Hilchos Amirah LeNochri·In Situations of Mitzvah and Illness·Biblical Work for the Sake of a Mitzvahהלכות אמירה לנכרי משו״ע אדה״ז·במקום מצוה וחולי·ו. במלאכות דאורייתא במקום מצוה

אא
אסור לעשות מלאכה על ידי נכרי אפילו לצורך מצוה¹⁵⁸ אפילו אמר לו קודם השבת¹⁵⁹ (שוע"ר שו, ה).

בב
בקצת מקומות¹⁶⁰ נהגו רבים¹⁶¹ להקל באמירה להנכרי להדליק נרות לצורך סעודה כשנכבו הנרות ואי אפשר לאכול בחשך¹⁶². ויש שלמדו זכות¹⁶³ על שלא מיחו בידם חכמים, לפי שסומכין על מי שאומר¹⁶⁴ שלא גזרו על שבות של אמירה לנכרי במקום מצוה אפילו לומר לו לעשות מלאכה גמורה של תורה. אבל כל אדם צריך להחמיר¹⁶⁵ לעצמו שלא לומר לנכרי להדליק נר אע"פ שיושב בחושך¹⁶⁶ ואינו יכול לאכול סעודת שבת, לפי שרבו האומרים¹⁶⁷ שלא התירו שבות במקום מצוה, אלא שבות דשבות¹⁶⁸, ודבריהם עיקר, לפיכך אין להקל כלל בזה אפילו לצורך גדול. אלא שאין למחות בהמקילין שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים¹⁶⁹ (שוע"ר רעו, ח).

גג
אין דוחה את השבת אלא מילה עצמה שאי אפשר לעשותה מערב שבת¹⁷⁰, אבל מכשירי מילה לא התירו¹⁷¹. ולומר לנכרי לעשות, אם הוא דבר שאסור לישראל לעשותו מן התורה כגון לתקן האיזמל או להביאו דרך רשות הרבים גמורה לא יאמר לנכרי לעשותו¹⁷². ויש מתירים¹⁷³ אמירה לנכרי במקום מצוה אפילו בדבר האסור מן התורה. ואף שאין לסמוך על דבריהם בשאר מצוה כמו שנתבאר¹⁷⁴, מכל מקום במילה שהיא עצמה דוחה שבת יש לסמוך על דבריהם אף לענין מכשיריה, אם אי אפשר למול היום בענין אחר¹⁷⁵ (שוע"ר שלא, ז¹⁷⁶).

דד
ולכן נכרי המנגן בכלי שיר בחופה משום כבוד חתן וכלה¹⁷⁷ ונפסקה נימא בכנור, אסור לומר לו שיתקננה¹⁷⁸, שתיקון כלי הוא איסור של תורה¹⁷⁹ ואסור לומר לנכרי אפילו במקום מצוה, אלא שאין למחות ביד המקילים (שוע"ר שלח, ג).

הה
וכן אם מצא חתיכת חמץ בביתו בפסח, ביום טוב או בשבת, לא יאמר לנכרי לפרר ולזרות לרוח¹⁸⁰, אפילו ביום טוב, כיון שיש אומרים שיש בזרייה זו מלאכה גמורה מן התורה¹⁸¹. ואפילו נתחמצה בתוך הפסח שיש כאן מצות ביעור מן התורה¹⁸², אף על פי כן חכמים העמידו דבריהם¹⁸³ ולא התירו לומר לנכרי לעשות מלאכה גמורה לצורך שום מצוה ממצות התורה, חוץ ממצות מילה כמו שנתבאר (שוע"ר תמו, ו בהגהה).

וו
וכן אם אין לו שופר בראש השנה, אסור לומר לנכרי לעשות מלאכה גמורה¹⁸⁴ בשבילו (שוע"ר תקפו, כד).

זז
וכן אם כבו נרות שמדליקים ביום הכיפורים אין לומר לנכרי שיחזור להדליקן¹⁸⁵, ואפילו לרמז¹⁸⁶ לו אסור (שוע"ר תרי, ו). ונהגו ליקח נכרי לשמור הנרות שלא יבא ח"ו לידי דליקה, ומכח זה נהגו ההמון לומר לו לכבות¹⁸⁷ ולהדליק ואין לזה היתר כלל ויש למחות בידם ובפרט ביום הדין¹⁸⁸ (שוע"ר תרי, ז).

חח
וכל זה בשאר מצות¹⁸⁹, אבל הלוקח בית או שדה בארץ ישראל מן הנכרי מותר לו לומר לנכרי לכתוב לו שטר מכירה בשבת¹⁹⁰, אם הנכרי הולך לדרכו בשבת¹⁹¹, ומעלהו בערכאות שלהם לחתום לו¹⁹², שאמירה לנכרי בשבת אינה אסורה אלא מדברי סופרים ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו¹⁹³, אף על פי שגזרו בשאר מצות¹⁹⁴ (שוע"ר שו, כד).

טט
יש מתירין¹⁹⁵ לומר לנכרי להציל ספרים אפילו דרך רשות הרבים, שלא גזרו על שבות אמירה לנכרי במקום בזיון כתבי הקודש¹⁹⁶ (שוע"ר שלד, יט). וכן מותר לומר לו לכבות הדליקה מפני ספרים אם אי אפשר בענין אחר¹⁹⁷ (שוע"ר שלד, כה).

יי
אבל להוציא מת לרשות הרבית גמורה על ידי נכרי אסור¹⁹⁸, אפילו בדליקה, משום שגנאי הוא למת שיאמרו הבריות נתחלל עליו שבת חילול גמור, אף שנעשה החילול על ידי נכרי. משא"כ הכרמלית¹⁹⁹ הכל יודעין שאינה בכלל מלאכות ועיקרה מדברי סופרים²⁰⁰ (שוע"ר שיא, ו).

