Chabad Library · Otzar HaChassidim
Hilchos Amirah LeNochri·
אא
כשמשכיר המכס לנכרי1369, וכן כששוכר לו הנכרי בקבלנות לקבל עבורו המכס1370, אין חוששין למראית העין שהרואה יאמר שכיר יום הוא אצלו1371, לפי שבמקום הפסד גדול לא גזרו על מראית העין1372. ואף אם לפעמים הוא הפסד מועט, מכל מקום כיון שעל הרוב דרך להיות הפסד גדול במניעת קבלת המכס בשבתות, לא חלקו חכמים והתירו לגמרי גזירה זו של מראית העין במכס, ובכל כיוצא בזה שדרך להיות שם הפסד גדול על הרוב1373 (שוע"ר רמד, יד).
כשמשכיר המכס לנכרי1369, וכן כששוכר לו הנכרי בקבלנות לקבל עבורו המכס1370, אין חוששין למראית העין שהרואה יאמר שכיר יום הוא אצלו1371, לפי שבמקום הפסד גדול לא גזרו על מראית העין1372. ואף אם לפעמים הוא הפסד מועט, מכל מקום כיון שעל הרוב דרך להיות הפסד גדול במניעת קבלת המכס בשבתות, לא חלקו חכמים והתירו לגמרי גזירה זו של מראית העין במכס, ובכל כיוצא בזה שדרך להיות שם הפסד גדול על הרוב1373 (שוע"ר רמד, יד).
בב
ואף שאסור להישראל או שלוחו לישב אצל הנכרי בשעת קבלת המכס מפני מראית העין1374, מכל מקום אם מתיירא שמא יגנוב הרבה, כיון שיש חשש הפסד מרובה, יכול להושיב אצלו ישראל או לישב בעצמו לשמרו שלא יגנוב1375, שבמקום הפסד מרובה אין חוששים למראית העין1376. וכן הדין בישראל ששכר המטבע מהמלך ומשכירו לנכרי1377, שאסור לישב אצלו בשעת קבלת המטבע1378, אם מתיירא שמא יגנוב הרבה מותר (שוע"ר רמד, יז).
ואף שאסור להישראל או שלוחו לישב אצל הנכרי בשעת קבלת המכס מפני מראית העין1374, מכל מקום אם מתיירא שמא יגנוב הרבה, כיון שיש חשש הפסד מרובה, יכול להושיב אצלו ישראל או לישב בעצמו לשמרו שלא יגנוב1375, שבמקום הפסד מרובה אין חוששים למראית העין1376. וכן הדין בישראל ששכר המטבע מהמלך ומשכירו לנכרי1377, שאסור לישב אצלו בשעת קבלת המטבע1378, אם מתיירא שמא יגנוב הרבה מותר (שוע"ר רמד, יז).
גג
וכן הנותן חטים להנכרי מבעוד יום, והנכרי נותנן לרחיים שלו אפילו בשבת1379, שאסור לעמוד אצלו בשבת לשמרו שלא יגנוב, מפני מראית העין1380, מכל מקום אם יש חשש הפסד מרובה אין חוששים למראית עין כזה, וכל שכן אם השעה צריכה לכך כגון שהוא סמוך לפסח וצריך הישראל לשמור הרחיים שלא יבאו שם מים1381 (שוע"ר רנב, טו).
וכן הנותן חטים להנכרי מבעוד יום, והנכרי נותנן לרחיים שלו אפילו בשבת1379, שאסור לעמוד אצלו בשבת לשמרו שלא יגנוב, מפני מראית העין1380, מכל מקום אם יש חשש הפסד מרובה אין חוששים למראית עין כזה, וכל שכן אם השעה צריכה לכך כגון שהוא סמוך לפסח וצריך הישראל לשמור הרחיים שלא יבאו שם מים1381 (שוע"ר רנב, טו).
דד
ואין להתיר בחשש מראית העין מחמת הפסד מרובה שיפסיד הישראל, אלא אם כן הוא בענין שמפסיד הרבה מכיסו ממה שצריך לשלם להשר ולפועלים ויתר הוצאותיו, אבל אם הוא בענין שלא יפסיד כלום מכיסו, אלא שמפסיד הריוח שהיה יכול להרויח הרבה בעשיית המלח גם בשבתות, אין מתירין לו בשביל כך איסור של מראית העין1382 (שוע"ר רמד, כא).
ואין להתיר בחשש מראית העין מחמת הפסד מרובה שיפסיד הישראל, אלא אם כן הוא בענין שמפסיד הרבה מכיסו ממה שצריך לשלם להשר ולפועלים ויתר הוצאותיו, אבל אם הוא בענין שלא יפסיד כלום מכיסו, אלא שמפסיד הריוח שהיה יכול להרויח הרבה בעשיית המלח גם בשבתות, אין מתירין לו בשביל כך איסור של מראית העין1382 (שוע"ר רמד, כא).
הה
ואינו דומה למכס ולמטבע שאף אם הוא בענין שלא יפסיד כלום מכיסו אלא משום שלא יפסיד הריוח של השבתות התירו לו איסור מראית העין1383, לפי שהמכס כבר נתחייבו בו הנכרים הסוחרים העוברים בשבת ליתנו להמלך, והישראל כבר קנה חיוב זה מהמלך, נמצא שאם לא יטלנו הישראל מהסוחרים הרי זה כמפסיד הריוח שבא כבר לכיסו, וכן המטבעות שיעשו עושי המלאכה אשר למלך בעל כרחו של ישראל כבר הם קנויים לישראל, ואם לא יטלם הישראל הרי זה כמפסיד הריוח שבא כבר לכיסו (שוע"ר שם).
ואינו דומה למכס ולמטבע שאף אם הוא בענין שלא יפסיד כלום מכיסו אלא משום שלא יפסיד הריוח של השבתות התירו לו איסור מראית העין1383, לפי שהמכס כבר נתחייבו בו הנכרים הסוחרים העוברים בשבת ליתנו להמלך, והישראל כבר קנה חיוב זה מהמלך, נמצא שאם לא יטלנו הישראל מהסוחרים הרי זה כמפסיד הריוח שבא כבר לכיסו, וכן המטבעות שיעשו עושי המלאכה אשר למלך בעל כרחו של ישראל כבר הם קנויים לישראל, ואם לא יטלם הישראל הרי זה כמפסיד הריוח שבא כבר לכיסו (שוע"ר שם).
וו
אם מכר הישראל לנכרי קודם השבת, אסור להניחו להוליכו לביתו בשבת, אפילו אם ייחד לו מקום קודם השבת1384, ומכל מקום אם הנכרי אלים והוא מתיירא ממנו יש להקל1385, אף אם לא ייחד לו מקום1386 למקחו קודם השבת (שוע"ר רנב, ג. שכה, ד).
אם מכר הישראל לנכרי קודם השבת, אסור להניחו להוליכו לביתו בשבת, אפילו אם ייחד לו מקום קודם השבת1384, ומכל מקום אם הנכרי אלים והוא מתיירא ממנו יש להקל1385, אף אם לא ייחד לו מקום1386 למקחו קודם השבת (שוע"ר רנב, ג. שכה, ד).
זז
וכן במקום שיש בו משום דרכי שלום, כגון נכרי שחלה ושלח אחר מאכל ישראל, מותר לתת לו, או אפילו לשלוח לו על ידי נכרי1387 (שוע"ר שכה, ד). וכיון שמותר אפילו לשלוח לו, כל שכן שאין לחוש למראית העין (קו"א רנב, ג).
וכן במקום שיש בו משום דרכי שלום, כגון נכרי שחלה ושלח אחר מאכל ישראל, מותר לתת לו, או אפילו לשלוח לו על ידי נכרי1387 (שוע"ר שכה, ד). וכיון שמותר אפילו לשלוח לו, כל שכן שאין לחוש למראית העין (קו"א רנב, ג).
חח
וטעם ההיתר הוא, מפני שהשליחות ע"י נכרי הוא שבות1388, ועכשיו שיש אומרים1389 שאין לנו רשות הרבים אלא כרמלית הוא שבות דשבות, והתירוהו לצורך מצוה1390, והוא הדין מפני דרכי שלום, והוא הדין בנכרי אלים1391 (שוע"ר שכה, ד).
וטעם ההיתר הוא, מפני שהשליחות ע"י נכרי הוא שבות1388, ועכשיו שיש אומרים1389 שאין לנו רשות הרבים אלא כרמלית הוא שבות דשבות, והתירוהו לצורך מצוה1390, והוא הדין מפני דרכי שלום, והוא הדין בנכרי אלים1391 (שוע"ר שכה, ד).
