Hakhsharat HaAvrekhim 14/הכשרת האברכים י״ד

בואתם הדבקים בד׳ אלקיכם חיים כלכם היום [דברים ד׳]

גומסקי בגמרא [סנהדרין ס״ד ע״א] לא נצמדים שאינן מחוברים היטב רק דבוקים ממש ע״ש. ובתולדות יעקב יוסף מביא בשם הרמב״ם ז״ל שתכלית כל התורה ומצוות הוא לבא אל ובו תדבק. ומעתה עבודת החסידות לא תוספת עבודה היא שאפשר גם בלעדה, רק עיקריתה ותכליתה שא״א בלעדה. כי איך זה אפשר להתדבק ע״י עבודה דבוק ממש אם בלא נפש עובדים אותה, אף לא גילה אותה ולא בידו היא. רק ע״י עבודת החסידות שהיא בנפש גלוי׳, ואשר בידו לגלותה אפשר להתדבק בו ית׳ דבוק ממש, כל אחד לפי מצבו. והוא גם ענין המס״נ בעבודה, כמו שהבאנו לעיל בפרק ה׳ מבית אהרן שלכן נקראה מסירת הנפש ולא מסירת הגוף, מפני שאין הכוונה של מס״נ רק בשעה שבא לידי נסיון של כפירה ח״ו ומוסר את גופו להריגה, רק גם שכל עבודתו בכל ימי חייו, כלו, רצונו מחשבתו מדותיו וגופו מסורים לד׳ ולעבודתו ע״ש. כשבא ח״ו לידי נסיון אז חובה עליו לכלה את גופו וחייו ולמסרם לד׳, ועבודתו אשר בכל ימי חייו, חי יחי׳ ומ״מ מדבק את גופו נפשו וכל כחותיו בד׳, ומעט מעט בכל עבודה תורה ותפילה בכל עת ובכל שעה מוסר חלקי כחותיו נפשו רוחו ונשמתו לד׳ עד שכשמגיע לעת מצוא אחר אריכות ימיו ושנותיו נמצא כלו נתון בידיו יתברך.

דלכן הכוונה של מס״נ שחוב עלינו לכוון בק״ש, לא רק מין היכא תמצא היא, שבאם יבא לנסיון ימסור נפשו, ועתה שאינו בא לידי נסיון ורובי דרובי ישראל שאינם באים לידי נסיון, מחשבתם של מס״נ בק״ש ח״ו רק מחשבה כצל עובר היתה בלא ממש, ד׳ ישמרנו מזה. מקדושנו הבעש״ט זצוק״ל איתא שבמקום שמחשבתו של האיש, שם כל האיש נמצא, לכן כשמצייר במחשבה חזקה כאילו ראה בעיניו ממש, אש לפניו והוא מושלך בתוכה, אז נחשב לו כאילו גם עתה עשה כן בפועל, כיון שהוא נמצא עתה במקום מחשבתו, במוקד. וראיתי בספר רמז בפסוק ״נחשבנו כצאן טבחה״, נחשבנו, ע״י מחשבתנו שחושבים המחשבה של מס״נ בזו בעצמה אנו כצאן טבחה כאילו היתה המעשה בפועל.

הועוד, לזה נחוצה המחשבה של מס״נ בק״ש, כדי לשעבד את כל עצמנו גופנו כל כחותינו נפשנו ונשמתנו לעבודה של מס״נ שבכל ימי חיינו, ולמסרם לד׳ בבחי׳ ״ואתם הדבקים בד׳ אלקיכם חיים כלכם היום״ דבוקים ממש. כי בזה שחושבים שמוסרים את עצמם להריגה לשם ד׳ משעבדים ומוסרים את כל עצמנו וחיותנו אליו יתברך, ויקל לנו לשעבדם בעבודה בכל עת ובכל שעה אשר יאריך ד׳ חיותנו. וזה שאיתא בספ״ק שכשאיש אומר ק״ש בבוקר בכוונה טובה אז עבודתו לד׳ בכל היום עולה יפה.

וורק כשמחשבתנו זו בק״ש היא מחשבה של ממש בכחה לשעבד את כל גופנו כחותינו ונפשנו וכו׳ לד׳, ולא כשהיא מחשבה קלה כצל עובר. הבה נא ונראה אם מחשבה של פעולה ממשית היא אם לאו. הנה שלש פעמים ביום אתה מכוון מחשבה זו של מס״נ, אבל נסה נא גם לאמור בפיך, הנני מוכן למסור אותי להשרף באש לפני ד׳ [כ׳בין גרייט מיך צו לאזען פארברענען אין פאיער פאר דעם אויבערשטען], ואז תראה שבפעמים הראשונים יקשה לך לאמור ע״ע דברים כאלו להשרף באש, אם כן מחשבתך זו עוד אינה של מעשה ממש כיון שגם הדיבור ממנה קשה לך.