יאיא
מת המוטל לקברו אם הוא יום טוב ראשון לא יתעסק בו ישראל (שוע"ר תקכו, א), אבל מותר לקברו על ידי נכרי²⁰¹, אפילו מת בו ביום שאפשר להשהותו עד הערב ולא יסריח כלל²⁰² אעפ"כ אסור להשהותו עד הערב²⁰³ כדי שיתעסקו בו ישראל אלא מקברין אותו מיד על ידי נכרי²⁰⁴ (שוע"ר תקכו, ב).

יביב
וכל זה ביום טוב ראשון שהוא מן התורה, אבל ביום טוב שני עושין כל צרכיו על ידי ישראל²⁰⁵ (שוע"ר תקכו, ו), מעיקר הדין. אבל כבר נהגו במדינות אלו להחמיר שלא לעשות על ידי ישראל שום מלאכה גמורה האסורה מן התורה, כגון לחפור לו קבר²⁰⁶ ולכסותו בעפר אחר שנקבר²⁰⁷ ולתקן ארון ותכריכים, אפילו ביום טוב שני של גליות, כל שאפשר למצוא נכרי שיעשה אותם (שוע"ר תקכו, ט).

יגיג
וכל זה כשרוצים לקברו בו ביום²⁰⁸, דכיון שהמצוה נגמרת בו ביום עשאוהו חכמים כחול לענין מצוה זו, אבל אם לא יקברו אותו עד הערב אסור²⁰⁹ לחלל אפילו יום טוב שני, ואפילו בדבר שאיסורו אינו אלא מדברי סופרים, לצורך מצוה הנעשית בחול, לפיכך אין מוציאים אותו ביום טוב שני אפילו לכרמלית²¹⁰ אפילו על ידי נכרי²¹¹, ואין מחמין לו חמין כדי לטהרו אפילו על ידי נכרי. ואע"פ שהוצאה והבערה הותרו אפילו שלא לצורך אכילה, מכל מקום לא הותרו אלא אם כן יש בהן צורך היום קצת²¹², וכיון שאין מקברים אותו בו ביום אין צורך היום כלל (שוע"ר תקכו, י).

ידיד
והטעם הוא, כי יום טוב ראשון אם רוצה לקברו בו ביום על ידי נכרים דינו כחול²¹³, שהרי צריך להמציא להם ארון ותכריכין, ואם אינו רוצה לקברו בו ביום דינו כמו בשבת (שוע"ר עא, ג).

טוטו
כל דבר שהאסור בשבת עצמה הוא מדברי סופרים, מותר לעשותו בין השמשות לצורך מצוה²¹⁴ (שוע"ר רסא, א). ולכן מותר לומר לנכרי להדליק נר לצורך שבת בין השמשות²¹⁵ שזהו לצורך מצוה, ומותר לומר לו להדליק בין השמשות נר של יום מיתת אביו או אמו, שמאחר שהעולם נזהרים בזה הרי זה כצורך גדול²¹⁶, וכל שהוא צורך גדול בענין שאם לא יעשנו יהיה לו צער לא גזרו עליו בבין השמשות, אע"פ שאין בו צורך שבת כלל²¹⁷. וכן במקום הפסד מרובה לא גזרו על שבות בבין השמשות²¹⁸ (שוע"ר רסא, ב).

טזטז
ויש מי שהיה מסתפק²¹⁹ אם התירו כל זה גם במוצאי שבת בין השמשות כי שמא מספק לא פקעה קדושת עצם היום, ויש להקל (שוע"ר שמב, א).

יזיז
ולכן אשה ששכחה ולא הדליקה נרות שבת קודם בין השמשות ונזכרה בבין השמשות, יש להתיר לה לצוות לנכרי להדליק, ושתברך היא קודם שתהנה לאורן²²⁰. ומכל מקום לא תצוה להדליק אלא נר אחד על השלחן, שזהו עיקר המצוה²²¹. אבל נר אחד אפשר להתיר לה אף אם יש שם כבר נר דלוק, שמאחר שהנשים נזהרות מאד בברכה זו הרי זה כצורך גדול שהתירו בו שבות בבין השמשות (שוע"ר רסג, יא). וכן אם יהיה איזו אונס ח"ו שלא תוכל למהר להדליק עד שקיעת החמה, אזי תצוה לנכרי להדליק נרות של שבת²²², והיא תברך עליהם הברכה (מכתב רבנו השייך לסי' רסא).

יחיח
וכן הנוהגים לאפות מצה של מצוה בליל ט"ו, אם חל ט"ו באחד בשבת, ושכח ולא שאב בבין השמשות של ליל ו', ולא ביום ו' קודם בין השמשות ונזכר בבין השמשות, ישאב על ידי נכרי²²³, אפילו אין בור בחצירו וצריך להוליכן דרך רשות הרבים, שאמירה לנכרי היא שבות, ובבין השמשות לא גזרו על שבות במקום מצוה (שוע"ר תנה, יב).

יטיט
אבל אם אין צריך להוליכן אלא דרך כרמלית, יאמר לנכרי שישאב לו מים ויביאם בין השמשות, אפילו יש בביתו מים שנשאבו מבעוד יום, שאיסור הטלטול בכרמלית, וכן איסור הכנה משבת ליום טוב בדבר שאין בו מלאכה, אינה אלא שבות מדברי סופרים, וכשאומר לנכרי לעשות הרי הוא שבות דשבות, ולא גזרו עליו בבין השמשות אף שלא לצורך מצוה²²⁴ (שוע"ר תנה, יד).