Biurei Tanya·Biurei Tanya by Alter Simchovitz·Likkutei Amarim·Chapter 4ביאורי תניא·ביאורי תניא - שימחוביץ·אלטר·ליקוטי אמרים·פרק ד

אפרק ד
הל' כפי יכולת השגתו ושרש נפשו למע' אולי לעי' בדרושי פר"ת בד"ה ולקחתם¹⁸ בוך שלי קס"א יש מי שהוא בהשגה דקה ורוחנית ויש שהוא בהשגה מגושמת וזה תלוי במדרי' הנשמה אם היא במדרי' העליונה שהיא בבחי' רוחני' ודקות בעצם אזי גם ההשגה בבחי' דקו' ונשמה נמוכה הי' גם ההשגה בהגשמה.

במענין האהבה היא שרש כל רמ"ח מ"עכו' עי' עוד בד"ה ועבר ה' לנגוף כו' רנ"ח דף ט"ז¹⁹.

גהל' דהנחת "כל המאריך" עטר"ת²⁰ דהאה' הוא המקור לרמ"ח מ"ע וכמ"ש בסש"ב המקיימן באמת וכו' דענין האה' הוא מה שחפץ ונמשך לאלקות (ער וויל ער לייפט צו א זאך) ה"ז מביא אותו לקיום המצוות, שיקר בעניניו קיום המצות ומקיימן בחיות גדול, ואינו שייך אז להרגש הזהירות דל"ת. וכן היראה שהוא מה שבורח מאיזה דבר מביא אותו להזהר בעניני ל"ת ובזהירות יתירה, שבורח מדבר שעלול לגרום ח"ו לאיזה נדנוד איסור כו' ואינו שייך אז להרגש היוקר דקיום מ"ע.

ד"ביום הבכורים" רנ"ד²¹ יש התבוננות מיוחדת למדת האה' וכשמתבונן בדברים המעוררים את האה' יוליד מדת האה' להיות לו רצון ותשוקה לידבק באלקות והיינו ע"י קיום רמ"ח מ"ע כו' התבוננות מיוחדת לירא' שע"י ההתבוננות יוליד מדת היראה בלבו שירא למרוד כו' והו"ע הזהירות בהשס"ה ל"ת ובשעה שהוא במדת האה' אינו במדת היראה בעת ההיא (רק שיש התכללות אה' ביראה וכו' דבעת האה' ירא שלא יתרחק ח"ו וכן בהיראה מצד הגדולה והרוממות שעושה בו הביטול יש בזה ג"כ בהעלם אה' ותשוקה שיתקרב מ"מ זהו רק בהעלם אבל בגילוי בזה העיקר מדת האה' ובזה כו') ובודאי בעת שעבודת האדם הוא בבחי' אה' ודאי אז קיום המ"ע שלו בחיות פנימי יותר הגם שהוא סו"מ בתכלית מ"מ החיות פנימי יותר בוע"ט ובעבודתו במדת היראה אז הסו"מ בחיות יותר ע"ש.

הובלעדה אין להם קיום אמיתי כו', הל' מקונ' עבודה דף ח'. היינו שאין להם חיות וה"ה כגוף בלא נשמה, דקדוקי מצות הן ודאי ע"י עבודה דוקא, עי' בקונט' עבודה פ"ז כל מי שמתחיל דעבודה צריך להחמיר ע"ע ולקדש עצמו כו'.

ו[או יראה פנימית מזו] היראה פנימית המוזכר כאן עי' בקונ' עבודה אעתר י"א, כנראה שמקשר זה לבחי' יר"ע המבו' בפמ"ג עי"ש.

זבכ"מ שאתה מוצא [גדולתו] של הקב"ה אתה מוצא כו' מגילה ע' נוסחא בש"ס [גבורתו].

חיפה שעה אחת כו' באבות פ"ד משנה י"ז מא' ר' יעקב.

טלית מח' תפיסא בי' כלל כ"א כאשר תפיסא ומתלבשת בתו' ומצותי' אזי היא תפיסא כו', במקץ תרע"ג²², שבתו"מ עכשיו הוא רק מה שתופס את העצם ואינו בבחי' גילוי ממש רק הארה מזה בבחי' ידיעת פנימי' התו' כו'. ומ"מ אי"ז עדיין אמיתת קיום המצות כמו שהן מצד עצם מהותן ע"ש.