Haggadah with Likkutei Taamim uMinhagim and Divrei Shalom·Karpasלקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום·כרפס

אכרפס
כרפסנוטל כו' כדי להתמי' התינוקות, שאין עושים כזה בכל ימות השנה (פסחים קי"ד, א, ב²⁸⁴).

בפחותמכזית כי גם זה דיו להתמי' התינוקות, ואז לכל הדיעות לא יתחייב לברך אחריו בורא נפשות רבות (שו"ע אדמו"ר הזקן סי' תע"ג סט"ו וסי"ח²⁸⁵).

גויטבול – ואחר כך – ויברך. כדי לתכוף הברכה להאכילה בכל מה דאפשר (חק יעקב סי' תע"ה סק"[ח]²⁸⁶). והא דבסעודת כל השנה מברך המוציא ואחר כך טובל במלח, הוא משום דמברך קודם שפורס (כדי שיברך על הגדולה)²⁸⁷.

דבמימלחאוחומץ, תוד"ה מטבל (פסחים קיד, א) כתב בחומץ או במים ומלח²⁸⁸. אבל בסידור של"ה ויעב"ץ במימלחאובחומץ. אבל לא בחרוסת²⁸⁹, דכיון דבטיבול שני חרוסת מצוה – לאחר שמילא כריסו ממנו יביאנה למצוה אתמהה (רא"ש שם²⁹⁰).

היכוון. לכאורה כצ"ל בשני וואוי"ן, ולא בוא"ו יו"ד. וכן בכ"מ²⁹¹.

ויכויןלהוציאגםהמרור. כי אין אמירת ההגדה וכו' חשובים הפסק והיסח הדעת (שו"ע רבינו סי' תע"ד²⁹²). ומכוון להוציא גם המרור של כורך²⁹³.

זבכרפס לא ציין אם יאכלנו בהסיבה או בלא הסיבה (כמו שכתב במרור). ויש לומר דדינו כמו שאר הסעודה דלילה זה דהרשות בידו שלא להסיב והמיסב הרי זה משובח (שו"ע רבינו סי' תע"ב סי"ד) ולא ציין אלא במקום שהחיוב או הפטור הוא מוחלט. ונוהגין לאכלו שלא בהסיבה.

חלדעת²⁹⁴ רוב הפוסקים כרפס אינו צריך הסיבה (שבלי הלקט, מטה משה, ברכי יוסף²⁹⁵, ועוד. ודלא כדעת הבית דוד).

טלאחר כרפס לא ראיתי מחזירין הנשאר מהכרפס על הקערה. ובמילא מכאן ולהלן אין על הקערה אלא ה' דברים²⁹⁶.