Haggadah with Likkutei Taamim uMinhagim and Divrei Shalom·Motzi Matzahלקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום·מוציא מצה

אמוציא מצה
מוציא ואחר כך מצה⁷⁶⁵, כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (ראה ברכות נ"א, ב⁷⁶⁶) ואורחא דמילתא לברוכי לקב"ה דאפיק לחמא מן ארעא והדר לברוכי על מצה דמתעביד מינה מצוה (סידור ר' עמרם גאון⁷⁶⁷).

בואין מברכין שהחיינו על מצות מצה, כי די לו בברכתו והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור⁷⁶⁸. אי נמי כבר אמרו בקידוש (אבודרהם⁷⁶⁹. ברכי יוסף סי' תע"ג⁷⁷⁰). וטעם השני צע"ג, דאם כן צריך הי' לכוון בשהחיינו דקדוש גם על מצה⁷⁷¹, ועל דרך שהחיינו דקריאת מגלה שצריך לכוון על משלוח מנות והסעודה, וכמו שכתבו השל"ה⁷⁷² ומג"א רס"י תרצ"ב⁷⁷³.

גמצה. גם בזמן הזה דאורייתא (פסחים קך, א⁷⁷⁴). הן אנשים הן נשים (שם מג, ב⁷⁷⁵). וחידש הכתוב בלילי פסח, אף שגם בשאר יום טוב חייב לאכול פת, שאינו יוצא במצה עשירה (ר"ן פ' הישן⁷⁷⁶). ויש אומרים שחיוב פת ביום טוב אינו אלא מדברי סופרים – (שו"ע רבינו סי' תקכ"ט ס"ה⁷⁷⁷. וראה רמב"ם הל' יום טוב פ"ו הט"[ז]⁷⁷⁸. – וצע"ק ממ"ש רבינו בסי' רמ"ב ס"א במוסגר⁷⁷⁹. ודעת ר"י, ברא"ש ברכות שם סכ"ג⁷⁸⁰, משמע שהוא מן התורה – ראה שם במעדני יום טוב⁷⁸¹ – משום שמחה. אבל אין שמחה בליל יום טוב הראשון מן התורה – שאגת ארי' סי' סח באריכות⁷⁸² – ואם כן גם לדבריו לא הוי אז אלא מדברי סופרים⁷⁸³. מלבד ליל א' דחג הסכות⁷⁸⁴) – לבד ליל א' דחג הסכות דילפינן ממצה דחג הפסח⁷⁸⁵. (ומ"ש בשו"ת רעק"א ס"א⁷⁸⁶ רק ליל פסח, ושם בהשמטות⁷⁸⁷ כתב בפשיטות דאין פת שייך לשמחה – צע"ק) ואין כאן מקומו להאריך.

דמצה. א מקובל'דיקער וואָרט:

המצה שמורה ווערט גערופען בשני שמות עצמיים ופנימיים: מיכלא דמהימנותא און מיכלא דאסוותא, עס גיט א חיזוק אין דעת.

ודאס איז דער פנימי נקודי עצמי וואָרט וואָס מורנו הרב המגיד ממעזריטש האָט מקבל געווען ממורו הקדוש מורנו הבעש"ט בשם מורו הבעל ח"י ומסרו להוד כ"ק תלמידו המקבל פנימי רבנו הזקן ובא ביחוד ובירור מרבי לרבי.

זכל אחד ואחד מהוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זי"ע בדורו חזר מסר וביאר את ה"נקודה וואָרט" האמור (שיחת י"א ניסן תש"ט, בס' המאמרים ה'תש"ט⁷⁸⁸).

חמצה. אדמו"ר הזקן אמר: מיכלא דמהימנותא – לילה הראשון. מיכלא דאסותא – לילה השני. והסביר אדמו"ר האמצעי החילוק: כשהרפואה מביאה לאמונה, הרי הי' חולה אלא שאחר כך נתרפא ומודה לה' על רפואתו; הרפואה הבאה על ידי האמונה – היינו שמלכתחילה אינו בא לידי חולי. והוסיף: כן הוא בגשמיות וברוחניות, כי בבני ישראל הגשמיות אינה נפרדת מן הרוחניות, מהרוחניות נמשך בהגשמיות והגשמיות מהפכים לרוחניות (שיחות חה"פ תש"ב⁷⁸⁹). (וראה זח"ב קפג, ב⁷⁹⁰. זח"ב מא, א⁷⁹¹. לקו"ת צו יג, ד⁷⁹²).

