Diary of the Special Mission·Chapter Threeיומן השליחות המיוחדת·פרק שלישי

אפרק שלישי
היום השני במוסקבה
אור לכ"ד טבת יום ההילולא שעה 11:00
עתה נגמר סדר עבודת היום השני להיותינו כאן, אם אמנם אפשר לקרוא לזה יום עבודה, כי לא ניתנה לנו היום האפשריות לעשות כמעט כלום, אבל נתברר המצב לאשורו, ונראה שמחר הוא היום הגורלי, שבודאי יסתיים בנצחונו של בעל ההילולא.

בוזהו סדר היום:

גאתמול אמרו לנו לחכות למענה על בקשתינו לחפש הספרים בעצמינו. נינא אף אמרה בשם ליטבינוב שנראה שהתשובה תהי' חיובית.

דקמנו בבוקר, נסענו לביהכ"נ לתפלה וחזרנו בשעה 9:30. שלמה צלצל לנינא לשאול אם אפשר לדבר עם דזייקאבס, היא קישרה אותו עם דזייקאבס, שאמר שהוא כבר שמע שיש לנו קשיים, ואין זה הולך כראוי. הוא מיד כעת נוסע לפגישה ויחזור ב12:00-, ואז יצלצל.

הלא היה לנו א"כ מה לעשות אלא לאכול ולנוח. בשעה 12 צלצל שלמה למשרד, וענו לו שדזייקאבס נוסע כעת למשרד.

ונסענו גם אנחנו למשרד, ושם פגשנו את דזייקאבס, שמיהר להכין עצמו לפגישה בין האמער לדאברינין⁴³ בשעה 3.

זתזכיר תולדות האוסף

חשלמה אמר לו שהוא צריך אותו לכמה דקות. נכנסנו לחדר מיוחד. שלמה הסביר לו את המצב ונתן לו את הספרים⁴⁴ של מינדל ושלי להאמער ולשר התרבות.

טדזייקאבס ענה שנכין בכתב את מטרת בואינו והתוכנית, והאמער ידון בזה עם [שר התרבות] זאכארוב, בעת פגישתם מחר אחה"צ.

יהוא הלך להמשיך ההכנות ואנו התיישבנו להכין את התזכיר הזה⁴⁵. אני הסברתי ומינדל רשם, ואח"כ כתב במכונת כתיבה. גמרנו את זה בשעה 3. העתק נמסר לדזייקאבס, וכמה העתקים נעשו עבורינו.

יאנסיעה לבית הכנסת במארינא רושצא

יבמשם נסענו לביהכ"נ להתפלל.

יגבחרנו לנסוע לביהכ"נ מארינא רושצא, שעדיין לא ראינו. באנו לשם לאחר כמה קשיים במציאת המקום המדויק. היו שם רק שני אנשים⁴⁶ ולא מספיק למנין. מנחה התפללנו כבר במשרד הנ"ל, ולמעריב הוכרחנו לנסוע משם לבית הכנסת הגדול.

ידבבית הכנסת במארינא רושצא שהינו כעשרה דקות, והטקסי חיכה לנו. יש שם מקוה חמה, שטבלנו בה לכבוד כ"ד טבת. לקחנו כמה תמונות מביהכ"נ וחזרנו למכונית.

טושני סטנדרים ושני ארונות קודש בבית הכנסת במארינא רושצא

טזבבית הכנסת במארינא רושצא

יזכשהגענו לביהכ"נ הגדול כבר אחזו בסוף מעריב, אך שלמה, שצריך להתפלל לפני העמוד אחר פטירת אביו המנוח, הספיק לומר עם המנין את הקדישים האחרונים וברכו וכו'.

יחלא מרשים לבדוק הספרים

יטבעת הכתיבה נשמט לי הענין הכי חשוב, שהיה בסוף הביקור במשרד, אחרי נסיעת דזייקאבס משם:

כשלמה ביקש מנינא שתצלצל לספריה לשאול מהי התוצאה, אך מיד בנסותה, בשעה 3:30, קיבלה טלפון ממנהלת הספריה, שהיא כתבה מכתב לשר התרבות, בו מסבירה את טעמי התנגדותה להרשות לנו לחפש בעצמינו בספריה ולתת לנו את הספרים.

כאנינה מסרה לנו את הדברים והציעה שנבקש מהאמער שיקח אותנו לשר זאכארוב, כדי שאנחנו נסביר לו בעצמינו את טעמי דרישותינו.

כב*
לפני נסיעתו של דזייקאבס שאל אותו שלמה: מתי נדבר שוב? והשיב, שבשעה 7 יחזור ואז יוכל לטלפן לו. הוחלט לדבר אתו אז בזה. משם נסענו כאמור לביהכ"נ.

כגכשחזרנו אכלנו והתוועדנו בינינו לכבוד יום ההילולא - על המשקה שקבלנו מכ"ק אדמו"ר שליט"א לפני הנסיעה.

כדבשעה 7 גמרנו האכילה וההתוועדות, ושלמה צלצל לדזייקאבס וסיפר לו את הדברים, וביקש א) לסדר פגישה מחר בבוקר בינינו להאמער. ב) שהאמער יקח אותנו לשר התרבות. דזייקאבס השיב ששלמה יצלצל לו מחר בבוקר בין 8:00-8:30 ואז ישיב לו.

כהכך נגמרה עבודת יום זה, והגיע זמן הדיווח לנ.י.

כושלמה צלצל לבתו וחתנו, שקישרו אותו עם הרי"ל גרונר, ושלמה דיווח בפרטיות מכל הנעשה כאן, ואשר מחר הוא היום הגורלי.

כזשלמה גם צלצל לוויינטראוב (המקושר כ"כ, ויש לו השפעה גדולה על האמער, ובידידות עם שלמה, ועבד הרבה להביא למצב שאנו בו היום), להודיעו את המצב, שמחר הוא היום הגורלי, ויש לעודד את האמער שישתדל ביתר תוקף. וויינטראוב לא היה במשרד, ולכן מסר הדברים לחתנו ברוך, שישתדל במשך היום למסור הדברים לוויינטראוב ולעוררו על הנ"ל.

כחכל הנ"ל נגמר בשעה 9:45, והיה מקום ללכת לישון. אך לפני השינה החלטנו לצאת לרחוב לשאוף קצת אויר צח, ושם גם קל יותר לשוחח בנושאים העומדים על הפרק ביתר חופשיות⁴⁷.

כטהלכנו כשני רחובות מהמלון שלנו, לכיכר האדום. ראינו את המונה של רומי, שוחחנו על פרשת היום ועל כל הנושאים העומדים על הפרק.

לחזרנו בשעה 11 לחדרנו במלון, שלמה הלך לישון ואני התיישבתי לכתוב במשך כחצי שעה.

לאתם סדר יום של השתדלות רבה, אבל בלי תוצאות ממשיות, והתחיל יום כ"ד טבת, זכותו של בעל ההילולא יעמוד להצלחה מופלגה בשליחותינו הקדושה.