Haggadah with Likkutei Taamim uMinhagim and Divrei Shalom·Searching for and Burning Chametzלקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום·בדיקת וביעור חמץ

אבדיקת וביעור חמץ
המנהגלהניחפתיתיחמץכו'קודםהבדיקה. מעיקר הדין אין צריך כלל להניח, כי המצוה לחפש אחר החמץ, וגם אם לא מצא כבר קיים המצוה כתיקונה (שבלי הלקט סי' רו בשם שו"ת הגאונים¹², כלבו בשם רב האי גאון¹³). אבל כבר נתפשט המנהג להניחן ומנהג ישראל תורה היא (שו"ע אדה"ז סו"ס תל"ב¹⁴). ראה בחק יעקב¹⁵ טעמי מנהג זה. ויש להוסיף טעם: כדי שבביטול היום יוכל לומר כל חמירא וחמיעא דחמיתי'¹⁶. וגם שלא ישכח חובת ביעור, ולא יצטרך לשרוף הכלי שלקח לבדיקה, כמ"ש סו"ס תמ"ה¹⁷.

בחמץקשה. כדי שלא יתפרר (שו"ע סי' תל"ב¹⁸).

גוע"פהקבלהישלהניחעשרהפתיתין. (משנת חסידים¹⁹, סידור האריז"ל²⁰) בס' ברית הלוי²¹ למהר"ש אלקבץ כתב שמרומז בגמרא (פסחים י, א) הניח עשר כו' (שער הכולל²²).

דמנהגביתהרב. מניחים במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה, כל אחד מהם כרוך בפיסת נייר – בכתר שם טוב ח"ג²³ כותב אשר כן הוא גם מנהג הספרדים באה"ק סוריא תוגרמא ומצרים. והטעם כדי שלא יתפרר. ועדמ"ש בשו"ע סתל"ב. –

הבודקים לאור נר של שעוה (שו"ע סתל"ג²⁴) ועל ידי נוצת עוף. הבודק מניח החמץ שמוצא בשק קטן של נייר. בגמר הבדיקה מניח שק זה הנוצה ושירי הנר – אם ישנם – בקערורית כף-עץ²⁵, מעטף הכל בנייר (אבל לא יד הכף, שנשאר בלתי מעוטף), ומהדק על ידי חוט שכורכו סביב הנייר כמה פעמים וקושרו²⁶.

וברוךכו'עלביעורחמץ (פסחים ז, ב²⁷) ואע"פ שבשעה זו אינו מבערו עדיין, מכל מקום כיון שאין הבדיקה תכלית המצוה ולאחר הבדיקה מיד הוא מבטל ומפקיר כל החמץ שנשאר ולא מצאו, הרי ביטול זה נקרא ביעור. וגם ביעור שביום יד' נפטר בברכה זו (טור²⁸ וב"י²⁹. שו"ע אדה"ז סתל"ב³⁰).

זעלביעור. ולא לבער ראה רמב"ם הל' ברכות פי"א הט"ו³¹ ובנ"כ הש"ס שם.

חוצריךלחפשלאורהנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה (פסחים ח, א³²).

טויזהרולבדוקתחלהבחדרהסמוךלמקוםששמעוהברכה. לפי שהליכה מבית לבית חשובה הפסק בין הברכה לתחלת עשיית המצוה (שו"ע אדה"ז סתל"ב ס"ח³³).

יצריךלבטלאחרהבדיקה. בטול בזמן זה הוא תקנת חכמי הגמרא³⁴, כדי שיהי' לו זמן קבוע ... ובדורות האחרונים הוסיפו לבטלו גם ביום (שם סתל"ד סי"ג³⁵).

יאכלחמירא. בירושלמי (פסחים פ"ב ה"ב³⁶), נוסח הביטול הוא בלשון הקודש, אבל הגאונים תיקנוהו בלשון ארמי מפני עמי הארץ (דרכי משה³⁷. שו"ע אדה"ז תל"ד ס"ח³⁸). ונמצא – בשינוים – ברש"י (פסחים ו, ב³⁹), רי"ף (שם ג, א⁴⁰), רא"ש (שם פ"א, ס"ט⁴¹), בה"ג⁴², מחזור ויטרי⁴³, יוצר לשבת הגדול⁴⁴ ועוד. נוסח רבינו⁴⁵ מדוייק על פי מה שכתב הב"ח סי' תל"ד⁴⁶ – הובא בח"י⁴⁷ – וכן הוא בסידור שער השמים להשל"ה⁴⁸. והנה בב"ח ושער השמים כתבו: כל חמירא וכלחמיעא, אבל רבינו העתיק כל חמירא וחמיעא, וכן הוא בח"י, ובאר היטב⁴⁹ (שם), בסידור האריז"ל⁵⁰, בסידור יעב"ץ⁵¹ ועוד. ולכאורה ע"פ מרז"ל (מו"ק כו, א) ואימא עד דהוו כולהו, אמר ליה על על הפסיק הענין, גם כאן, כיון שגם אם ישנו רק אחד משניהם, חמץ או שאור, מבטל צריך לומר: כל חמירא וכל חמיעא. ויש לומר דתיבת כל עצמה מורה דבאיזה אופן שיהי' – מבטל⁵². וראה בסידור קול יעקב⁵³ רמזי תיבת וחמיעא בוא"ו.

יבוחמיעא. אף שחמירא כולל גם חמץ, ראוי לכל מדקדק במעשיו להזכירו בפירוש (ב"ח⁵⁴, שו"ע אדה"ז סי' תל"ד ס"ט).

יגדלאחמיתי'. כ"ה בסידור של"ה, סידור קול יעקב ועוד. ודלא כהב"ח, ח"י, סידור הר"ש ראשקוב⁵⁵, שכתבו דלאחזיתי' (והבאר היטב לא דק בהעתיקו לשון הב"ח). וראה בסידור קול יעקב הטעם על פי סוד⁵⁶.

ידודלאידענאלי'. כי החמץ שמצניע למחר אינו מבטל⁵⁷ (ב"ח סתל"ד).

טוכעפראדארעא⁵⁸. ממעט זהב שנקרא גם כן עפר, כמו שנאמר (איוב כח, ו) ועפרות זהב לו (ח"י, שו"ע אדה"ז סתל"ד ס"ז).

טזבדיקתחמץ. אדמו"ר הזקן הלך למעזריטש בפעם הראשונה בשנת תקכ"ד⁵⁹ ושהה שם (בפעםההיא) עד לפני חג הפסח תקכ"ה. כשחזר לביתו – ביום י"ג ניסן בשנה ההיא לא אכל (לא התענה שהרי אסור בתענית⁶⁰, אלא שלא אכל) כי הי' טרוד בהכנה לבדיקת חמץ, אשר כל הכוונות שקיבל במעזריטש בענין בדיקת חמץ יבוא כן בהבדיקה בפועל. הבדיקה נמשכה כל הלילה, ולא הי' לו אז רק חדר אחד (שיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר חג הפסח תרח"ץ⁶¹).

יזאז פירש רבנו המשנה (ריש פסחים): אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר – י"ג בגימטריא אחד, הוא ענין הדעת, בזה אין שייך (צריך?) בדיקה. י"ד הוא ענין המדות (ז' מדות דנפש האלקית ודנפש הבהמית) שם צריך להיות בודקין את החמץ, והבדיקה היא לאור הנר, נר ה' נשמת אדם⁶². והבדיקה היא בחורין ובסדקין, שלכן צריך להיות לאור הנר, כי מדורה היא בחינת אצילות, ושם הרי לא יגורך רע⁶³, אבוקה היא בבריאה ואור הנר – יצירה, כי עשי' היא בחינת חושך (שם. ועייג"כ של"ה מס' שבת – קלו, ב⁶⁴. קהלת יעקב מערכת אבוקה⁶⁵. ד"ה אור לי"ד ה'ש"ת⁶⁶).

יחביוםי"דבשעהה'. ראה שו"ע סתמ"ג איך משערין שעות אלו⁶⁷.

יטמדורהבפניעצמו (טור סי' תמ"ה⁶⁸. מהרש"ל⁶⁹, מהרי"ל⁷⁰, מ"א⁷¹), דגזרינן אטו שורפו לאחר זמן איסור הנאתו (ב"י⁷²).

כדחזיתי'כו'דחמיתי'. אפשר לומר: חמיתי' בשעת הבדיקה. חזיתי' – מעולם⁷³ (ב"ח סתל"ד).

כאוישלשרוףעשרהפתיתין. כפל עוד הפעם ע"ד י' פתיתין, כי הן בבדיקה והן בשריפה צ"ל י' פתיתין (עיין בפרי עץ חיים שער חג המצות ספ"ד⁷⁴ ובמשנת חסידים שם⁷⁵).

כביהירצון. בסידור האריז"ל⁷⁶. ושם הוא "ד' אלקי ואלקי אבותי" בלשון יחיד. ואולי הטעם דשינה ללשון רבים "אלוקינו ואלקי אבותינו", שמתוך כך התפלה נשמעת (ברכות ל, א⁷⁷. שו"ע אדה"ז או"ח סק"י ס"ד⁷⁸). ובפרט ששאר כל תפלה זו היא גם כן בלשון רבים⁷⁹. וראה מ"א ואחרונים או"ח ריש סי' מו⁸⁰. וצע"ק דבתפלת יהי רצון כו' מעזי פנים כו', ובסוף סדר קדוש לבנה, גם נוסח רבינו הוא בלשון יחיד⁸¹, וכן הוא בסידור של"ה (ובסידור רבי שבתי רשקובר: יהי רצון כו' מעזי פנים, הוא בלשון רבים).

כגומ"ש בשער הכולל⁸² על יהי רצון כו' מעזי פנים, שהטעם מפני שאינו בצבור – צ"ע, שהרי גם יהי רצון דביעור חמץ אינו בצבור.

כדבעשןתכלה. וכן הוא בתפלות ראש השנה ויום הכיפורים – בבי"ת, וכלשון הכתוב (תהלים לז, כ) כלו בעשן כלו.

כהברוחבערוברוחמשפט. לשון הכתוב (ישעי' ד, ד) הוא ברוח משפט וברוח בער. ומה ששינו והקדימו בער למשפט מובן, דלענין הדחה וזיכוך עונות בנות ציון שבכתוב, ידיח ברוח משפט דאיהו רחמי, כמו שפירש"י ביסורין, שזהו כמו אב המייסר את בנו (ראה בזה אגה"ק לרבינו הזקן ס' כב). ומה שישאר בלי בירור יבער מן העולם ברוח בער. אבל כאן, לענין החיצונים והקליפות המעיקים לשכינה, יבער ברוח בער, וכל ניצוצי הקדושה שהחיצונים יונקים מהם (עיין פע"ח שער חהמ"צ פ"א) ידיח ברוח משפט לזככם (שער הכולל⁸³).

כובימיםההםובזמןהזה⁸⁴. וכן הוא בסידור הר"ש רשקובר. וצ"ע דבכל התפלות הנוסח הוא "בזמן", ולא נמצא במקום אחר "ובזמן" בתוספת וא"ו⁸⁵. ובסידור קול יעקב⁸⁶ כאן הוא לנכון בזמן בלא וא"ו.

כזביעורחמץ. מאן דאכיל חמץ בפסח כמאן דפלח לכו"ם (זח"ב קפב, א). האריז"ל כתב הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה (באר היטב רס"י תמ"ז⁸⁷). – ואולי הכוונה שלא יאונה לו כל און בשוגג, שהרי בודאי בעל בחירה הוא גם אז.