History of Chabad in Czarist Russia·Fifth Generation - Rebbe Rashab·The Rebbe's House in Lubavitch and Rostovתולדות חב״ד ברוסיה הצארית·דור חמישי – אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע·בית רבינו בליובאוויטש ורוסטוב

אבית רבינו בליובאוויטש ורוסטוב
החצר בליובאוויטש
הוד כ"ק אדמו"ר מרנא ורבנא שלום דובער נולד בליובאוויטש כ' מרחשון תרכ"א (1860).

בבעת הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), הי' עדיין צעיר בשנת העשרים ושנים. אף שהי' אומר מאמרים ורושמם⁶²³, עדיין לא הסכים לקבל עליו את עול נשיאות תנועת חב"ד, עד תחלת שנת תרנ"ד (1893), כמסופר בחנוך לנער:

גתרמ"ג ... מאמר הראשון אשר אמרו ברבים: ביום ב' דחג הסוכות ומתחיל כתר יתנו לך...

דתרנ"ד ... בשנה זו קבל עליו עול הנשיאות לכל הפרטים, כמו יחידות בקביעות, מענה על שאלות עצות הבאות בכתב, נתינת מאמרי דא"ח שאומרם – להעתיק ועוד.

הבקיץ תרנ"ז (1897) ייסד רבינו את ישיבת תומכי תמימים, כדלקמן פרק ‎קד ואילך.

ובתחלה למדו התלמידים בכמה מקומות שבחצר, אמנם בשנת תרס"א (1901) התרבה מספר התלמידים, ואז התחילו הלימודים באולם הגדול, כדלקמן פרק ‎קי.

זבשנת תרס"ב (1902) בנו מטבח וחדר אוכל בחצר לתלמידי הישיבה. בית התבשיל הזה הספיק לכמה שנים; עד אשר התרחבה הישיבה ביותר והוכרחו לבנות בחצר עוד בית גדול, עבור בית האוכל לתלמידי הישיבה. גם התרבו אז תלמידי החדרים שבאו ללמוד בליובאוויטש, ולא הספיק המקום לכל אלו, ולמדו גם הם בבנין החדש הנ"ל, כדלקמן שם.

חבליובאוויטש עצמה היו חדר עם כמה כתות, שיעורים, ואולם (זאל) הגדול, כדלקמן פרק ‎קט.

טלכתות מכינה שבין השיעורים לבין האולם, נפתחו סניפים בעיירות שונות ברוסיה: זעמבין; קובליץ; נעויל; האראדישץ; דאקשיץ; באבינאוויטש; חאראל; חרסון; חרקוב; ראמען; שצעדרין, כדלקמן פרק ‎קיב ואילך.

יישיבת "תומכי תמימים" התקיימה בליובאוויטש במשך יותר מעשרים שנה, משלהי שנת תרנ"ז (1817) עד שנת תרע"ח (1918), שאז עברה לקרעמענטשוג ועוד, כדלקמן פרק ‎קכג.

יא*
על גודל העיירה בתקופה הזאת, כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ברשימתו (התמים ח ([תד] נה):

יבליובאוויטש עיירה קטנה ויושביה היהודים כשלש מאות – כן ירבו – משפחות, ולהבדיל האינם יהודים כמאה משפחות.

יג*
רב העיירה ליובאוויטש בתקופה זו היה הרב דוד יעקבסון – חתנו של הרב הקודם, הרב אברהם זליגסון.

ידאודותיו, ואודות שאר הרבנים בעיירה ליובאוויטש במשך הדורות – ראה "מבית הגנזים" פרק לג.

טובניית ושיפוץ המקוה

טזעל המקוה שנבנה בליובאוויטש בתקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי, כבר סופר לעיל פרק ‎לט. גם סופר שם על המקוה שנבנה אחר כך בליובאוויטש, בסמיכות לנהר.

יזבשנת תרמ"ג-ד התקלקל המקוה והוצרכו לבנותו מחדש. כיסו את המעיין בעפר רב, העלו את רצפת החפירה, בנו עליה רצפה וכתלים חדשים. קדחו חור חדש עד שמצאו את מי המעיין, אשר מילאו את המקוה במים כשרים.

יחמספר על כך רבינו באחת מתשובותיו שכתב על הרב דוד יעקבסאן, בעת בניית המקוה מחדש בשנת תרס"ז (אגרת קסז):

יטבעת תיקון המקוה בשנת תרמ"ג או תרמ"ד, כשתיקן הר"י ווידראויץ⁶²⁴ ... שסתמו את המעיין.

כבשנת תרס"ו התחיל רבינו לבנות מקוה נוספת, בחלק המזרחי של החצר; אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה במקומה הקודם. על כך כותב רבנו, אל ר' ישעי' ברלין, בכ"ד ניסן תרס"ז (אגרת תתקסג):

כאזה כמה שנים אשר רצוני וחפצי לעשות מקוה בחצירינו, ובשנים האחרונים כאשר נתמעטה ההשגחה בעיר⁶²⁵ מורגש בזה הנחיצות. וכמה מהאורחים הנכבדים גם כן תובעים זאת.

כבובשנה העברה התחלנו לחפור בחצר במקום שבררנו לצד הרחוב הקטנה⁶²⁶ שבצד השמאל⁶²⁷ להחצר שלנו. אך באשר הבית תפלה שלהם הוא ברחוב ההיא, עמדו הערלים ודברו בחוזק מאד שלא יניחו בשום אופן. אם כי על פי זאקאן⁶²⁸ מותר, אמנם פחדנו מהם, וגם אדון העיר בקשני בזה. והפסקנו את החפירה וסתמנו המקום…

כגעתה נתעורר אצלי הענין מצד הנחיצות הגדולה כעת, מצד העדר ההשגחה ביותר על המקוה שבעיר, ועוד כבדות הרבה, אשר נחוץ מאד שיהי' לנו מקוה בחצירינו.

כדואני חושב לעשותה אי"ה בסוף חצירינו⁶²⁹, לא אל הרחוב, ולעשות בנין חומה⁶³⁰. והפריסטאוו⁶³¹ אומר שלא יהי' בזה שום דבר ח"ו.

כהובדעתי לבנות חדר א' ערך ט"ו ארשין על יו"ד⁶³². מזה יהי' 5 ארשין על מקום הפאראביק ויו"ד על יו"ד יהי' חדר המקוה.

כואמנם נראה שגם תוכנית זאת לא התבצעה, ולכן במשך ימי הקיץ קיבל הרבי על עצמו את עול שיפוץ המקוה העירונית מחדש⁶³³.

כזבניית המקוה מחדש התקיימה במשך קיץ תרס"ז, חפרוה בעומק יותר, כדי שיעלו המים מהמעין בתוקף יותר. ועל תוצאות חפירה זו, כותב רבינו בה' אלול תרס"ז (אגרת קעא):

כחמכתבו מיום ד' נכון הגיעני, וממש החי' את רוחי בהבשורה אשר מצאו מים בעזרתו ית', ויהי' מבוא מי המעין אל המקוה.

כטכך שופץ מחדש המקוה עצמו. אמנם שיפוץ הבנין שעליו, נדחה לקיץ תרס"ט, באותו קיץ כתב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (אגרת רלג):

לבדבר הבנין שעל המקוה … הוחלט אצלי שנעשה אי"ה בנין חומה⁶³⁴ על המקוה … ולהעמיד עלי' מחיצות מדראניצעס⁶³⁵ וכה"ג, ולהתחיל תיכף בבנין הכותלים … והשי"ת יהי' בעזרנו למלאות ולתקן כל הצריך תיקון כו' ויהי' בהצלחה בכל פרט.

לאבמקוה הזאת השתמשו בליובאוויטש עד נסיעת הרבי ובני ביתו (ואחר כך גם הישיבה) מליובאוויטש והתיישבו ברוסטוב, בתחלת שנת תרע"ו, כדלקמן בסמוך. וגם אחר כך, לאחדים מאנ"ש שנשארו לגור בליובאוויטש, כדלקמן פרק ‎קסא.

לבההעתקה מליובאוויטש לרוסטוב
בשנת תרע"ד רעדה הארץ לקול מלחמת העולם הראשונה. כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, בתחלת שנת תרע"ו, הוכרחו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ובני ביתו לברוח מליובאוויטש. היו מספר ימים באראל, ואחר כך התיישבו ברוסטוב על נהר דון, שבפנים המדינה רחוק מהספר.

לגכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע כותב (אגרות-קודש חי"ד עמ' נד):

לדבאנו לפה ראסטאוו בשנת תרע"ו בחדש מרחשוון בסופו, בתקוותינו בקיץ הבא לחזור למגורינו ליובאוויטש, וכה הלך שנה אחר שנה⁶³⁶.

לה*
בשעה שנסע רבינו לרוסטוב, לקח אתו עמו את אוסף כתבי-יד-קודש של רבותינו נשיאינו, ומספר מוגבל של ספרים הדרושים לו. אמנם כל אוסף הספרים הגדול, אלפים רבים של ספרים ומאות כרכי כתבי-יד, ארזו ב-35 ארגזים גדולים והניחום למשמרת במחסנים של החסיד ר' זאלקינד פערסיץ במוסקבה – כדלקמן פרק ‎קנח.

לואח"כ נלקחו ספרים וכתבי-יד אלו אל הספריה הצבורית במוסקבא – כדלקמן פרק ‎קסו; ושם נמצאים הם בגלות עד היום הזה.

לז*
אחרי נסיעת הרבי ובני ביתו מליובאוויטש, נשארו תלמידי הישיבה תומכי תמימים ללמוד בליובאוויטש עוד שנתיים וחצי, עד שלהי קיץ תרע"ח, כדלקמן פרק ‎קכג.

לחלפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים⁶³⁷.

לטהדרך מליובאוויטש לרוסטוב

מבחנוך לנער מסופר:

מאיום א' ט"ז לחדש מ"ח [תרע"ו] עוזב, עם כל ב"ב, את ליובאוויטש. כחדש ימים מתעכב בדרכו עד בואו לעיר רוסטוב.

מבוכעין זה באגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (חי"ג אגרת ד'תרסב):

מגונלך בגולה איזה שבועות עדי באנו לפה רוסטוב⁶³⁸.

מדעל פי שני המקורות האלו היה נראה לכאורה שבאו לרוסטוב באמצע כסלו תרע"ו.

מהאמנם ב"מבית הגנזים" פרק ח נדפס תצלום הפספורט של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.

מו[לא מדובר כאן בפספורט שבו היה נוסע אל מחוץ לגבולות רוסיה, כי אם הפספורט הפנים-רוסי, שבו רשומות נסיעותיו בתוך רוסיה, אל העיירות וויטבסק, מוסקבא, פטרבורג ווילנא ורוסטוב, משנת תרס"ג ואילך].

מזמתוך פספורט זה יש ללמוד על התאריך המדוייק שבכל נסיעותיו בפנים רוסיה, גם אלו שתאריכם המדוייק לא היה ידוע עד עתה.

מחשם ישנה גם החותמת שהחתימו את הפספורט שלו בהגיעו לרוסטוב: "1915 23 אוקטובר – רוסטוב", שחל בכ"ח מ"ח תרע"ו.

מטתאריך זה תואם את מ"ש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בחודש תמוז תרפ"א (אגרת ד'תרלז):

נהוא וב"ב באו לראסטאוו בחדש מ"ח בסופו.

נאשוב נודע לנו, שלמעשה הם הגיעו לרוסטוב בכ"ו מ"ח, והיינו שהנסיעה מליובאוויטש לרוסטוב, עם תחנת הביניים באראל, ארכה רק עשרה ימים.

נבומה שחותמת הפספורט היא בתאריך כ"ח מר-חשון, כי אף שעם הגיעם לרוסטוב הוצרכו להירשם ולהחתים את הפספורט שלהם, מכל מקום לקח עוד יומיים, עד שהחתימו את הפספורט בכ"ח מר-חשון.

נגומה שנזכר לעיל, שהנסיעה היתה "איזה שבועות", או "כחדש ימים" – היינו עד שהסתדרו בדירה; כי עד אז היו במלון, וכדלקמן.

נדב"מבית הגנזים" פרק י, נדפסה רשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אודות העתקת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, עם בני ביתו, מליובאוויטש לרוסטוב, בחודש מ"ח תרע"ו.

נהברשימה זו מספר את כל פרטי תהלוכות קבלה ההחלטה, תיאור הנסיעה מליובאוויטש, התחנה הראשונה באראל, ההחלטה לנסוע לרוסטוב, קבלת הפנים ברוסטוב, חיפוש הדירה ברוסטוב, התוועדות י"ט כסלו בדירה החדשה, התלוננות בעל הבית, ועד לפורים קטן תרע"ו. ושם נרשם:

נוביום א' בקר בשעה האחד עשרה בקר, ט"ז מרחשוון, יצאנו מליובאויטש ... עדי בואינו למחרת בשעה 7 לילה לאראל, נסיעתינו התמשכה בערך תשע ועשרים שעות ... ביום ג' כ"ה מ"ח עזבנו את אראל ... וביום ד' בקר בשעה העשירית כ"ו לחדש באנו עם המסע המהיר לרוסטוב ... ביום ו' עש"ק ה' כסלו, נכנסנו בהדירה החדשה להצלחה.

נזהחצר ברוסטוב
לעיל פרק הקודם סופר על דירה שכורה שרבינו שכר ברוסטוב, הדירה היתה ברח' פושקינסקי, ואודותה כותב רבנו, בב' דחנוכה תרע"ו (אגרת א'מח):

נחביגיעה גדולה השגנו דירה לא מרווחה, רק החדרים טובים גבוהים ולא קטנים, וברחוב רחבה. אך יש לנו עגמת נפש מהבעל הבית, שהוא לא מהטובים ... מדבר דברים שלא כהוגן.

נטכעבור שנתיים, בשנת תרע"ח, החליט לקנות בנין גדול, בבראדצקי פערעאולאק 44. אלא שבאותו חורף, קשה מאד היתה קניית בתים:

סבשנת תרע"ז התקיימה המהפכה הראשונה ברוסיה – כשהתחילה תקופת החופש. ובראשית שנת תרע"ח התקיימה המהפכה השניה – כשהתחילה המלחמה האזרחית, עד שהקומוניסטים התגברו וכבשו את המדינה, כדלקמן סוף פרק ‎קמב ופרק ‎קנא.

סאכאשר העיר רוסטוב נכבשה על ידי הקומוניסטים התחילה דאגת הלאמת הבתים. כיון שבשעה זו ניהלו דיון על קניית בית ושיפוצו עבור רבנו, היה קשה להחליט על סיום הקניה והבניה. על כל זאת מספר רבינו בכ"ח אדר תרע"ח (אגרת תקג):

סבבפה החרימו כל הבתים, וכולם הבע"ב והשכנים יתנו שכר דירה, וששים פרצ'⁶³⁹ שייך להם, ומשום זה עכבנו לעת עתה לעשות את הראמאנט⁶⁴⁰. הקופצע⁶⁴¹ אצל המלאצי' נאטריוס כבר נעשה ביאנוואר, ונתתי חמשים אלפים, והמותר ליתן כשיהי' האישור. אם יאשר השטארסי' נאטריוס את הקופצע איני יודע. בהצו הי' שלא לעשות שום קופצעס מעתה. העורך-דין גורארי' בפה אומר שהנאטאריוס יאשר, עתה מייעץ הוא לעשות הראמאנט גם בשביל השמירה כו', ויכול להיות שנתחיל אי"ה הראמאנט אחר שבת קודש הבע"ל. ויתן השי"ת שילך הכל כשורה ויהי' בהצלחה.

סגובי"א ניסן (אגרת תקה):

סדבפה הפקודות התכופות הבאים בתוקף גדול, והשמועות והידיעות שבכל יום מפחידים מאד. ותקותינו להשי"ת, והוא ישמור אותנו מכל צו"צ ומכל צעו"נ⁶⁴², ושנהי' במנוחה בכל פרט,

סהמכל מקום הוחלט על סיום הקניה והשיפוץ, ובסוף הקיץ נכנסו לבית החדש. שם התקיימו התפלות מתשרי תרע"ט ואילך⁶⁴³.

סובניית המקוה

סזאחרי קניית הבנין בשנת תרע"ח, שהוא בית גדול עם חצר (לערך 16 X 32 מטר), בן שתי קומות ומרתף, התחיל רבינו להתעניין אודות בניית מקוה בביתו.

סחברוסטוב לא היתה החצר סמוכה כל כך לנהר כמו בליובאוויטש, ואי אפשר היה לחפור בור תחת המקוה, שיבואו אליו מי הנהר על ידי נקב חלול באדמה, כפי שהי' בליובאוויטש, וכמסופר לעיל בפרק הקודם, ובפרק ‎לט.

סטהתקופה היתה תקופה ימי מלחמת העולם הראשונה וימי מלחמת האזרחים ברוסיה, ותחלת ימי שלטון הקומוניסטים והלאמת הרכוש, כך שאי אפשר הי' לדבר על קניית שטח נוסף הסמוך לנהר ולבנות עליו מקוה ע"ג מעיין.

עלא היתה ברירה אלא להסתמך על מי הגשמים; דבר שבמשך כל השנים התנגד לו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.

עאעיין הרבי בכל אופני בניית המקוה האפשריים, וקבע שהדרך הכי טובה, שתוכשר לפי כל השיטות, היא מקוה על גבי מקוה.

עבבזה דנות רוב האגרות שכתב רבינו מסלאוויאנסק, אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ברוסטוב (ח"ה אגרות א'פו-א'ק), בהוראות מפורטות על הבניה בכלל ועל בניית מקוה מיוחדת בחצר במיוחד, וכמסופר ב"תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו" פרק ה.

עגבשנים תרע"ט-תרפ"ד

עדבבית וחצר זה גר רבינו ובני ביתו במשך כל שנת תרע"ט. באור לג' כסלו פר"ת מספר רבינו (אגרת א'קד):

עהשבוע העברה עשו אצלינו רעקוויזיציע⁶⁴⁴, היינו השני פליגלען העליונה והתחתונה, ועוד אצלי החדר שאצל הזאל שלי, וחדר המקצוע אשר נוכח השפאלני' שלי⁶⁴⁵, ובעמל רב עלה שלא יקחו את החדר שלי אשר נתנו עיניהם עליו, ות"ל הניחו אותו. ואנחנו מסובבים כעת בשכנים, ואצל בני יחי' לקחו החדר של נכדתי חנה תי', ולעת עתה הוא פנוי. השתדלות לא הועיל, וגם כבד לעשות השתדלות גדולה.

עוהבית הזה, היה מרכז תנועת חב"ד בשנים האחרונות של נשיאות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ובשנים הראשונות של כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

עזאדמו"ר מוהריי"צ נ"ע גר בתחלה בקומה התחתונה, ואחרי ההסתלקות עלה לגור בקומה העליונה. מהבית הזה נוהלה רשת החדרים המחתרתית בשנות הגזירה, ורשת הישיבות בתי הכנסת ולהבדיל המקוואות, ובבית הזה גר עד אדר תרפ"ד.

עחבקיץ תרפ"ג, שוב רצו להלאים את הבית (או חלקו). על כך מספר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, באגרת שכתב בבדר"ח אלול תרפ"ג:

עטקבלתי ידיעה מכבוד אמי מורתי הרבנית תי' כי חפצים נאצאליאזירין הבית.

פאמנם לפועל לא ידוע לנו מהלאמה נוספת בקיץ תרפ"ג, ורבנו נשאר לגור בבית הזה חצי שנה נוספת.

פאבי"א ניסן תרפ"ד עשו לו חיפוש בית ורצו לקחתו למאסר. בסוף הוחלט, שאם יעזוב את רוסטוב ויסע לעיר אחרת, יניחוהו. הרבי ובני ביתו עברו אז ללנינגרד, והבית נמסר לדיירי המקום.

פבבשנים הבאות

פגאחרי אשר פנה הודה פנה זיוה ופנה הדרה של נשיאות רבותינו ברוסטוב⁶⁴⁶, בקיץ תרפ"ד, סתמו הנכרים את המקוה, ובנו על גביו את הרצפה של המרתף.

פדכך היה סתום במשך תקופה של יותר משבעים שנים, עד אשר נגאל הבית הזה בחודש מר-חשון תשנ"ח.

פהנקנו אז כמה דירות קטנות שבקומה העליונה, שכללו את חלק הארי של דירת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ה"זאל" שבו אמר הרבי את המאמרים בשבתות וחגים ובו היה מקבל אנשים ליחידות, חדר האוכל שבו רגיל הי' הרבי להתוועד. המרפסת שבה היתה בנויה הסוכה ועוד.

פופרשה בפני עצמה היתה חיפוש המקוה שבנה במרתף, אשר כאמור לעיל נסתמה על ידי הנכרים, ואחרי דרישות וחקירות רבות אצל זקני החסידים שהיו ולמדו באותה שעה ברוסטוב נתברר באיזה מקום במרתף היה המקוה⁶⁴⁷.

פזבל"ג בעומר תשנ"ח התחילו לחפור באותו מקום, ומצאו את המקוה בשלימותה, תחת רצפת המרתף.

פחהמשיכו לחפור, הוציאו את כל העפר ממקוה הטבילה, עד שנתגלה האוצר התחתון, עם מי הגשמים אשר בו, ששמורים בו עדיין מאותה תקופה, כאשר רבותינו מילאו את האוצר הזה במי גשמים.