Chabad Library · Otzar HaChassidim
Hilchos Amirah LeNochri·
אא
והפליגו חכמים באיסור זה וגזרו בו גזרות, שאם רואהו עושה מלאכה בשבת בשבילו פעמים שצריך למחות1070 (שוע"ר רמג, ב).
והפליגו חכמים באיסור זה וגזרו בו גזרות, שאם רואהו עושה מלאכה בשבת בשבילו פעמים שצריך למחות1070 (שוע"ר רמג, ב).
בב
כגון הנותן בגדיו לכובס נכרי ועורות לעבדן נכרי בקבלנות1071, ואחר כך רואה אותו עושה מלאכתו בשבת, צריך לומר לו שלא יעשה1072, אע"פ שנתן לו בא' בשבת1073, אע"פ שהיה יכול לגומרה כבר קודם השבת1074, לפי שכשהישראל רואהו בשבת עוסק במלאכתו ושותק לו אזי מבין הנכרי שבשבת הוא נוח לו להישראל ומתכוין לעשות בשבילו1075, משא"כ כשאינו רואהו הוא מתכוין להשלים קבלנותו (שוע"ר רנב, ז).
כגון הנותן בגדיו לכובס נכרי ועורות לעבדן נכרי בקבלנות1071, ואחר כך רואה אותו עושה מלאכתו בשבת, צריך לומר לו שלא יעשה1072, אע"פ שנתן לו בא' בשבת1073, אע"פ שהיה יכול לגומרה כבר קודם השבת1074, לפי שכשהישראל רואהו בשבת עוסק במלאכתו ושותק לו אזי מבין הנכרי שבשבת הוא נוח לו להישראל ומתכוין לעשות בשבילו1075, משא"כ כשאינו רואהו הוא מתכוין להשלים קבלנותו (שוע"ר רנב, ז).
גג
והיינו דוקא שרואה, אבל יודע אין צריך למחות1076, דכל שאינו רואהו עביד אדעתא דנפשיה, שהכל תלוי במה שהנכרי רואה מדעת הישראל שאינו מוחה בידו שעושה בלא רשותו. ואפשר דאף שאינו רואהו ממש אלא שהנכרי יודע בבירור שהישראל יודע מעשייתו בשבת ויכול למחות בו בקל, כגון שעובד סמוך לביתו ואינו מוחה בו, אם כן גלי דעתיה דניחא ליה ואדעתיה קעביד. ואפשר דלא אמרינן דעביד אדעתיה אלא אם כן רואהו ממש, שאז מה שהוא עושה בשעת ראייתו אותו הוא מתכוין שתהא לרצון לפני הישראל הרואהו, וצ"ע (קו"א רנב, ז בתחלתו).
והיינו דוקא שרואה, אבל יודע אין צריך למחות1076, דכל שאינו רואהו עביד אדעתא דנפשיה, שהכל תלוי במה שהנכרי רואה מדעת הישראל שאינו מוחה בידו שעושה בלא רשותו. ואפשר דאף שאינו רואהו ממש אלא שהנכרי יודע בבירור שהישראל יודע מעשייתו בשבת ויכול למחות בו בקל, כגון שעובד סמוך לביתו ואינו מוחה בו, אם כן גלי דעתיה דניחא ליה ואדעתיה קעביד. ואפשר דלא אמרינן דעביד אדעתיה אלא אם כן רואהו ממש, שאז מה שהוא עושה בשעת ראייתו אותו הוא מתכוין שתהא לרצון לפני הישראל הרואהו, וצ"ע (קו"א רנב, ז בתחלתו).
דד
במה דברים אמורים כשלא קצץ לו שכר, ואפילו עושה בטובת הנאה1077 שדינו כקצץ לו שכר לענין ליתן לו אפילו בערב שבת1078, מכל מקום כשרואהו עושה בשבת צריך למחות בידו, דכיון דאין דעתו סמוכה לקבל שכר בעד מלאכתו הרי הוא מתכוין בשביל הישראל1079 כשהוא מבין מדעת הישראל שעסק זה נוח לו1080, אבל אם קצץ לו שכר הרי הוא מתכוין בעשייתו בשבת כדי לקבל שכרו ולא בשביל הישראל אף שרואהו ושותק לו, ולפיכך אין צריך למחות בידו כלל1081 (שוע"ר רנב, ח).
