Chabad Library · Otzar HaChassidim
Hilchos Amirah LeNochri·
אא
כבר נתבאר לעיל525, שמותר ליתן לנכרי בקבלנות אפילו בערב שבת סמוך לחשכה, אעפ"י שיודע שהנכרי יעשה בשבת. במה דברים אמורים כשקוצץ לו דמים בשכר מלאכתו526, שאז הוא טורח לעצמו כדי לקבל שכרו ואינו נראה כעושה שליחותו של הישראל. או שעושה בטובת הנאה דהיינו שעושה בחנם בשביל טובת הנאה שקבל כבר מהישראל, שדינו כאלו קצץ לו שכר527, אבל אם אין הנכרי חפץ לעשות בחנם528 אלא מצפה הוא לתשלום שכר, אבל אין דעתו סמוכה עליו בודאי שלא קצץ לו הישראל שכר, ונמצא שהוא טורח בספק בשביל הישראל ונראה כעושה שליחותו. לפיכך לא יתן לו אלא אם כן שיכול לגומרה קודם השבת529 (שוע"ר רנב, ו).
כבר נתבאר לעיל525, שמותר ליתן לנכרי בקבלנות אפילו בערב שבת סמוך לחשכה, אעפ"י שיודע שהנכרי יעשה בשבת. במה דברים אמורים כשקוצץ לו דמים בשכר מלאכתו526, שאז הוא טורח לעצמו כדי לקבל שכרו ואינו נראה כעושה שליחותו של הישראל. או שעושה בטובת הנאה דהיינו שעושה בחנם בשביל טובת הנאה שקבל כבר מהישראל, שדינו כאלו קצץ לו שכר527, אבל אם אין הנכרי חפץ לעשות בחנם528 אלא מצפה הוא לתשלום שכר, אבל אין דעתו סמוכה עליו בודאי שלא קצץ לו הישראל שכר, ונמצא שהוא טורח בספק בשביל הישראל ונראה כעושה שליחותו. לפיכך לא יתן לו אלא אם כן שיכול לגומרה קודם השבת529 (שוע"ר רנב, ו).
בב
ואע"פ שאין כאן חשש מראית העין וחשד כלל, אפילו הכי מחזי כשלוחו530 וכאילו אומר לו לעשות בשבת531 (מהדו"ב רמג ד"ה אי נמי).
ואע"פ שאין כאן חשש מראית העין וחשד כלל, אפילו הכי מחזי כשלוחו530 וכאילו אומר לו לעשות בשבת531 (מהדו"ב רמג ד"ה אי נמי).
גג
ויש מתירין532 אפילו בדבר שאין קצבתו ידוע ליתן לו בה' בשבת, או קודם לכן, אע"פ שלא יוכל לגומרה קודם השבת533, שכשנותן לו בערב שבת אם אינו יכול לגומרה מבעוד יום הרי זה נראה כאלו נותן לו על מנת שיגמור בשבת, כיון שנותן לו סמוך לשבת והוא אינו יכול לגומרה מבעוד יום, אבל בחמישי כיון שאינו סמוך לשבת אין נראה כנותן לו על מנת לעשות גם בשבת534. ואם הנכרי יעשה מעצמו בשבת אין בכך כלום שלהשלים קבלנותו הוא עושה, ואינו נראה כשלוחו של הישראל אלא בשעה שמקבל הקבולת, שאז אף אם הישראל קוצץ לו דמים הרי זה נראה כשלוחו של ישראל, וכיון שנותן לו רחוק מיום השבת אף אם הוא נראה אז כשלוחו מכל מקום אין נראה כאלו שולחו לעשות בשבת, אלא אם כן נותן לו סמוך לשבת. וכן עיקר (שוע"ר רנב, ו).
ויש מתירין532 אפילו בדבר שאין קצבתו ידוע ליתן לו בה' בשבת, או קודם לכן, אע"פ שלא יוכל לגומרה קודם השבת533, שכשנותן לו בערב שבת אם אינו יכול לגומרה מבעוד יום הרי זה נראה כאלו נותן לו על מנת שיגמור בשבת, כיון שנותן לו סמוך לשבת והוא אינו יכול לגומרה מבעוד יום, אבל בחמישי כיון שאינו סמוך לשבת אין נראה כנותן לו על מנת לעשות גם בשבת534. ואם הנכרי יעשה מעצמו בשבת אין בכך כלום שלהשלים קבלנותו הוא עושה, ואינו נראה כשלוחו של הישראל אלא בשעה שמקבל הקבולת, שאז אף אם הישראל קוצץ לו דמים הרי זה נראה כשלוחו של ישראל, וכיון שנותן לו רחוק מיום השבת אף אם הוא נראה אז כשלוחו מכל מקום אין נראה כאלו שולחו לעשות בשבת, אלא אם כן נותן לו סמוך לשבת. וכן עיקר (שוע"ר רנב, ו).
דד
ולכאורה יש לומר לשיטה זו, דאף מופלג לפני שבת דלא מחזי כאומר לו לילך בשבת, אפילו הכי אסור כשלא קצץ, משום שטורח בשביל ישראל535. אלא שמלשון הפוסקים536 מבורר דלכולי עלמא טעם האיסור בלא קצץ משום דמחזי כשלוחו, אלא דלא מחזי רק בערב שבת (קו"א רמז, א).
ולכאורה יש לומר לשיטה זו, דאף מופלג לפני שבת דלא מחזי כאומר לו לילך בשבת, אפילו הכי אסור כשלא קצץ, משום שטורח בשביל ישראל535. אלא שמלשון הפוסקים536 מבורר דלכולי עלמא טעם האיסור בלא קצץ משום דמחזי כשלוחו, אלא דלא מחזי רק בערב שבת (קו"א רמז, א).
הה
וכן בשולח אגרת537, אם לא קצץ לו שכר ההליכה הרי הנכרי טורח בשביל ישראל, לפיכך אסור לשלחו אפילו ביום ראשון אלא אם כן יש שהות שיוכל להגיע לשם קודם השבת538 (שוע"ר רמז, ב).
וכן בשולח אגרת537, אם לא קצץ לו שכר ההליכה הרי הנכרי טורח בשביל ישראל, לפיכך אסור לשלחו אפילו ביום ראשון אלא אם כן יש שהות שיוכל להגיע לשם קודם השבת538 (שוע"ר רמז, ב).
וו
ויש אומרים539 שאפילו לא קצץ אין איסור לשלחו אלא בערב שבת, דכיון שמשלחו סמוך לשבת הרי נראה כאלו אומר לו לילך בשבת, לפיכך צריך שיהא שהות ביום שיוכל להגיע מבעוד יום, אבל כשמשלחו בד' וה' או קודם לכן, כיון שהוא מופלג לפני השבת אין נראה כאומר לו לילך בשבת, ולפיכך אע"פ שלא קצץ מותר לשלחו אפילו לדרך רחוקה מאד540 אע"פ שאין בי דואר קבוע באותה העיר. ויש לסמוך על דבריהם אם צריכים לכך541 (שוע"ר רמז, ה).
ויש אומרים539 שאפילו לא קצץ אין איסור לשלחו אלא בערב שבת, דכיון שמשלחו סמוך לשבת הרי נראה כאלו אומר לו לילך בשבת, לפיכך צריך שיהא שהות ביום שיוכל להגיע מבעוד יום, אבל כשמשלחו בד' וה' או קודם לכן, כיון שהוא מופלג לפני השבת אין נראה כאומר לו לילך בשבת, ולפיכך אע"פ שלא קצץ מותר לשלחו אפילו לדרך רחוקה מאד540 אע"פ שאין בי דואר קבוע באותה העיר. ויש לסמוך על דבריהם אם צריכים לכך541 (שוע"ר רמז, ה).
זז
ומה שאנו מחמירים גבי שילוח אגרת כסברא הראשונה, להצריך קצץ אף כשמשלחו בד' וה', ולא בנותן בגדיו לכובס ועורות לעבדן, הטעם הוא לפי שכששולחו בדרך עם אגרת שיוליכנה למחוז חפצו נראה כאלו אומר לו לילך בכל יום אפילו בשבת עד שיגיע למחוז חפצו, ולפיכך צריך שיהיה יכול להגיע לשם קודם השבת אע"פ שמשלחו הרבה ימים קודם השבת542 (שוע"ר רנב, ו).
ומה שאנו מחמירים גבי שילוח אגרת כסברא הראשונה, להצריך קצץ אף כשמשלחו בד' וה', ולא בנותן בגדיו לכובס ועורות לעבדן, הטעם הוא לפי שכששולחו בדרך עם אגרת שיוליכנה למחוז חפצו נראה כאלו אומר לו לילך בכל יום אפילו בשבת עד שיגיע למחוז חפצו, ולפיכך צריך שיהיה יכול להגיע לשם קודם השבת אע"פ שמשלחו הרבה ימים קודם השבת542 (שוע"ר רנב, ו).
חח
ועוד טעם לחלק ביניהם, שיש אומרים543 שלא הצריכו קצץ בקבלנות אלא במשלוח אגרת שהיא כתב יד ישראל שניכר לכל שהיא של ישראל, אבל בנותן בגדיו לכובס ועורות לעבדן התירו קבלנות אף בלא קצץ. ואף דלא קיי"ל כוותייהו, מכל מקום יש לסמוך עליהם ברביעי וחמישי עכ"פ (מהדו"ב רמג ד"ה והשתא).
ועוד טעם לחלק ביניהם, שיש אומרים543 שלא הצריכו קצץ בקבלנות אלא במשלוח אגרת שהיא כתב יד ישראל שניכר לכל שהיא של ישראל, אבל בנותן בגדיו לכובס ועורות לעבדן התירו קבלנות אף בלא קצץ. ואף דלא קיי"ל כוותייהו, מכל מקום יש לסמוך עליהם ברביעי וחמישי עכ"פ (מהדו"ב רמג ד"ה והשתא).
טט
אם אמר להנכרי שיתן לו שכרו אע"פ שלא פירש כמה יתן לו הרי זה כאלו קצץ וקצב לו, שדעת הנכרי סמוכה שבודאי יתן לו שכרו כפי מה שיתפשר עמו אחר כך ובשביל טובת עצמו הוא טורח, אבל אם לא אמר לו בפירוש שיתן לו שכרו אלא שהנכרי מעצמו יודע שישלם לו אין זה כלום, שאין דעת הנכרי סמוכה בודאי על השכר ההוא544, שיש ספק בלבו שמא לא יתן לו545 ובשביל הישראל הוא טורח (שוע"ר רמז, ח). ודבר שקצבתו ידוע כגון כלים לכובס בזמנינו זה מותר ליתן לו אפילו סמוך לחשכה בסתם בלא קציצה דאטו בכל פעם ופעם יקצוץ עמו546 (שוע"ר רנב, ו).
אם אמר להנכרי שיתן לו שכרו אע"פ שלא פירש כמה יתן לו הרי זה כאלו קצץ וקצב לו, שדעת הנכרי סמוכה שבודאי יתן לו שכרו כפי מה שיתפשר עמו אחר כך ובשביל טובת עצמו הוא טורח, אבל אם לא אמר לו בפירוש שיתן לו שכרו אלא שהנכרי מעצמו יודע שישלם לו אין זה כלום, שאין דעת הנכרי סמוכה בודאי על השכר ההוא544, שיש ספק בלבו שמא לא יתן לו545 ובשביל הישראל הוא טורח (שוע"ר רמז, ח). ודבר שקצבתו ידוע כגון כלים לכובס בזמנינו זה מותר ליתן לו אפילו סמוך לחשכה בסתם בלא קציצה דאטו בכל פעם ופעם יקצוץ עמו546 (שוע"ר רנב, ו).
יי
במה דברים אמורים כשהוא מצפה וממתין לתשלום שכר ואין דעתו סמוכה עליו בודאי, אבל אם אינו מצפה כלל לתשלום שכר אלא עושה בחנם, מן הסתם עושה כן לשלם גמול לישראל על הטובה שקבל ממנו כבר, והרי זה כעושה בשביל שכר547. ויש חולקין על זה, אם לא שהנכרי מאליו מתחיל לומר להישראל שילך לו בחנם548 שאז בודאי דעתו בשביל טובת הנאה שקיבל ממנו כבר549. וטוב להחמיר כדבריהם550 (שוע"ר רמז, ט).
במה דברים אמורים כשהוא מצפה וממתין לתשלום שכר ואין דעתו סמוכה עליו בודאי, אבל אם אינו מצפה כלל לתשלום שכר אלא עושה בחנם, מן הסתם עושה כן לשלם גמול לישראל על הטובה שקבל ממנו כבר, והרי זה כעושה בשביל שכר547. ויש חולקין על זה, אם לא שהנכרי מאליו מתחיל לומר להישראל שילך לו בחנם548 שאז בודאי דעתו בשביל טובת הנאה שקיבל ממנו כבר549. וטוב להחמיר כדבריהם550 (שוע"ר רמז, ט).
יאיא
מה שנתבאר לעיל, שהשולח אגרת ולא קצץ צריך שיגיע לשם קודם השבת, היינו לבית הראשון הסמוך לחומה551 שבעיר שנשתלח לשם552, שאז אף אם איחר דרכו והולך גם בשבת אין בכך כלום, שהליכה זו אינה מחמת הישראל אלא מחמת עצמו. ואף שאפשר שיצטרך לילך בשבת מבית הראשון הסמוך לחומה שבאותה העיר עד בית של מי שצריך ליתן האגרת לידו, מכל מקום כיון שאין כאן איסור אלא מדברי סופרים תולין להקל לומר שאותו אדם שצריך ליתן האגרת לידו הוא דר בבית הסמוך לחומה553 (שוע"ר רמז, ב).
מה שנתבאר לעיל, שהשולח אגרת ולא קצץ צריך שיגיע לשם קודם השבת, היינו לבית הראשון הסמוך לחומה551 שבעיר שנשתלח לשם552, שאז אף אם איחר דרכו והולך גם בשבת אין בכך כלום, שהליכה זו אינה מחמת הישראל אלא מחמת עצמו. ואף שאפשר שיצטרך לילך בשבת מבית הראשון הסמוך לחומה שבאותה העיר עד בית של מי שצריך ליתן האגרת לידו, מכל מקום כיון שאין כאן איסור אלא מדברי סופרים תולין להקל לומר שאותו אדם שצריך ליתן האגרת לידו הוא דר בבית הסמוך לחומה553 (שוע"ר רמז, ב).
יביב
במה דברים אמורים כשמשלח האגרת לאדם קבוע שיש באותה עיר שהוא מקבץ כל האגרות השלוחות לשם ונוטלן ושולחן על ידי שלוחו כל אגרת למי שנכתבה אליו, וזהו הנקרא בי דואר554, שכל כתב אליו יובל555, וכשהוא קבוע בעיר אזי מותר לשלוח אליו אגרת אפילו בערב שבת על ידי נכרי שלא קצץ לו שכר, כל שיש שהות להגיע אליו מבעוד יום. אבל אם אין בי דואר קבוע באותה העיר ששולח לשם, וצריך הנכרי בעצמו להגיע האגרת ליד מי שנכתבה אליו556, אסור לשלחו557 אפילו ביום ראשון558, אע"פ שיש שהות להגיע לאותה העיר הרבה קודם השבת, מכל מקום יש לחוש שמא לא ימצא אותו אדם בביתו ויצטרך לילך אחריו, ושמא יצטרך לילך אחריו גם בשבת. ומכל מקום אם הוא דרך קרוב כגון מהלך יום אחד ומשלחו ביום ב' או ג' יש להתיר, שאף אם לא ימצא האיש בביתו יש לו שהות הרבה ללכת קודם השבת559 (שוע"ר רמז, ג).
במה דברים אמורים כשמשלח האגרת לאדם קבוע שיש באותה עיר שהוא מקבץ כל האגרות השלוחות לשם ונוטלן ושולחן על ידי שלוחו כל אגרת למי שנכתבה אליו, וזהו הנקרא בי דואר554, שכל כתב אליו יובל555, וכשהוא קבוע בעיר אזי מותר לשלוח אליו אגרת אפילו בערב שבת על ידי נכרי שלא קצץ לו שכר, כל שיש שהות להגיע אליו מבעוד יום. אבל אם אין בי דואר קבוע באותה העיר ששולח לשם, וצריך הנכרי בעצמו להגיע האגרת ליד מי שנכתבה אליו556, אסור לשלחו557 אפילו ביום ראשון558, אע"פ שיש שהות להגיע לאותה העיר הרבה קודם השבת, מכל מקום יש לחוש שמא לא ימצא אותו אדם בביתו ויצטרך לילך אחריו, ושמא יצטרך לילך אחריו גם בשבת. ומכל מקום אם הוא דרך קרוב כגון מהלך יום אחד ומשלחו ביום ב' או ג' יש להתיר, שאף אם לא ימצא האיש בביתו יש לו שהות הרבה ללכת קודם השבת559 (שוע"ר רמז, ג).
יגיג
אין חילוק בין שקבוע בי דואר באותה העיר לשאינו קבוע אלא באגרת שהיא כתב יד ישראל560, שניכר לכל שהיא של ישראל, וכשהנכרי מוליכה בשבת אחר האיש שנשלחה אליו יש קצת מראית העין שיאמרו שבשבת נתנה לו הישראל להוליכה, ואעפ"כ כשמשלחו מופלג לפני השבת לא החמירו כל כך לחוש למראית העין כזה לפי סברא האחרונה שנתבאר, וכשקצץ לא החמירו לדברי הכל. אבל אם היא כתב יד נכרי, והוא הדין שאר חפצים שאינם ניכרים לכל שהם של ישראל, מותר לשלחם אפילו בערב שבת לדברי הכל, כל שיש שהות ביום שיוכל להגיע מבעוד יום לבית הסמוך לחומה שבאותה העיר ששולחם לשם, שאף אם לא ימצא האיש בביתו ויצטרך לילך אחריו בשבת אין בכך כלום, כיון שבשעה שהישראל משלחו אין הדבר ידוע לו שלא ימצא בביתו, והרי משלחו בשליחות שאפשר לגומרה מבעוד יום, וכשהולך אחר כך גם בשבת אינו נראה כשלוחו של ישראל כיון שבשעה ששלחו לא היה ידוע שיצטרך לילך בשבת (שוע"ר רמז, ו).
אין חילוק בין שקבוע בי דואר באותה העיר לשאינו קבוע אלא באגרת שהיא כתב יד ישראל560, שניכר לכל שהיא של ישראל, וכשהנכרי מוליכה בשבת אחר האיש שנשלחה אליו יש קצת מראית העין שיאמרו שבשבת נתנה לו הישראל להוליכה, ואעפ"כ כשמשלחו מופלג לפני השבת לא החמירו כל כך לחוש למראית העין כזה לפי סברא האחרונה שנתבאר, וכשקצץ לא החמירו לדברי הכל. אבל אם היא כתב יד נכרי, והוא הדין שאר חפצים שאינם ניכרים לכל שהם של ישראל, מותר לשלחם אפילו בערב שבת לדברי הכל, כל שיש שהות ביום שיוכל להגיע מבעוד יום לבית הסמוך לחומה שבאותה העיר ששולחם לשם, שאף אם לא ימצא האיש בביתו ויצטרך לילך אחריו בשבת אין בכך כלום, כיון שבשעה שהישראל משלחו אין הדבר ידוע לו שלא ימצא בביתו, והרי משלחו בשליחות שאפשר לגומרה מבעוד יום, וכשהולך אחר כך גם בשבת אינו נראה כשלוחו של ישראל כיון שבשעה ששלחו לא היה ידוע שיצטרך לילך בשבת (שוע"ר רמז, ו).
ידיד
ויש אומרים561 שלפי סברא זו אין צריך קציצה אלא במשלוח אגרת שהיא כתב יד ישראל שניכר לכל שהיא של ישראל, אבל בנותן בגדיו לכובס ועורות לעבדן התירו קבלנות אף בלא קצץ (מהדו"ב רמג ד"ה ומכל מקום). ויש לסמוך על סברא זו ברביעי וחמישי על כל פנים, להתיר לגמרי בשאר מלאכות562 (מהדו"ב שם ד"ה והשתא).
ויש אומרים561 שלפי סברא זו אין צריך קציצה אלא במשלוח אגרת שהיא כתב יד ישראל שניכר לכל שהיא של ישראל, אבל בנותן בגדיו לכובס ועורות לעבדן התירו קבלנות אף בלא קצץ (מהדו"ב רמג ד"ה ומכל מקום). ויש לסמוך על סברא זו ברביעי וחמישי על כל פנים, להתיר לגמרי בשאר מלאכות562 (מהדו"ב שם ד"ה והשתא).
טוטו
כל מקום שאסור לשלוח מפני שלא קצץ, אף אם הנכרי הולך מעצמו לאותה העיר שיש לו דרך לשם יש להחמיר שלא לשלוח בידו כשלא קצץ563, שאף שאינו טורח כלום בהליכה בשביל ישראל, מכל מקום מה שהוא מוציא האגרת מרשות לרשות ומעבירה ד' אמות ברשות הרבים או אפילו בכרמלית הוא עושה מלאכות אלו בשביל ישראל כשלא קצץ564 (שוע"ר רמז, יב).
כל מקום שאסור לשלוח מפני שלא קצץ, אף אם הנכרי הולך מעצמו לאותה העיר שיש לו דרך לשם יש להחמיר שלא לשלוח בידו כשלא קצץ563, שאף שאינו טורח כלום בהליכה בשביל ישראל, מכל מקום מה שהוא מוציא האגרת מרשות לרשות ומעבירה ד' אמות ברשות הרבים או אפילו בכרמלית הוא עושה מלאכות אלו בשביל ישראל כשלא קצץ564 (שוע"ר רמז, יב).
טזטז
ואף שיש מקילין בזה565, אין שומעין לאחרונים נגד גדולי הראשונים, כשלא הביאו דבריהם וחלקו עליהם (קו"א רמז, ב566).
ואף שיש מקילין בזה565, אין שומעין לאחרונים נגד גדולי הראשונים, כשלא הביאו דבריהם וחלקו עליהם (קו"א רמז, ב566).
יזיז
ומכל מקום אם יש שהות להגיע לשם קודם השבת מותר לשלוח בידו אע"פ שאין בי דואר קבוע שם, לפי שאף אם לא ימצא האיש בביתו לא ילך אחריו כלל כיון שאין לו דרך לשם, והוא אינו נושא אגרת זו בלא קציצה אלא מחמת שיש לו דרך לשם567 (שוע"ר רמז, יב).
ומכל מקום אם יש שהות להגיע לשם קודם השבת מותר לשלוח בידו אע"פ שאין בי דואר קבוע שם, לפי שאף אם לא ימצא האיש בביתו לא ילך אחריו כלל כיון שאין לו דרך לשם, והוא אינו נושא אגרת זו בלא קציצה אלא מחמת שיש לו דרך לשם567 (שוע"ר רמז, יב).