Hilchos Amirah LeNochri·In Situations of Mitzvah and Illness·Rabbinic Work for the Sake of a Mitzvahהלכות אמירה לנכרי משו״ע אדה״ז·במקום מצוה וחולי·ז. במלאכות דרבנן במקום מצוה

אא
דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לנכרי לעשותו בשבת לצורך מצוה²²⁵ (שוע"ר שז, יב).

בב
אומר ישראל לנכרי לעלות באילן²²⁶ בראש השנה כדי להביא משם שופר לתקוע בו²²⁷ (שוע"ר שם). וכל כיוצא בזה²²⁸, שלצורך מצוה מותר לעשות על ידי נכרי כל דבר שאיסורו אינו אלא מדברי סופרים (שוע"ר תקפו, כד). וכן יכול לשלוח נכרי להביא השופר אפילו מחוץ לתחום²²⁹ (שוע"ר תקצה, ב).

גג
מותר לטלטל המת על ידי נכרי לצורך מצוה כגון חתונה²³⁰, אפילו שלא על ידי דבר המותר, שכל שבות דשבות מותר במקום מצוה. ואין צריך לומר שבכל מקום שמותר לטלטלו על ידי דבר המותר²³¹ משום כבודו, שמותר לטלטלו על ידי נכרי אפילו שלא על ידי דבר המותר²³² (שוע"ר שיא, ח).

דד
יש מתירין²³³ לומר לנכרי לנגן בכלי שיר בחופות משום כבוד חתן וכלה²³⁴, לפי שהוא צורך מצוה שזהו עיקר שמחת חתן וכלה, ובמקום מצוה לא גזרו על אמירה לנכרי בדבר שאינו אסור לישראל אלא מדברי סופרים²³⁵ (שוע"ר שלח, ג).

הה
יש מקומות שאסור הטלטול שם מחמת שאין שם עירוב, ופתח בית הכנסת הוא לצד הרחוב, ואין שם חדר לפני הפתח, והנכרי מביא המפתח²³⁶ (שוע"ר שמו, יא).

וו
וכן אם נשארו בביתו פירורי חמץ בערב פסח שחל בשבת שצריך ליתנם לנכרי, אם הוא מוציאו דרך כרמלית²³⁷ שאין איסורו אלא מדברי סופרים מותר ליתן לו הרבה בבת אחת ולומר לו בפירוש שיוציאנו²³⁸, שבמקום מצוה התירו לומר לנכרי לעשות בשבת דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים (שוע"ר תמד, י).

זז
וכן אם מצא חתיכת חמץ בביתו בפסח יכול לומר לנכרי²³⁹ שישליכנה לנהר²⁴⁰ או לבית הכסא²⁴¹, אפילו במקום שאינו חייב לבערה אלא מדברי סופרים²⁴², ואפילו בשבת יכול לומר כן, רק שלא יעבירנה במקום שאסור לטלטל מן התורה²⁴³, שכל דבר שאסור לעשותו בשבת מדברי סופרים מותר לנכרי לעשותו אם יש בו צורך מצוה (שוע"ר תמו, ו). ועכשיו שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים אלא כרמלית²⁴⁴, מותר לומר לנכרי להוציא חמץ מביתו בפסח²⁴⁵, מפני שהשליחות על ידי נכרי הוא שבות, והוצאה לכרמלית הוא שבות דשבות, שהתירוהו לצורך מצוה²⁴⁶ (שוע"ר שכה, ד).

חח
וכן אם אפה מצות בפסח, שאסור להדיח כלים ביום טוב שאין לו צורך להשתמש בהם עוד בו ביום²⁴⁷, ידיחם על ידי נכרי²⁴⁸, שההדחה שלא לצורך יום טוב היא שבות²⁴⁹ והאמירה לנכרי הוא שבות דשבות, ושבות דשבות לא גזרו במקום מצוה²⁵⁰, דהיינו לבער ולהעביר החמץ הדבוק בכלים (שוע"ר תנט, כ).

טט
וכן אם שק מלא קמח נתלחלח ממים בהרבה מקומות, שצריך לרקד כל הקמח, ואסור לרקד ביום טוב²⁵¹, ירקדנו על ידי נכרי, דכיון שכבר נרקד הקמח פעם אחת קודם יום טוב ויצאו ממנו כל הסובין ואינו חוזר ורוקדו אלא כדי לבער החמץ מתוכו אם כן אין כאן מלאכה גמורה אלא שבות מדברי סופרים²⁵², והאמירה לנכרי הוא שבות דשבות, והתירוהו לצורך מצות ביעור חמץ (שוע"ר תסו, ח).

יי
וכן אשה ששכחה מערב שבת ליטול הצפרנים ובשבת הוא ליל טבילתה יש מי שמתיר²⁵³ לה לומר לנכרית לחתכן לה, שכל דבר שאינו אסור אלא מדברי סופרים²⁵⁴ מותר לעשותו על ידי נכרי לצורך מצוה. אבל יש אומרים שנטילת הצפרנים היא מלאכה מן התורה²⁵⁵, ולכן אין להתיר לומר לנכרית לחתכן שזהו שבות גמור ולא התירוהו לצורך מצוה, אלא תאמר לה ליטלן ביד או בשיניים²⁵⁶ שזהו שבות דשבות²⁵⁷ (שוע"ר שמ, ב).

יאיא
ואף שהיא מטה אצבעותיה אליה ומסייעה עמה²⁵⁸ קצת²⁵⁹, אין בכך כלום, שמסייע אין בו ממש²⁶⁰, ומותר גמור מן התורה²⁶¹. ואף מדברי סופרים אין איסור לסייע אלא לעושה מלאכה גמורה, או לדבר האסור משום שבות שלא במקום מצוה, אבל במקום מצוה לא גזרו על הסיוע, כמו שלא גזרו על האמירה לנכרי לפי שהוא אינו עושה כלום, ואף בסיוע אינו עושה מאומה שמסייע אין בו ממש באמת, אלא שהחכמים גזרו עליו גזרה שמא יבא לעשות בעצמו. אבל העושה מעשה אסור אפילו הוא שבות דשבות במקום מצוה (שוע"ר שם).

יביב
וכן במקום שיש בו משום דרכי שלום, כגון נכרי שחלה ושלח אחר מאכל ישראל, מותר לתת לו או אפילו לשלוח לו על ידי נכרי²⁶². והוא הדין בנכרי אלם (שוע"ר שכה, ד).

יגיג
לא התירו אמירה לנכרי בשבות במקום מצוה אלא בדיעבד, אבל מבעוד יום אי אפשר לסמוך על שבות דשבות במקום מצוה (קו"א שג, א).