History of Chabad in Czarist Russia·Fifth Generation - Rebbe Rashab·Tomchei Tmimim Yeshivaתולדות חב״ד ברוסיה הצארית·דור חמישי – אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע·ישיבת תומכי תמימים

אישיבת תומכי תמימים
יסוד הישיבה
בהקדמה לקונטרס התפלה מסופר על יסוד הישיבה:

בהישיבה תומכי-תמימים יצ"ו נוסדה, ביום א' ט"ו אלול תרנ"ז⁶⁴⁸. ההדרכה הפנימית של התלמידים נמסרה על ידי שנים מזקני אנ"ש, האחד החסיד והעובד ר' חנוך הענדיל ז"ל⁶⁴⁹, אשר על ידו הופקדה משמרת לימוד דא"ח וההדרכה של תלמידי תומכי-תמימים יצ"ו אשר בליובאוויטש, ומשנהו החסיד והמשכיל ר' שמואל גרונם ז"ל⁶⁵⁰, אשר על ידו הופקדה משמרת לימוד דא"ח וההדרכה של פלוגת תלמידי ישיבת תומכי-תמימים יצ"ו בעיר זעמבין פלך מינסק.

געל הדיון והחלטת פתיחת הישיבה, כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, בשנת תר"ס (אגרת פח):

דוזה כשלשה שנים אשר הצענו הדבר לפני נדיבי אנ"ש היראים והחרדים, וקבלו את המפעל הגדול הזה באהבה וחבה יתירה, והזילו מכספם איש כפי נדבת לבו הטוב, ונאספו כמה בחורים מופלגי תורה, וקבענו להם מקום המוכשר לזה, והעמדנו עליהם מורה ומשגיח להדריכם בדרך הטוב והישר.

הההחלטה זו באה לא רק מדאגת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, לגורל התלמידים העתידים ללמוד בה, אלא מדאגה לכלל כולו, מחמת חסרון ההדרכה המתאימה לדור הצעיר, כאמור באגרת מייסד הישיבה – כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ח"א אגרת פח):

והדורות הולכים הלוך וחסור, ה' יודע מה יהי' אחריתם ... ובהשימנו אל לבנו את כל הדברים האלה, אמרנו ליסד מקום אשר ילמדו שם הבחורים ... השגחה טובה ... לדעת את ה' ... להיות זוכים ומזכים את הרבים.

זושם אגרת קלה:

חעיקרה ויסודה היא לחזק את הצעירים לשמרם מכל דבר המזיק, ולהשתדל ולנטוע בהם בעזרתו ית' יראת ה' ואהבת ה', וכן בכל מקום שיש ביכולתם לחזק ידים רפות בתורה ועבודה, כמו לייסד בעיירות קביעות שיעורים ללמוד עם הצעירים, הן מבעלי מלאכה והן שאינם בעלי מלאכה, להמשיכם אל התורה ולהשתדל עמהם להשריש בהם יראת ה', שיפרשו מדברים האסורים וירצו בקיום המצות בפועל, זהו תעודת ומטרת תומכי-תמימים.

טובאגרת מנהל הישיבה – כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ח"א אגרת ג):

יענין כזה נוגע הוא בכללות היהדות האמיתית, וקיום היהודים המקיימים תורה ומצות עלי תבל.

יאסקירות על הישיבה ומחלקותיה
בפרקים הבאים מסופר על הישיבה ומחלקותיה בתקופת תרנ"ז-תרע"ח; אשר אז הוכרחו לעזוב את ליובאוויטש, ולהסתדר בעיירות אחרות, כדלקמן פרק ‎קכג.

יבעל מחלקות הישיבה ברוסיה – משנת תרע"ח ואילך, מסופר בס' תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית פרקים נא – צח.

יגישיבת תומכי תמימים בווארשא-אטוואצק, ומחלקותיה בערי פולין (בין השנים תרפ"א-ת"ש), קובעת ברכה בפני עצמה, ומכינים ספר מיוחד אודותה בעזהי"ת.

ידעל ישיבות חב"ד בארץ ישראל – תורת אמת, אחי תמימים ותומכי תמימים (בין השנים תרע"א – תש"י) מסופר בס' תולדות חב"ד בארץ הקודש פרקים כה; לא; לד.

טועל ישיבת תומכי בארצות הברית, ומחלקותיה בערי השדה (בין השנים ת"ש – תש"י) מסופר בס' תולדות חב"ד בארצות הברית פרקים לו-נו.

טזכמה סקירות כלליות אודות הישיבה בליובאוויטש נכתבו ונדפסו בשעתן:

יזא) "דברי ימי התמימים" (נודע גם בשם "תולדות התמימים"), נרשם על ידי המזכיר הרה"ח ר' משה רוזנבלום, לערך בשנת עת"ר. ונדפס ב"כרם חב"ד" 3 ע' 11-75.

יחב) הודעה מפורטת ... מוסד תומכי תמימים, ווילנא עת"ר (תצלומה ב"כרם חב"ד" 3 ע' 167 ואילך).

יטג) חשבון קצר מפעולות מוסד תומכי תמימים בשנה הקודמת, "האח" ב' חשון תער"ב (תצלומו ב"כרם חב"ד" 3 ע' 190 ואילך).

כד) "אהלי שם", פינסק תער"ב, ע' 105 ואילך (תצלומו ב"כרם חב"ד" 3 ע' 194 ואילך).

כאה) "תולדות הפוסקים", ווארשא תער"ב, שו, א.

כבליקוט אגרות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, וכ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אל ואודות הישיבה, נדפס בכרם חב"ד 3 ע' 76 – 166.

כגליקוט שיחות רבותינו אודות הישיבה נדפס בס' "תומכי תמימים" (כפר חב"ד תשכ"ט).

כדרשימת המשפיעים ומשגיחים בישיבה, ורשימת מגידי השיעורים במחלקת השיעורים והחדרים בליובאוויטש – נדפסה ב"ליובאוויטש וחייליה" ע' 73-77; 84-85. ובספר התמימים ח"א ע' כה. ויפורטו לקמן פרק ‎קח.

כהרשימה חלקית של בוגרי הישיבה, נדפסה בעלון בשנת עת"ר (תצלומה ב"מבית הגנזים" פרק כב).

כורשימת התמימים שלמדו בליובאוויטש, ובמחלקותיה שבשאר העיירות, נדפסה ב"ליובאוויטש וחייליה", ובספר התמימים ח"א.

כזזכרונות הימים ההם, שנרשמו על ידי תלמידי הישיבה:

כחהרה"ח ר' שאול דב זיסלין, ב"בטאון חב"ד" גליון ו.

כטהרה"ח ר' נחום שמרי' ששונקין, בספרו זכרונותי, פרקים ה-ח.

להרה"ח ר' ישראל דזייקאבסאן, בספרו זכרון לבני ישראל, פרקים ב-יג.

לאהרה"ח ר' רפאל נחמן הכהן, בספרו ליובאוויטש וחייליה, עמ' 21-98.

לבהרה"ח ר' אברהם דרייזין (מאיארער), ב"קראון הייטס" גליון ערב חה"ש תשמ"ז ע' 18.

לגהרה"ח ר' חיים אליעזר קרסיק, ב"בטאון חב"ד" גל' ז-ט.

לדהרה"ח ר' יהודה חטריק, בספרו רשימות דברים ח"א ע' שז-שמח. ובמהדורת תשס"ט-ע ע' 323 ואילך.

להר' ישראל איסר גוטין, בספרו כור עוני, עמ' 144 ואילך.

לוחלקים מהנ"ל נלקטו ב"כרם חב"ד" 3 עמ' 233 – 273.

לזנסכם את הפרק הזה, עם הדברים שכתב אודות הישיבה, החסיד ר' יהושע קאסטארעל (בשעה שגר באיטליה), אל החסיד ר' אברהם חיים רוזנבוים (בשעה שגר בנ.י.), בחורף תרס"ד⁶⁵¹:

לחלא תוכל לשער גודל יקרת ערך הישיבה מצד עצמה, ובפרט אצל כ"ק שליט"א, אשר ממש מוסר נפשו עלי', וכל כחותיו נתונים להישיבה. לו ראית את אלה מבני הישיבה אחרי יציאתם מהאוניווערזיטעט הלז לאויר העולם, איך שהמה יהודים יפים ומשכילים, כי אז גם אתה היית מברך ברוך שככה לו בעולמו⁶⁵².

לטובמכתב ר' אברהם חיים רוזנבוים מחורף תרס"ה:

מהישיבות אשר יסד המלך בארבעה עיירות, אשר מהם תצא תורה ויראת ה' ומשכילים בתורת אמת. הרבה מורי הוראות בישראל יראים ושלמים מופלגי תורה יצאו משם במשך ששה שנים למן היום הוסדם.

מאובחורף תרס"ז:

מבהישיבות אשר יסד מאור עינינו הוא כ"ק אדמו"ר שליט"א בליבאוויץ, ונמצאים שם כחמש מאות בחורי חמד העוסקים בתורת ה' ועבודתו, ומספיקים להם כל צרכיהם באופן היותר נעלה למען יהיו מחשבותיהם זכים וברורים לתורה ולתעודה, והכל בהשגחת מרן אדמו"ר מאור הגולה, ובכל שנה יוצאים מהם כמה וכמה מורי הוראות בישראל, מיוסדים על אדני אמת ואמונה.

מג*
רשימת סניפי הישיבות, עד שנת תרפ"ד, נזכרת גם באגרת שכתב אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בח"י שבט תרפ"ד, אל הרש"ז הבלין (ח"א אגרת קעז):

מדהנני מסגיר לך נוסח הודעה ... כל הבחורים והאברכים שי' אשר למדו בהחדרים וישיבות של מוסד תומכי תמימים וכל סניפי' בליובאוויטש, זעמבין, קובליץ, האראדישץ, שצעדרין, ראמען, חערסאן, בחברון ת"ו, בקרעמענטשוג, פאלטאווא, ווארשא, כותאיס (גרוזי' וסניפי'), נעויל, בירושלים תובב"א, משנת תרנ"ז עד תרפ"ד, מתבקשים להודיע ... א) שמותם וכינויהם עם אדרעססא ברורה, ב) באיזה מקום וזמן למדו, ג) מצבם ומעשיהם רב, שו"ב, מלמד, סוחר או עזר בית המסחר.

מהה"יושבים"
דאגת רבינו לדור הצעיר התחילה עוד לפני יסוד הישיבה – בשנת תרנ"ז, כאשר פנה אל הצעירים וההורים במכתב כללי (ח"א אגרת סח) בדבר הנהגתם ולימודיהם; וכאשר יצא במלחמת מצוה נגד יסוד בתי הספר לנערים, על ידי חברת מפיצי השכלה ועל ידי חברת יק"א, כפי שיסופר להלן פרק ‎קכד ואילך.

מועל כך מספר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע באגרותיו (ח"ב אגרת שצו):

מזאיננו שומע לבקשותיו של הברון גינזבורג להשתתף אתו עמו⁶⁵³ ... ואיננו מקשיב לקול תרועת מצדדי חיבת ירושלים, ומקבץ הוא ... בשנת תרנ"ד קבוצה של ט"ז-י"ז בחורים, ומקרבם לאור כי טוב. הבחורים האלו בני בעלי בתים חסידים אשר שלחו בניהם לליובאוויטש להיות "יושבים" ... והיא יסוד ישיבת תומכי-תמימים יצ"ו, אשר נוסדה בט"ו אלול תרנ"ז ... אשר בהתייסדות זאת ראה אותה הכלי טוב אשר תחזיק ברכה לישראל, ואשר תחזיק מעמד הן בפני זרם המשכילים והן בפני זרם הציונים.

מחאחד מה"יושבים" אז בליובאוויטש היה הרב שרגא פייוויש זלמנוב, המספר על אותה תקופה (התמים א [מא] עט):

מטידוע אשר טרם שנתיסדה הישיבה הקדושה "תומכי תמימים" בשנת תרנ"ז, היו נקראים הבחורים שהיו בליובאוויטש ולמדו כנופיות כנופיות כל אחד בפני עצמו, בשם "יושבים" (זיצער), והם הבחורי חמד בני חסידי אנ"ש, אשר אחרי שרכשו להם בביתם ידיעה גדולה בלמוד הנגלה בגפ"ת ופוסקים, והיו באים להסתופף בצל כ"ק אדמו"ר נבג"מ לשמוע דא"ח מאמרי חסידות חב"ד יוצאים מפי קדש הקדשים מרן כ"ק אדמו"ר נבג"מ זי"ע, מדי שבוע בשבוע בש"ק בערב...

נהחסיד ר' חנוך הענדיל הי' אחד מאצילי בני ישראל מזקני החסידים, אשר בחרו להם להסתפח בנחלת ה' ולבקר בהיכלו להנות מנועם זיו מחזה אלקים בצל הוד כ"ק אדמו"ר נבג"מ בליובאוויטש ... הי' לומד [תניא] בכל יום בין מנחה למעריב לפני הבחורי חמד "היושבים" הנ"ל...

נאאני זכיתי לחזות בנועם זיו תפארתו בפעם הראשונה בשנת תרנ"ה, בין פסח לעצרת, אשר אז באתי ללמוד לליובאוויטש.

נבאת בואו של הרש"פ זלמנוב באותה שעה, מזכיר גם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בס' השיחות תש"ב (ע' 119):

נגדאס איז געווען אין אנפאנג פון הרש"פ זאלמאנאוו'ס קומען קיין ליובאוויטש, ער איז געקומען יענעם יאר נאך פסח.

נדעוד אחד מה"יושבים" אז בליובאוויטש הי' ר' מיכאל וילנסקי, אשר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע כותב לו בח"י שבט תרצ"א (ח"ב אגרת תקכ):

נהזוכר אני אשר בשנת תרנ"ד הי' בליובאוויטש, והנני זוכר גם שאר היושבים אז בליובאוויטש.

נו*
האמור לעיל בענין ה"יושבים" הוא בתקופה הראשונה לנשיאות רבינו, היינו בשנים תקנ"ד-ז. אמנם מנהג זה של ה"יושבים" בליובאוויטש, הי' גם בשנים הקודמות יותר.

נזאחד מה"יושבים" בליובאוויטש בשנת תרמ"ג, הי' החסיד ה"ר יחיאל היילפרין, כנזכר באגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (חי"ג אגרת ד'תתעח):

נחשמעתי מהחסיד ר' יחיאל היילפערין, שהוא הי' מהיושבים בליובאוויטש בשנת תרמ"ג, שנת האבילות של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק על הוד כ"ק אביו אאזמו"ר נבג"מ זצוקללה"ה זי"ע.

נט[משנת תר"ס ואילך הוא הי' שד"ר מטעם הישיבה תומכי תמימים, כמסופר בתולדות התמימים פרק יד (כרם חב"ד 3 ע' 23)].

סוכן היו "יושבים" בליובאוויטש בתקופת כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", ובתקופת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, כמסופר בכמה מקומות.

סאהתפתחות הישיבה בליובאוויטש
כאמור לעיל פרק ‎קד, נפתחה הישיבה בט"ו אלול תרנ"ז בשני סניפים: א) ליובאוויטש. ב) זעמבין. והיינו שאז "נחלט כי איזה בחורים יציגו בליובאוויטש, והבעלי כשרון הדורשים הסבר והבנה בדא"ח ישלחום לזעמבין" (אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב אגרת שצו, ע' ק).

סבמסגנון הדברים נראה, שעיקר הישיבה ל"בעלי כשרון" נפתחה בזעמבין, וכמה תלמידים רגילים, שעדיין אינם מוכנים ללימוד עיוני בזעמבין, נשארו בליובאוויטש.

סגכך נראה גם מהמסופר באגרת הנדפסת בריש קונ' החלצו תרנ"ט, אשר "בליל שמח"ת תרנ"ט בשעת ההקפות" הודיע רבינו ברבים "כי מוסד הישיבה . . . אשר הי' עד עכשיו בעיר זעמבין פלך מינסק, הנה מעכשיו הוא קובע את מקום המוסד בליובאוויטש"; והיינו שבשנה הראשונה להתייסדות הישיבה, בשנת תרנ"ח, היתה עיקר הישיבה בזעמבין, ואילו התלמידים שלמדו בליובאוויטש בשנת תרנ"ח לא היו תלמידי הישיבה במובן הרגיל, אלא כמו ה"יושבים" שלמדו בליובאוויטש משנת תרנ"ד ואילך (כנזכר לעיל פרק ‎קו).

סדוכן נראה באגרת להר"ד שיפרין (אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"א אגרת קמ, ע' שב):

סההתחלת המוסד הי' רק מט"ו בחורים שי' ומושבם (נ"ח) בעיר זעמבין, תחת השגחת הרב החסיד רש"ג ז"ל אסתרמאן, ומהם הושתה הארץ.

סוגם לאחר שנוסדה הישיבה בליובאוויטש – בתחלת שנת תרנ"ט, היתה המחלקה שבזעמבין העיקר; עד אשר בכל האגרות שהגיעו לידינו מהשנים תרנ"ט- תר"ס, לא נזכר (הסניף שבליובאוויטש), אלא הסניף שבזעמבין⁶⁵⁴.

סזאמנם אחר כך התחילה להתפתח ולגדול הישיבה בליובאוויטש, ואילו המחלקה בזעמבין הוצרכה לעבור מקום, ובשנת תרס"ה התבטלה לגמרי, כדלקמן פרק ‎קיב ואילך.

סחבתולדות התמימים פרק יג (כרם חב"ד 3 ע' 22) מסכם את מספר התלמידים במשך שנת תרנ"ט:

סטויהי מספר התלמידים בקיץ ההוא ששים ושבע; שבעה ושלשים למדו בעיר זעמבין תחת פקודת הרש"ג הי"ו, ושלשים היו בליובאוויטש, והמנצח עליהם הרחצ"ה⁶⁵⁵ ז"ל.

עבסיכום שנת תר"ס, שם פרק כד (כרם חב"ד 3 ע' 36), אינו מפרט את מספר התלמידים שבכל מחלקה, אלא מסכם:

עאמספר התלמידים הבחורים בשנה ההיא עלה עד למאה וחמשה, וחמשה אברכים מקבלי 24 רו"כ בכל חודש.

עבחמשה עשר תלמידים נישאו, ונשארו תלמידים תשעים בחורים וחמשה אברכים, ה' עליהם יחיו.

עגבסיכום שנת תרס"א, שם פרק לה (כרם חב"ד 3 ע' 52):

עדמספר התלמידים שי' בשנה ההיא הי' מאה וארבעים בחור, ושמונה אברכים.

עהבסיכום שנת תרס"ב, שם פרק מד (כרם חב"ד 3 ע' 63):

עומספר התלמידים בשנה ההיא מאה ושמונים ושמונה בחור, ושמונה אברכים שי'.

עזובסיכום שנת תרס"ג, שם פרק נ (כרם חב"ד 3 ע' 68):

עחמספר התלמידים בשנה ההיא, גם אחרי נישואי התלמידים אשר נזכרו למעלה, כבר עלה למאתיים איש – כ"י וכ"י – ויהיו חלוקים בסדרים מדוייקים מאד איש איש למפלגה ומחלקה שהוא שייך לה, תחת השגחת המשגיחים הנעלים שבכל מפלגה.

עטאין לפנינו מספר מדוייק של מספר התלמידים בשנים הבאות. אמנם בשנת תער"ב נדפס הספר "אהלי שם", ובאותה שנה נדפס הספר תולדות הפוסקים (חאנעס), שם ושם (אהלי שם ע' 105, ותולדות הפוסקים שו, א). נדפסה סקירה על הישיבה ותלמידיה, ובין השאר נאמר שם:

פמספר התלמידים לעת הזאת הוא בערך ג' מאות וחמשים איש כן ירבו, ומתחלקים לג' סוגים ראשים: א) תלמידי החדרים. ב) תלמידי השיעור. ג) תלמידי האולם הגדול.

פאתלמידי החדרים המה כעת כמאה וארבעים ... מספר תלמידי השיעור המה לעת הזאת כששים ... תלמידי האולם הגדול המה כעת קרוב למאה וחמשים...

פבמספר התלמידים שכבר יצאו מהישיבה הקדושה הזאת ובאו בברית הנשואים המה כעת כשלוש מאות איש במספר, והמה רבנים ושו"בים בערי ישראל, ויש מהם גם סוחרים עסקנים, והמוסד עסוק כעת ליסד אגודה בין התלמידים האלה.

פגובאגרת כ"ג ניסן תער"ג, כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אודות סעודת אחרון של פסח בישיבה:

פדתמול ערב נגמרה סעודת יו"ט קרוב לשעה העשירית לילה, כי כן הוא מנהג מימים ימימה, אשר אחרון של פסח, כ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א ואנחנו כולנו מנהלי מוסד תומכי תמימים, המשגיחים המשפיעים המלמדים וסופרי הקאנטאר, סועדים יחדיו סעודת יו"ט עם התלמידים היקרים יחיו, אשר אוכלים כולם כל החג יחד⁶⁵⁶.

פהבשנה זו היו התלמידים מאה שלשים ותשעה איש (כי הרבה נסעו על חג לביתם) שאכלו יחד (לבד הקטנים בני השיעור והחדרים כשבעים שמונים תלמידים, האוכלים על אכסנאות).

פו*
נזכרה לעיל "אגודת התמימים", שנוסדה על ידי הישיבה, עבור בוגרי הישיבה שנישאו והם עתה רבנים ושו"בים סוחרים ועסקנים.

פזהאגודה נוסדה בתחלת שנת עת"ר, ואת מטרתה מבאר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע באגרת שכתב, למי שהיו תלמידי אגודת "תומכי תמימים", בכ"ב מנחם-אב תרס"ט (אגרות-קודש שלו ח"א אגרת כז):

פחמטרת המוסד הזה קדש הוא, והוא שהתלמיד החפץ בחיים, הנה גם בעת יצאו מכותלי בית המדרש יהיו דרכיו ועניניו מתאימים למטרת המפעל הזה, אשר מטרתו ידוע ומפורסם.

פטלאגרת הזאת צורף גליון נדפס המפרט יותר את מטרת האגודה (נספח שם):

צמטרת החברה, להגן על התלמידים הגומרים חק למודם בבית הלמוד "תומכי-תמימים" להשיג בשבילם משרות: רבנות, שו"ב כו'. בשביל אלה הבוחרים בעסק ובמסחר, להמציא משרות בבתי מסחר וכדומה. לתת כח לחברי האגודה להשפיע בענינים המוסדיים איש איש במקומו ובעירו.

צאאודות האגודה הזאת מסופר גם בקונטרס "הודעה מפורטת מכל עניני ... מוסד תומכי תמימים" שנדפסה בשנת עת"ר (תצלום ב"כרם חב"ד" גליון 3 ע' 174):

צבמחשבה טובה ורבת ערך מאד חושב עתה המוסד על דבר התמימים, והיא, ליסד אגודה שאליה יכנסו אלה התמימים שכבר באו בברית הנשואים, אשר מספרם עולה ליותר ממאתים איש יחי' שהם במקומות שונים: רבנים, שו"בים, סוחרים עסקנים, לאגדם יחד ולקשרם קשר נפשיי המועיל הרבה לטובותם המוסרית והחמרית גם שתיהן.

צגבאותה שעה, בי"ד טבת עת"ר, נדפס עלון מטעם "ועד אגודת התמימים", בכותרת "שמות החברים נרם יאיר סלה", ובו רשימת כמאתים אברכים חברי "אגודת התמימים"⁶⁵⁷.

צדאודות אסיפת היסוד של האגודה, מספר אחד מחבריה, ה"ר חיים איטקין, במכתבו מר"ח אייר תרפ"ז (זכרון לבני ישראל פרק כג⁶⁵⁸):

צהבשנת תר"ע נתייסדה אגודה בליובאוויץ מאברכים תלמידי הישיבה אשר יצאו להבלי העולם, והי' אז אסיפה בליובאוויץ. על האסיפה באו כארבעים וחמשה אברכים, ואת התקנות אשר החליטו הדפיסו אז ושלחו לכל אחד מהחברים, ואצלי נשאר עוד התקנות האלו וכן הפרטי-כל מהאסיפה וכן שמות כל החברים חברי האגודה אז. היושב ראש הי' אז מהריי"צ שליט"א.

צואודות הרחבה נוספת של האגודה, בשנת עדר"ת, אנו קוראים באגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"א אגרת מט, ובנספח שם.

צזאח"כ בימי המלחמה שהתחילה בשלהי תרע"ד, נחרבה האגודה; ובשנת תרע"ח התחדשה האגודה, והתקיימה עד למהפכה הבולשביקית, כמסופר באגרות-קודש שם אגרת נח.

צחליקוט אודות אגודות התמימים במשך השנים, ראה "כרם חב"ד" גליון 3 עמ' 213-232.

צטהמשפיעים והמשגיחים בישיבה
המשפיע במחלקת ליובאוויטש, ה"ר חנוך הענדל קוגל, כיהן במשרה זו עד לפטירתו בכ"א טבת תר"ס (ראה שם ח"ג אגרת תרד ובהערות שם).

קאודותיו כבר סופר לעיל פרק ‎צא ופרק ‎קד ופרק ‎קו.

קאהחסיד ה"ר שמואל בצלאל שפטיל (רשב"צ)

קבבקיץ תר"ס, אחרי פטירת המשפיע ר' חנוך הענדל קוגל בחורף שלפניו, התמנה על מקומו ה"ר שמואל בצלאל (רשב"צ) שפטיל, כמשפיע הראשי בישיבה.

קגאודותיו מסופר בהתמים ח"א ([מא] עט):

קדבשנת תרמ"ד נסע אל המושבה באלהאקאוו, והי' לו שם י"ב תלמידים אשר למד אתם גמרא ופוסקים, ובש"ק הי' חוזר דא"ח לפני הבע"ב וגם ב"ב לקח לשם.

קהבשנת תרנ"א⁶⁵⁹ החליף דירתו מבאלהאקאוו לעיר ניקאלאייעוו, וגם שם למד עם נערים וגם צעירים היו באים אליו, והוא הי' לומד עמהם דא"ח בפנים, ובש"ק הי' חוזר לפניהם בע"פ.

קובשנת תרנ"ג בקשו כ"ק אדמו"ר לבוא לליובאוויטש ללמוד עם בנו⁶⁶⁰, ולר"ה שנת תרנ"ד בא ולמד אתו עד שנת תר"ס בערך, ולמודו הי' בעיון רב.

קזבשנת תר"ס נכנס בתור ראש משפיע למוד החסידות בישיבת "תומכי-תמימים" בליובאוויטש, עם קבוצת בחורי התלמידים.

קחבקיץ תר"ס, לפני התקבלו בישיבה, הי' אמור לחזור לניקוליוב ללמוד עם התלמידים שם, ומאיזה סיבות לא רצה להמשיך בזה. במשך הקיץ בא החסיד ר' אשר מניקוליוב, לליובאוויטש, ודן בזה עם רבנו. אח"כ ביום ב' ד' מנ"א כותב רבינו אל ר' אשר:

קטבנסעו מפה נזכרתי את אשר חשבתי לשאול מכבודו בדבר ידידינו הרשב"צ שי' [...] אופן לימודו בנגלה, כי אינני מכיר אותו בלימוד הנגלה, ויוכל לידע זאת מתלמידיו, גם אם לומד פוסקים עם התלמידים, וכל זה אבקשו להודיעני תיכף ומיד.

קיובכ"א מנ"א כותב רבינו לכ"ק בנו (ח"ג אגרת תרס):

קיאידידינו הרשב"ץ שי' אינו רוצה לנסוע לניקאל' מאיזה טעמים נכונים, ולזאת הוסכם שיהי' פה, ויהי' שייך אי"ה לענין תומכי תמימים.

קיבובאור לנר ה' דחנוכה תרס"א (שם אגרת תרעז):

קיגהנני פורש בשלום ידי"נ הרה"ח המפורסם כו' מוהרשב"צ שי'.

קידבקשתי להודיעני משלומו ומכל הנעשה אתו לטוב, ואיך הוא הלימוד עם הבחורים, אם מקבלים בטוב במוחם ולבם.

קיההרשב"צ נשאר כמשפיע בישיבה עד פטירתו בט"ו סיון תרס"ה (שם ח"א אגרת קב*, בהערות).

קיורבות סיפר עליו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בשיחותיו, אגרותיו ורשימותיו. כל אלו לוקטו על ידי הר"ש העבער ונדפס ב"ליובאוויטש וחייליה" ע' 141 ואילך.

קיזהחסיד ה"ר זאב וואלף לויטין

קיחבאותה תקופה התרחבה הישיבה, כך שבנוסף למשפיע כללי, הוזקקו גם: א) משגיח כללי על לימוד הנגלה. ב) משגיח כללי על לימוד החסידות. ג) משפיע נוסף בישיבה.

קיטבשעה שה"ר חנוך הענדל קוגל נפטר, שהה רבינו, לרגלי מצב בריאותו, אצל מעיינות הרפואה בחרקוב, ומשם התכתב בנושא עם כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, המנהל הראשי של הישיבה (שם). לאחר כמה דיונים (שם ח"א אגרות צ. צו) התמנה ה"ר זאב וואלף לויטין – למשגיח על לימוד הנגלה, ה"ר יהודה ליב (ציטעס) בודנעויץ – למשגיח בלימוד דא"ח, וה"ר מיכאל בלינר – למשפיע נוסף.

קכבמשך החורף כתב רבינו אל כ"ק בנו (אגרת צו):

קכאקרוב לחשוב אודות הרז"ו חתן הרג"ד⁶⁶¹ ז"ל, אשר טוב השגחתו בלימוד הנגלה הוא ידוע לנו היטיב, וכן טוב מדותיו גם כן ידועים המה ... ולזאת תכתוב אליו, כאשר נצרך לנו משגיח על הבחורים על לימוד הנגלה, וצריכים גם כן ללמוד דא"ח עם הנערים ... ולהשגיח על כולם בכלל על פרטי הנהגותיהם ומדותיהם, ולדבר עמהם לעורר את לבבם לתורה ועבודה, ולכן ישיב לך בהקדם, אם יכול לקבל עליו העבודה הזאת, אנו חפצים בו.

קכבובט"ו אד"ר כותב לו שוב (תרכה):

קכגתודיעני אם כתבת לחתן הרג"ד ז"ל ומה השיב.

קכדובתולדות התמימים פרק יח (כרם חב"ד 3 ע' 29):

קכהבתחלת חודש אד"ר בא לפה, על פי קריאת המנהל הי"ו, הר"ז לעוויטין שי' חתן הרב החסיד המפורסם ר' גרשון דוב ז"ל, ויתמנה בתור משגיח על לימוד הבחורים.

קכוהרז"ו לויטין נשאר להיות המשגיח בישיבה עד לפטירתו בשנת עת"ר.

קכזהחסיד ה"ר גרשון חן

קכחאמנם בראשית שנת תרס"ז חלה הרז"ו, ונתמנה באופן זמני התלמיד ה"ר גרשון חן, למלאות את מקומו, כאמור באגרת אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מה' מ"ח תרס"ז (ח"א אגרת יח):

קכטלהודיע להתלמיד גרשון חן, כי עד שיעזור השי"ת ויתחזק הרב המשגיח שי' הוא נתמנה בזאל הגדול למשגיח על הסדר, וממלא מקום המשגיח שי' לפי שעה בענין הסדר, ולהודיע להתלמידים מזה. ואת אשר ימצא אי סדר או אי שמע ממי מהתלמידים שי' להודיע אל הקאנטאר.

קלאחר כך הבריא הרז"ו לויטין וחזר למשרתו.

קלאבשנת תרע"א נפטר חותנו של ה"ר גרשון חן – ה"ר חיים ליב אטקין, רבה של אלכסדריה, וה"ר גרשון חן נסע למלאת את מקומו⁶⁶².

קלבבשנת תרע"ט פתח שם מחלקה של הישיבה, כמסופר בתולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית פרק נח.

קלגהחסיד ה"ר יוסף פרידמן

קלדאחרי פטירת המשגיח ה"ר זאב וואלף לויטין, נתקבל על מקומו הר"ר יוסף פרידמן מרוגוטשוב; כנזכר במכתב ט"ו שבט תרע"א (ח"ב אגרת רצ):

קלהכמה פעמים דברנו אודות המשגיח ר' יוסף פרידמאן שי', בדבר הבאת בני ביתו ... הוא מתאים אל הדבר שהועמד על זה ... תרשה לו להביא את בני ביתו לליובאוויטש.

קלוובזכרון לבני ישראל פרק ה:

קלזהמשגיח על נגלה הי' אז הרב ר' יוסף פרידמן מראגאטשאוו. הוא מילא את מקום הרב זאב וואלף הלוי ז"ל (אביו של הר"ר שמואל לויטין) שנפטר אז (כמדומני בשנה ההיא).

קלחאחר כך היה רב באסטראוונא.

קלטהחסיד ה"ר יעקב ברוך קרסיק מלאפיץ

קמבראשית שנת תער"ב נתקבל על מקומו הרה"ח ר' יעקב ברוך קרסיק, כמסופר בזכרון לבני ישראל פרק ז:

קמאעל נגלה הי' משגיח הר"ר יעקב ברוך קרסיק (שהי' מתחלה משגיח על נגלה בשצעדרין).

קמבהוא נשאר במשרה זאת במשך כל ימי הישיבה בליובאוויטש, וכשעברה הישיבה לקרעמענטשוג, בשנת תרע"ח, גם הוא עבר לשם, כמסופר ב"זכרון לבני ישראל" פרק יג. ושם הוא נפטר בשנת תרפ"א.

קמגסקירה אודותיו, על ידי אחיו ה"ר אליעזר קרסיק, נדפסה בבטאון חב"ד גליון 7 ע' כה ואילך.

קמדכך מתאר אותו ר' ישראל גוטין, בספרו כור עוני (ע' 160):

קמהר' יעקב ברוך, יהודי קטן-קומה, צנום וכחוש – עד שאינך יודע במה הנשמה נאחזת, אך מה שנוגע לתורה ועבודה, היה בעל מרץ ויוזמה.

קמווכך מתאר אותו ה"ר יהודה חטריק, בספרו רשימות דברים (מהדורת תשס"ט-ע) ע' 297:

קמזהרה"ח התמים ר' יעקב ברוך קאראסיק, המשגיח על נגלה – "ר' יעקב ברוך המשגיח", כמו שקראו אותו בליובאוויטש – באמת הי' איש בעל עבודה. אף שכל השבוע לא האריך בתפלתו באריכות גדולה, ורוב השבוע הי' מתפלל בצבור, אבל בש"ק האריך בתפלתו כמה שעות.

קמחעבודתו עבודה פנימית. בחיצוניות לא הי' ניכר שום התפעלות, שעמד בעת התפלה במקום אחד, אבל ניכר הי' שעסוק הוא בעמקות בענין פנימי, ואינו מרגיש ואינו יודע מה נעשה בסביביו.

קמטבימי החורף התענה שובבי"ם, ובשנת העיבור גם ת"ת, וכשהי' צריך לשבור התענית, כאילו נשמט מאולם הגדול, שלא יהי' ניכר שהתענה.

קנהחסיד ה"ר יהודה ליב בודנעוויץ

קנאכבר נזכר לעיל, כי בחורף תרס"א, נתמנה ה"ר יהודה ליב בודנעוויץ למשגיח על לימוד החסידות. בה' טבת תרס"א כותב רבינו (ח"ג אגרת תרעח):

קנבפ"ש ידידיי הר' המופל' ומפורסם ווח"ס י"א מו"ה יהודא ליב בודנעויץ שי', ומו"ה זאב וואלף לעויטין שי'.

קנגובי"ב שבט תרס"א (תרצג):

קנדפ"ש ידידי עוז המפורסם ווח"ס כו' מו"ה יהודה ליב שי'

קנההפ"ש שלו בהודעה מתהלוכות הבחורים יחיו קבלתי לשמחת לבבי באמת, והי' זה עיניו ולבו עליהם תמיד כל הימים, להתחקות בכל עת על אמיתת מהותם וערכם ולהדריכם בדרך הטוב באופן שיהי' דרכם בקדש דרך אמיתי לפעול ישועות בנפשם כו'.

קנוה"ר יהודה ליב בודנעויץ נשאר בליובאוויטש עד קיץ תרס"א, שאז נשלח לפתוח מחלקה חדשה בנעויל, כדלקמן פרק ‎קטו.

קנזהחסיד ה"ר מיכאל בלינר (ר' מיכאל דער אלטער)

קנחכבר נזכר לעיל, שבשנים תר"ס – תרס"א, נתמנו בישיבה משפיע ראשי – הרשב"ץ, משגיח לימוד הנגלה – הרז"ו לויטין, משגיח לימוד החסידות – ה"ר יהודה ליב ציטעס, ומשפיע נוסף – ה"ר מיכאל בלינער.

קנטזמן מה אחרי מינויו למשפיע, כתב אל רבינו דיווח מפורט מהלימודים בישיבה. ורבינו משיב על כך אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ח"א אגרת קט):

קסבני שי'

קסאמכתב ידידינו ר' מיכאל מנעויל קבלתי ברוב עונג וגיל.

קסבת"ל אשר נתן ה' להם לב לעבדו ית' ולעסוק בתורתו הקדושה. השי"ת יחזק לבבם שיהיו יראי אלקים וחסידים באמת תמיד כל הימים, ואור דא"ח יאיר בפנימיות נפשם להיות משועבדים לה' ית' באמת נתונים נתונים יהיו לו ית' בנפשם וגופם.

קסגהוא נשאר במשרה זו עד יומו האחרון, במוצאי ש"ק תולדות תער"ב, כמסופר ב"זכרון לבני ישראל" פרק ז.

קסדכך מתארהו בן ציון דינור (בעולם ששקע ע' 149):

קסההוא היה יהודי בעל עיניים טרוטות ודומעות, זקן שיבה צהוב מהטבק, חוששני שמעולם לא עבר עליו מסרק, קווי-פניו מחוטבים נאה וראשו נטוי תמיד לצד ... טופח על כתפי ואומר לי בלחישה ... הנה אספר לך, כיצד נסעתי בפעם הראשונה ל"צמח-צדק". הדבר היה לפני פסח, בשנת תרכ"ה; הקרח כבר נשבר מקצתו, לא היה אפשר לנסוע במזחלה על פני הדניפר, ואני ידעתי שאני מוכרח לנסוע לרבי! הוא חולה, ומי יודע? – ובכן, הלכתי על פני הנהר, הקרח נשבר פעם, פעמיים ושלוש! טבלתי אחת, פעמיים ושלוש! ובאתי. כשנוסעים כך לרבי – הרבי הוא אחר לגמרי!

קסווכך מתארו החסיד ה"ר אברהם דרייזין (מאיור) בזיכרונותיו (רשימות ה"ר שמואל העבער):

קסזר' מיכאל דער אלטער, משפיע בליובאוויטש, לא הי' בעל כשרון כל כך, אך עבד ה' בכל לבו, ודבקו בו התמימים העובדים בעיקר.

קסחוכך מתארו החסיד ה"ר רפאל נחמן הכהן (ליובאוויטש וחייליה ע' 77):

קסטבזמני, שהי' כבר חלש, הי' אומר רק תניא לפני תלמידי השיעורים. גם אני זכיתי לשמוע ממנו תניא (כשלמדתי בשיעורו של ר' יהושע ארש), וגם התוועד עם תלמידי השיעורים.

קעהחסיד ה"ר שמואל גרונם אסתרמן (הרש"ג)

קעאאחרי סקירת המשגיחים והמשפיעים בישיבה בשנים האלו, נחזור למשרת המשפיע הראשי של הישיבה.

קעבכבר סופר לעיל כי הרשב"ץ נפטר בט"ו סיון תרס"ה. אז נסגרה המחלקה בזעמבין (כדלקמן פרק ‎קיא ואילך), והמשפיע מוה"ר שמואל גרונם אסתרמן (הרש"ג) התקבל למשרת המשפיע בישיבה בליובאוויטש, למלאות את מקום הרשב"ץ.

קעגביום ג' פר' שלח כותב המנהל אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אל החסיד ר' אשר גראצמאן בניקוליוב:

קעדסדרים חדשים נעשו בעניני אגודתינו, והוא כי ידידינו הרש"ג שי' מזעמבין נתמנה להיות משפיע ראשי באגודת תומכי תמימים שבליובאויטץ.

קעהביאתו לליובאוויטש פעלה הגבהה במצב לימוד החסידות בישיבה, שעל כך כותב רבינו בט"ו מנ"א תרס"ה (אגרת תתקיא):

קעוכאשר הרש"ג בליובאוויטש נתעלה ת"ל עסק הדא"ח.

קעזאל התניא⁶⁶³ הולכים כולם בלי שום שיור כלל, ולא בדרך קבלת עול כי אם בחשק.

קעחהוא נשאר במשרה זאת במשך כל ימי הישיבה בליובאוויטש. כשעברה הישיבה לקרעמענטשוג, בשנת תרע"ח⁶⁶⁴, גם הוא עבר לשם, והמשיך במשרתו עד יומו האחרון בשנת תרפ"א, כמסופר ב"זכרון לבני ישראל" פרק ז.

קעטה"ר שלמה בן דוד ריסין מרוגטשוב

קפמספר ה"ר ישראל דזייקאבסאן (זכרון לבני ישראל פרק ג):

קפאבבואי לתומכי תמימים ליובאוויטש בשנת תרס"ח הי' משגיח על דא"ח באולם הגדול ר' שלמה ריסין [הי' נקרא שלמה בן דוד (אביו היה נקרא דוד), איש רך הטבע. אחר כך הי' רב בעיר אוואראוויטש הסמוכה להומיל].

קפבוב"זכרון שמואל" (ע' 17) מספר אחד מבניו של ה"ר שמואל שו"ב זלמנוב:

קפגנוהג הי' אבא ז"ל לספר לנו ... הרה"ח ר' שלמה ריסין ז"ל מראגאטשאוו – אותו חיבב ביותר – שהיו מכנים אותו בליובאוויטש בשם "שלמה בן דוד".

קפדהוא הי' מספר על מקום לינתם של הבחורים שהי' בבית המדרש (בו כידוע היו קבועות דלתות מיוחדות סביב הקירות, ובלילה היו פותחים את הדלתות ומעמידים אותן על צירים מיוחדים, והנה לך "מטות" חזקות וטובות!). וכיצד הי' המשגיח הרה"ח ר' שלמה ריסין הנ"ל – שהי' איש נעים הליכות וטוב לב – משכים בבוקר אל האולם הגדול (ה"זאל"), על מנת להעיר את התלמידים לסדר הלימוד בדא"ח.

קפהה"ר אלחנן דובער מרוזוב

קפומספר ה"ר ישראל דזייקאבסאן (זכרון לבני ישראל פרק ג):

קפזבאמצע החורף [תרס"ח] נתמנה למשגיח על דא"ח באולם הגדול הרה"ח ר' אלחנן דוב מרוזוב.

קפחכשהתמנה ר' אד"מ הנ"ל, בא ר' אליעזר קאפלאן (מנהל הלשכה, כמדומה שהי' נק' גם סגן מנהל תות"ל) לאולם הגדול, וקרא מכתב של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ אודות התמנות הרב אד"מ למשגיח על חסידות.

קפטמכתב זה נדפס באגרות קודש ח"א אגרת קעח:

קצוהנני להודיעם אשר ידידינו ר' אלחנן נ"י נתמנה למשגיח על עסק הדא"ח, לעיין ולפקח על כל אחד ואחד אצל מי מהמשפיעים ילמוד, ומה יהי' הלימוד, ולידע את כל אחד ואחד איך הוא למודו וידיעתו בהענין שלומד. והנני מבקשם ומזהירם אשר תהיו מסורים אליו, ואליו תשמעו לכל אשר יאמר לכם. ואם ככה תעשו, יהי' הכל מסודר אי"ה בסדר נכון, והלימוד יהי' לתועלת הנרצה, ויציץ ויפרח בעזרתו ית', וזה טובתם האמיתי.

קצאבשנים הבאות הי' מזכירו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. בשנת תרח"ץ נאסר בפטרבורג, ונורה למות, הי"ד.

קצבהחסיד ה"ר מָשה ראזנבלאט מזעמבין

קצגבשנת תרס"ט נתקבל בישיבה הרה"ח ר' משה מזעמבין, במשרת משפיע על התלמידים הצעירים. הוא נשאר במשרה זו עד יומו האחרון בחודש שבט תרע"ה, כמסופר ב"זכרון לבני ישראל" פרקים ה; י.

קצדגם הוא הי' מה"חוזרים", וכך מתאר את החזרה, ה"ר רפאל נחמן הכהן (ליובאוויטש וחייליה ע' 24):

קצהר' משה מזעמבין, מחסידי אדמו"ר מהר"ש נ"ע, תלמידו של הרב ר' אברהם מזעמבין, וחברו של ה"ר שמואל גרונם אסתרמן, הי' גם משפיע בתומכי תמימים. נפטר בשנת תרע"ה בליובאוויטש. הוא הי' חוזר את המאמר לפני האורחים. וגם הי' עושה הנחות⁶⁶⁵ על המאמרים בשביל האורחים.

קצווכך מתארו ה"ר יהודה עבער, בספרו רשימות דברים (מהדורת תשס"ט-ע) ע' 271:

קצזהחסיד הנקרא "משה (בקמץ המ"ם) זעמבינער" הי' מן המשפיעים באולם הגדול. התלמידים שבאו משצעדרין, בזמן הראשון למדו אצל ר' משה זעמבינער.

קצחבליובאוויטש הי' נקרא "מאָשע דער חוזר", שהי' הולך לאכסניות שבאו לשם חסידים, והי' חוזר המאמר דא"ח ששמעו בש"ק או ביו"ט מכ"ק אדמו"ר הרש"ב.

קצטבכל התוועדות הי' עומד או יושב קרוב לכ"ק אדמו"ר הרש"ב, ואחרי שבירך כ"ק על מזונות ויי"ש, הי' אומר לר' משה החוזר להתחיל ניגון. בכל התוועדות הוא הי' המתחיל.

רר' משה הי' בא בהשכמה לאולם הגדול, והי' מעורר להתלמידים הישנים לקום, שכבר בא מועד לעבודת השי"ת, והי' מספק לאלה שלא הי' להם מים לנטילת ידים להעביר רוח הטומאה.

ראהחסיד ה"ר שילם קוראטין מדיסנא

רבבחורף תער"ב נתקבל בישיבה הרה"ח ר' שילם קוראטין, במשרת משגיח על לימוד החסידות.

רגהוא נשאר במשרה זאת במשך כל ימי הישיבה בליובאוויטש. כשעברה הישיבה לקרעמענטשוג, בשנת תרע"ח, גם הוא עבר לשם, והמשיך במשרתו עד יומו האחרון בתחלת אלול תרע"ט, כמסופר ב"זכרון לבני ישראל" פרק יד.

רדכך מתארו החסיד ה"ר אברהם דרייזין (מאיור) בזיכרונותיו (רשימות ה"ר שמואל העבער):

רהר' שילם הי' המושל והי' תקיף מאד. כשר' שילם הי' בליובאוויטש היתה תקופה זוהרת בישיבה. ר' שילם הי' מהתמימים והמקושרים, והי' עובד ה' באמת. אפשר לומר שהי' עובד ה' כל ה-24 שעות של היממה.

רוהי' מסביר ענין בדא"ח להפליא. לא שכשרונו הי' כל כך, אלא על ידי יגיעה רבה. לא הי' אומר שיעורים בדא"ח, אלא משגיח בדא"ח, והי' בוחן בדא"ח.

רזר' שילם הי' מכניע את כל אחד. תבע מיהודה עבער לומר תניא בעל פה עם אותיותיו, וחזר מיד, כי היו לו כשרונות נעלים.

רחשילם הי' "חוזר" בשנים תרס"ו-ס"ז, והי' מתפלל אתם.

רטר' שילם נפטר ה' אלול תרע"ט בקרעמענטשוג. לרבינו נ"ע לא ספרו. נפטר בצעירותו.

ריבהלוויתו של ר' שילם היו כולם שבורים ומדוכאים כחרס הנשבר. רצו לקחת במקומו את ר' שאול דובער זיסלין, אך רבינו נ"ע אמר, כזה פנימי כמו שילם אין. לא אסתייע מילתא להרשד"ב זיסלין, ונתמנה ר' אלטר שימחוביץ למשגיח.

ריאמוזכר לעיל כי המשפיע ה"ר שילם הי' חוזר על המאמרים שאמר רבינו (בליל שבת, באולם הגדול), וגם הי' מתבונן בהם בעת ולפני התפלה.

ריבכך מתארו ה"ר יהודה חטריק, בספרו רשימות דברים (מהדורת תשס"ט-ע) ע' 295:

ריגהתמים המשפיע הרה"ח ר' שילם קוראטין מדיסנא הי' עמל בהבנת ענין בדא"ח בכל כחו. והי' מאריך בתפלה בכל יום, ובפרט בש"ק, בהעמקת הדעת, ולא ראה ולא שמע מה שנעשה בסביביו בעת התפלה.

רידבשעה שהי' כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב אומר דא"ח הי' עומד בעיניים סגורות וחורק בשיניו, לתפוס כל דבור ודבור היוצא מכ"ק אדמו"ר. ובעת שהי' חוזר המאמר הי' מדייק לחזור בלשון כ"ק אדמו"ר.

ריהוכך מתארו ר' ישראל גוטין, בספרו כור עוני (ע' 163):

ריור' שילם, יהודי בגיל-העמידה, עם הדרת-פנים ועם זקן שחור, היה לו זכרון נפלא. בשבת, כשהרבי היה אומר חסידות שעה או יותר, היה ניצב אצל הקיר כשעיניו עצומות, מצחו קמוט, מתנענע אט-אט, וסופג כל מה שאומר הרבי. אחרי החסידות היה ניצב באמצע האולם. תיכף היו סובבים אותו בחורי-הישיבה, החסידים שהיו במקום, והיה חוזר לפניהם על כל מה שאמר הרבי.

ריזוכך מתאר את החזרה, ה"ר רפאל נחמן הכהן (ליובאוויטש וחייליה ע' 24):

ריחסדר החזרה הי' כך: החוזר הראשי בזמני הי' ר' שילם ז"ל קורטין (שהי' משגיח בישיבה לדא"ח), הוא הי' חוזר, והבחורים היו עוזרים לו מה שזכרו.

ריטבש"ק בבוקר לפני התפילה היו נכנסים החוזרים ר' שילם ועוד כחמשה-ששה בחורים לאדמו"ר נ"ע בשעת שתיית תה של הרבי.

רכר' שילם הי' חוזר את המאמר לפני הרבי, והרבי הי' מתקנו בכמה מקומות.

רכאהחסיד ה"ר אברהם דוד פעווזנער

רכבכך כותב אודותיו ה"ר ישראל דזייקאבסאן (זכרון לבני ישראל פרק יב):

רכגבערך בשנת תרע"ג בסופה, נתקבל למשפיע בתומכי תמימים.

רכדאף שהי' נחבא אל הכלים ולא הי' מרים קולו, והולך בצידי בית המדרש, אבל בעת ההתוועדות הי' מדבר געשמאק, והי' מדבר לפי מצב השומעים הפרטים. ז. א. שהכיר את כל אחד מהתלמידים היטב, תוכו ותוך תוכו.

רכההשיעורים והחדרים בליובאוויטש
הישיבה בליובאוויטש כללה שלוש מחלקות: א) ה"זאל" (האולם הגדול) לבחורים המבוגרים, שלמדו בפני עצמם. ב) ה"שיעורים" לצעירים יותר. ג) ה"חדרים" לנערים בגיל בר מצוה ופחות.

רכומסכם הרב מוהרז"ש דווארקין (רשימות הר"ש העבער):

רכזהישיבה היתה מחולקת לג' דרגות כלליות: א) החדרים. ב) השיעורים. ג) הזאל.

רכחאחר הלימוד בשיעורים כשנה היו נוסעים לשצעדרין⁶⁶⁶ ללמוד למשך שנתיים.

רכטמחלקת החדרים נפתחה באופן רשמי בשנים תרס"ג-ד; אבל כבר לפני כן, בקיץ תרס"ב, התחיל הדיון אודות פתיחת החדר, בתור מחלקה של הישיבה תומכי תמימים. דנו בזה בעת האספה בי"ז סיון, כמסופר בתולדות התמימים פרקים מא-ב (כרם חב"ד 3 ע' 59-60):

רלביום השבעה עשר לירח סיון באו רבים מהחברים המייסדים שי' לבקר את כ"ק אדמו"ר שליט"א בנאות הדשא, והתיישבו בכמה ענינים הנוגעים אל האגודה...

רלאהתלמיד האברך מ[נחם מענדל] ד[יסקין], בהיותו מצויין בלימוד עם נערים, החליטה החברה למסור על ידו שמונה נערים מתלמידי החברה הקטנים שילמוד עמהם, והוקצב שכרו.

רלב*
במשך הקיץ השתדלו להשיג רשיון לפתיחת החדר⁶⁶⁷. רבינו שלח לשם כך את אחיו הרמ"מ למוהילוב, להשיג אישור שלא יהי' פיקוח הממשל על הלימודים בחדר הזה (כמסופר בח"ג אגרות תשצב-ה). ועל התוצאות מספר בכ"ח מנ"א (אגרת תשצד):

רלגהדירעקטאר דמאהליב קיבל את אחי שי' ת"ל בסבר פנים יפות והבטיח לו שהאוצל'⁶⁶⁸ דמחנינו לא יהי' להם שום השגחה על זה.

רלדשוב מוסיף בב' אלול תרס"ב (אגרת תשצה):

רלהאחי הרמ"מ שי' הי' שבוע העברה במאהליב לקבל השיינען, וקיבל אותו בסבר פנים יפות, והבטיח לו שהאוציטל' דמחנינו לא יהיו משגיחים על זה. וביקש להשגיח על הנקיות.

רלוובאגרת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, מי"ד מר-חשון (חי"ג אגרת ד'תרכג):

רלזבהיות דודי הרמ"מ שי' – על פי בקשת כ"ק אאמו"ר שליט"א במכתב מיוחד, ואני נסעתי אז עם המכתב – במאהליב אצל הידוע, ומסר לו הניירות, אמר לו כמה וכמה פעמים, אחת אבקש כי יזהרו שמה מאד, שיהי' נקי, הרצפה צריכה להיות גיפארבט⁶⁶⁹ וכדומה.

רלח*
בתחלה הי' מדובר בכתה אחת עם כמה ילדים, ואחר כך הוסדר החדר עם כמה כתות. על כך מספר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ח"א אגרת קמ):

רלטבשנת תרס"ד הוסדר חדר, אשר הילדים יתחנכו על ברכי התורה. ומחדר נתהווה במשך שלשה שנים שני שיעורים, אשר שיעור א' היו מ' תלמידים, בשיעור ב' למ"ד תלמידים, ושלשה חדרים, א' בו ט"ו תלמידי', ב' כל אחד י"ב תלמידים.

רמעל התפתחות החדרים בראשית שנת עת"ר, כותב רבינו (ח"ב שוה"ג לאגרת רלט):

רמאמלמד א' שלומד עם י"ד נערים גמ' עם תוס' ... מלמד ב' למעלה ממנו, מלמד ג' לומד עם ח"י תלמידים ... מלמד ד' לומד עם כ"ב נערים בעיון נעלה יותר ... ושיעור, ראש ישיבה אחד עם נו"ן תלמידים ... בני י"ד ט"ו. וכל זה נכנס בסוג החדרים במוסד תומכי תמימים יצ"ו.

רמבועל מצב החדרים בתחלת שנת תער"ב מסופר בעיתון "האח"⁶⁷⁰:

רמגבעה"י נתקבלו תלמידים רבים בחדרים, עד שעלה מספרם קרוב למאתים.

רמדכשהתרחבה מחלקת השיעורים והחדרים, נתמנה הרה"ח ר' יחזקאל הימלשטיין במשרת מנהל ומשגיח על שתי המחלקות האלו.

רמההוא נשאר במשרה זאת במשך כל ימי הישיבה בליובאוויטש. כשעברה הישיבה לקרעמענטשוג, בשנת תרע"ח, גם הוא עבר לשם, ואחר כך ניהל את המחלקות בפולוצק, האמיל וחרסון, כמסופר בתולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית פרקים נו; סט; עו.

רמובשנת תרצ"ג היגר מרוסיה לריגא, כשנוסד הסניף מישיבת תומכי תמימים בעיירה דאנקרא שבלטביה, הוא עמד בראשה, ושם נספה בשואה, הי"ד.

רמז*
את המלמדים היו מכנים בליובאוויטש, לפי שם משפחתם, או לפי שם העיר שממנה באו, ולא תמיד זכרו התלמידים את שמות המלמדים האלה.

רמחאת שמות המלמדים בחדרים והשיעורים, ליקטתי מכמה מקורות בדפוס ובכתב:

רמטכבר נזכר לעיל, שהמלמד הראשון הי' ה"ר מנחם מענדל דיסקין.

רנה"ר ליב באבין מוויעטקע. מלמד בכתה הקטנה של החדר. היה גבה קומה צנום ממש עור ועצמות. פעם אמר עליו רבינו: ער האט אינגאנצין אויסגעדארט, און עס איז געבליבן נאר מלמד. היה בקי את המסכתות ב"ק וגיטין בעל פה, ועוד מסכתות אחרות שלומדים בחדרים וישיבות קטנות.

רנאה"ר יצחק גרליק ב"ר משה נחמן משצעדרין. מלמד בכתה האמצעית של החדר.

רנבה"ר יחיאל קומיסאר משצעדרין, מחסידי קוידנוב. מלמד בכתה העליונה של החדר.

רנגה"ר אברהם ראזענטאל מסענע. מלמד בכתה העליונה של החדר – מקביל לכתה הנ"ל.

רנדה"ר יהושע ארש מדווינסק, נתקבל בחורף עת"ר. מגיד שיעור בשיעור הא'. כשעברו השיעורים לקרעמענטשוג, בשנת תרע"ח, גם הוא עבר לשם.

רנהה"ר שמואל ניסנעוויטש מבוריסוב. מגיד שיעור בשיעור הב'. כשעברו השיעורים לקרעמענטשוג, בשנת תרע"ח, גם הוא עבר לשם. נפטר בשנות השלושים לחייו.

רנוה"ר מנחם מענדל דובראווסקי מפדברונקא.

רנזהר"ר צבי גאטליב מקאוונא, מחסידי קוידנוב.

רנחה"ר מאיר זייטשיק מפיעטריקוב, נתקבל בחורף תרס"ט.

רנטה"ר מאיר לאבאק מלאזניא.

רסהמלמד מסוועטשקאי.

רסאה"ר יוסף קוידענאווער.

רסבה"ר יוסף דוד מפאהאר.

רסגה"ר ברוך פרידלענדער מדאברינקע, משגיח על החדרים, ופעם בשבוע נותן להם שיעור בתניא.

רסדוהמנהל הכללי של החדרים והשיעורים – ה"ר יחזקאל הימלשטיין.

רסההגיעו לידינו כמה סיכומים מהחדרים והשיעורים האלו, שבהם היו לומדים הילדים לפני נסיעתם לשצעדרין.

רסוכך מספר החסיד הרב זלמן שמעון דווארקין (רשימות הר"ש העבער):

רסזהישיבה מחולקת לג' דרגות כלליות: א) החדרים. ב) השיעורים. ג) הזאל.

רסחבחדרים היו 4 כתות עם 4 מלמדים.

רסטהצעירים ביותר למדו אצל ר' ליב [באבין] הנק' דער וועטקער מלמד.

רעכתה שני' הי' מלמדם ר' איצ'ע גרליק שצעדרינער.

רעאשתי הכתות הגבוהות היו מקבילות, והמלמדים היו דער סענער ור' יחיאל [קומיסר].

רעבבשיעורים היו המלמדים הדווינסקער [ר' יהושע ארש], ור' שמואל באריסובר.

רעגאחר לימוד אצלם כשנה, היו נוסעים לשצעדרין ללמוד למשך שנתיים.

רעדוכך מתאר ה"ר אברהם דרייזין – מאיור (רשימות הר"ש העבער):

רעהר' יחזקאל הימלשטיין, משגיח כללי על השיעורים והחדרים. בוחן ומנהל. כולם רעדו ממנו. הי' קפדן, אך יחד עם זאת אהב תלמידים מוכשרים. לא היו לו בנים, והי' מסור כולו להשגחה. הי' בוחן להפליא ומרעיד את התלמידים.

רעובכתות הגבוהות של ר' יחיאל וסענער, היו התלמידים אחר גיל בר מצוה. למדנו כל התוספות. דער סענער הי' לימודו באופן יותר שטחי, אך לימודו של ר' יחיאל הי' באופן שונה לגמרי, בחריפות ובעמקות.

רעזדער סענער הי' סתם בעל הבית, לא חסיד, גר בליובאוויטש.

רעחמלימוד ר' יחיאל ראינו לימוד אמיתי, הי' לוקח גמרא רש"י ותוס' ומבארם באופן נפלא.

רעטממנו עברתי לדווינסקער מלמד, ר' יהושע [ארש], ממנו התחילו השיעורים, שהיו שתי כתות, הצעירה לימדה ר' יהושע והגבוהה לימדם ר' שמואל באריסובער. אצל ר' יהושע למדו שנה, וכן אצל ר' שמואל.

רפאצל ר' יהושע הכינו כבר התלמידים לבד גפ"ת, ובכל זאת הי' שיעורו על הדף, שיעור להפליא.

רפאר' שמואל הי' גאון הגאונים, מחו הי' עצום. תשאל אותו קושיית ר' עקיבא איגר ור' שמואל הי' מפרקה. הוא הי' תלמיד מליובאוויטש. הי' אז מיד אחר חתונתו.

רפבאצל ר' שמואל למדנו פרקים הראשונים בחולין. לא הי' מכין השיעור קודם, אך בשעת מעשה הי' להפליא.

רפגהוא נפטר בהיותו אברך בשנות ה-30 לערך בויטעבסק.

רפדבזמני היו 120 תלמידים בארבעת השיעורים, כי ר' יהושע היו לו שתי כתות בשתי דרגות, וכמו"כ ר' שמואל, ס"ה ד' כתות בשיעורים.

רפהאחר שלמדו אצל ר' שמואל שנה, היו כבר ראוים ל"פארזיך", בני 16 לערך. אחר ר' שמואל שלחו לשצעדרין.

רפובשיעורים לא היו לומדים חסידות, רק למדו תניא בכל יום. הרב גרונם הי' בא לומר תניא.

רפזאת סדר הלימוד של המגיד שיעור, עם שני כתות יחד, מתאר ה"ר ישראל דזייקאבסאן (זכרון לבני ישראל פרק ג):

רפחכפי מה שהיה אז היה כל מלמד לומד עם שני מחלקות, עם אחת היה לומד, והשני' לומדת לעצמה, מכינה השיעור וחוזרים על מה שלמדו מקודם.

רפטוכך מתוארים החדרים בידי ה"ר יהודה חטריק (רשימות דברים מהדורת תשס"ט-ע ע' 333):

רצה"חדרים" – ארבעה ראשי ישיבות ושמונים תלמידים:

רצאכתה א' – הר"י נקרא "דער וויעטקער מלמד"⁶⁷¹, איש זקן ונשוא פנים. אצלו לומדים כמעט התחלת גמרא, היינו אלו שלמדו בביתם⁶⁷² קודם שבאו לליובאוויטש, וטעמו טעם של איזה פרקים בגמרא.

רצבכתה ב' – יש להם ידיעה בגמרא, הר"י הוא הרה"ח ר' יצחק גארעליק משצעדרין. יש לו ידיעה רחבה בהוראה.

רצגמאלו השניים⁶⁷³ מתחלקים התלמידים לשני ר"י, אשר לכאו"א שתי כתות, כתה צעירה וכתה בכירה.

רצדהר"י הראשון – הרה"ח ר' יחיאל קאמיסאר, אשר הי' ר"י קודם בהישיבה דקוידאנאוו. אצלו לומדים גמרא עם כל התוספות, וגם מדייק בלשון התוספות: אם יש שני "וא"ת" בתוספות – הוא מדייק שה"א"ת" השני שייך להקשות רק לאחר התירוץ על הקושיא הראשונה. הר"י ר' יחיאל הי' הבודק והבוחן הראשי לקבלת תלמידים, ועל דעתו היו מסכימים לאיזה כתה שייך תלמיד חדש שנתקבל.

רצהוהשני לו – הר"י הנקרא "דער סענער מלמד", ר' אברהם ראזענטאל. דרכו בלימוד עם התלמידים – לימוד גמרא עם כל התוספות, והי' לו ידיעה במפרשי הש"ס, והי' מבאר על-פי המפרשים סוגיות הש"ס. לא כל התלמידים תפסו ביאוריו.

רצואחרי אשר גמרו השיעורים, נאספים התלמידים בחדר גדול וחוזרים מה שלמדו, ועליהם משגיח התמים מתלמידי זאל הגדול, ברוך דאברינקער (חניכתו – פרידלענדער).

רצזואודות השיעורים מספר שם:

רצחבאגף אחד לומדים תלמידים בני י"ג עד ח"י שנה, לערך מאה ועשרים תלמידים, ולפעמים מגיע עד מאה וחמישים תלמידים. התלמידים מתחלקים לארבע כתות, ושומעים שיעורים משני ראשי ישיבות. לכל ר"י שתי כתות: הרב יהושע ארש (מקודם ראש-ישיבה בדווינסק) לכתות א'-ב' – שיעור אחד בבוקר משעה העשירית עד שעה השתים-עשרה, וכתה השני' משעה החמישית עד שעה השביעית; והרה"ת ר' שמואל ניסנעוויטש לכתות ג'-ד', והרציא את שיעוריו בזמנים הנ"ל.

רצטבחדרים הי' המשגיח ר' ברוך פרידלנדר אומר פעם אחת בשבוע פרק תניא לפני התלמידים, עם מעט מאד הסברים. לאחר-מכן, בשיעור, שמעו תניא מפי המשפיע ר' גרונם, וזה הי' קרוב ללימוד מסודר, לכל אחד הי' תניא וכו'. אמנם לא הרבה ללמד השכלות, אבל הי' משלב מפעם לפעם הסברים כדי לקרב הדברים אל התלמידים.

שאת השלבים האלו, בחדרים ושיעורים, עבר התלמיד ה"ר אברהם זלצמן, המספר על כך במכתב לבניו:

שאאין ליובביץ בין איך אן גיקומען תרע"א ר"ה. איך בין אן גיקומען לערנען צום "ויעטקער" מלמד⁶⁷⁴, נאך דעם בא איצען דער מלמד⁶⁷⁵, נאכער באיין סענער מלמד⁶⁷⁶, נאכער בא יחיאל'ן⁶⁷⁷, נאכער באין דוינסקער ר' יהושע ארש, נאכער בא שמואל באריסאווער, נאכער בין איך גיפארין לערנען אין שצעדרין.

שבוכך מתאר ר' ישראל גוטין, בספרו "כור עוני" (ת"א תשל"ט):

שגבישיבת "תומכי תמימים" בליובביץ היו ארבע כיתות מכינות, בראשות שני מלמדים, שבהן למדו ילדים מגיל 8 עד 12, ועוד ארבע כיתות לנערים מגיל 13 עד 17. גומרי הכיתות האלו עברו למשך שנה לסניף של הישיבה בעיירה שצדרין. הסניף הזה שימש מעבר מלימוד בהדרכת ראש-ישיבה לימוד עצמאי. משם עברו חזרה לליובביץ, ולמדו בעצמם שמונה שעות נגלה, ש"ס ופוסקים, וארבע שעות חסידות.

שדלמחרת בואי לליובביץ עמדתי במיבחן, והחליטו שאני ראוי ללמוד בכיתה ז' של ר' שמואל באריסובר, הייתי אז בן שלוש-עשרה, ולמדתי עם נערים בני חמש-עשרה ושש-עשרה. השיטה בה לימד ר' שמואל היתה לפי טעמי; לפי ההגיון, ובלי פילפולי-סרק. לפעמים היה ר' שמואל מעיר, שאם נבין את הסוגיא בפשטותה, לא יהיה מקום לסתירות אלו ואלו. הייתי מרוצה מהמורה, ולמדתי בהתמדה ובסיפוק מלא.

שההיתה תקופה שר' יחזקאל הימלשטיין, המנהל ומשגיח של החדרים ושיעורים, לא היה בקו הבריאות, ומונו בחורים במקומו. מספר על כך ה"ר חיים מרדכי פרלוב, בספר לקוטי ספורים (ע' רנג):

שוהייתי אז משגיח על הלימודים של תלמידי השיעור והחדרים (יהי' לי לאריכות ימים ושנים, במקום המשגיח הרב ר' יחזקאל הימעלשטיין ז"ל, שהי' חולה, והי' ממנים בכל פעם איזה בחור במקומו. כשנסעתי אני, הי' אחר כך חברי כאח לי הרה"ג ר' משה דובער ריבקין נ"י).

שזהרב משה דובער ריבקין הנ"ל, במכתבו לה"ר משה פנחס כ"ץ (כ"ח אד"ר תשי"ז), מספר על התקופה שהוא הי' המשגיח והבוחן, ואודות התלמיד הגאון החסיד ה"ר יהודה עבער:

שחעוד בימי בחרותו בלמדו בליובאוויטש תחת הנהלתי, ונבחן על יָדי כמה וכמה פעמים, ותמיד הי' מפליא אותי בזַכות וישרות שכלו החרוץ ועומק הבנתו. כמה פעמים נבאתי אז לפני כ"ק אדמו"ר נ"ע זי"ע, שתלמיד זה נוצר הוא לגדולות, להיות מגדולי ישראל ור"מ מצויין.

שט*
בתחלה היו החדרים באחד מהבתים שבליובאוויטש, והשיעור בחצר בית רבנו. באור לי"ג שבט תער"ב כותב רבינו (אגרת שיח):

שיהדבר מצד עצמו נחוץ מאד שיהיו החדרים בחצרינו, שזה הי' בעזרתו ית' טובה גדולה בגוף ועצם הלימוד וההשגחה, וכמ"ש לי רא"ק⁶⁷⁸ במכתבו בחשבון הפרטי, שההשגחה על החדרים היא בחלישות, כי הרי"ח⁶⁷⁹ אי אפשר לו להיות בכל המקומות הרחוקים זה מזה ... ואם היו החדרים בחצרינו הי' באפשרו להשגיח גם על החדרים. וכל הימים אני חושב בזה היינו בנחיצות החדרים בחצר.

שיאעל כן צוה רבינו (באותה אגרת) להשתדל, לקנות בית נוסף בהחצר, ולהעביר לשם גם את החדרים, שאז תהי' ההשגחה עליהם טובה יותר.

שיבכמו כן הקדישו לזה את החדרים הנקראים חדרי הרז"א, כמסופר בזכרון לבני ישראל פרק ד:

שיגכל החדרים היו נקראים רז"א חדרים – היינו החדרים שבהם הי' גר בשנים הראשונות, לפני שעבר לגור לוויטעבסק. חדרים אלו היו בקרן מזרחית צפונית, דבוקים למזרח של הזאל הקטן ולצפון של דירת הרבנית רבקה ע"ה. החלונות שבצפונה של הדירה פנו לרחוב סילעווע, ומזרחה לצד ביתו של שמעון דובער ליפשיץ ע"ה.

שידאחד [מהחדרים] הי' נקרא רז"א זאל, כי היה אולם גדול, ואחר כך חילקוהו למחלקות מיוחדות. שם למד בקיץ תרס"ט ר' מנחם מענדל ליאדיער [דיסקין] (דער שווערצקאיער).

שיההתלמידים הצעירים מרוסטוב

שיובטבת תרד"ע נפתחה בליובאוויטש מחלקה לצעירים יותר מהחדר הא', ילדים בני י"א י"ב, בעיקר עבור קבוצת ילדים שבאו מראסטאוו.

שיזעל כך כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, בז' טבת תרד"ע (ח"ב אגרת ת):

שיחאודות הצעת ראסטאוו, בדרך כלל הנני נהנה מאד מההתעוררות שלהם ... אשר ילדי ראסטאוו יבואו לליובאוויטש ויתחנכו בעזרתו ית' בחנוך כדבעי למהוי ביראת ה' ובלמוד התורה, והמה יעשו איזה פעולה טובה בעזרתו ית' בעירם⁶⁸⁰. זהו חלק מהרעיון הנ"ל, ועלינו להשתדל בזה בעזרתו ית', והשי"ת יהי' בעזרינו.

שיטכפי הנראה חושבים לשלוח ילדים בני י"א י"ב, ובדרך כלל יש לחשוב שזה יהי' חלוקה למטה במדריגה מהחדר הא'⁶⁸¹, וצריכים ליקח להם מלמד מיוחד מהאברכים שלנו.

שכבניני הישיבה בליובאוויטש
האולם הגדול

שכאבתחלה למדו התלמידים במקומות שונים בעיירה, והיו אוכלים באכסניות שונות. בשנת תרס"א הוחלט לשפץ עבור הישיבה את האולם הגדול שבחצר רבנו, שגדלו שלשים אמה על שלשים אמה (נבנה בשנת תרל"ב למקום תפלה בימים שמתאסף בליובאוויטש קהל גדול, כדלעיל פרק ‎פ). את המעות לשיפוץ זה נתן הגביר ה"ר ישעי' ברלין, אחד מהתומכים העיקריים של המוסד⁶⁸².

שכבבמשך הקיץ הושלמה הבניה, כמסופר בתולדות התמימים פרק לג (כרם חב"ד ע' 49):

שכגעד ראשית ימי ירח תמוז נגמרה הבניה וכל התיקונים באופן נעלה ויפה למאד, וביום השלישי ח' תמוז הוחג חג חנוכת הבית, והיפתחו ברוב פאר ובעליצות שמחה וששון.

שכדהאולם הגדול נבנה מתחלה להיות בנין קיץ, בלי תנורים לחממו, עם קירות עץ פשוטים שהתקלקלו במשך השנים. התחילו אז לשפץ את הבית. גם בשנת תרס"ג (1903) המשיכו לדון בשיפוץ האולם הגדול, לבנות בו תנורים, לחדש את היסודות והרצפה, חלונות חדשים ושאר השיפוצים הנדרשים ללימוד הישיבה. על כך כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אל הנגיד החסיד ר' ישעי' ברלין, בי"ד מר-חשון תרס"ג (חי"ג אגרת ד'תרכג):

שכהכאשר התחיל לעשות⁶⁸³, ראו כי כל היסודות – קלאדעס – שתחת הרצפה נרקבו, וצריכים חדשים במקומם, ועל זה הלך קרוב לק"ן קורות ... וכן החלונות עשו חדשים כי הישנות נרקבו, ולעת החורף צריכים משנים, והתנורים ... והטבת הכתלים⁶⁸⁴.

שכואת סדר הלימודים באולם הגדול מתאר ה"ר יהודה חטריק, בספרו רשימות דברים (מהדורת תשס"ט-ע ע' 332):

שכזכשנכנסים לאולם הגדול יושבים התלמידים ליד שולחנות ארוכים ורחבים, כעשרה תלמידים ליד שולחן אחד, על-גבי ספסלים ארוכים ורחבים, איש כנגד רעהו, ומפלפלים זה עם זה. בסך הכל שמונה-עשר שולחנות, ובאולם לערך מאה וחמישים תלמידים, מבן שמונה-עשרה שנה עד עשרים וחמש שנים, רובם כבר צמח להם זקנם.

שכחהי' חדר שני במזרח האולם, ששם למדו כל השנה המשפיעים עם בחורים צעירים לקו"ת או דרך מצוותיך, כמו ה"ר שמואל גרונם אסתרמן או ר' משה חוזר או ר' אברהם דוד פויזנער.

שכטעל בימה רחבה שני שולחנות, אחד בקרן מערבית צפונית ואחד בקרן מערבית דרומית, שם יושבים המשגיח והמשפיע ללימוד דא"ח והמשגיח ללימוד נגלה.

שלחדר האוכל

שלאאחרי התחלת לימוד התלמידים באולם הגדול שבחצר, הוחלט לבנות חדר אוכל מיוחד לתלמידים, באותה חצר בסמיכות לישיבה, כדי שלא יצטרכו לאבד זמן כל יום בהליכה לאכסני' שלהם.

שלבבתחלת קיץ תרס"א כותב רבינו (ח"ג אגרת תשל⁶⁸⁵):

שלגבדבר הקיך⁶⁸⁶ הנני מסכים לזה, ומכבר חשבנו שזה יהי' יותר טוב אי"ה.

שלדובכ"ח תמוז תרס"א (תשלב⁶⁸⁷):

שלהבדבר הקיך לפי דעתי צריכים להמתין בזה עד אשר נבוא אי"ה לביתינו שלום, ועד אשר יהי' אי"ה במה לנהלה, כי אם תהי' ההתחלה בלתי מסודרת כבד יהי' לעשות אחר כך סדר.

שלוובתולדות התמימים פרק לט (כרם חב"ד ע' 57):

שלזבין כה וכה נשלמה מלאכת תיקון בית התבשיל והאוכל, ונשתכללו כדרוש. ביום האחד עשר לירח טבת [תרס"ב] הובאו כל הכלים הדרושים לבית התבשיל ולבית האוכל, ובארבעה עשר בו נפתח הבית לפני התלמידים שי'.

שלח*
עדיין היו אוכלים בצריף של עץ. אמנם בשנת תרס"ו נתקבלה תרומה לבניית בית אבנים (בית חומה) עבור לימוד תלמידי החדרים ועבור חדר אוכל לישיבה, כמסופר באגרת אור לט"ז אדר תרס"ו (תתקכה):

שלטהגביר הנכבד יר"א כו' מו"ה אברהם ראזענצוייג נ"י התנדב שמונה אלפים רו"כ על בנין בית חומה בליובאוויטש, על החדרים של חברת תומכי תמימים ובית-מבשלות.

שמבכמה מאגרות קיץ זה דן רבינו בפרטי הבנין (אגרות תתקלה-ז. תתקמ).

שמאהבניה התחילה אז, אמנם מסיבות, לא סיימוה עד שנת תרע"א, כמסופר בעתון האח לב' חשון תער"ב (חשבון קצר)⁶⁸⁸:

שמבבית אבנים גדול – אשר בשם "בית אברהם ורחל" יכונה – אשר בנדבת לב אחד העשירים הנדיבים יחי' השקיעו בבנינו איזו אלפים. אך באשמת פורעי הפרעות ותהפוכות הזמן נשבתה המלאכה, ועתה ב"ה שבו לבנותו, ובקרוב אי"ה יגמר בכי טוב.

שמגהבית נועד לבית תלמוד לתלמידי השיעור והחדרים, ובחלק גדול ממנו ימצאו לינת כבוד תלמידי האולם הגדולים.

שמדכעבור כמה ימים, בח' מ"ח, כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע:

שמהמלאכת בית החומה הולכת ונעשית ב"ה בהצלחה, כפי אשר יכתוב לו ה' קאפלאן יחי'.

שמוומצורף לה כותב מנהל משרד הישיבה ה"ר אליעזר קפלן:

שמזכבר כיסו חצי גג, ואי"ה בשבוע זו יגמרו כל הכסוי. כמו כן נעשה התקרא בזאל אחד ... והרצפה נעשה בשני חדרים ... המלאכה הולכת לאט לאט, ואנחנו משתדלים בכל עוז.

שמחבמשך השנים האלו נבנו שני בתי לבנים בחלק המזרחי של החצר, שבהם היו אולם הלימודים לתלמידי השיעורים, חדר האוכל המיוחד לחג הפסח, ופנת טה לתלמידי הישיבה⁶⁸⁹.

שמטפרעות פועלי ציון בישיבה
להלן פרק ‎קכד יסופר על בית הספר שיסדו חברת מפיצי השכלה בעיירה ליובאוויטש, במטרה ללחום ברבי ובישיבה.

שנבמשך השנים סבלה הרבה הישיבה מהלשנותיהם של מנהלי בית הספר הזה. עד אשר בשנת תרס"ו התארגנה קבוצת צעירים מילדי העיירה ליובאוויטש, להתאחד עם חברת "פועלי ציון", והרבו לעשות פרעות בישיבה ובבית הרב במשך אותה שנה.

שנאהמלשינות בקיץ תרס"ב

שנבנתחיל עם מאורעות קיץ תרס"ב, כפי שמספר עליהם אחד ממזכירי הישיבה, הסופר החסיד ר' משה ראזנבלום, ברשימת "דברי ימי התמימים" פרק מא (כרם חב"ד 3 ע' 59)⁶⁹⁰:

שנגאחר חג השבועות, וכ"ק אדמו"ר שליט"א נשיא האגודה נסע לנאות-דשא סמוך לליובאוויטש...

שנדבליל מוצש"ק בא רץ ממהר מן העיר, ובידו מכתב מהסופר אל המנהל, ומודיעו לאמור:

שנהביום ו' עש"ק בשעה השלישית אחר הצהרים, בא הדירעקטאר מפלך מאהילעוו עם פקיד הפוליציי המקומי, ואתם שר הפלכי לפוליציי-הסתרית, אל אולם הישיבה פתאום.

שנובשעה ההיא נמצאו באולם כשלשים תלמידים, ויתרם היו בבית המרחץ. בבוא הדירעקטאר שאל, מי הוא מורה התלמידים האלה? והראו לו. וישאל את התלמידים, מה לימודם? וישיבוהו: תלמוד ופוסקים. ויוסף לשאלם, ממה הם מתפרנסים? ויענו, כי הרב נותן להם די סיפוקם.

שנזהדירעקטאר פנה אל השר הפלכי הנזכר, ויאמר לו כדברים האלה: למראה פני התלמידים נוכל לשפוט כי רחוקים הם הצעירים האלה מכל עון ופשע אשר יקרו בין הצעירים החפשים, וגם את מחזיק הבית הזה ידענו לנכון ערכו הרם והנכבד, וראה זה פלא כי הן מספר התלמידים הנמצאים בזה הם כשלשים, ובכתב האשמה והמלשינות נאמר שנמצאו יותר משתי מאות. אות הוא כי שקר הדבר, ורק בשנאה יסודתו...

שנחפקיד הפוליציי ענהו: "...ואם מורה בית הספר על ידי אמצעות הגבירה⁶⁹¹ הלשין מה על זה, מי זה אחראי לדברים וענינים כאלה שאין להם כל חוק?"

שנטכשעה התמהמהו באולם הישיבה, אחר כך ציוה שר הפלך לערוך פרטי-כל ולסגור את הבית עדי שיהי' רשיון מהדירעקטאר על זה.

שסועתה – סיים הסופר מכתבו – הבית סגור מטעם הפוליציי, ועד מהרה ירוץ נא דברם מה לעשות, ונחוצה ביאתם העירה.

שסאבשעה השתים עשרה בלילה מסר המנהל את המכתב הזה לאביו כ"ק אדמו"ר המייסד שליט"א, וחברי האגודה – אשר נמצאו שם עדיין – התאספו לטכס עצה.

שסבבשעה החמישית בבוקר נסע המנהל העירה, ומן התחנה ר[ודניא] שלח טל"ג בבקשה אל הדירעקטאר כי ייטיב חסדו ויצוה לפתוח הבית, כי יש אתו רשיון הממשלה על זה, אך בשגגת האדמיניסטראטציאן לא נתלה הרשיון גלוי על קיר האולם⁶⁹².

שסגבשעה התשיעית בבוקר בא פקיד הפוליציי המקומי ובידו טל"ג מהדירעקטאר, תשובה על בקשת המנהל, כי יפקד להסיר המסגר מעל ההיכל ולפתחו, ויתנהג כמקדם.

שסדפרעות תרס"ו

שסהעל תחלתה של הפרשה הזאת⁶⁹³ מספר המזכיר ר' משה רוזנבלום ב"רשימת דברי ימי התמימים" (כרם חב"ד 3 ע' 71):

שסובעת ההיא, ובליובאוויטש – כבשאר העיירות הקטנות – הגביהו עוף הצעירים הבלתי מחונכים, להכניס ראשם בכל מקום ומוסד.

שסזאחד הדברים המפליאים הי' אז ביקור המורה של בית הספר העירוני של חברת מפיצי השכלה מר ב' באולם המוסד, עם עוד אחד בלתי ידוע.

שסחהמשגיח הראשי, בראותו כי האורח הבלתי קרוא, המורה הנ"ל, מתהלך משולחן לשולחן ומפריע את התלמידים מלימודם, פנה אליו בבקשה שלא ישבית את התלמידים מעבודת לימודיהם.

שסט- אינני דורש ממך מאומה – ענהו המורה – ואינני עושה דבר, והאומנם תוכל למנוע אותי מבוא בדברים עם התלמידים...

שעהתלמיד ק-ן: חדלו מדבר עוד, אנחנו לא נאבה ולא נשמע אליכם, ולא נסור מן התורה הזאת ... בוז לכם! צאו מזה, ואל תוסיפו לדבר אלינו!

שעאדברי התלמיד אשר דיבר ברעם קולו ובחום לבבו הרשיעו את האורחים, ויפנו וילכו ולא יספו לעמוד עוד...

שעב*

שעגבעוד ימים הוכר כי התלמיד ד[ובער דאווזי]ק יש לו איזה התקשרות עם אחדים מצעירי העיר...

שעדהמנהל מצא לנחוץ לקרוא לנער ולהווכח ולדעת את אמיתת המצב אל נכון, טרם יגזור ויחרוץ משפטו עליו. אך הנער מיאן לבוא, באמרו: אם דבר להם אליו יואילו לבוא אל מעונו...

שעהשניים אנשים נשלחו ויביאו את חפצי ד[ובער דאווזי]ק חבושים וסגורים בארגז, והמפתח נשאר בידו. הארגז ניתן למשמר בבית האוצר אשר למוסד.

שעוביום החמישי לעת ערב באו חמשה נערים מצעירי העיר השובבים, שנים מהם בני עשרים שנה, ושלשה בני י"ג-ט"ו, ויודיעו בבית הפקידות אשר ד[ובער דאווזי]ק הוא חבר אגודתם פועלי ציון, ולזאת אין היכולת ביד בית הפקידות לדון עליו מבלי עצתם ודעתם ... אנחנו מודיעים לכם כי נתחשב עמכם על פי השקפתינו ורוב בינתנו, ושניים מהם הראו כי יש להם "אקדחים".

שעזבאותה תקופה ביקר בליובאוויטש הרב שלמה ליב אליעזרוב מחברון (שיל"א), ובאותו יום חמישי, י"ז אדר, יצא בדרכו חזרה לארה"ק. כעבור שבוע כותבת אליו הרבנית רבקה (אם רבנו), בערב ר"ח ניסן (תרגום מאידיש):

שעחש"ב ידידנו, יתכן שיכתבו בעיתונות היהודית מאורע מליובאוויץ, וכשתקראו תפחדו, לכן אני כותבת לכם את פרטי המאורע.

שעטבחור אחד מטשערניגוב למד בתומכי תמימים, והחברה "בונד" העבירה אותו אליהם, ושינו אותו להיות משלהם.

שפכשבני יחי' ונכדי יחי' באו, נודע להם מהמעשה, שלחו לקרוא לבחור, ולא בא, אז שלחו ולקחו את החפצים שלו (זה הי' באותו יום חמישי בלילה כשנסעתם מכאן), אז באו 7 בחורים מהחברה אל יוסף יצחק שי', בדרישה להחזיר החפצים, השיב להם יוסף יצחק שי' כי שלחו מברק לאביו שיבוא, רק הוא מותר לו למסרו לכם. והם איימו על יוסף יצחק שי', שאם לא יחזירו את החפצים שלו הם יקחו זאת לפי מדתם. גירש אותם יוסף יצחק שי'.

שפאעל כך, ועל המשך השתלשלות המאורעות, מספר רבנו, אל הנגיד התומך ר' ישעי' ברלין, בר"ח ניסן (אגרת תתקכז):

שפבגופא דעובדא הכי הוה. בחור א' מטשערניגאוו נתקרב אל הדעמוקראטין ופועלי ציון דפה, ושלחנו טע"ג אל אביו שיבוא לפה ויקחהו מפה. בין כה שלח בני שי' אחריו ולא בא. ושלח ולקח את החפצים שלו לקאנטאר, ונשלח עוד טע"ג לאביו שיבוא תיכף.

שפגבליל ה' באו איזה מהפועלי ציון שיחזירו לו את החפצים ובאם לאו יעשו ח"ו כו', וגרשו אותם מקאנטאר. המה לקחו את הבחור לבית אחד מהם. אנחנו מצאנו שאי אפשר לנו להניח זאת אשר יתערבו המה בענינינו ולא יניחו לשלוח את מי שאנו צריכים לשלוח ולגרש מפה ... ועלה בידינו ת"ל לתפוס אותו, במוצש"ק שהלך ברחוב נגד חצר שלנו, ולקח אותו בחור אחד והכניס אותו אל החצר והכניסו אותו בקאנטאר בחדר הב'.

שפדהדעמאקראטין ופועלי ציון בנודע להם הדבר עשו אסיפה ובאו לחצר הרבה מהם, ואחדים נכנסו אל הקאנטאר לתבוע את הבחור הנ"ל. הבחורים שלנו באו כולם מהזאל ורצו להכות אותם, ולא הניח בני שי' רק נגרשו. וירו מרעוואלווער בחלון הקאנטאר ונשקע הכדור בהכותל שכנגד.

שפהבקאנטאר היו הרבה אנשים, רב א' (מראמאנאוו⁶⁹⁴) שהי' פה ש"ק עמד בעת ההיא נגד החלון, רק שהי' מוטה עלי ידיו, ועברה הכדור על ראשו ות"ל לא נגע בו ולא בשום אדם והי' בדרך נס. גם ירו נגד הזאל שלי, אך הכדורים לא הגיעו אל הכותל, כי הבחורים שלנו לא הניחום לגשת בקירוב ועמדו אצל השער.

שפואת היריות האלו אפשר הי' לשמוע גם בבית הרבנית רבקה, אשר ביתה הוא כמה עשרות מטרים ממשרד הישיבה. ועל כך מספרת בהמשך מכתבה הנ"ל (תרגום מאידיש):

שפזבשבת ראו את הבחור ברחוב, הכניסו אותו אל יוסף יצחק שי', ושוב לא הרשה לו לצאת, עד שיגיע האב. הוא הי' צריך לבוא ביום א'. במוצאי ש"ק שעה 11 הגיעו לכאן בחצר 40 בחורים ונערות, וירו באקדח בחלון של המשרד, הכדור עבר את שני החלונות ונכנס לקיר. במשרד הי' ר' קאפיל⁶⁹⁵, אלא שברגע זה הוא יצא מהמשרד. והי' שם הרב מראמאנאוו, והנס הי' שהוא עמד מוטה על השולחן, והכדור עבר מעליו (הוא בירך אח"כ ברכת הגומל). תודה להשי"ת שזה לא פגע בשום אדם, אבל את הפחד אפשר לשער, את קול היריה שמעו אצלי בבית. תודה להשי"ת שזה לא פעל על אף אחד בבריאות.

שפחיחד עם מכתבה של הרבנית רבקה, הוסיפה לכתוב גם אחותה, הרבנית גיטל לעמפערט (תרגום מאידיש, בשולי אגרת קנה):

שפטמהסיפור היפה שקרה כאן אחרי נסיעתכם מכאן, כותבת אחותי חביבתי תי' ... הצעירים האפיקורסים בעיירה ליובאוויטש, בניהם של בעלי בתים ובעלי מלאכה, ירו בחלון המשרד, שברו השמשות, והכדור חדר בקיר שמנגד.

שצועל התוצאות מספר רבינו בהמשך אותה אגרת:

שצאהפריסטאוו⁶⁹⁶ נקרא לפה, ועשה איזה חיפושים באיזה בתים, וא' מהם תפס. על אחד מהם העידו עדים שהוא ירה בהרעוואלווער, ותפס אותו ושלח אותם לארשע. בדרך כלל נכנעו על ידי זה ומתחרטים על הדבר. אמנם מהם אשר מדברים גם כעת ומפחידים כו' ... אביו של הבחור בא ביום א' ערב ונסע אתו לביתו ... והשי"ת ישמרינו מהם ומהמונם ונחי' חיי מנוחה בכל פרט ברו"ג.

שצבהאיומים והדרישות

שצגזו היתה התקוה, שהנושא נרגע וירד מסדר היום, ואפשר יהי' מעתה לחיות חיי מנוחה. אבל לא כך היו תוכניותיהם של צעירי חברת פועלי ציון, שהמשיכו לאיים.

שצדאת דרישותיהם מסכם רבינו (אגרת תתקלט):

שצההמה דרשו ד' דברים א) לגרש מהישיבה חמשה בחורים מהנעלים שחשדו שזה מעין מלאכתם. ב) לגרש א' מהמפוקדים בקאנטאר. ג) להסיר הבאייקאט. ד) לשלם עונש ב' אלפים רובל (לבד שני מאות רובל שהוציאו לפי דבריהם). ובאם לא יתמלא דרישתם הזה קשור מיט לעבינס געפאר ר"ל.

שצומרכזה של חברת פועלי ציון דליובאוויטש היה בויטבסק, מקום מושב אחיו של רבינו ה"ר זלמן אהרן (הרז"א). בחג הפסח שהה הרז"א אצל רבינו בליובאוויטש, ואחרי פסח חזר לוויטבסק, ומשם כותב אל רבינו בו' אייר (נספח לאגרת תתקכח):

שצזביום בואי לפה התראיתי עם ב[רוק], ואחרי דברי אתו ארוכות וקצרות ... הצעתו שיבא מי מהם אלי ... הבטיחו שנים להיות אצלי ... לפי דבריהם אסורים עתה בארשע חמשה עבור המאורע שהי' אז.

שצחשוב כותב במוצאי ש"ק י"א אייר (שם):

שצטתמול בא האיש אשר התראיתי אתו אצל ב[רוק] אז ... נשאר אשר מחר יגיד לי תשובה על זה, ואז אדבר בשאר הפרטים ... תמול הלך ממני קרוב להדלקת נרות, אשר לא הספקתי לכתוב.

תבי"ט אייר מספר רבינו על הנגיד ר' ישעי' ברלין (אגרת תתקכח):

תאאני הצעתי להם, על ידי אחי הרז"א שי' (אשר על ידי ברוק הי' לו דברים בזה עם הגדול שלהם) אשר אני מוסכם לסמוך על אנשים, בתנאי שיהי' פה דוקא, והראזבאר⁶⁹⁷ הוא עמדי, לא עם בני שי', כי הנהגת הישיבה היא מאתי, ואם יש להם תביעה צריכים לתבוע מאתי ... כל כוונתם שימולא ח"ו דרישתם, הן בדבר שילוח החבורים והן בדבר הב' אלפים, רוצים דוקא באופן כזה. והשיבו לאחי שי' ביום ג' העבר בכתב אשר המה מנתקים החילופי דברים בזה, ונותנים זמן ב' ימים להשיב להם אם מוסכמים אנחנו על דרישתם. אני השבתי לאחי שי' להגיד להם שאינני מוסכם על זה בשום אופן. ביום ה' עוד לא באו אחר התשובה, ומאז עד עתה אין לי ידיעה מויטבסק.

תבכשאני לעצמי אינני מפחד מאתם, ותקוותי להשי"ת אשר לא יעשו לנו רע ח"ו. בני שי' כפי הנראה, בהעלם הוא בפחד יותר ובעגמת נפש מזה ... ובלאו הכי חשבתי שיסעו לחו"ל, כי בני שי' נחלש מכל הענינים האלו, ובדרך כלל מעניני תומכי תמימים, וצריך להתחזק בעזה"י.

תגובכ"ח אייר כותב אליו שוב (אגרת תתקכט):

תדביום א' ערב בא לפה א' מהראשים שלהם לדבר אתי, גם אחי הרז"א שי' בא לפה, ודמיתי שיהי' באפשר להתפשר, אמנם בלתי אפשר הוא. המה עומדים בתוקף על כל הצעטיל שלהם, ואינם מבטיחים כל כך בחוזק על להבא. ואחר כל הדיבורים אמרתי, אשר אני לא אוכל להניח בשום אופן שיתערבו בענינינו ולא למלאות דרישותיהם.

תהבאותה שעה כתב רבינו פדיונות על ציוני זקנו אדמו"ר הצמח צדק, ואביו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע (אגרת תתקל-תתקלא):

תואנא לעורר רחמים רבים ... עבור נכדו [בנו] שלום דובער בן רבקה, כאשר החברה הרשעה הנקראים בשם פועלי ציון נתנו עיניהם בהנהגת הישיבה תומכי תמימים אשר יסד, ורוצים לגרש איזה מהבחורים וגם תובעים ממון, ובאם לאו מפחידים ומאיימים בהריגות ר"ל. אנא לעורר רחמים רבים עבורו, ועבור בנו יוסף יצחק בן שטערנא שרה ועבור בני ביתם, ועבור הבחורים הלומדים בהישיבה דתומכי תמימים שישמרם השי"ת...

תזהפרעות בדאצע

תחלמעשה הם פחדו לבוא שוב לחצר הישיבה ובית הרבי, שהוא מקום הומה ברוב תלמידי הישיבה. ולכן חיכו עד אמצע הקיץ, כאשר רבינו נסע לנאות דשא, ולשם הגיע קבוצה מהם לעשות פרעות נוספות, באור לז' מנחם אב. למחרת כותב על כך רבינו אל הרב אליעזר משה מאדייעווסקי (אגרת תתקלח):

תטתמול לעת ערב באו לפה מהחברה פועלי ציון, כפי הנראה מויטעפסק, ששה או שמונה, נכנסו אל הבית והרבה עמדו חוץ לחצר. הנכנסים היו רעוואלווערין בידם, ולקול הקריאה "אנחנו מכבר אמרנו לכם ואתה לא שמעתם אנו מתחילים עתה להראות לכם", והתחילו לשבור מה שמצאו, והעיקר הרסו את בית חדר האכל (אשר הוא בסמוך אל הכניסה), שברו את השולחן וארגז (אלמער)⁶⁹⁸ עם כלים, וכל מה שהי' שם לבד המורה שעות. גם זכוכית הדלתות שברו, והלכו להם.

תיעל הפתחים החיצונים עמדו מהם ולא נתנו לצאת ולבוא. הילדים יחיו⁶⁹⁹ התחילו לצעוק מאד, וביקשה זוגתי תי' להניחה רק לצאת מהבית עם הילדים המפחדים מאד, ועמד כנגדה עם הרעוואלווער וציווה עלי' במפגיע לסור מכאן ולהיות בבית, וכמובן הי' ההכרח לציית לו. איזה שעות אחר כך עמדו על הדרך ושמרו שלא נודיע לפאליציא. אנחנו גם עתה לא הודענו לפאליציא, רק לקחתו שומרים פשוטים מזויינים, והשי"ת ישמרנו מכל צרה וצוקה כו'.

תיאמכל התביעות נשאר עתה תביעת ממון, אשר סוף דבר זה הי' כוונתם תחלה, ותובעים עתה ג' אלפים רובל. אני אמרתי להם אז וגם עתה, שאני מוסכם על טרעטיי'⁷⁰⁰, ובלא זה לא אתן להם מעות.

תיבושוב מספר על כך (אגרת קנה):

תיגבקיץ העבר הי' לי – ל"ע – טרדות עצומות וגם יסורים נוראים ר"ל מהחברה פועלי ציון, על ידי שנגרש אחד מהבחורים שנתחבר לחברתם ר"ל, אשר ח"ו היינו בסכנה מהם.

תידבאו על הדאציע ברעוואלווערין בידיהם ועשו אצלי פאגראם שברו מה שמצאו, והפחדים כל ימי הקיץ הי' נורא מאד.

תיהוכעבור שבוע כותב רבינו אל כ"ק בנו, בערב תשעה באב (אגרת תתקמ):

תיובדבר החברה פועלי ציון כעת ת"ל שקט מהם. מה המה חושבים אי אפשר לדעת. ובדרך כלל אין מה לירא מהם ח"ו. והשי"ת ישמרנו מכל צרה וצוקה כו' ונחי' חיי מנוחה בכל פרט ברו"ג.

תיזפרעות אלו נזכרות גם בשיחת חורף תרצ"ה (נדפסו בסוף המשך תרס"ו):

תיחבשבוע פ' דברים ירו כו' ונסעתי מליובאוויטש.

תיטההתפשרות

תכבמשך כל הקיץ נמשכו הדיונים, ורבנו עמד על כך שכ"ק בנו ישאר בתקופה זו בחו"ל, כדי שלא יוכלו לבצע את איומיהם נגדו. ועל כך כותבו לו בערב ר"ח אלול (אגרת תתקמה):

תכאהולכים פערעגאווארין עם החברה פועלי ציון, שהשליש יהי' ברוק, ובדרך כלל תקותינו שיבוא אי"ה לידי השוואה, וכאשר תבואו עתה יעשה זה כובד בההשוואה ח"ו, ולזאת אי אפשר שתבואו עתה, וצריכים להמתין איזה זמן עד אשר יהי' אי"ה השוואה.

תכבשוב כותב לו בב' אלול (אגרת תתקמו):

תכגאם ידברו רק בדבר מעות, מובן אשר בעזה"י בנקל לבוא אי"ה לידי השוואה, אמנם אם ירצו לכנוס אל גוף הנהגת תומכי תמימים, וכמו בשילוח הבחורים וכה"ג, על זה כמובן אי אפשר להסכים. אמנם אם ניתן להם מעות מחלו על הכל כאשר כבר כתב ידידנו ה"ר ש[מואל] ג[ורארי'] שי' משמם, כי העיקר רוצים לקבל מעות, ובזה על פי ערך לא יהי' מניעה ח"ו. מובן אשר לעת עתה צריכים שלא תהי' בפרסום כל כך, כי כשיודעו שאתה במדינתינו יכול ליתן להם חיזוק ח"ו.

תכדההתפשרות, עם תשלום דמי הכופר, וסיום האיומים, התקיימו במשך ימי חודש אלול. מספר על כך רבינו בכ"ג אלול, על הנגיד ר' ישעי' ברלין (אגרת תתקמח):

תכההצער והעגמת נפש והפחדים אשר הי' לנו אין לבאר, וברוך הנותן ליעף כח כו'. ועתה ת"ל אשר נגמר הענין וברוך שפטרני כו'.

תכוהי' לנו עוד חשש, באשר בויטעבסק לא יש עדיין ידיעה מזה, היינו מהגמר, והודעתי זאת לדידינו ה"ר ש[מואל] ג[ורארי'] שי' ביום ב' העבר, ובזו השעה קבלתי טע"ג מאתו אשר שלחו מחו"ל נאראצנעם⁷⁰¹ לויטעבסק להודיע אשר נגמר, ועתה בעזה"י אין שום חשש ח"ו.

תכזבני יחי' וכלתי תי' באים מחר אי"ה לביתינו שלום, והשי"ת ישמרינו מכל צרה וצוקה ונחי' חיי מנוחה בכל הפרטים ברו"ג בזכות כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נ"ע זי"ע.

תכחהשיגרה חזרה כמעט, אבל לא לגמרי. ועל כך כותב אליו שוב בי"ב תשרי תרס"ז (אגרת תתקמט):

תכטתמול זרק אחד אבן לזאל הגדול דרך החלון, אשר שבר הזכוכית, ולא נודע מי. אך זה מהדברים הקטנים אשר אין לשום עליהם לב כלל וכלל, והשי"ת ישמרינו מכל צער ונזק ומכל צרה וצוקה ונחי' חיי מנוחה בכל פרט ברו"ג.

תלסוף דבר

תלאנחזור כעת לתחלת הפרשה – מה קרה בסוף לאותו תלמיד שסרח, דובער דאווזיק. מספר על כך התלמיד ה"ר ישראל דזייקאבסאן בזיכרונותיו (זכרון לבני ישראל פרק יא):

תלב[בשנת תרע"ו] באתי לעיר טשערניגוב ... פקדו עלי להתייצב תיכף⁷⁰² ... סגרו אותי במאסר ... בין אלה שלא הי' בידם תעודה בכיסם, ותפשום והביאום למאסר, הי' אברך אחד בחתימת זקן, שהושיבוהו גם כן בחדר שישבתי שם. הוא ניגש אלי ואמר: ניכר שאתם תלמיד ישיבת ליובאוויטש. אמרתי לו: כן הדבר, ומי כבודו? והשיב לי: שמי דובער דאווזניק. בליובאוויטש נקרא בערל טשערניגאווער ... בהפגשי עמו בבית הסוהר, עשר שנים אחר כך⁷⁰³, הי' נשוי וחי חיי משפחה שומרת דת. הי' בא לבית הכנסת להתפלל. את זקנו סיפר אבל לא גילח. א גאנץ פיינער אידישער יונגערמאן.

תלגהמחלקה בזעמבין
בשנה הראשונה, תרנ"ח, היו התלמידים אוכלים בזעמבין "ימים" אצל בעלי הבתים שבעיר.

תלדבאלול תרנ"ח כותב אליהם המנהל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בשם כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ח"א אגרת א):

תלהנצטויתי לכתוב לתלמידי זעמבין. הנני להציע לפניכם (לא מפי עצמי) שהבחורים (מפורט שמותיהם) יאכלו כולם במקום אחד אצל ידידנו ר' ... היינו שהנ"ל יקח כל הדברים ... על חשבונינו...

תלווהנה אין כוונתינו בזה למעט בההוצאות, לא זה מטרתינו כלל וכלל, כי אם כוונתינו בזה לטובה ... שיאכלו כולם יחד, שיש בזה חלק הטוב לדעתנו.

תלזוביום ד' פר' תרומה תרנ"ט כותב אליהם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ח"א אגרת פד):

תלחמאד הנני נהנה מהידיעות שאני מקבל בדבר הבחורים יחי' שלומדים בשקידה בנגלה ודא"ח.

תלטוכעין זה כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ביום ב' וארא תר"ס (ח"א אגרת ד):

תמעסק זעמבין הולך בטוב ת"ל בכל הפרטים בגו"ר.

תמאאת הישיבה בזעמבין ניהל המשפיע ה"ר שמואל גרונם (הרש"ג) אסתרמן בכל משך ימי קיומה, תרנ"ח-תרס"ה, עד אשר אחרי פטירת המשפיע בליובאוויטש, ה"ר שמואל בצלאל שפטיל (כדלעיל פרק ‎קח), נקרא הרש"ג אסתרמן למלא את מקומו בליובאוויטש.

תמבבתחלה הי' הרש"ג אסתרמן ממונה בישיבה בזעמבין, גם על לימוד הנגלה, וכך כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (אגרת פה):

תמגהרש"ג ישגיח גם על לימוד הנגלה שלהם, והמה יהיו כפופים ובטלים אליו, והבחורים שיכולים ללמוד, ילמדו כל אחד ואחד איזה שעות עם הבחורים הפשוטים, וכפי שיצרפם ויחברם הרש"ג שיחי'.

תמדאך בקיץ תרס"א כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (אגרת תשל):

תמהבהכרח יהי' ליקח עוד משגיח על נגלה על הנערים שיהיו בזעמבין. ואם כי יהי' בזה הוצאה נוספת בערך מן ג' עד ד' מאות לשנה, נקווה להשי"ת שיהי' בעזרינו, אחרי שזה הכרח.

תמוובכ' מנ"א כותב (אגרת תשסה):

תמזוהנה בהכרח יהי' אי"ה ליקח עוד ב' משגיחים, א' לליובאוויטש על למוד דא"ח ... וא' לזעמבין להשגיח על למוד הנגלה.

תמחהעברתה מזעמבין לקובליץ
בקיץ תר"ס עברה מחלקה זו מזעמבין לקובליץ, כמסופר ב"תולדות התמימים" פרק כב (כרם חב"ד 3 ע' 32):

תמטכשני שבועות לפני חגה"ש [תר"ס] קרה אסון נורא, כי נשרפה כלה העיר זעמבין, מקום מושב התלמידים הי"ו ומורם הרש"ג הי"ו – כל בתי העיר, בתי המדרש והאכסניות, כולם עלו על המוקד ר"ל, והתלמידים כולם נסו, באו ליובאוויצה.

תנאז באו מכתבים ממקומות רבים בבקשה לקבוע מושב התלמידים אצלם. מהעיירות: דאקשיץ – פלך מינסק, קובליץ – פלך וויטעבסק, באו טעלעג'⁷⁰⁴ בבקשה לקבוע הישיבה אצלם, ואחרי הטע"ג מלאו דבר בקשתיהם במכתבים חתומים מראשי מנהיגי העיר, וגם בחתימות המון העם למרבה.

תנאוהוחלט לפתוח הישיבה באחת משתי העירות הנזכרות, ובקורת נהיתה אחרי עניני העיירות ההן, ומצבן ברוחני, ותמצאינה שתיהן במעלה אחת בלי הבדל, על כן הוטל הדבר בחוק הגורל, ועל פי הגורל זכתה העיר קובליץ⁷⁰⁵.

תנבמיד אחר חג השבועות נסעה כל הכבודה, המון התלמידים שי' ומנהיגם הרש"ג שי' בראשם, ויבאו שלום כולם קובליצה.

תנגרב העיר ונכבדי' יצאו לקראתם, ויקבלום בתרועת שמחה וסבר פנים יפות למאד, ואהבה וחבה יתרה נודעת להם, כי נתן בית מדרש גדול ומפואר ללמד שם, ואכסניא חנם בדרך כבוד ללון שם כל התלמידים שי'.

תנדביום א' בשלח תרס"א, כתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע "אל הבחורים המסתופפים תחת דגל חבורתינו הנעלה תומכי תמימים בעיר קובליץ, ה' עליהם יחיו" (אגרת ה):

תנהנצטויתי מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א לאמר, מכתבך הארוך אשר בו הודעתני פרטות מעשי הנערים והאברכים שי' בכל מקום שהם (אשר נודעת מקובליץ ע"י הרש"ג, ומנעויל⁷⁰⁶ על ידי הר"מ⁷⁰⁷) ... ובזה הנני מבקש מעומק נקודת ופנימיות הלב ונפשי, את כל המנהלים והמשגיחים, שהדבר יהי' להם לעיקר ויתנו לבם ונפשם על זה, להשתדל ולהשגיח שכל עבודתם באיזה אופן שהוא לא תהי' בחיצוניות ומרומה ח"ו כי אם תהי' בפנימיות.

תנוחזרת המחלקה לזעמבין
בקובליץ למדה מחלקה זו עד קיץ תרס"א, שאז הוחלט שהמקום אינו מתאים, וחזרה משם לליובאוויטש, למשך קיץ תרס"א, ואחר כך חזרו לזעמבין, שנבנו בו הבתים מחדש.

תנזבה' אייר תרס"א כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ח"א אגרת קו*; ח"ג אגרת תשלב):

תנחדעתי שצריכים לנסוע מקובליץ, כי בדרך כלל אין המקום מסוגל לזה ... ולעת עתה כאשר בזעמבין אין מקום עדיין, בהכרח שיבואו לליובאוויטש, אמנם לתמידות שיהי' הרש"ג עם הבחורים השייכים אליו בליובאוויטש, אין לחשוב מכמה טעמים. אך על זה הקיץ הבע"ל אין אחריות.

תנטושוב כותב (אגרת תשל):

תסוהנה ההצעה שלך להביאם לליובאוויטש אינו נראה בעיני, כי על ידי זה יהי' בלתי סדרים מאד ... ולזאת לפי דעתי צריכים לנסוע חזרה עם ידידינו הרש"ג לזעמבין. וכאשר [ב]נין אחד כבר נגמר יכולים ללמוד שם ... ובהכרח יהי' ליקח עוד משגיח על נגלה על הנערים שיהיו בזעמבין.

תסאמתוך דברים אלו נראה לכאורה, שמיד בתחלת שנת תרס"ב חזרה מחלקה זו לזעמבין. וכן נראה מהמסופר בזיכרונותיו של ה"ר שאול דובער זיסלין (בטאון חב"ד חוב' ו ע' 28 ואילך) על נסיעתו, יחד עם עוד כמה תלמידים ועם המשפיע הרש"ג, מזעמבין לליובאוויטש, בחה"ש תרס"ב.

תסב[חשבתי אולי יש טעות בפירוט השנה; אבל ברשימה הנ"ל מזכיר את שלושת המאמרים שנאמרו בחג השבועות: והר סיני, מי מדד, וירד ה'. מאמרים אלו נדפסו בס' המאמרים תרס"ב ע' שטז ואילך].

תסגאמנם ב"תולדות התמימים" פרק מב (כרם חב"ד 3 ע' 60) מסופר שבאסיפת י"ז-כ"ה סיון תרס"ב (ראה אגרת תשפד, ובהערות שם) הוחלט להחזיר התלמידים לזעמבין; הרי שהיו בחורף תרס"ב בליובאוויטש. וכן הוא בזיכרונותיו של בן-ציון דינור (בעולם ששקע ע' 154), אודות שהותו בליובאוויטש בחורף תרס"ב:

תסדלימודי בחסידות עלו יפה בידי. קבעתי עתים מיוחדות ללימוד חסידות עם ר' מיכאל [בלינר]. שמעתי שיעורים מפי ר' שמואל גרונם, ובמקצת מן המקצת אף מפי ר' שמואל בצלאל.

תסההרי שבמשך חורף זה היו בישיבה בליובאוויטש שלושת המשפיעים האלו גם יחד; ורק בקיץ תרס"ב חזרה המחלקה לזעמבין.

תסו*
המחלקה המשיכה ללמוד בזעמבין, עד שנת תרס"ה, שאז התקבל הרש"ג כמשפיע הראשי בישיבה בליובאוויטש (כדלעיל פרק ‎קח), ואתו עברו גם תלמידי מחלקה זו מזעמבין לליובאוויטש.

תסזהמחלקה בנעויל
בתחלת קיץ תרס"א נפתחו שתי מחלקות נוספות, האחת בעיר נעויל, שעליה יסופר בפרק הזה, והשניה בעיר האראדישץ, שעליה יסופר בפרק הבא.

תסחבה' אייר כותב רבינו אל כ"ק בנו (אגרת תשלב):

תסטרי"ל יהי' לעת עתה בנעויל וצריכים לברור עוד מהקטנים לשולחם לנעויל.

תערי"ל הנ"ל הוא ה"ר יהודה ליב בודנעויץ (ציטעס), שהי' עד עתה משפיע בליובאוויטש. מוצאו הי' מנעויל ולכן הי' הוא המתאים לנסוע לשם כמשפיע.

תעאעל החלטת פתיחת המחלקה בנעויל, מסופר בתולדות התמימים פרק לב (כרם חב"ד 3 ע' 47):

תעבבאחת המועצות בחודש אייר החליטו כי ... יבחרו כעשרים תלמידים ויושלחו לעיר נעוויל עם המשגיח ל[יב] צ[יטעס], ולהרציא כל זאת לפני הוד כ"ק המייסד הראשי שליט"א.

תעגהמחלקה בנעויל התקיימה כשנה וחצי, עד שלהי קיץ תרס"ב, שאז הוחלט על סגירתה והעברת התלמידים חזרה לליובאוויטש, כמסופר בתולדות התמימים פרק מב (כרם חב"ד 3 ע' 60):

תעדבאסיפת החברים הזאת ... ההחלטות שנחלטו אז ... ו) מערכת נעוויל תתבטל והתלמידים יבואו ליובאוויטצה.

תעההמחלקה בהאראדישץ
המחלקה השני' שנפתחה בתחלת קיץ תרס"א היתה בהאראדישץ, כמסופר ב"תולדות התמימים" (פרק לב):

תעואחר החג נשלח ציר מיוחד חרש לחקור אחרי מצבי העירות ההן המוסרי, ולראות איזו מהן ראוי' יותר לפתח שם ההיכל לתורה. כעשרה ימים עשה הציר הזה במסעו, וישב ובידו פנקס רשומות בו כל התשובות על השאלות אשר צוו עליו להתחקות עליהן. ועל פי הדברים האלה נמצאה עיר האראדישץ מוכשרה ביותר לפתח בה המפלגה...

תעזהמערכה בהארעדישץ נפתחה מיד אחר החג, והרה"ח המפורסם והמצוין הרשב"ץ זצ"ל נשלח מטעם מנהל האגודה, לסדר שמה הכל כדרוש.

תעחלראש המחלקה הזאת, נתמנה בהסכם המנהל והמשגיחים, תלמיד ישיבתנו הר' [שלמה] ז[למן] ה[בלין] שי', ועשרים תלמידים נמסרו למרעה על ידו.

תעטכל זאת כדי שלא יתרבה מדאי מספר התלמידים בליובאוויטש, שאז לא תהי' ההשגחה עליהם מסודרת (ח"ג אגרת תשדמ).

תפוברשימתו של הרש"ז הבלין (המשפיע ע' קכח):

תפאבשנת תרס"א הי[יתי] אז לומד בפני עצמי בעיר זעמבין⁷⁰⁸, ותיכף איזה שבועות לאחר חג הפסח קבלתי טעלגרם מאדמו"ר הריי"ץ שליט"א שאבוא לליובאוויטש. ואדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע אז בחו"ל. ותיכף שלח אותי עם בחורים לעיר האראדישץ הסמוכה לליובאוויטש. ובאתי להאראדישץ בכ' אייר תרס"א.

תפבבח' תמוז תרס"ז כותב רבינו (אגרת קסה):

תפגבדבר האראדישץ צריכים לראות שיהי' השיעור מתוקן, איך שבאפשרי להיות על ידי ר' ירחמיאל⁷⁰⁹, וצריכים לראות מעתה להשיג בעזה"י מי שיהי' שמה לראש ישיבה בחורף הבע"ל, למען להעמיד אי"ה את האראדישץ על בסיס נאמן על פי הכוונה הרצוי'.

תפדובזכרון לבני ישראל פרק ד (הערה לה):

תפהלר"מ על נגלה הי' שם התמים ר' שמואל ליב לעווין, שהי' נקרא שמואל ליב פאריטשער.

תפומחלקה זו התקיימה עד שנת תרע"א, כשעבר המשפיע הרש"ז האוולין מהאראדישץ לחברון, שם נפתחה אז הישיבה "תורת אמת".

תפזעל המחלקה הזאת מסופר עוד ב"המשפיע" ע' כא-ב. קט-קטו. כרם חב"ד 3 ע' 182-187.

תפחהמחלקה בדאקשיץ
בשלהי קיץ תרס"ב נפתחה מחלקה נוספת בדאקשיץ, כמסופר ב"תולדות התמימים" פרק מא-ב (כרם חב"ד 3 ע' 59-61):

תפטביום השבעה-עשר לירח סיון באו רבים מהחברים המיסדים שי' לבקר את כ"ק אדמו"ר שליט"א בנאות הדשא, והתיישבו בכמה ענינים הנוגעים אל האגודה ... הוחלט ... לאשר גדלה הפצרת דיירי עיר דאקשיץ לפתח שם מחלקת תלמידים. הוחלט לקבוע שם מערכה לא גדולה, ומורה להם יהי' האברך התלמיד י[הושע] ל[יין]⁷¹⁰.

תצמחלקה זו נזכרת רק פעמים בודדות באגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. הפעם האחרונה שנזכרת היא באגרת ערב ת"ב תרס"ו (ח"ד אגרת תתקמ):

תצאבדבר הלמוד ת"ל הולך בטוב. גם מדאקשיץ קבלתי תמול מכתב, וכותב שלומדים ת"ל בטוב.

תצב*
יוצא אם כן, שבשנת תרס"ה התקיימה רשת הישיבות תומכי תמימים בארבע מחלקות: ליובאוויטש, זעמבין, האראדישץ ודאקשיץ.

תצגאודותם כותב החסיד ר' אברהם חיים רוזנבוים, באדר"ח אדר שני תרס"ה (לעיל פרק ‎צט):

תצדהישיבות אשר יסד המלך בארבעה עיירות, אשר מהם תצא תורה ויראת ה', ומשכילים בתורת אמת.

תצההמחלקה בבאבינאוויטש
בזכרון לבני ישראל פרק ד, מספר הר"י דזייקאבסאן:

תצובשנת תרס"ט יסדו מחלקת תומכי תמימים בעיר באבינאוויטש, בתור ממוצע בין החדרים והשעורים שבליובאוויטש ובין הקבוץ של האולם הגדול (ששם למדו הבחורים לעצמם), תחת השגחת ר' זאב וואלף הלוי [לויטין] על נגלה, והרב ר' שלמה בן דוד ריסין על חסידות.

תצזבאמת נפתחה מחלקה זו כבר בקיץ תרס"ח. היו קשיים בהשגת רשיון. כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע הי' אז במאריענבאד, ומשם כתב אל כ"ק בנו (אגרת א'יא):

תצחבדבר באבינאויץ כתב לי רא"ק⁷¹¹. ולדעתי צריכים להשקיטו, וזה ברכת יעקב אע"ה⁷¹².

תצטובי"ז בתמוז כותב לו (אגרת א'טו):

500בדבר באבינאויץ בטח הודיע לך רא"ק אשר כבר בא הדבר אל המנוחה. יתן השי"ת שיהיו תמיד במנוחה ויהי' הענין בהצלחה בכל פרט ברו"ג.

501ובכ"ז מנ"א (אגרת א'כב):

502בבאבינאויץ כפי שכותב רא"ק למדו מעט מאד. וגם זה אינו דרך. וצריכים לידע איך הי' לימודם.

503וכך כותב גם בב' אדר תרס"ט (אגרת ריז):

504בני השיעור דבאבינאוויץ צריכים ללמוד יותר, ושיהי' אצלם לדבר עיקרי.

505הותחל אז הדיון אודות סגירת המחלקה, והבאת התלמידים חזרה לליובאוויטש (אגרת ריח). לפועל עברה המחלקה הזאת, בתחלת שנת עת"ר, לשצעדרין (זכרון לבני ישראל פרק ה), כדלקמן.

506הישיבה בשצעדרין
במשך קיץ תרס"ט דנו באופני שיפוץ והכנות הבית בשצעדרין⁷¹³ עבור התלמידים שיבואו. בכ"ד מנ"א כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אל מוה"ר יהודה ליב אסתרין רבה של שצעדרין (אגרת כט):

507מאד נהניתי מאשר הרה"ג אפרים נחום שי'⁷¹⁴ מזדרז עצמו לתיקון בית המדרש שלהם, לקראת בוא התלמידים.

508בזכרון לבני ישראל פרק ה:

509בתחלת שנת עת"ר עברה מחלקת באבינאוויטש והתיישבה בשצעדרין.

510המחלקה הזאת היתה כמו ממוצע בין החדרים לתלמידי האולם (כמו ביהמד"ר דפה, אבל גבוהה באיכות מביהמד"ר דפה – לפי מצב מהות הישיבות אז באירופה).

511במשך הקיץ תרס"ט היו פעמים אחדות מלאכות מעיר שצעדרין בליובאוויטש לעבד את הפרטים בזה.

512מספר התלמידים שהיו בעיר הנ"ל היו כששים לערך, ובדרך כלל שלוש מחלקות. כל תלמיד הי' שוהה בעיר שצעדרין שנה ומחצה.

513לר"מים היו בוחרים מגדולי הלומדים שבין חסידי חב"ד, הר"ר זלמן דוב מדריבין ז"ל, למדן מופלג.

514למשפיע ומנהל נבחר הר"ר שאול דוב נ"י זיסלין, משכיל נפלא בדא"ח בשעתו, א קלוגער בעל לשון חלק ובעל מדות מצויינות.

515אחר חג הפסח [עת"ר] הוצרכנו לנסוע לשצעדרין, אך לא היו מוכנים שם לקבל אותנו, והוכרחנו להתמהמה בליובאוויטש עד אחר חג השבועות.

516אחר חג השבועות באנו לשצעדרין. בנגלה שמענו שיעור אצל הרב ר' משה מרדכי עמרמי [פאהארעלסקי] מפאטשעפ⁷¹⁵.

517המשגיח על נגלה הי' הרב ר' יעקב ברוך קרסיק ע"ה (הי' אח"כ משגיח בתות"ל באולם הגדול⁷¹⁶).

518עוד מספר הרב מוהרז"ש דווארקין (רשימות הר"ש העבער):

519הרה"ג ר' זלמן בער דריבינער הי' שם ראש ישיבה, הנ"ל הי' א חסידישער איד, מסור לכ"ק רבנו נ"ע, וגאון גדול.

520דרכו בלימוד, הי' מבקש מהתלמידים שישאלו כל שאלותיהם וקושיותיהם על הסוגי', ואחר כך מתחיל את לימוד הגמרא עם רש"י, ובדרך ממילא מתורצים השאלות והקושיות.

521בשנת תרע"א נפטר הרה"ג הנ"ל, והתחילו לחפש ראש ישיבה אחר. היו מודעות בעיתונות דזמן ההוא להציע המשרה, ובאו כו"כ להתקבל.

522כל ראש ישיבה שבא להתקבל למשרה הי' עובר מבחן על ידי אמירת שיעור לפני צוות המלמדים והתלמידים המבוגרים מהזאל, וכולם נדחו מסבות שונות.

523באור לר"ח שבט תרע"א כותב רבינו (אגרת רפו):

524מה נשמע משצעדרין, אם נשלח לשם ראש ישיבה, ואם לומדים שם.

525ובז' שבט תרע"ג (אגרת שסד):

526מה נעשה בשצעדרין, איזה ידיעות באים משם. ר' שילם⁷¹⁷ אמר לי קודם נסיעתי, שנתקבלו ידיעות שבדרך כלל הוטב המצב ת"ל, מה נשמע עתה.

527ועל השנים הבאות מספר ה"ר אברהם דרייזין – מאיור (רשימות הר"ש העבער):

528בשנים קודמות הי' שם ר' זלמן דוב, דער דריביענער ראש ישיבה. אך כשבאתי לשם הי' ר' שמואל פראדקין קלימאוויצער – משגיח בנגלה. הי' כל היום בישיבה, הי' בחור מבוגר אז. הי' כשרוני מאד ומתמיד גדול. הי' עונה ובוחן, והי' מונח בהדרכת הבחורים בנגלה.

529לימוד החסידות הי' שעתיים בלילה. עיקר הלימודים הי' בנגלה.

530המשגיח בדא"ח הי' הרשד"ב זיסלין, הוא הי' המשפיע והמדריך רוחני. כשבאתי הוא כבר נסע משם שנה קודם. כשבאתי לא הי' בעצם אף אחד בדא"ח. הי' שם שוחט ר' זלמן משה, לא הי' שייך להדריך בחורים, אך הי' אומר שיעורים בדא"ח.

531אלטר שימחוביץ בא אז מארה"ק להיות משגיח בדא"ח. הוא הי' מיד אחר חתונתו, הי' חתנו של ר' זלמן הבלין.

532אלטר הי' עובד, וכשרוני מאד. הי' משגיח גם ברוסטוב⁷¹⁸, אצלנו התחיל בהשפעתו.

533אלטר הי' אתנו עד שנת תרע"ט, שנסגרה הישיבה ונסענו לקרעמענטשוג.

534את המשפיע מוה"ר אלטער שמחוביץ, שלח רבינו לשצעדרין בקיץ תרע"ז, במכתבו שכתב בט"ז אייר (ח"ה אגרת א'סח):

535ובדבר אלטר, אמרתי לר"ז האוולין⁷¹⁹ קודם ש"ק שיכתוב אליו שיסע לליובאוויטש (בכדי שימסור לו ר' שילם מה שיודע משם וכל הענינים. וגם שיתן לו הקאנטאר איסטרוקציע⁷²⁰, ובדרך כלל צריך להיות כך, שיסע מליובאוויטש לשצעדרין⁷²¹). והיום בבוקר כתבתי לרא"ק⁷²² (ע"י נוסע) שישלחו אותו לשצעדרין.

536המחלקה בשצעדרין התקיימה עד שנת תרע"ח, שאז העבירו את הישיבה ומחלקותיה לקרעמענטשוג, כמסופר בתולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית פרק נה.

537אודות מחלקה זו ראה גם "ליובאוויטש וחייליה" ע' 95-98. "זכרון לבני ישראל" פרקים ה-ו.

538הישיבה בואלאמין שבפולין
במשך תקופה קצרה התקיימה מחלקה בעיירה ואלאמין הסמוכה לווארשא. מספר על כך ה"ר מיכאל יהודה ארי' ליב הכהן (לב הארי ע' 25):

539בשנת תער"ב עבר ה"ר ברוך שלום⁷²³ להתגורר בעיר ואלאמין הסמוכה לוורשה. היתה שם ישיבה מקומית, והרב"ש תרם תרומות הגונות לטובת הישיבה. כשנודע לו שהישיבה עומדת להיסגר מחוסר אמצעים, הודיע שהוא מקבל על עצמו לממן חצי מההוצאות מדי חודש בחדשו, בתנאי שיגיע אברך מליובאוויטש וינהל את הישיבה.

540לאחר שהתנאי התקבל, נסע הרב"ש לליובאוויטש וסיפר לרבי הרש"ב על העניין.

541הרבי הרש"ב שלח אז את הרה"ג הרמה"ח ר' מרדכי פרלוב ז"ל שיכהן כמנהל הישיבה בוואלאמין. במשך התקופה הקרובה התחילו אחדים מהתלמידים להתכונן לנסיעה לליובאוויטש, אבל בדיוק אז פרצה מלחמת העולם הראשונה, וכל העניין התבטל.

542על אותה תקופה מספר הרב מרדכי פרלוב הנ"ל (לקוטי ספורים ע' רח)⁷²⁴:

543בערך שנה וחצי לאחר החתונה שלי, ואיזה חדשים קודם שהתחילה המלחמה הראשונה בשנת תרע"ד, כתבו לי מליובאוויטש, שבעיירה הסמוכה לווארשא (וואלאמין) רוצים לתקן ישיבה, שתהי' כמו הכנה שהתלמידים כשיתגדלו מעט, אם לא כולם אבל חלק מהם בודאי יסעו לליובאוויטש ללמוד בישיבת תומכי תמימים (הישיבה היתה שם, אבל הי' שם ר' ברוך שלום ז"ל הכהן אביהם של הר"ר רפאל נחמן הכהן ואחיו הר"ר יודא ליב הכהן יבדלו לחיים טובים וארוכים בתוך כלל ישראל, והוא ר' ברוך שלום ז"ל הנ"ל רצה שיקרא עלי' כמו שם ליובאוויטש, והבטיח בשביל זה יעזור בעזר כספי, בתנאי אם יקחו משגיח ומסדר הלימודים מליובאוויטש). הרבי זצ"ל הסכים עלי, וכששאלו ממני מליובאוויטש נתתי הסכמתי ונסעתי שמה.

544ובבואי והייתי שמה איזה שבועות, הי' לי שם הרבה אי נעימות (א סאך ניט אנגענומענקייט) באופן הלימוד. היו שם ג' מלמדים, כולם הי' מלמדים טובים, אבל אני הייתי מורגל כמו שהי' לומדים בליטא בכלל, ובליובאוויטש בפרט, שהלימוד בעצמו יהי' באופן טוב ומועיל, היינו להעמיק בטוב בפירוש רש"י ותוספות, ולפעמים גם במפרשי הש"ס ... היו לומדים בעצמם מה שהיו קוראים לגירסא והיו לומדים ב' או ג' דפים ביום, ולא היו יודעים מזה כלל אף פירוש של התיבות ... התחלתי לתבוא מהם בחוזק שידעו מה שלומדים ... יצא מזה כמו מחלוקת עלי שאינני מניחם ללמוד לגירסא.

545והרה"ח ברוך שלום ז"ל הי' צריך להיות בליובאוויטש אצל הרבי זצ"ל, ומסרתי על ידו מכתב מפורט מכל הסדר של הישיבה ואופן לימודם ודרגת הלימוד שלהם, וגם על דבר הנ"ל שנעשה שערוריה בעיר שהמשגיח אינו מניח להתלמידים ללמוד. הרבי זצ"ל השיב בקצרה, כך הוא יתנהג כמו שהוא מבין ויודע, והאמת כולם יכירו.

546וראה זה פלא שבמשך איזה ב' חדשים ממש כולם נתהפכו והתחילו כמו להתייקר בי, והתחילו לשבח שהתלמידים יודעים בטוב מאד מה שלומדים.

547ואחר כך לאחר איזה חדשים התחילה המלחמה ונסעתי משמה. וכולם אמרו לי שבעזר השם, תיכף כשיגמר המלחמה אחזור אצלום, והמה ישתדלו וירחיבו את הישיבה יותר ויותר. אבל אחר כך נתהפך העולם רח"ל ונעשה מה שנעשה, ולא הי' שייך כלל לחשוב על דבר זה.

548הנהלת הישיבה
הנהלת הישיבה, הן הנהלתה הרוחנית (על ידי המשגיחים והמשפיעים בנגלה ודא"ח) והן הנהלתה הגשמית (על ידי העובדים במשרד הישיבה, והמשולחים שנסעו לעיירות למצוא תומכים לישיבה), בין בליובאוויטש ובין המחלקות שבשאר העיירות המנויות לעיל, ואף ההדרכה הפרטית של כל תלמיד בלימוד ובהנהגה, נעשתה בפיקוח ישיר של המנהל הכללי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע; אשר הי' שואל ומתייעץ בכל פרט עם נשיא הישיבה, כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.

549בשעה ששניהם שהו בליובאוויטש היו רוב הדיונים בזה בעל פה. מכל מקום היו דברים רבים נמסרים בכתב והגיעו לידינו, דברים השייכים להדרכה הכללית, ואף להדרכה פרטית של תלמידים מסויימים⁷²⁵.

550אך עיקר ההוראות שהגיעו לידינו בכתב הם מהתקופה שבה שהה רבינו אצל מעיינות הרפואה בחרקוב (טבת-אד"ש תר"ס), וואעריסהאפען (כסלו-אייר תרס"א) והאמבורג (סיון-מנ"א תרס"א). וכך גם בשנים הבאות. משם הרבה רבינו לכתוב ולשאול אצל כ"ק בנו על מצב הלימודים בישיבה⁷²⁶, על המצב בקופת הישיבה⁷²⁷, ועל מצב לימודם והנהגתם של תלמידים מפורטים⁷²⁸.

551כן הרבה לתת הוראות מפורטות בכל הנ"ל, בין אל כ"ק בנו המנהל הכללי⁷²⁹, בין אל המשפיעים והמשגיחים בישיבה⁷³⁰ ואף אל התלמידים עצמן⁷³¹.

552כל זאת בנוסף להשתדלותו מרחוק במילוי קופת הישיבה בדרכים שונות, על ידי דיבור וכתיבה לנגידי אנ"ש תומכי הישיבה⁷³², עריכת מגביות⁷³³, הערכות⁷³⁴, הדפסת ומכירת ספר התניא הקדוש וההכנסה קודש לקופת הישיבה⁷³⁵ ועריכת גורל (פיס) לטובת הישיבה⁷³⁶.

553באחת מאגרות תרס"ו מסכם במכתבו (ח"א אגרת קנ):

554לא אכחד כי זה יותר על שמונה שנים אשר הפקרתי זמני ועתותיי וגם חיי, והנני עוסק רק בתומכי תמימים, שתהי' באפשר הלומדים לישב במנוחה וללמוד תורה כדבעי בטהרת הלב.

555הישיבה כמוסד מאושר
במשך כל השנים לא הי' המוסד מאושר על ידי הממשלה⁷³⁷, מחמת החוק המחייב לימודים כלליים ושפת רוסיא בישיבות⁷³⁸, והוכרחו להסתירו תחת שם "בית מסחר", וזה הי' גם נוסח ניר המכתבים של הישיבה: בבית מסחרינו ימצאו ספרים ... פרשיות ... יי"ג לפסח וכו' (ראה אגרת רפב).

556לצורך האישור הרשמי והחוקי של הישיבה השתדל רבינו לייסד חברת "יבנה", שאת מטרתה מתאר באגרת יח טבת תרס"ה, אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (אגרת קלה):

557נוכל אי"ה להחזיק ישיבות בהכשר (כמובן לא תחת שם ישיבה, אבל בתכלית ההכשר) ומכל שכן חדרים⁷³⁹, וגם נוכל לקבוע שיעורים בכל העיירות כפי היכולת ולהגיד הן מתוך הספר והן בעל פה, הן בקביעות והן לעתים.

558כשם שהחזקת הישיבה היתה בלתי רשמית, כך היתה גם אסיפת תרומות לקופת הישיבה בלתי רשמית, היינו שהתורם נתן את המעות למשולח או ששלחן אל רבנו, והמעות באו אל קופת הישיבה, אך לא היו רשומות בבנק וכיו"ב כמעות השייכים לקרן הישיבה. אי אפשר היה לעשות מגביות פומביות, אי אפשר היה לשלוח לתורמים קבלות רשמיות, שהרי כל זה היה בלתי רשמי.

559כל זאת הקשה על קבלת התרומות. כך השיב הגביר ה"ר שלמה זלמן ברלין בשלהי שנת תרס"ב, כאשר רבינו ביקשו לתרום סכום נכון לקרן עבור הישיבה. בז' בסלו תרס"ג כותב על כך רבינו אל אחיו הגביר ה"ר ישעי' ברלין (אגרת תתג):

560בדבר אחיו הרש"ז שי', אם ירצה דוקא כשיהי' מאושר זהו דבר הבלתי אפשרי (כי דרושים להיות כמה דברים שהם היפך הכוונה), אמנם אם הי' רוצה באמת באמתת הדבר, יכול למצוא אופנים שאין בהם חשש ח"ו, ואי"ה יהיו המעות בשלימות.

561המצב לא השתנה גם בשנים הבאות. באגרת ט"ז שבט תער"ב לכ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, חוזר רבינו לאותו סיפור (אגרת שכ):

562אשר אז יכולים להיות הידים פתוחות לקבל תמיכות ונדבות לרעיון הזה בלי שום מורא ופחד, והמשולחים לא יהיו צריכים להתחפש כו', ומה גם שיהי' באפשר לשלוח צירקוליארים מפורסמות וקבלות מקוימות שכל זה תוסיף הכנסה. וביותר בנדבות גדולות ובעזבונות על איזה פאנד או בנין, אשר רבים טענו (כמו הרש"ז ז"ל בעתו, וכמו כן יש עתה טוענים כאלו, אם בגלוי או בלחישה או במחשבה) שאיך אפשר ליתן על דבר הבלתי מאושר, ואיך אפשר ליסד דבר בלי שם. כל אלו הדברים המה שוחד גדול אל הרעיון הנשגב הזה.

563אמנם הלא כמה פעמים חשבנו בדבר להשיג רשיון על תומכי תמימים, ואפשר שלא הי' הדבר כבד כל כך, הלא גור השיג רשיון על הישיבה שלהם (ואיני יודע אם הרשיון הוא מפ"ב או מווארשא⁷⁴⁰, ואם בלי חובת לימודים הכללים). והראדזינער אמר לי מכבר שהשיג גם כן רשיון על ישיבה בלי שום התערבות דבר אחר.

564בתחלת שנת תרס"ד עלתה ההצעה להגיש בקשה לממשלה לאשר חברת "יבנה", ובמשך שתי השנים הבאות הרבה רבינו להתעסק בזה.

565עיקר ההכנות ליסוד ואישור החברה הן הכנת ספר התקנות (אוסטאוו) ותזכיר (דאקלאד זאפיסקע), מסירתו למשרד הפנים, וסידור ראיון אצל שר הפנים על מנת לבאר לו את תוכן ונחיצות החברה, שבזה דנות אגרות רבות במשך שתי השנים האלו.

566התכנית הראשונה היתה שאחי רבנו, ה"ר זלמן אהרן (רז"א), יחד עם רבינו יכינו אותם, שבזה דן באגרת תתלט. לאחר זה יהי' צריך (להכין זאת ברוסית ו)להשתדל בדבר משלחת לשר הפנים (אגרת תתמב). מהעדר הפנאי ועוד, מסר רבינו את עריכתה לרמ"ב ברנשטיין (אגרת תתמג) שהוא ערך אותה בלה"ק. על כך כותב רבינו בח' אדר (אגרת תתנו):

567אחר חג הפסח הבע"ל יהי' נצרך לראות אודות זה, היינו להכין אי"ה הדאקל' זאפ' והאוסטאוו. מסרתי לה' בערנשטיין להכין נוסח הז"פ ועשאה בלה"ק, ובכללות היא ערוכה בטוב אמנם צריכה תיקון בפרטי', ונראה אי"ה להשלים הדבר ולהשתדל בזה, והשי"ת יהי' בעזרינו.

568ובו' אייר (אגרת תתסט):

569בדבר ההצעה אודות התייסדות החברה שדברנו, יהי' מוכן אי"ה הנייר בעוד ערך ב' או ג' שבועות, ורצוני שאחר חג השבועות הבע"ל יתוועדו ידידינו יחיו אודות זה.

570ועל דרך זה כותב בי"א אייר (אגרת תתע):

571בדבר ההצעה שדברנו מכבר יהי' מוכן אי"ה הנייר בקרוב, ומההכרח הוא שיתוועדו ידידינו יחיו להחליט אודות זה איך ומה יהי', וזה יכול להיות בקרוב אי"ה אחר חג השבועות הבע"ל.

572לפועל נמשך הדבר עד חורף תרס"ה, שאז נפגש רבינו עם כמה מעסקני אנ"ש לדון בדבר תמיכת הישיבה תומכי תמימים בכלל, ובדבר יסוד החברה הנ"ל בפרט (ראה ח"ד אגרת תתעד, ובהנסמן בהערות שם), ועל כך מספר באגרת ט"ו טבת אל הר"י ברלין (אגרת תתפו):

573כעת פה ירידינו בערנשטיין, ויחד עם ידידינו הרמ"מ [מאנעסזאן] והרשמ"ט [טריינין] שי' אתו עוסקים בדבר האוסטאוו מהאבשצעסטווע⁷⁴¹ שאנו חושבים לעשות בעזרתו ית'. ומצאתי ת"ל דרך כמדומה לנו שהיא ישרה ונבוא על ידי זה אל כוונתינו אי"ה, וצרפנו לזה אדוואקאט פאווייערינע⁷⁴² של ידידינו הרשמ"ט שי' אשר יכולים לסמוך עליו בענין כזה, ומסרנו לעשות הדבר וכפי הדרוש אל הפארמאלניסט⁷⁴³, ועל פי ערך יהי' מוכן אי"ה האוסטאוו ביום ב' או ג' הבע"ל, ויהי' נחוץ אז שיתאספו ידידינו יחיו להתיישב ולהחליט אודות זה. ולפי דעתי צריכים לצרף לזה גם את ר"י לעוין מוילנא.

574ידידינו הרש"ג [גורארי'] כפי הנראה יהי' פה שבוע הבע"ל, ואבקשו להודיעני אם יבוא כבודו לפה, ונבקש גם את ידידינו הרי"ה [הורוויץ] שי' שיבוא גם כן, כי אם לא נחליט עתה אודות זה ה' יודע כמה יומשך עוד, כי זה יותר משנה אשר אנו חושבים בזה ולא נעשה דבר עד עתה, ואם עכשיו נניח זאת יומשך עוד כמה וכמה.

575על כך ועל החלטת העסקנים בקשר לתמיכת הישיבה כותב רבינו בכ"א טבת (אגרת תתצ):

576דברנו בדבר תומכי תמימים אשר עלה החסר בשנה העברה יותר מח' אלפים, ועל זה הסכימו להשלים את הסך. אמנם העיקר אשר דרשתי מאיתם להתיישב איך לעשות יסוד בעזה"י על להבא שלא יהי' חסרון. בזה לא מצאו עצה (וההצעות שהי' בזה לא קבלו), כי אם שיהי' פאנד, וזה אי אפשר כשאינו אופציאלנא. ואם הי' בא לפועל דבר החברה ברשיון אשר חשבנו אז יכול להיות בעזה"י, ולעת עתה נשאר הדבר כך.

577וכאשר אחת מהדברים בנסיעתי לפה הי' כוונה זו גם כן, אולי יעלה בידי לעשות האוסטאוו והדאקל' ז"פ בדבר החברה, וחשבתי לדרוש על זה את כבודו ואת ידידינו הרממא"ד [מאדאיעווסקי] שי', אמנם ... והי' לי עגמת נפש בזה, כי לא ראיתי איך יבוא הדבר. והשגתי את בערנשטיין שיבוא לפה, והמציא דרך איך להעמיד מטרת (ציעל) החברה, אשר לפי דעתי הוא דרך ישרה, אשר יהי' ביכולתינו בעזה"י להחזיק ישיבות (כמובן לא על שם ישיבה אבל בתכלית ההכשר) ולומר לפניהם שיעור, או שילמדו בפני עצמם, גם לקבוע שיעורים באיזה מקום שנרצה, להחזיק התלמידים בכל צרכיהם ולשלם בעד השיעורים, וגם להגיד בעל פה ומתוך הספר, וגם הדאקל' ז"פ נעשה בדרך קצרה ובאופן הנאות, אשר תקוותינו שיותן על זה רשיון אי"ה. ובקשתי את ידידינו שיתוועדו עוד הפעם לפה להתיישב בהפרטים ולעשות בזה החלטה.

578*
בי"ז טבת תרס"ה יצאה פקודת הקיסר ובה שמונה סעיפים. בסעיף הששי נאמר:

579בשביל לחזק ... הסבלנות בעניני האמונה ... בני אמונות אחרות ... לאחוז תיכף בסדר אדמיניסטרטיבי באמצעים מתאימים להסיר את כל המעצורים בדרכי אמונתם שאינם על פי החוקים.

580פקודה זו נתנה לרבנו תקוה חזקה שתתאשר החברה "יבנה" וכותב על כך בכ' טבת אל הר"י ברלין (ח"ד אגרת תתפט):

581בדבר ענין החברה, עתה לפי האוקאז שיצא היום על פי פונקט 6 יכול להיות שבנקל לעשות בעזה"י ואין צריך לזה הצעות גדולות. ובאמת צריכים להתיישב בזה ביחד דוקא איך תהי' ההצעה והבקשה (היינו הדאקל' ז"פ אין וועלכין זין). ובעצם הדבר בהפרטים שבו יש מה להתיישב, ואיך לשמור שלא ישונה ח"ו במשך הזמן מהכוונה האמיתית, וגם בהתייחסות הדבר לתומכי תמימים, ואי אפשר לפרט הכל וגם לא יוכל להשיב על (הלוכע?) ענינים, ואם יש באפשר שיבוא כבודו לפה ביום א' הבע"ל אי"ה, הי' טובה גדולה אל הענין בעזה"י.

582"התייחסות הדבר לתומכי תמימים" הוא הקרן (פאנד) שיפתח באופן רשמי עבור הישיבה⁷⁴⁴, וכאשר פותחים קרן כזו חייבים לשמור שלא יוכל הקרן להשתנות במשך הזמן, על ידי חברי ועד הנהלת הקרן, למטרות אחרות, כפי שמפרט רבינו באגרת תתקסו (בקשר לחברת פילנטראפיה, שמסופר עליה בס' תולדות חב"ד בארה"ק ע' קלד):

583מצד הענינים השייכים לתומכי תמימים אי אפשר לחתום כי אם אותן הידועים לנו. ובדרך כלל צריכים לשמור באוסטאוו הזה גם כן כפי שעשינו בהאוסטאוו "יבנה", אשר גם במשך הזמן לא יוכלו לכנוס בעלי דיעות שאינם מהוגנים ח"ו. מיא דארף דאס ביווארענען בעזרתו ית'.

584התקנון והתזכיר הוכנו. רבינו שלח העתק לר"י ברלין שיעיין בו ויחווה דעתו. כך כותב לו בכ"ז טבת (אגרת תתצא):

585בהנוגע אל החברה עשינו את הדאקל' ז"פ ואת האוסטאוו, ואשלח אי"ה מביתי לכבודו עקזעמפליאר אחד ויעיין בו. ובהכרח יהי' שתתוועדו לפה בערך בעוד חודש ימים, ותצרפו לזה גם את לעוין מוילנא ואת הרש"ל, ותתיישבו בפרטי הענין, ותלכו אז אי"ה אל שר הפנים אודות זה. והשי"ת יהי' בעזרינו להביא את הענין אל הפועל.

586וביו"ד שבט כותב לו שוב (אגרת תתצה):

587מה שכתבתי בדבר ההתוועדות לא הי' כוונתי על פה, כי אם שתתועדו בפ"ב, כי ההחלט הי' על הכלל וצריכים להתיישב עוד בהפרטים, ואפשר צריכים להוסיף עוד דברים בהאוסטאוו אשר אחר כך יהי' כבד הדבר, ויהי' נצרך לילך עם הדאקל' ז"פ, ויצרפו אל ההתוועדו' את הרש"ל [עפשטיין] ואת ר"י לעוין מוילנא, כי לבד שהוא אדם דעתן, ויש אומרים יש לו הכירות עם שר הפנים (אם כי אומרים בפ"ב אשר יוחלף).

588מחר אי"ה אשלח לו את הדאק' ז"פ ואת האוסטאוו ויעיין כבודו בו, ואם ימצא איזה דבר להוסיף ירשום בל' רוסי' מן הצד על הגליון. אמנם יזהר כבודו שלא יראה אצלו איש זולתו את הדאקל' ז"פ והאוסטאוו, לבד חב"ד הרז"י⁷⁴⁵ שי'. לידידינו הר"י הורעויץ שי' אינני שולח עקזעמפ' מיוחד, וייטיב כבודו לבקשו איליו ויראה לו, ואם ימצא הוא איזה דבר להוסיף גם כן, יורשם כנ"ל. ואשלח אי"ה עוד לאחדים מידידינו לעיין בו. וכשתתוועדו אי"ה תתיישבו בהפרטים ובההוספות ויחליטו בזה. והשי"ת יעזור לנו להביא הדבר לידי פועל.

589אך לפועל לא אישר שר הפנים את החברה. פרטי הדברים לא ידועים לנו, אך באגרת מ"ח תרס"ט (ח"ב אגרת קצח) כותב רבנו: "בהתייסדות אגודת "יבנה" היו כמה עיכובים כאשר ספרתי לפני הנאספים". ובאגרת ט"ז שבט תער"ב (ח"ב אגרת שכ): "הלא כמה פעמים חשבנו בדבר להשיג רשיון על תומכי תמימים, ואפשר שלא הי' הדבר כבד כל כך"; סיום אותה אגרת לא הגיע לידינו, ושמא נזכרת בה גם הסיבה לאי קבלת הרשיון ואי אישור החברה.

590שוב עלה נושא זה על הפרק בשלהי חורף תרס"ו, כמסופר באגרת רבינו אל ר' ישעי' ברלין, בר"ח ניסן תרס"ו (אגרת תתקכז):

591יש תקווה כעת שיהי' אי"ה רשיון על תומכי תמימים. ידידינו ר' חיים מאנעסזאן ממאסקווא יש לו הכירות גדולה עם איגנאטאוו⁷⁴⁶, ובהיותי במאסקווא בימים אלו הי' ר' חיים בפעטערבורג, ודיבר עם הנ"ל איך שברצונינו לייסד אבשעצעסטווע⁷⁴⁷ לעשות ת"ת וישיבות תחת השגחה טובה וילמדו שם לימודי קדש בלי שום תערובות שום לימוד אחר. ושאל חוות דעתו על זה, ואם יותן על זה רשיון, והשיב לו, אשר מאד נראה הדבר בעיניו שעל ידי זה יחוזק האמונה, אשר גם לפניהם טוב הדבר. ואומר איגנאטאוו באופן שלא ילמדו שם שפת רוסי' ולא שום לימוד ממין הזה, ואמר לו שיתן לו בכתב איך ומה רצונינו בזה, ואומר שילכו ה' אנשים אל המניסטער בבקשה זאת, והוא ידבר אתו מקודם אודות זה, ומבטיח שיותן הרשיון אי"ה.

592לתכלית זאת בבאי ממאסקווא קראתי לפה את ידידינו רמ"ב בערנשטיין, וערכנו בכתב בקצרה את רצונינו, וגם איזה שאלות מאתו. וימים אלו יסע ה"ר חיים לפעטערבורג, וגם בערנשטיין יסע לפעטערבורג, ואם יסכים איגנאטאוו על הצעותינו יסדר בערנשטיין בשם את ההצעה עם הדאקלאד⁷⁴⁸, והשי"ת יהי' בעזרינו להשיג הרשיון, כי הוא דבר גדול מאד, ויהי' הענין בהצלחה בכל פרט.

593אך גם מזה לא יצא דבר ממשי.

594העתקת הישיבה מליובאוויטש
בעת מלחמת העולם הראשונה, אחרי נסיעת רבינו ובני ביתו מליובאוויטש, בתחלת שנת תרע"ו, כדלעיל פרקים ‎קא-‎קב, נשארו תלמידי הישיבה תומכי תמימים ללמוד בליובאוויטש עוד שנתיים וחצי.

595על אותה תקופה מספר הרב זלמן שמעון דווארקין (רשימות הר"ש העבער):

596המצב הגשמי החמיר במאד, ולא הי' כדי לכלכל את כל התלמידים.

597על כן החליטו שתלמידי השיעורים יהגרו. ואכן הדווינסקער [ה"ר יהושע ארש] מלמד נסע עם כתותיו לאראל למשך שנה לערך, ואחר כך באו לקרעמענטשוג⁷⁴⁹. גם ה"ר יחזקאל הימלשטיין משגיח ומנהל השיעורים נסע אתם יחד.

598הזאל נשאר עדיין בליובאוויטש, אלא שמספר התלמידים הוקטן לפחות ממחצה. מלפני המלחמה הי' בזאל לערך 175 תלמיד, ואילו בזמן המלמה הי' 70-80 תלמיד בלבד.

599אלא שמיום ליום הוחמר המצב. הקשרים עם הרבי ברוסטוב הי' רק דרך מוסקבה, ולא הי' משום זה הקשר אדוק כל כך. כמו כן הקשר עם העולם ניתק כמעט, והי' קשה להשיג מזון גם לתלמידי הזאל.