכל להשתכח ממנה כל הרשימה שנשאר טמון מכח מאמר השי"ת. וכן הוא ענין הקרבן, כי בתפלת שפתיו לבד לא יוכל להגיע למעלה כ"כ שיתעורר רצון בהשי"ת למלאות בקשתו, אכן בהקרבת הקרבן מן הבהמה גשמיי שמסתעפת משור שבמרכבה העליונה, מתעורר הכח שנמצא בה ונכללת למעלה ראש, עד שבא ארי של אש ורבץ על המזבח, והבהמה הגשמיי נכלל בחזרה במרכבה העליונה (וכמש"נ בפ' ויקרא)^קמח. וזהו כונת יעקב אבינו ע"ה בהדורון ששלח לעשו, מפני שהיה עוד בעשו כח וניצוץ מקדושה ורצה להוציאה ממנו, לזה שלח לו המנחה שהיתה מלאה קדושה. כמו שפירש"י ז"ל, שהפריש מתחלה מעשר, ועי"ז נתדבק הניצוץ קדושה של עשו בכח הקדושה של אבינו יעקב, ויצאה מאתו כל הקדושה, מצא מין את מינו וניעור. ובזה חתה גחלים על ראש עשו, וכענין דאיתא בזוה"ק (אמור קב.) וכנודע. וזה סוד שעיר ראש חודש ושעיר עזאזל^קמט. וזהו כוונת המדרש, מה פני אלהים ולא יראו פני ריקם אף את ולא יראו פניך ריקם. אכן החילוק הוא בין הקרבת קרבן ובין אותו הדורון, שהקרבן נתעלה ונקרב מתתא לעילא. ובהדורון הוריד אבינו יעקב הקדושה מעשו והכניסה לרשותו^קנ: