Chabad Library · Otzar HaChassidim
Hilchos Amirah LeNochri·
אא
נכרי שבא לכבות מעצמו את הדליקה אין צריך למחות בידו1088 לפי שהנכרי יש לו שקול הדעת ששוקל בדעתו שכך ראוי לו לעשות מפני שישתכר בו עכשיו או לאחר זמן ולהנאת עצמו הוא מתכוין1089 (שוע"ר שלד, כו).
נכרי שבא לכבות מעצמו את הדליקה אין צריך למחות בידו1088 לפי שהנכרי יש לו שקול הדעת ששוקל בדעתו שכך ראוי לו לעשות מפני שישתכר בו עכשיו או לאחר זמן ולהנאת עצמו הוא מתכוין1089 (שוע"ר שלד, כו).
בב
ולכן יש אומרים דנכרי העושה מאליו אדעתא דנפשיה קעביד ואינו צריך למחות בו1090, שלמדו היתר זה מהא דנכרי שבא לכבות כו'1091 (קו"א רנב, ה ד"ה ובא), כי העושה מעצמו לא עביד אדעתא דישראל מסתמא, מאחר שלא אמר לו כלום אלא אדעתא דנפשיה, דהיינו נכרי דעלמא דיודע שלא יפסיד (מהדו"ב רמג ד"ה והכי נמי).
ולכן יש אומרים דנכרי העושה מאליו אדעתא דנפשיה קעביד ואינו צריך למחות בו1090, שלמדו היתר זה מהא דנכרי שבא לכבות כו'1091 (קו"א רנב, ה ד"ה ובא), כי העושה מעצמו לא עביד אדעתא דישראל מסתמא, מאחר שלא אמר לו כלום אלא אדעתא דנפשיה, דהיינו נכרי דעלמא דיודע שלא יפסיד (מהדו"ב רמג ד"ה והכי נמי).
גג
ויש אומרים1092 דנכרי העושה מלאכה מעצמו, אם הישראל רואהו צריך למחות בידו, ולא דמי לדליקה (קו"א רנב, ה ד"ה ובא), שיש חילוק בין דליקה דאין צריך ליטול רשות מישראל ובין מבעיר מעצי ישראל (קו"א שם ד"ה והאמת), שהכל תלוי במה שהנכרי רואה מדעת הישראל שאינו מוחה בידו שעושה בלא רשותו, ולהכי בדליקה שאין צריך רשות קעביד אדעתא דנפשיה (קו"א רנב, ז ד"ה ומכל), אבל כשעושה בשל ישראל צריך ליטול רשות ממנו, והוא ראה ושתק, אדעתא דישראל קעביד (מהדו"ב רמג ד"ה והנה מהר"ם).
ויש אומרים1092 דנכרי העושה מלאכה מעצמו, אם הישראל רואהו צריך למחות בידו, ולא דמי לדליקה (קו"א רנב, ה ד"ה ובא), שיש חילוק בין דליקה דאין צריך ליטול רשות מישראל ובין מבעיר מעצי ישראל (קו"א שם ד"ה והאמת), שהכל תלוי במה שהנכרי רואה מדעת הישראל שאינו מוחה בידו שעושה בלא רשותו, ולהכי בדליקה שאין צריך רשות קעביד אדעתא דנפשיה (קו"א רנב, ז ד"ה ומכל), אבל כשעושה בשל ישראל צריך ליטול רשות ממנו, והוא ראה ושתק, אדעתא דישראל קעביד (מהדו"ב רמג ד"ה והנה מהר"ם).
דד
ויש אומרים1093 טעם החילוק, דשאני התם דבדליקה התירו כו' (מהדו"ב רמג בתחלתו). ומטעם זה אין צריך למחות בו אפילו הוא עבדו המושכר לו לזמן1094 (שוע"ר שלד, כו), ואף לדעת הסוברים1095 ששכיר שנה המושכר לכל המלאכות אסור לעשות מלאכה בשבת, התירו לענין דליקה משום הפסד1096 (שוע"ר רמד, יא).
ויש אומרים1093 טעם החילוק, דשאני התם דבדליקה התירו כו' (מהדו"ב רמג בתחלתו). ומטעם זה אין צריך למחות בו אפילו הוא עבדו המושכר לו לזמן1094 (שוע"ר שלד, כו), ואף לדעת הסוברים1095 ששכיר שנה המושכר לכל המלאכות אסור לעשות מלאכה בשבת, התירו לענין דליקה משום הפסד1096 (שוע"ר רמד, יא).
הה
בדליקה התירו לומר בפני הנכרי כל המכבה אינו מפסיד1097, ואם אינו כאן יכול לקרותו לכאן1098 ולומר כן בפניו1099 (שוע"ר שלד, כז).
בדליקה התירו לומר בפני הנכרי כל המכבה אינו מפסיד1097, ואם אינו כאן יכול לקרותו לכאן1098 ולומר כן בפניו1099 (שוע"ר שלד, כז).
וו
אם באו מים שוטפים ומפסידים נכסיו, או שנתרועעו חביות של יין והולך לאיבוד, מותר לקרות נכרי לשם, אע"פ שיודע שבודאי יתקן הנכרי מעצמו את ההפסד במלאכה גמורה1100, רק שיזהר שלא לומר לו שום רמז צווי לתקן1101. אבל מותר לומר לפניו כל המציל הפסד זה אינו מפסיד שכר טרחו, שכמו שהתירו בדליקה לומר בפני נכרים כל המכבה אינו מפסיד כך התירו בכל הפסד. ויש אומרים1102 שלא התירו אלא בדליקה לבד. והמיקל כסברא הראשונה בכל הפסד מרובה לא הפסיד (שוע"ר שז, לג).
אם באו מים שוטפים ומפסידים נכסיו, או שנתרועעו חביות של יין והולך לאיבוד, מותר לקרות נכרי לשם, אע"פ שיודע שבודאי יתקן הנכרי מעצמו את ההפסד במלאכה גמורה1100, רק שיזהר שלא לומר לו שום רמז צווי לתקן1101. אבל מותר לומר לפניו כל המציל הפסד זה אינו מפסיד שכר טרחו, שכמו שהתירו בדליקה לומר בפני נכרים כל המכבה אינו מפסיד כך התירו בכל הפסד. ויש אומרים1102 שלא התירו אלא בדליקה לבד. והמיקל כסברא הראשונה בכל הפסד מרובה לא הפסיד (שוע"ר שז, לג).