Diary of the Special Mission·Chapter 78יומן השליחות המיוחדת·פרק שבעים ושמונה

אפרק שבעים ושמונה
התפתחויות שנת תשנ"ז
הצגת הספרים בספריה במוסקבה

בב"ה יום ב' י"ב שבט ה'תשנ"ז
יצאתי מנ.י. ביום ג' בערב בדעלטא, והגעתי בטיסה ישירה למוסקבה ביום בצהרים.

גבואי הי' בקשר לכנס אגו"ח שהחליט הר"י קוגן לארגן בסמיכות יו"ד שבט.

דהוא צלצל אלי כמה פעמים לפני זה והבטחתי לבוא. גם הרי"י אהרונוב בא לכנס ביום חמישי בצהרים.

הכנס אגודת חב"ד במרכז אגו"ח במוסקבה

ולאות רצון טוב הודיעה הנהלת הספריה הצבורית שהיא תרשה למשתתפי הכנס לבוא לבקר בספריה ולראות את ספרי רבותינו.

זכשבאנו בבוקר לראות את הספרים בספריה היו להם שם 16 ספרים, שהביאו במיוחד [לאגף החדש] כדי להראות. בקשתי לראות את כל הספרים, ואמרו שבתחלה הם רוצים להראות לכולם את הספרים האלו, ואח"כ נדבר בשלב השני.

חיצאתי א"כ לחוץ וחכיתי עד שכולם יראו את הספרים שהביאו.

טאח"כ הלך אתי הספרן לספריה ואמר לי לחכות ונכנס ואח"כ יצא אלי ואמר לי שהממונה על המחלקה הזאת אינה כאן היום, ולכן היום אי אפשר. יכול אני לבוא ביום השני, ואכין מכתב בקשה וידונו בזה.

יהודיתי להם והלכתי, והודעתי לר"י קוגן, שלדעתי אין כדאי לכתוב בקשות בזה.

יאאגף מיוחד בספריה לאוסף שניאורסאהן

יבב"ה יום א' ז' מנ"א ה'תשנ"ז
אל אחי ורעי שיחיו

יגשלום וברכה!

ידבמענה לשאלת רבים,

טובשבועות האחרונים פורסם בכמה עתונים, אשר הספריה במוסקבא עומדת להקים אגף מיוחד לספריית רבותינו ולפתוח אותו לצבור. אף פורסם בעתונות, אשר הודעה זו גרמה "שמחה בחב"ד" כביכול.

טזלעניות דעתי נראה, אשר הדיווחים האלו מטעים ומזיקים ונוגדים את הוראות ורצונו של הרבי זי"ע, ומחובתי להודיע ולהבהיר:

יז- כבר בשנת תנש"א הודיע הרבי את עמדתו הברורה בנושא הזה:

יחהי' זה בתחלת סיון תנש"א, כאשר מרת דבורה רחל תחי' קוגן (שעסקה בנושא החזרת הספרים) כתבה לרבי אודות רעיון פתיחת ספריית חב"ד במוסקבא (בלי קשר לנושא אוסף ספרי רבותינו). הרבי הואיל להשיב לה (הועתק בס' עבודת הקודש עמ' קמו):

יטפתיחת ביבליתקה חדשה דחב"ד עתה ברוסיא - יכולה לעורר טענה אצל המנגדים שהוצאת ספרי חב"ד מרוסיא עתה - הרי ההיפך מתאים יותר.

ככלומר, ברגע שיעלה רעיון ספריית חב"ד ברוסיה, עלול הדבר לעורר סברא מופרכת אצל הממשל ואצל הנהלת הספריה הציבורית במוסקבא, להעביר גם את אוסף ספרי רבותינו אל אותה ספריה ברוסיה, ולא להחזירם למרכז חב"ד, ולכן יש להמנע מלהעלות רעיונות כאלו במצב זה. עד כדי כך היתה סברה זו מופרכת אצל הרבי.

כא*
יש הרוצים לומר, כי במשך ששת השנים האחרונים השתנה המצב, ויש א"כ מקום היום לאשר ולעזור לתוכנית האמורה; אשר לא כן הוא, מסיבות רבות, ובהקדים:

כבהאוסף עצמו שכולל כ12.000- כרכים אינו נדיר במיוחד, ושוויו בשוק אינו עולה בשום אופן על רבע מליון דולר.

כגכל ערכם של הספרים האלו הוא "רגשי" בלבד, כיון שרבותינו נשיאינו קנו אותם ולמדו בהם.

כדשלא כאמור בדיווחים שונים, אין הערות בכת"י רבותינו על גליונות הספרים. יש אמנם מדבקות ורישומים בשער הספר, המורים על בעלות רבותינו על הספרים.

כהמכל האמור לעיל מובן אשר אין שום תוכן בדיווחים, כאילו עומדת הספריה להקים אגף מיוחד לספריית רבותינו ולפתוח אותו לצבור, כי אין אף אחד ברוסיה או ברחבי העולם שיבוא ללמוד ולעיין בספרים אלו, שרובם ככולם מצויים בכל ספריה עברית חשובה בעולם.

כוגם מלבד זאת אין תוכן בהכרזה הנזכרת; שהרי חדר גדול אחד יספיק לאחסן את כל הספרים האלו, ואין צורך לו בביתן מיוחד.

כזמטרת ההכרזה הנזכרת היא מחמת טעותם של הספריה והמשטר, החושבים שיש ערך שיווקי לאוסף הזה. את התדמית הזאת קיבלו בראותם את הלהיטות של חב"ד לקבל את הספרים בחזרה.

כחכל עוד חיים הם בדמיונות אלו, לעולם לא יחשבו על החזרת הספרים. התקוה היחידה שיחזירו את הספרים לחב"ד, כאשר יווכחו שאין להם שום תועלת בספרים האלו, לא לראווה ולא למכירה.

כטהודעות מרעישות בעתונות בקשר לספרים האלו, או פרסומת מיוחדת מסביב לתוכנית הנזכרת, מטעות את הרוסים ודוחקים אותם להחזיק את הספרים הקדושים האלה, שאין להם בהם שום תועלת.

לויה"ר שבקרוב יחזרו ספרי רבותינו נשיאינו מגלותם אל מקומם האמיתי ב"ספריית אגודת חסידי חב"ד - אהל יוסף יצחק - ליובאוויטש".

לאשלום דובער לוין

לבמנהל הספריה