טט
וכן בהפסד מרובה שרי, לדידן דלית לן רשות הרבים, אפילו לשלוח ע"י עכו"ם, דהוה ליה שבות דשבות דשרי במקום הפסד מרובה1392. ואף מי שירצה להחמיר ברשות הרבים שלנו כהאומרים שיש לו דין רשות הרבים, מכל מקום כדאי הם המקילין לסמוך עליהם בהפסד מרובה שהמה הרבים ופשט המנהג כמותם. וכל שכן שאין לחוש למראית העין של הבריות. ובפרט שהם נוהגים כמאן דאמר דלית לן רשות הרבים. ואין חוששים שהם לא ידעו מההפסד מרובה ושעת הדחק, כמו שאין חוששים שהם לא ידעו מהדרכי שלום ומאלמות הנכרי ומהדבר מצוה (קו"א רנב, ב).
וכן בהפסד מרובה שרי, לדידן דלית לן רשות הרבים, אפילו לשלוח ע"י עכו"ם, דהוה ליה שבות דשבות דשרי במקום הפסד מרובה1392. ואף מי שירצה להחמיר ברשות הרבים שלנו כהאומרים שיש לו דין רשות הרבים, מכל מקום כדאי הם המקילין לסמוך עליהם בהפסד מרובה שהמה הרבים ופשט המנהג כמותם. וכל שכן שאין לחוש למראית העין של הבריות. ובפרט שהם נוהגים כמאן דאמר דלית לן רשות הרבים. ואין חוששים שהם לא ידעו מההפסד מרובה ושעת הדחק, כמו שאין חוששים שהם לא ידעו מהדרכי שלום ומאלמות הנכרי ומהדבר מצוה (קו"א רנב, ב).
יי
ויש אומרים1393 שאפילו באלים אין להקל אלא כשיחד לו מקום. ואף לפי מה שנתבאר דבנכרי אלם מותר אפילו לשלוח לו, וכ"ש שאין לחוש למראית העין, שאני התם דמיירי לדידן דלית לן רשות הרבים והוה ליה שבות דשבות, משא"כ כאן1394 יחשדו שעובר על שבות גמור של מקח וממכר1395 (קו"א רנב, ג).
ויש אומרים1393 שאפילו באלים אין להקל אלא כשיחד לו מקום. ואף לפי מה שנתבאר דבנכרי אלם מותר אפילו לשלוח לו, וכ"ש שאין לחוש למראית העין, שאני התם דמיירי לדידן דלית לן רשות הרבים והוה ליה שבות דשבות, משא"כ כאן1394 יחשדו שעובר על שבות גמור של מקח וממכר1395 (קו"א רנב, ג).
יאיא
ומכל מקום אף אם אירע שלא ייחד לו יש לסמוך על דעת המקיל1396, שבדברי סופרים הלך אחר המיקל, ובפרט בשעת הדחק כזה. ואף שיחשדוהו שעשה שבות גמור, מכל מקום יש לומר דגם גזירה זו של מראית העין לא עדיפא משבות, והוה ליה ג"כ שבות דשבות1397 (קו"א שם).
ומכל מקום אף אם אירע שלא ייחד לו יש לסמוך על דעת המקיל1396, שבדברי סופרים הלך אחר המיקל, ובפרט בשעת הדחק כזה. ואף שיחשדוהו שעשה שבות גמור, מכל מקום יש לומר דגם גזירה זו של מראית העין לא עדיפא משבות, והוה ליה ג"כ שבות דשבות1397 (קו"א שם).
יביב
כשמקילין בהפסד מרובה, אין זה משום מחלוקת הפוסקים, אלא שלא גזרו כלל למראית העין במקום הפסד מרובה, כיון שלא יחשדוהו אלא על שבות דלית ביה מעשה, דהיינו שעושה ע"י נכרי1398 (קו"א רנב, יג).
כשמקילין בהפסד מרובה, אין זה משום מחלוקת הפוסקים, אלא שלא גזרו כלל למראית העין במקום הפסד מרובה, כיון שלא יחשדוהו אלא על שבות דלית ביה מעשה, דהיינו שעושה ע"י נכרי1398 (קו"א רנב, יג).
יגיג
ולא משום חשש שמא יעשה איסור גדול מזה דאדם בהול על ממונו1399, אלא שבמקום פסידא לא גזרו כלל על מראית העין (קו"א רמד, ז).
ולא משום חשש שמא יעשה איסור גדול מזה דאדם בהול על ממונו1399, אלא שבמקום פסידא לא גזרו כלל על מראית העין (קו"א רמד, ז).