במה דברים אמורים כשלא קצץ לו שכר, ואפילו עושה בטובת הנאה1077 שדינו כקצץ לו שכר לענין ליתן לו אפילו בערב שבת1078, מכל מקום כשרואהו עושה בשבת צריך למחות בידו, דכיון דאין דעתו סמוכה לקבל שכר בעד מלאכתו הרי הוא מתכוין בשביל הישראל1079 כשהוא מבין מדעת הישראל שעסק זה נוח לו1080, אבל אם קצץ לו שכר הרי הוא מתכוין בעשייתו בשבת כדי לקבל שכרו ולא בשביל הישראל אף שרואהו ושותק לו, ולפיכך אין צריך למחות בידו כלל1081 (שוע"ר רנב, ח).
הה
וכן אם שכרו הישראל וקצץ לו שכר כך וכך בעד כל יום ויום שידליק לו נרות ויבעיר לו מדורה, או שקצץ לו בעד כל הדלקה והדלקה והבערה והבערה, והוא מדליק גם בשבת ומתכוין לטובת עצמו כדי להרבות בשכרו שקצץ לו בעד כל הדלקה והדלקה, הרי זה כקבלן שאין צריך למחות בידו1082 (שוע"ר רעו, ג).
וכן אם שכרו הישראל וקצץ לו שכר כך וכך בעד כל יום ויום שידליק לו נרות ויבעיר לו מדורה, או שקצץ לו בעד כל הדלקה והדלקה והבערה והבערה, והוא מדליק גם בשבת ומתכוין לטובת עצמו כדי להרבות בשכרו שקצץ לו בעד כל הדלקה והדלקה, הרי זה כקבלן שאין צריך למחות בידו1082 (שוע"ר רעו, ג).
וו
וכל זה כשהמלאכה נעשית בחפצים של ישראל1083, כגון כלים של ישראל שביד הכובס ועורות לעבדן או לרצען לתפור מהם מנעלים וחוטין לארוג מהם בגד, אבל אם הישראל לא נתן לו כלום אלא הנכרי תופר מנעלים מעורות שלו ואורג בגד מחוטין שלו בבית שלו, אף על פי שרואהו עושה אותה בשבת אינו צריך לומר לו כלום, אע"פ שלא קצץ לו שכר, לפי שעדיין לא נקרא שמו עליהם, שאם ירצה הנכרי ימכור אותם לאחר ויעשה לו אחרים1084. ואף לכתחלה מותר לצוות את הנכרי לעשותם אפילו בערב שבת סמוך לחשכה, רק שלא יאמרו לו שיעשה בשבת1085 (שוע"ר רנב, ט).
וכל זה כשהמלאכה נעשית בחפצים של ישראל1083, כגון כלים של ישראל שביד הכובס ועורות לעבדן או לרצען לתפור מהם מנעלים וחוטין לארוג מהם בגד, אבל אם הישראל לא נתן לו כלום אלא הנכרי תופר מנעלים מעורות שלו ואורג בגד מחוטין שלו בבית שלו, אף על פי שרואהו עושה אותה בשבת אינו צריך לומר לו כלום, אע"פ שלא קצץ לו שכר, לפי שעדיין לא נקרא שמו עליהם, שאם ירצה הנכרי ימכור אותם לאחר ויעשה לו אחרים1084. ואף לכתחלה מותר לצוות את הנכרי לעשותם אפילו בערב שבת סמוך לחשכה, רק שלא יאמרו לו שיעשה בשבת1085 (שוע"ר רנב, ט).
זז
מה שנתבאר1086 בדין קצץ לו שכר בעד כל הדלקה והדלקה והבערה והבערה, הטעם שאין צריך למחות בו כיון דהוי קבלנות שקצץ. היינו כדי להתיר אף אם הנר הוא של ישראל והמדורה היא מעצים של ישראל, שמכל מקום אין צריך למחות בו כיון שהוא כקבלן שקצץ (שוע"ר רעו, ג).
מה שנתבאר1086 בדין קצץ לו שכר בעד כל הדלקה והדלקה והבערה והבערה, הטעם שאין צריך למחות בו כיון דהוי קבלנות שקצץ. היינו כדי להתיר אף אם הנר הוא של ישראל והמדורה היא מעצים של ישראל, שמכל מקום אין צריך למחות בו כיון שהוא כקבלן שקצץ (שוע"ר רעו, ג).
חח
ויש אומרים שכל מקום שגוף הישראל נהנה ממלאכת הנכרי צריך למחות בידו, ויש להחמיר כדעתם1087 (מהדו"ב רמג ד"ה וספר התרומה וד"ה והנה מהר"ם).
ויש אומרים שכל מקום שגוף הישראל נהנה ממלאכת הנכרי צריך למחות בידו, ויש להחמיר כדעתם1087 (מהדו"ב רמג ד"ה וספר התרומה וד"ה והנה מהר"ם).