זלכן בבוקר קודם ק״ש תאמר כדברים האלו במו פיך ובכוונה ומחשבה חזקה אשר חזקת לך.

חהנני מקבל עלי עול מלכות שמים באמת.

טהנני מאמין באמת שרק השי״ת הוא הנמצא היחידי, וכל העולמות והנמצא בהם הארת ד׳ הם, שהאציל וברא ומנהיג את הכל בהשגחה פרטיות כרצונו הטוב.

יהנני משעבד, ומכניע, ומבטל לד׳ את הגוף נפש רוח ונשמה שלי בזה ובבא, ואת הרצון מחשבה דיבור ומעשה שלי. ובין בשעה שאני ער ובין בשעה שאני ישן לא יהיו רצוני, מחשבותי, התרגשותי דיבורי, ומעשי, ח״ו היפך מרצון ד׳, רק כרצון ד׳ לבד ארצה ואחשוב, אתרגש אדבר, ואעשה.

יאהנני מוכן למסור את עצמי לשריפה בשביל כבוד שמים, הנני מקבל עלי עול מלכות שמים באמת.

יב[כ׳בין אויף מיר מקבל עול מלכות שמים באמת.

יגכ׳בין מאמין באמת אז נאר דער אויבערשטער איז דער איינציגער נמצא, אלצדינג וואס דער אויבערשטער האט מאציל געוועזין און בעשאפין איז הארת ד׳, אלצדינג פיהרט דער אויבערשטער בפרטיות, כרצונו הטוב.

ידכ׳בין משעבד און מכניע און מבטל צום אויבערשטען, מיין גוף נפש רוח ונשמה בזה ובבא, און מיין רצון מחשבה דיבור ומעשה. וואכענדיגערהייט און שלאפענדיגערהייט זאל איך נישט וועלען, נישט אינזינען האבען, נישט מתרגש ווערין, נישט רעדין און נישט טוען קיין שום זאך וואס איז דער היפך פון רצון השי״ת, נאר דאס וואס איז דער רצון פון השי״ת זאל איך וועלען, אין זינען האבען, מתרגש ווערין, און רעדען און טוען.

טוכ׳בין גרייט מיך צו לאזען פֿארברענען אין פֿייער פֿארן אויבערשטען, כ׳בין אויף מיר מקבל עול מלכות שמים באמת.]

טזלא רק תיבות ודיבורים לבד תכוון במחשבתך, רק דברים של ממש ועצם הענינים, מאחר שמחשבתך כבר נתרחבה ונתחזקה ותהי לממש.

יזמלא כל הארץ כבודו, ואתה בפועל ממש משעבד מכניע ומבטל את כל עצמותך לפניו יתברך. ומחוזק מחשבתך זו ומהכנעתך המרובה, יש שגם גופך בפועל כורע וכאילו משתחוה עתה לפני הוד מלך מלכי המלכים הקדוש ב״ה.

יחוהנה האש מתלקד והלהב מתלהט ואתה קופץ בתוכה לשם כבוד מלכותו ית׳.

יטולא תתחיל מיד את שמע רק הפסק רגעים אחדים וחשוב שעתה כבר באת לאמור בפועל שמע ישראל ולהמליך בפועל ממש אותו ית׳ עליך ועל כל העולם.

כומתוך מחשבה ודיבורים אלו אמור שמע והוי מכוון במחשבה חזקה להמליך את הקב״ה בשמים [וגם את ראשך הגבה אז למרום], על הארץ [והוריד את ראשך למטה], בכל ארבע כנפות הארץ [ונענע גם את ראשך בסביביך, כמ״ש בש״ע או״ח סי׳ ס״א סעיף ו׳] והוי מאריך באחד וכוון למס״נ כידוע.

כאותרגיש שאחר ק״ש כזו כאיש אחר תהי׳, תפילתך תורתך ועבודתך יותר זכות תהיינה. וכל היום ההוא אחר תהי׳. נכון שלא לאמור זה בכל יום, כנ״ל מהמאו״ש שהתחבולה שמשמשים בה בכל יום לסוף אינה פועלת. רק ג׳ פעמים בשבוע, בשבת קודש, ובעוד שני ימים אשר תרגיש עצמך מוכשר לזה.

כבוד׳ ירחם עלינו

כגויקרבנו אליו בגוף נרו״נ

כדמתוך הרחבה ישועות טובות ונחמות

כהוחסדים נגלים

כוונזכה במהרה לגאולה שלימה אמן.