טהפרוסהביןשתיהשלימות. כי, כמו בכל יום טוב, חייב לבצוע על לחם משנה (שו"ע או"ח סי' תקכ"ט⁷⁹³) ודרז"ל שבפסח, מוסיף עליהן עוד מצה פרוסה משום לחם עוני (רא"ש⁷⁹⁴. מרדכי⁷⁹⁵. שו"ע אדמו"ר הזקן תע"ה ס"ג⁷⁹⁶).

יויאחזםבידוויברך, כי כל דבר שמברך עליו לאכלו צריך לאחזו בימינו כשהוא מברך (שו"ע סי' רו ס"ד⁷⁹⁷), וכאן יש אומרים⁷⁹⁸ דברכת המוציא היא על השלמה וברכת על אכילת מצה על הפרוסה (רש"י, רשב"ם⁷⁹⁹, ר"י⁸⁰⁰ ורא"ש⁸⁰¹ בפסחים קטז, א. וכן עיקר⁸⁰²), ויש אומרים להיפך⁸⁰³ (סמ"ג⁸⁰⁴. ראב"ן⁸⁰⁵. תוס' ושאר גאונים כמ"ש בהגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה⁸⁰⁶), ולצאת ידי שניהם אוחז שתיהם בידו (שו"ע רבנו סי' תע"ה ס"ה⁸⁰⁷. וראה בפרי מגדים מש"ז סק"ב⁸⁰⁸).

יאולאיבצעמהן. כדי שתהא ברכה על השלימה⁸⁰⁹.

יביניחהמצההג'להשמטמידוויברך (מהרי"ל⁸¹⁰). אף שמכוון לפטור בברכה זו גם אכילת מצה הג', וכמו שמסיים. וי"ל – כדי להראות שבכל זאת עיקר שייכות ברכה זו היא למצה א' וב', ואפילו לדעת הלל וכנ"ל פיסקא כורך. ויותר נראה לי שהוא כדי שלא יטעה ויבצע גם ממצה הג', וכמו שמצינו שמצניע האפיקומן מפני טעם זה (ראה לעיל פיסקא חלקהגדול⁸¹¹).

יגויכויןלפטורגם כןאכילתהכריכה⁸¹². ולכן נזהרין בינתיים משיחה שלא מעין הסעודה (ר' יחיאל אחי בעל הטורים⁸¹³. אבן הירחי⁸¹⁴).

ידלפטורכו'אכילתהאפיקומן – (של"ה⁸¹⁵) – וחומרא יתירה הוא (שו"ע רבינו סי' תע"ה ס[עיף] יח). ולכן בזה אין נזהרין בהפסק שיחה – מנהגי בית הרב.

טו"על"אכילתמצהכו'מרור – ולא לאכול מצה כו' מרור (פרדס לרש"י⁸¹⁶. רי"צ גיאות⁸¹⁷ בשם ר' עמרם גאון. רמב"ם⁸¹⁸ וכו') מפני שמוציא גם אחרים השומעים (הה"מ הל' חמץ ומצה פ"ח הי"ב. וראה מגדול עוז פי"א מהל' ברכות הט"ו⁸¹⁹).

טזואחר כךיבצעכזיתמכל אחד – כיון שאכילת מצה צריכה להיות בכזית, ויש אומרים שזהו ממצה הא' ויש אומרים שזהו ממצה הב'⁸²⁰, כנ"ל⁸²¹.

יזויאכלם. ואינו טובל במלח, מפני חיבוב מצוה, שלא יהא תערובות טעם אחר כלל (מהרי"ל⁸²². שו"ע רבינו סי' תע"ה ס"י⁸²³) – וכן הוא מנהג בית הרב (וצ"ע שהרי כתב השל"ה⁸²⁴ שעל פי כתבי האריז"ל⁸²⁵ יטבול במלח. ולהעיר מלקו"ת ביאור לד"ה ולא תשבית ס"ח⁸²⁶).

יחביחד. דהיינו שיכניסם לפיו בבת אחת. והטעם שלא יהא הפסק בין הברכה דאכילת מצה לאכילת כזית השייך לה שהוא ממצה הא' או ממצה הב' כנ"ל (טושו"ע שם⁸²⁷).