Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 36/בית יעקב על התורה·וישלח ל״ו

אקח נא את ברכתי אשר הבאת לך. איתא ע"ז במדרש (רבה וישלח עח) חד עם דארעא אמר ליה לרבי אושעיא אין אמרית לך חדא מילתא טבא את אמרת בציבורא מן שמי. אמר ליה מה הוא, אמר ליה כל אותן הדורונות שנתן אבינו יעקב לעשו עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא, מה טעמיה (תהלים מב) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו כו'. להבין הענין בזה, מה הוא הטובה שיחזיר הדורון עצמו כמו שלקחו, הלא כתיב (ישעיהו ס׳:י״ז) תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף, שיחזירו טובה בכפל ממה שלקחו. אכן זה מרמז, שלעתיד יתברר לעין כל, שכל ההסתר והגלות שסבלו ישראל לא היה רק למראה עין אדם אבל בעומק לא סבלו כלל מעולם, וכדכתיב (זכריה י׳:ו׳) והיו כאשר לא זנחתים. וכל חטאי ישראל הם ג"כ על זה הענין, כי בעומק לב ישראל לא ימצא שום נטיה מרצון השי"ת ורק על הגוון יתראה לחטא, ולזה יחתום השי"ת על כל חטאי ישראל שאינם מעומק הלב^קנא. אכן מפני מה סובלים ישראל בעוה"ז ומצמצמים את עצמם בכל העבודות, הוא כגוונא דעבד עברי שנמכר בגנבתו לעבד, וכשיצא חפשי מאדוניו צריך להעניק לו מכל הטוב. והוא, שכל הסבלנות הוא רק לפי שעה לכפר על פשעיו, שלפי ראות עין אדם חטא מהמטרה, אבל בעומק בהשורש לא חטא (וכמש"נ בפ' ראה)^קנב. ולעתיד שיגאל השי"ת את ישראל בקרוב וישיבו הדורון עצמו, יתראה מזה לעין כל שלא זנח אותם השי"ת אף רגע אחד^קנג. ועל זה שסבלו ישראל לפי שעה בעוה"ז אשכר יקריבו תחת בשתם משנה יירשו: