History of Chabad in Czarist Russia·Sixth Generation - Rebbe Rayatzתולדות חב״ד ברוסיה הצארית·דור ששי – אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע

אהחצר בליובאוויטש
בתקופת ליובאוויטש
הוד כ"ק אדמו"ר מרנא ורבנא יוסף יצחק נולד י"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש.

בבקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצוה שלו באולם הגדול שבחצר רבותינו, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו באולם הגדול הנ"ל¹⁰⁶⁹.

גמיד אחרי החתונה נפתחה הישיבה תומכי תמימים¹⁰⁷⁰ והוא מונה להיות מנהל הישיבה.

דאחרי חתונתו הוסיפו לבנות אצל בית כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע – עוד חדר אחד עבור דירתו¹⁰⁷¹, ואחר כך עבר לגור בבית הסמוך, בפינה מערבית דרומית של החצר (הבית שנבנה בתחלה עבור מרת דבורה לאה גינזבורג – בת אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, כמסופר לעיל פרק ‎פ).

הבחלק הקדמי של הבית (הפונה אל החצר) היו שני משרדי הישיבה. ובחלק האחורי (הפונה אל הרחוב שייער, המכונה "די קאלטע גאס") היתה דירתו.

ובתקופת רוסטוב
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), כמסופר לעיל פרק ‎קכג, התנחלה העירייה בחצר. את האולם הגדול הפכו לתיאתרון העירוני. בית כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע – בית המשפט. חדרי כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע – ועד ההנהגה העירונית. חדרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע – בית הפקידות העירוני. בית החומה – בית הספר העירוני.

זעל חלק מהפרטים הנ"ל נודע מיד אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, שמספר על כך באדר"ח אדר-שני תרע"ט (אגרת א'קג):

חמהנעשה בליובאוויטש, כי החרימו את החצר והבתים שלנו ואומרים שעשו שמות ר"ל. ארגזי הספרים והשראנק והמעבל לקחו והרבה שברו. הנחנו שם כלים יקרים מפאסודא¹⁰⁷² ועוד כלים שעולים להון רב ביותר עתה, ואומרים שבהחומה עשו אוציליסט'¹⁰⁷³ והוא בדרך נקמה ר"ל.

טבתחלת ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו.

ימספר על כך כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אל דודו ר' מנחם מענדל שניאורסאהן, בג' כסלו תרפ"ד (אגרת קנג):

יאבחדש ניסן, ככלות שנה ראשונה להסתלקות הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בין יארצייט שלו¹⁰⁷⁴ ויארצייט הוד כ"ק אאזמו"ר הרב צמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע¹⁰⁷⁵, שלח ה' אש ממרום, ובחצי שעה נשרפו כל הבתים, אשר הי' לנו בליובאוויטש.

יבבהזאל הגדול הי' הטיאטער העירוני, בחדר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע – בית המשפט, בחדרי הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע – ועד ההנהגה העירונית, בחדרי – בית הפקידות העירוני, ובהבית חומה – בית הספר העירוני, ונשרף הכל, הבית המדרש עם כל הספרי תורה, והשוק עם הרבה רחובות. וכאשר הייתי שם בקיץ תרפ"ב¹⁰⁷⁶, נבהלתי על המחזה השמם ר"ל.

יגכן האהל הקדוש הוא נחרב. הבית המדרש אין שם, והנכרים גנבו את כתלי הגדר, והנר תמיד כובָה, ואין איש בא לשם, רק עשו חפירה סביב הבית הקברות, ובדעתי בעזרתו ית' להשתדל בזה.

ידגם בה' תשרי תרפ"ט (1928) כתב רבינו אל כבוד דודו הרב משה ליב גינזבורג, אודות ההשתדלות לעשות תיקונים באהל בליובאוויטש:

טוידידינו ר' יחיאל שי' חזן¹⁰⁷⁷ כתב לי על דבר אהל הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק הצמח צדק והרה"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הצריכים תיקון גדול. וכן כתב לי ידידנו הרה"ג הר"ר יהושע¹⁰⁷⁸ שי', אשר נכונים המה כבוד דודי והוא, לנסוע לליובאוויטש ולהתיישב על אתר מה שאפשר לעשות ולתקן. הנה למותר הוא בקשתי בזה, אשר בודאי יעשו זאת, לנסוע לראות על אתר, ויואילו נא להודיעני כמה צריך לעלות התיקון, ואשתדל בזה בעזה"י.

טז*
הידיעה הראשונה שיש לנו משריפת הבתים, היא מהאמור באגרת שכתב בכ"ט שבט תרפ"ב (אגרת ה'קנח):

יזבימים ראשו[נים] של ניסן תרפ"א נשרפו כל הבתים, וכל מה שהי' במרתפים מהכלי בית נשדדו ונשברו כו'.

יחבאותה שעה עדיין היו גרים כמה מאנ"ש בליובאוויטש, אשר העבירו את בית הכנסת לבית החומה¹⁰⁷⁹.

יטגם בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע סכום מעות לתיקון המקוה¹⁰⁸⁰.

כבערב ר"ח אלול של אותה שנה (1922) נסע כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה¹⁰⁸¹.

כאהיתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת נשיאות חב"ד.

כבבתקופת שאחריה
על התקופה שאחריה¹⁰⁸² מספר ה"ר יהודה חטריק בספרו רשימות דברים (מהדורת תשס"ט-ע) ע' 330:

כגכאשר עזב כ"ק אדמו"ר הרש"ב¹⁰⁸³ וכל משפחתו את ליובאוויטש התחילה ירידה גדולה להעיר בפרנסה, והעיר הלכה ודלה, ובפרט בעת שגם הישיבה עזבה את העיר. הרבה אנשי ליובאוויטש שמקור פרנסתם הי' מהחצר עזבו אז את ליובאוויטש. ובפרט אחרי שממשלת הקאמוניסטן אחזה ברסן הנהלת המדינה, שכל מי שהי' ביכולתו לעזוב את העיר ולהתיישב בעיר גדולה עזב את העיר, עד שבשנת ת"ש נשארו לערך מאה ועשרים משפחות.

כדסימן של כפר עם בתים אחדים. ליובאוויטש בימינו (תצלום אוויר)

כהכאשר כבשו הנאצים ימש"ו את המקום, מצאו שש מאות ושלושים יהודים, אנשים נשים וטף, וכרו עבורם קבר אחים וביום אחד ירו אותם למוות. הי"ד¹⁰⁸⁴.

כוואחרי אשר גברו הקאמוניסטן על הנאצים במלחמה כבדה שעברה בליובאוויטש – נחרבה העיר לגמרי, ואף מגדר כפר יצאה, ויש שם רק סימן של כפר עם בתים אחדים של נכרים.

כזגדר של ברזל. ציוני אדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש

כח(לפני בניית האוהל בשנים האחרונות)

כטבשנותיו האחרונות של רבינו, בשנת תש"ט, כאשר דירתו היתה כבר ב-770 שבנ.י. התעניין לדעת את מצב העיירה ליובאוויטש ומצב האהל, ואם יש אפשרות לעשות בו תיקון. כך כותב בה' מ"ח תש"ט, אל ר' יונה איידלקאפ (אגרת ג'שי):

למה נעשה עם האהל בליובאוויטש ... לאט לאט יתדבר עמהם, וכמובן אשר כל ההוצאות הסבוכים בזה יחזירו להם, ויודיעו התיקונים הדרושים.

לאובד' שבט כותב אל ר' משה יצחק זוסקעוויץ (אגרת ג'שנא):

לבואתענין לדעת בפרטיות ... מצב האהלים של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק נ"ע, ואם צריכים תיקון, וכמה, ועל ידי מי אפשר לסדר זאת. כמובן שיכתוב הכל בזהירות, ובלי הזכרת שמי.

לגאמנם לפי מצב שנים טרופות אלו לא היתה שום אפשרות ליהודי לנסוע לליובאוויטש ולהתעסק בתיקון האהלים.

לדחלק מהמצבות שהיו בבית החיים נשדדו ע"י הנכרים לצורך בניית יסודות הבתים¹⁰⁸⁵.

לההאפשרות הראשונה שהיתה לאחדים מאנ"ש לבוא לליובאוויטש, היתה בשנת תשכ"ו. לצורך זה נסע הרה"ח ר' דוד שי' גורביץ, מסמרקנד הרחוקה אל ליובאוויטש, והקים שם את מצבות כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" וכ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע ההרוסות.

לואת האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, הרה"ח ר' דוד שי' נחשון ור' אבי שי' טאוב. מאז ואילך מרבים אנ"ש לנסוע לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו.

לז*
בתחלת אותה שנה תשמ"ט, פנו בחורים מישיבת "תומכי תמימים" במוסקבה אל מזכירות הרבי, ובקשו הסכמה וברכה לרכישת בית בעיירה ליובאוויטש. כעבור ימים אחדים התקבל מענה הרבי, עם כמה מאות דולרים – כהשתתפות בקניית הבית מכספו.

לחמיד עם קבלת המענה, נסעו הבחורים לליובאוויטש, בכ' מרחשוון תשמ"ט, לחפש בית העומד למכירה. אחרי יום של חיפושים מצאו את הבית היחיד שעמד למכירה, ולמחרת, בכ"א מרחשוון, נקנה הבית, על שם אחד מהבחורים – נחום תמרין.

לטעל שער הבית הוסיפו כיתוב "770 - בית חב"ד", כדי שהמבקרים בליובאוויטש יידעו היכן נמצא הבית חב"ד.

מאחר כך התקשרו אליו מהמזכירות של הרבי לשאול את הכתובת שבו נמצא הבית. לא היו אז רחובות ומספרים מסודרים לבתים, לכן השיבו רק, שהבית נקרא "בית שניאורסאהן". מאז קרא הרבי לבית בשם הזה.

מאהרבי נהג בכל שנה למכור גם את החמץ שבבית הזה.

מבבשנת תשנ"ו (1996) נקנה חלק מחצר רבותינו בליובאוויטש, על ידי ה"ר נתן גורארי', כדי לבנות בו מוזיאון. בשנת תשנ"ח (1998) הוא קנה חלק נוסף בחצר, ואת החלק השלישי והאחרון קנה בשנת תש"ס (2000).

מגבניית בית המוזיאון במרכז החצר הושלמה בתחלת ניסן תשס"א, ונפתח המוזיאון לציבור.

מדספרים וכתבים
אוסף ספריו וכתביו
באחת מאגרותיו, שכתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בר"ח אייר תר"ץ (אגרת ג'תתלז) מספר על עצמו:

מהמעודי הנני מאסף ספרים, יש לומדי ספרים, קוראי בספרים ויש מאסף ספרים.

מוואכן כבר בצעירותו, באותה שעה שכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בנה והרחיב את ספרייתו בליובאוויטש¹⁰⁸⁶, עסק כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע באיסוף ספרים לספרייתו הפרטית.

מזברוסיה עצמה לא קל היה למצוא מוכרי ספרים שיש להם ספרים רבים במחירים סבירים, ובפרט יקרי ערך. זאת היו רוכשים בעיקר ממוכרי ספרים עתיקים שמחוץ לגבולות רוסיה, באירופה, אפריקה הצפונית או ארץ הקודש.

מחלעיל פרק ‎קנג סופר, איך שכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע סיכם עם שאר-בשרו הרש"ז סלונים, שבהיותו בארה"ק יתעניין ברכישת כתבי יד עבורו. באותה דרך סיכם גם כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע עם ה"ר יעקב יוסף סלונים בן הרש"ז הנ"ל, שיתעניין ברכישת ספרים יקרי ערך עבורו בארה"ק.

מטספרים רבים נרכשו באמצעותו בשנים תרס"ד-ה. הגיעו לידינו שלוש אגרות שכתב אליו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בקשר לקניית ספרים באה"ק, ומתוכנן נראה שרבות הן האגרות שכתב לו בנושא זה, אך לא הגיעו לידינו אלא שלוש אלו בלבד. וכך כותב הוא לו ביום ג' פ' פנחס תרס"ד (אגרת ו):

נמכתב כבודו בלוית הרשימה קבלתי, ותשואות חן לכבודו עבור טרחתו בזה. והנני בזה להסגיר רשימה מאת אשר לקטתי והקצבתי עליהם מקחים, ואחשב כי המקחים טובים הם. ואפשר הרבתי להעמיד, אבקש את כבודו לשנות, וליתן פחות מהמקח שקצבתי. וליתן ביוקר מזה בודאי אין צריכים. ואם יוסכם המוכר אז, צריכים לחבשם ביחד עם הספרים שקניתי אצל ידידינו ר' ישראל שמעון שיין שי', סך ארבעים ושבעה ספרים במחיר תשעים ושנים רו"כ וארבעים קאפ', ולהודיעיני ואשלח את כל הכסף ביחד ... וגודל בקשתי בהשגת ספרי הקודש עבורי...

נאבסוף הרשימה ששולח כבודו כותב המוכר, כי יש אצלם הרבה ספרים עתיקים, רק באשר נדפסו מקרוב¹⁰⁸⁷ לכן אינו שולח רשימה. על כן צריכים להודיעו כי הנני קונה דוקא ספרים עתיקים, וברשימה הזאת אין כל כך ישנים כו', וכאשר ישלח אלי רשימות בודאי אקנה אי"ה.

נבאפשר יוכל כבודו להשיג אדרעס על ספרים לאלגיר והדומה, כי שמעתי אשר שם באפשר לקנות בזול.

נגכעבור חצי שנה כותב לו שוב ביום ועש"ק ויצא תרס"ה (אגרת ז):

נדהשגתי רשימה מירושלים מהאיש ר' נחום אתרוג ... וכותב לי רשימה ארוכה ביותר הרבה ספרים ... ועשיתי את הרשימה אשר הי' דרוש לי אז ושלחתי לכבודו ... ועתה הנני שולח לכבודו את הרשימה של ה' אתרוג ויטיב להשיגה¹⁰⁸⁸ ... ברשימה זו הצגתי המקחים כפי ידיעתי בדבר קניית הספרים וגם על פי ספרי הקאטאלאגין השונים שיש אצלי, ואחשב אשר המוכר צריך להיות מוסכם על זה ... אבקש את כבודו להשתדל להשיג את הרשימה הזאת, ועוד ספרים טובים ולשלוח רשימות טובות...

נהבדרך כלל הנני בזה לגלות לכבודו את רצוני בדבר קניית ספרים. העיקר אצלי הם יקרי המציאות מהדפוסים הראשונים בדוקא, ובזה העיקר הא' הם ספרי הקבלה, והב' תשובות, והג' פוסקים. על כן ידע כבודו מזה, והי' אם יגיע לידו איזה דבר טוב ייטיב להודיעיני תיכף ומיד, ואסיר תודה אהי' אי"ה לכבודו...

נועוד זאת בדעתי שצריכים לחפש בהגניזה דירושלים (והעיקר כפי ששמעתי הוא בחברון) שבודאי ימצאו שם כתיבת יד מרבינו הצדיקים, כמו כי"ק של כ"ק אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ועכ"י, ודבר זה נחוץ לעשות.

נזהאדרעס ששלח אלי כבודו מאלגי"ר נאבד אצלי, אשר על כן אבקש את כבודו שיכתוב נא לאלגי"ר, ואפשר יעלה בידו להשיג זה. כן כדאי לכתוב עוד למקומות שונים.

נחאפשר יש לכבודו האפשרות להשיג אדרסס לליוארנא, כי אחשב אשר שמה גם עתה אפשר להשיג ספרים טובים.

נטואכפול בקשתי להשתדל בכל האפשרי בדבר קניית ספרים וכתבי-ידות וישלח אלי רשימות טובות ואשיב לו תיכף ומיד אי"ה.

סבצירוף לאגרת זו נשלחה אליו רשימה של 49 ספרים, עם מחירים שהיה מוכן לשלם עבור כל ספר. זהו רק החלק הראשון של רשימת אתרוג – אותיות א-ח.

סאובאגרת השלישית מוסיף לכתוב לו בב' אד"ש (שם אגרת ט):

סבהנני מסגיר בזה רשימות הספרים עד אות מ"ם ועד בכלל.

סגבעצם לא ברור כאן האם רכישת הספרים האלו היו לצורך עצמו או עבור האוסף של כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. אמנם זאת ידוע לנו, כי במשך כל השנים היה גם לו אוסף ספרים פרטי, בנפרד מהאוסף של כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.

סדבשנת תרס"ז היו שניהם במשך רוב השנה בחו"ל. לחג הפסח בא כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע חזרה לליובאוויטש, ומשם כתב לו בי"א ניסן (אגרת תתקסא):

סההספרים שלך המה בשלימות ועומדים כסדר כמאז כן עתה.

סווחזר על כך באגרת כ"ד ניסן (אגרת תתקסד):

סזבדבר הספרים שלך כבר כתבתי לך שעומדים על מקומן.

סחכמו כן התעניין כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע באותה אגרת במצב קניית ספרים נוספים על ידו

סטתודיעני אם הי' ידיעה מהוסאטין¹⁰⁸⁹ בדבר הכת"י, כן אודות הספרים. כמו כן אם שלחת רשימה לאה"ק, ואפשר קבלת תשובה.

עועל דרך זה באגרות רבות.

עאבחורף תרד"ע, בשעה שהתעסקו בסידור הספרים של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בארונות, כנזכר לעיל פרק ‎קנז, רצה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע להשלים את ספריית כ"ק אביו בספרים שבאוסף הפרטי שלו. כשהודיע על כך אל כ"ק אביו, ששהה באותה שעה במענטאן שבצרפת, השיב לו כ"ק אביו (אגרת תו):

עבומה שהוספת מהספרים שלך, עם היות שאני נהנה מהשלמת הספרים, האמת הוא שאין הנאתי כל כך בזה, מפני שבין כה אתה לוקח הספרים מחדרך, הא' מיא דארף האבין ספרים, והב' כשנמצאים באלמער לוקחים לפעמים ספר זה ולפעמים זה ונוחלים איזה דבר מהם, והם מהדברים הבאים בדרך אגב שאינו תלוי בזמן ומקום.

עגיש סימנים שבאמצעותם ניתן להבחין בין הספרים שבשני האוספים הללו: ספרים שלא היו כרוכים, או שכריכתם היתה פגומה, נמסרו לכורך. כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע הורה לכורך, שעל גב הכריכה של הספרים שלו יחרוט באותיות מוזהבות את הר"ת של שמו: י"ש.

עדברבים מספריו יש גם תו-ספר (אקסליבריס) שבה רשום "אוצר הספרים / של יוסף יצחק שניאורסאהן / ליובאוויטש".

עהכך הלכה ונבנתה הספריה בליובאוויטש על שתי מחלקותיה – זו של האב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, בצד זו של הבן כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. וכך נשארו שני האוספים האלו זה בצד זה, עד לשעת העקירה מליובאוויטש, שמסופר עליה לעיל פרק ‎קא, ואז נארזו כל הספרים בארגזים מיוחדים ונמסרו למשמרת במחסן במוסקבה, כדלעיל פרק ‎קנח.

עובתקופת הנשיאות

עזזאת עד להסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בב' ניסן תר"פ, שאז עברו גם ספריו לידי בנו יחידו – כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. וליתר תוקף הזכיר זאת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בפירוש בצוואתו (אגרת תקיד):

עחכל הספרים, לבד אותן שאפרט בסמוך, אני מוריש לבני שי'.

עטפירוש הדברים כך הוא:

פכבר סופר לעיל פרק ‎קנט, שבשעה שעברו מליובאוויטש לרוסטוב, לקח אתו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע את אוסף כתה"י, ואילו את אוסף ספרי הדפוס שלח למשמרת במחסן במוסקבה. בנוסף לכתה"י לקח אתו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע את הספרים השמושיים ביותר, שבלעדם לא יכול היה לנסוע לרוסטוב לאורך זמן. מבין הספרים הללו, השאיר ספרים אחדים לכל אחת מנכדותיו, בנות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, על מנת שלאחר נישואיהן יתנו אותם לבעליהן ללמוד בהם. וכך כותב הוא בצוואתו:

פאספרי החסידות שלי שאני מעיין בהם בתמיד[ו]ת, אני מחלקם לנכדותי יחיו, כמובן כדי שיתנו לבעליהן ללמוד בהם.

פבוהולך ומונה את שמות הספרים שנותן לכל אחת מהנכדות, לכלתו ולזוגתו הרבניות הצדקניות. ועל זאת מודיע בתחלה כי "כל הספרים לבד אותן שאפרט בסמוך אני מוריש לבני יחי'".

פגאוסף כתבי היד
בשנת האבלות תר"פ-תרפ"א, עסק כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בסידור כתי"ק; ועריכת רשימות לכתבי כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.

פדהמאמרים שבכתי"ק מסודרים לפי השנים, דרושי כל שנה בקובץ לעצמו. לכל קובץ הוסיף מדבקה בכתי"ק שנת המאמרים וכיו"ב. גם ערך מפתח מפורט מהמאמרים שבו, בתוספת תוכן התחלת המאמר. קבצים אלו מסומנים עתה באוסף כתה"י מס' 2541-2585.

פהבאותה צורה סידר גם את אגרות-קודש כ"ק אביו. ובהמשך לזה רשם ביומנו מיום י"ט מ"ח תרפ"א, את מספרי המאמרים והמכתבים שיש אצלו בכתי"ק, כדלעיל פרק ‎קנה.

פו*
לערך בשנת תר"צ, ערך כ"ק אדמו"ר זי"ע רשימה מאוסף כתה"י שאצל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. ברשימה זו יש שלושה עמודים, ובראש העמוד השלישי:

פזשמות הביכלאך שאצל כ"ק מו"ח אד"ש¹⁰⁹⁰. עמוד א' וב' העתקתי ממפתח הכללי. עמוד ג' – אינן במפתח, אבל ראיתים (ואולי נתוספו אחרי הערכת המפתח) ... המספר שמצד ימין – הסדר כפי שהעמידן אדנ"ע.

פחברשימה הזאת לא נזכר תאריך כתיבתה; אמנם ה"מפתח הכללי" הנ"ל נזכר בדברי כ"ק אדמו"ר זי"ע, בניחום אבלים לרש"ג ע"ה, בכ"ה תשרי תש"ל (שיחות קודש תש"ל ע' 719):

פטאיך האב דאס געזוכט זייענדיק אין ריגא, אין דעם מפתח פון כ"ק מו"ח.

צואולי יש לקשרה גם למסופר בשיחת כ' כסלו תשל"ז (הוספות להמשך בשעה שהקדימו תער"ב ח"ג, הוצאת תשנ"ג, ע' יב):

צאכשכ"ק מו"ח אדמו"ר נסע מביתו¹⁰⁹¹, חיפש מישהו שיוכל לסמוך עליו ולהשאיר בידו את הכתבים על מנת להחזירם בשלימות, וכנראה, שלא היתה לו ברירה ... אלא למסרם בידי.

צבאפשר שבאותה תקופה ערך את הרשימה הנזכרת.

צג"המפתח הכללי" הנזכר, היא רשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מהביכלאך, שבה רשומים 265 ביכלאך, והיא תואמת את מספרי הרשימה בכתי"ק אדמו"ר זי"ע. וכמו כן היא תואמת את המספרים שנרשמו על גבי כריכת כתה"י – בכתי"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

צדעוד יש בארכיון מפתח כללי מהביכלאך, בכתי"ק כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע; אבל מספר כתה"י, סדר רישומם, המספרים, וניסוח תיאור כתה"י – שונה בשתי הרשימות האלו.

צהברשימה הזאת האחרונה נזכרים גם קובצי דרושי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, והאחרונים שבהם:

צו211) ערב¹⁰⁹².

צז212) ליקוטים.

צחמהעובדה שלא נזכרו כאן קובצי דרושי תרע"ו-פ, נראה אולי, שהרשימה נערכה לפני עזיבת העיר ליובאוויטש בתחלת שנת תרע"ו. גם על פי הכתב נראה קצת שהרשימה נערכה באותה תקופה. ברשימה הזאת נרשמו כתה"י לפי סדר עמידתם בארונות בליובאוויטש. והיא מועתקת גם במכונת כתיבה, שבראשה:

צטרשימת ספרי כתבי הקדש כפי סדר עמידתם בהמגדלים בדיוק.

ק*
בשעת מאסר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בשנת תרפ"ז, היה חשש שהם יחרימו את כתבי-היד שברשותו. את הדאגה הזאת דאג כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בישבו בבית האסורים, כמסופר ברשימת המאסר שלו (לקוטי דבורים ח"ד ע' 1246):

קאמה נעשה בביתנו בשעה זו? ... ומה נעשה עם המיועד להיות חתני מר מנחם, שהלך אל מעונו של מזכירי מר ליבערמאן¹⁰⁹³, האם ח"ו לא נתפס בכף ... התמונה הכללית הרהיבתני ושטף דמעה התפרץ מעיני, דמעות חמות מאד התגלגלו על פני, לבי מתרגש וכל גופי רועד: מי יודע פן ואולי ח"ו לוקחו הכתבים.

קב*
באותה שעה דאג גם כ"ק אדמו"ר זי"ע אותה דאגה: מה יהיה עם הכתבים? כ"ק אדמו"ר זי"ע הזדרז אז וחילק מיד את הכתי"ק לכמה מאנ"ש על מנת להחביאם, ואחרי הגאולה בי"ב תמוז הוחזרו כתבי-היד.

קגאת הסיפור הזה מזכיר כ"ק אדמו"ר זי"ע באגרת שכתב אל הרש"ז דוכמן, בי"ב חשון תש"ט (אגרת תיד):

קדכמדומה שבימי מאסר כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א בפ"ב הי' הוא מאלו שנתתי להם להחביא את הכתי"ק?

קהבמענה הרש"ז הוא כותב אל כ"ק אדמו"ר זי"ע:

קושכת"ר נתן לי קארזונע גדולה כתי"ק, וההשגחה היתה כי ביום ג' י"ב תמוז בשעה ½1 הבאתי, וכת"ר ישב בזאל הגדול בצד מערבית, וכאשר מסרתי לכ' אמרו לי, אשלם לכם שכר טרחה בבשורה טובה כי אדמו"ר שליט"א יבוא על שבת קודש.

קזבשעה שנסענו בשליחות לרוסיה בשנת תשמ"ח (כמסופר בארוכה ב"יומן השליחות המיוחדת"), שאלתי אצל כ"ק אדמו"ר זי"ע, אם אפשר הדבר שלא כל הכתי"ק הוחזרו אז, ואם כדאי לחפשם. ועל זה הואיל להשיב:

קחהרי הוחזרו תומ"י!!

קטאוסף כתביו
משחר נעוריו הרבה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בכתיבה. היה לו יומן, שבו היה רגיל לרשום מאורעות שונים ודברים ששמע מפי כ"ק אביו ומפי זקני החסידים. יומן זה לא הגיע לידינו בשלימותו, אלא רק חלקים ממנו, חלקם נעתק בשיחותיו ובאגרותיו וחלקם התפרסם בספרים שונים.

קיהוא גם היה רושם "הנחות" מדרושי, ובעיקר משיחות, של כ"ק אביו. ה"הנחות" מהדרושים נדפסו בסדרת "ספר המאמרים" מאת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, וה"הנחות" מהשיחות – ב"תורת שלום". כן היה רושם גם דרושי עצמו וביאורים לדרושי כ"ק אביו. אלו נדפסו בהוספות שבסדרת "ספר המאמרים" מאת כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.

קיאבזמנים שהיה עסוק בנסיעות ולא שמע בעצמו את הדרושים שהיה אומר כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, היה מבקש מאת אחד מה"חוזרים" לשלוח לו העתק תוכן הדברים. וכך כתב ביום כ' תמוז תרע"ג, אל אחד מהתלמידים ה"חוזרים", ה"ר אליהו סימפסון (אגרת ג'תשמו):

קיבהנני לבקשך אשר בכל שבוע ושבוע תכתוב לי ענין המאמר דשבת קודש, מובן אשר יהי' רק בקצרה, לא הנחה, רק שיהי' ההתחלה, כן הסוף, והתוכן מה שהיו הדברים, אבל שיהיו בהמשך לא דברים בעלמא. ואתה, וידידי הבחור מ' אלתר שי'¹⁰⁹⁴ תעשו זאת, ותצרפו גם את ידידי ה' מ' ירוחם שי'¹⁰⁹⁵, ותשלחו על האדרעס האמור מעבר לדף, ואהי' אסיר תודה לכם עבור כל אלה.

קיגבמשך שנות נשיאותו הרבה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לאמר דרושים ושיחות, ואף היה רושם אותם, או שהשומעים היו רושמים "הנחות" מדבריו, ולפעמים היה הוא מגיהם ומוסרם לדפוס.

קידחלק מהמאמרים והשיחות נדפסו בשעתם בקונטרסים. אחר כך נדפסו כולם (גם אלו שלא נדפסו אז בקונטרסים) בסדרת "ספר המאמרים קונטרסים"; "ספר המאמרים (תר"פ-תש"י)"; "לקוטי דבורים" ו"ספר השיחות (תר"פ-תש"י)". ועוד נמצאים בכתובים, שמכינים עתה לדפוס.

קיההעברת הספרים לספריה הצבורית
לעיל פרק ‎קנח נעתק חלק מאגרת המזכירות של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שבה מסופר על האוסף הליובאוויטשי ואודות העברתו מליובאוויטש למחסן במוסקבה. בהמשך האגרת הנ"ל מסופר גם על העברתו לספריה הצבורית:

קיומפני מצב המלחמה לא הי' אפשרית בדבר להוביל אוצר הספרים ממוסקבה לרוסטוב במשך שלשה שנה, ואחרי כן באו ימי הרעב והמהפכה. ביני לביני נלקחו הספרים לבית עקד הספרים העירוני והם ברשותם, ועל פי מסירות שונות מצד מנגדי הדת במדינת הסוביטים עדיין לא הוחזרו הספרים לבעליו כ"ק אדמו"ר שליט"א, אבל תקוה נשקפת לטובה.

קיזבשורות אלו סקר את מאורעות 14 השנים תרע"ו-תרפ"ט, שבהן נוהלה התעסקות והשתדלות גדולה ומסועפת להחזרת הספרים. נעשה כאן נסיון לספר על ההתעסקות הזאת, על פי המסמכים המועטים שהגיעו לידינו.

קיחהמסמך הראשון שהגיע לידינו הוא דו"ח שכתב פאוועל פאפאוו, בראשון במארס 1920 (י"א אדר תר"פ), בקשר לאוסף הזה, שמונח במחסני קוקורוב במוסקבא (תרגום מרוסית):

קיטהספרים של שניאורסאהן נמצאים בשלימותן, מלבד ארגז אחד שנפגם מעט. הוא נשבר, כנראה, על ידי אנשי המכס. האחראי במחסן שיער את המשקל של כל ארגז לערך 15 פוד¹⁰⁹⁶. את המשקל המדוייק לא יכלו לקבוע, כי ברשימות של מחלקת המשלוחים לא ניתן המשקל של הארגזים האלה. והמכתב שנשלח להם נשאר בלי תוצאה. אע"פ שלערך 10 ארגזים הם קצת יותר קטנים, מכל מקום, גם אותם אי אפשר להעמיס יותר מאשר 2-3 ארגזים על עגלה אחת, ויש לשער שבכל עגלה יכולים להעמיס 30-35 פוד, ולכן שיער האחראי על המחסן שזקוקים לפחות ל-12 עגלות, וגם זה ספק אם יספיק.

קכקושי נוסף יש, שהאוצר נמצא בקומה השלישית של המחסן; נכון אמנם שיש מכונה להגביה, אבל היא מכונת יד וכדי להפעילה זקוקים לכח רב. כיון שלא ניתנו לי האמצעים לזה – כמה עשרות אלפים, הסתפקתי בהחתמת החדרים שבהם מונחים הספרים.

קכאכתיבת הדו"ח הזה היתה בסמיכות לפני הסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ברוסטוב, בב' ניסן תר"פ. היתה אז תקופה של מלחמת אזרחים, רעב ומחלות, ואי אפשר היה לחשוב על העברת האוסף ממוסקבא לרוסטוב.

קכבהדיון בדו"ח שלפנינו הוא בדבר העברת האוסף לספריית רומיאנצוב (שהוחלף שמה אחר כך ל"ספריית לענין"), אחרי שמחסני קוקורוב, שהיו ברשותו של החסיד הגביר ר' זאלקינד פרסיץ, הולאמו, והספרים לא יכלו להשאר שם יותר.

קכגהבקשות להחזרת הספרים

קכדמיד אחר כך התחיל רבינו להשתדל לקבל את הספרים חזרה. הוא הצליח וקיבל את האישור הדרוש – בחורף תרפ"א. האישור ניתן על ידי משרד "נארקאמפראס", שתחת שיפוטו עמדה הספריה. מספרו של האישור הוא 670. האישור עצמו לא הגיע לידינו אבל הוא נזכר בכמה מסמכים של השנה הזאת. ומסופר על כך במכתב בקשה שכתב רבינו בקיץ תרפ"ב.

קכהבאותו קיץ שהה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ששה שבועות במוסקבא, לרגל עבודתו בעניני הכלל. התאכסן בבית ר' מאיר יעקבסון¹⁰⁹⁷, ומשם כתב מכתב בקשה למנהל ספריית רומיאנצוב (במכתב ניתנה הכתובת למענה – בית הר"מ יעקבסון הנ"ל). במכתב הזה נאמר בין השאר (אגרת ד'תרסה, תרגום מרוסית):

קכובשנת 1921, לפי בקשת ועד בתי הכנסת היהודים, נתקבלה החלטת מחלקת הספריות המדעיות "נארקאמפראס" להחזיר הספרים. כי בשנת 1919 עברו מחסני קוקורוב לממשלה והספריה נפלה לשיפוטה של מחלקת הספריות המדעיות "נארקאמפראס". אעפי"כ לא נוצלה על ידי קבלת הרשות האמורה, מחוסר אמצעים להוציא את הספרים, ולכן נמסרה לרשות ספריית רומיאנצוב, שברשותה נמצאת עד היום.

קכזאמנם באותה שנה לא החזירו לו את הספרים.

קכחשוב פנה רבינו בבקשה נוספת, בחודש יוני תרפ"ד, להחזיר לו את הספרים (מבית הגנזים פרק סג, תרגום מרוסית):

קכטכבר התחלתי פעם אחת להשתדל בדבר החזרת הספריה, כבעלה החוקי, והבקשה התקבלה בחיוב על ידי מחלקת הספריות של ה"נארקאמפראס", אלא שבאותה שעה לא היה לי מקום להניח בו הספרים, ועל כן לא היה באפשרותי לנצל את הרשיון הניתן לי, והספרים נשארו במחסנים הנ"ל. כעת שעברתי לגור בלנינגראד, יש לי שוב את האפשרות להניח אותם בביתי ... ולכן משער אני שיש לי יסוד חזק לקוות, שספרייתי, שלפי תוכנה יכולה היא לעניין רק חוג מצומצם של מומחי דת יהודים, תוחזר לי.

קלבמענה שהתקבל כעבור ימים אחדים הם כותבים לו (תרגום מרוסית):

קלאבקשר להצהרה מ6 ביולי 1921, מודיעים, שהספריה שהיתה אצל הרב שניאורסאהן, נמסרה על ידי נארקאמפראס למוזיאון רומיאנצאוו, שנקראת כעת ספרייה צבורית רוסית על שם לנין, לפי הדיונים ב16 לדצמבר 1919, וב21 במאי 1921. ולכן הצהרה זו שכוללת בקשה להחזיר את הספריה ל[יוסף] שלום בערקאוויץ שניאורסאהן, איננו יכולים למלאותה.

קלבבהתאם למענה הזה, פנה רבינו שוב, בחמישי לפברואר 1925 (י"א שבט תרפ"ה), בבקשה דומה אל מועצת המחלקה המדעית של המדינה (אגרת ד'תרסח, תרגום מרוסית):

קלגהספריה נמצאה במשך זמן רב במחסני הממשלה (לשעבר מחסני קוקורוב), ולערך לפני שנה הועברו למה שהיה נקרא בעבר מוזיאום רומיאנצוב, שם היא נמצאת באותם ארגזים שבהם הועברו מליובאוויטש.

קלדכבר התחלתי פעם אחת להשתדל בדבר החזרת הספריה, כבעלה החוקי, והבקשה התקבלה בחיוב על ידי מחלקת הספריות של ה"נארקאמפראס". אלא שבאותה שעה לא היה לי מקום להניח בו הספרים ועל כן לא היה באפשרותי לנצל את הרשיון הניתן לי, והספרים נשארו במחסנים. כעת שעברתי לגור בלנינגרד יש לי האפשרות להניח הספרים בביתי ולהתחיל שוב להשתמש בהם לעיסוקי המדעיים.

קלהבמענה לבקשה הזאת כתבו מנהלי הספריה ב-26 לפברואר 1925 (ב' אדר תרפ"ה), מספר סיבות לאי החזרת האוסף: הבעלים לא דאגו לרושמה במחלקת הספריות נארקאמפראס כהחוק; כיון שלא נרשמה כנ"ל נמסרה למוזיאום רומיאנצוב; לדברי הספרן מר שמואל אייזנשטט יש לספרים חשיבות מיוחדת ולא כדאי להחזירם; המחלקה היהודית של הספריה הצבורית אין לה אוסף עשיר ואוסף זה יכול להעשיר אותה; אם יוחזר האוסף לבעלים הוא ישמש רק חוג מצומצם. אמנם הסיבה העיקרית לאי החזרת האוסף הוא, שאינם מוצאים את האישור מה"נארקאמפראס" משנת תרפ"א להחזרת האוסף לרבי.

קלומתוך מכתב המזכירות מכ"ז אד"ר תרפ"ז (אגרת ג'תתו) נראה שרבינו קיבל אז אישור נוסף מה"נארקאמפראס" לקבל את האוסף, וכן מסופר באגרת הנ"ל:

קלזבאמת נלקחה הביבליותיקה הלזו שלא כדין על פי החוק שלהם, ורק באשר א' הציונים מר אייזנשטט (שהי' ביבליותיקאר בהביבליותיקה דמאסקווא, כעת נסע לפלשתינא), הנה בתור נקמה פרטית, אשר בית כ"ק אדמו"ר שליט"א נודעים לאנטי ציונים, עשה איזה השתדלות כי יקחו הספרים, וכאשר ידע כי ניתן רשיון לקחת את הספרים ולהעמידם ברשות בעלים, נעשה איזה ערמומיות אשר יקחו את תעודת הרשיון חזרה, ובבוא האיש ר' חיים מאנעסזאן (גבאי בהכנ"ס דליובאוויטש במאסקווא) לקבל את הספרים (כי הוא התעסק בזה להשיגם והוא השיג את תעודת הרשיון על ידי העורך דין המפורסם האדון י. ס. אורינסאן) בקשו אצלו התעודה ואמרו לו כי יבא מחר, ובבואו בעוד איזה ימים לקבל הספרים על פי התעודה האמורה הושיבו לו כי התעודה נאבדה וצריכים להשיג אחרת, ותעודה אחרת כמובן לא ניתן. ואחר כך השתדל העו"ד אורינסאן ולא הועיל.

קלחוהתעסקות זו היא כמעט יותר משלשה שנים ואפשר ארבעה, עד כי עתה הושיבו (מאת ועד של הביבליותיקה הנ"ל) כי הספרים הם שלהם.

קלטהנני חושב אשר מבינים אתם עד כמה גדלה צערו¹⁰⁹⁸ בשמעו הבשורה המעציבה הלזו, עד כי עתה כבד לעשות מה בזה, ורק אפשר על ידי הבקשות האמורות מכבר.

קממהמשך הדברים נראה לכאורה, שמדובר כאן באישור נוסף שקיבל מה"נארקאמפראס" בשנת תרפ"ה; אמנם אפשר שהכוונה גם כאן היא לאותו מסמך של שנת תרפ"א, שאנשי הספריה מזכירים במענה של ב' אדר תרפ"ה, שאינם יכולים למצוא אותו; מהעובדה שנזכר כאן הספרן היהודי מר שמואל אייזנשטט אי אפשר להוכיח לכאן או לכאן, כי גם בשנת תרפ"ה וגם בשנת תרפ"א היה הוא זה שלחם נגד החזרת האוסף אל רבינו, כנזכר במסמכים רבים שבידינו, ושכמה מהם נכתבו על ידו. ומ"ש "והתעסקות זו היא כמעט יותר משלשה שנים", רוצה לומר ההתעסקות שעל ידי העו"ד – אחרי ש"תעודה אחרת ... לא ניתן".

קמאמר שמואל אייזנשטט הנ"ל, עלה אז לארה"ק, ושם ניסה להסתיר את פרשת השתדלותו נגד החזרת הספרים לרבי. ולא זו בלבד, אלא שכעבור שנים רבות כתב מאמר ב"העבר" (חט"ו, אייר תשכ"ח), זכרונותיו מהשנים ההם, ושם, לא רק מנסה לטשטש את חלקו באי החזרת הספרים, אלא אף ממציא סיפור, שכאילו האוסף הועבר מליובאוויטש למוסקבא לשם תערוכה, ושכאילו לאחר המהפכה החביאו את הספרים במחסני פרסיץ, ושבגלל זאת הולאמו.

קמבמה הן "הבקשות האמורות מכבר", הנזכרות באגרת המזכירות הנ"ל? – בשנת תרפ"ו כתבו חברי "אגודת התמימים" שבארה"ב אל רבינו שברצונם לעזור בהשתדלות החזרת הספרים. רבינו ענה להם בי"ב תמוז תרפ"ו (אגרת רצו):

קמגאת אשר הואילו להודיע, כי נתיסדה חברה "בית-רבי", למזכרת אבות קדושים, ואשר מטרתם להשתדל בהשגת הספרים של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר נלקחו בטעות (שלא על פי חוק) לאחד מבתי אוסף ספרים במאסקווא, הנה הרגש נעלה כזה, נותן כבוד ותהלה לאשר ישתתפו בזה. ולא אפונה כי רצונם יתמלא בעזרתו ית', מאחר שדבר זה יוצר מאת אלו החובבים זכר אבות. ובודאי יקחו דברים בזה עם יודע דת וחוק משפט, וגם עם אלו אשר מהלכים להם עם נכבדי ארץ, אשר יביטו על דבר כזה, במבט של תהלה, ויחס של יושר. וחפץ ה' בידם יצליח.

קמדעל המשך הדברים כותב רבינו אל אחד מחברי "אגודת התמימים" – ה"ר אליהו סימפסון, בכ"א טבת תרפ"ז (אגרת ג'תתד):

קמהעל פי הידיעה האחרונה נודע לנו אשר הספרים שלנו, שנמצא במאסקווא, מונחים בבית התפלה של נוצרים אשר על יד המוזיאום הרומיאנצי (עתה נקרא על שם לענין). ומובן הדבר עד כמה גדולים הם היסורים והעגמ"נ בזה, הן מצד עצם הדבר, וחילול השם.

קמומוסג"פ העתק מכתבי לאחד האגודות ממחבבי ספרי ישראל אשר במחנם הט', כי הם שאלו בבית פקידות הדזוינט אשר במאסקווא, כי שמעו אשר היעווסעקציא בבעלארוסיא פעלה אשר ניתן להם הביבליותיקה של "האדמו"ר שניאורסאן מליובאוויטש" לאחוזת עולם, ובטח השיבו מבית פקידות הדזונט באשר הוא, כי עוד הספרים נמצאים במאסקווא.

קמזיבאו בדברים עם חברי האגודה הנ"ל, ואפשר על ידם עם עוד איזה מבעלי מדע והחכמים המפורסמים בעולם המדעים, ואשר המה יעריכו מכתב בקשה אל העומדים בראש המדעים בעיר הממלכה, אשר תכן המכתב יהי' כי על פי בקשתם של רבים ממחבבי שם האדמו"ר מליובאוויטש אשר הניח אחריו ממלא מקומו ההוגה ועובד בספרות ישראל, ודרוש לו לעבודתו הביבליותיקה שלו, על כן בשם החברה והמדע מבקשים המה מאת העומדים בראש המדעים לבא לעזרת האיש הלזה, ולתת לו היכולת להשת[מש] בספריו, לרגלי עבודתיו, אשר בטח יהנו ממנה רבים העוסקים בחכמת ישראל.

קמחחושב הנני אם יעשו תעמולה כזו, לבא בהרבה מכתבים מאת כמה וכמה בתי כנסיות בחתימות הפרעזידענטין והרבנים אל החברות והאגודות מחבבי ספרי ישראל, ולהשיג היכרות בין הידועים בעולם המדעים היו משיגים כי יכתוב מכתב האמור, ועם זה יפנו החבורות הנזכרות במכתב מיוחד אל השושן¹⁰⁹⁹ כתוב הדר בבקשה האמורה, בודאי הי' עושה זאת, כי השפעתו מרובה ומתחשבים עם בקשותיו, ואם יהי' לו מכתב מאת אחת מאגודות האמורות בודאי הי' עושה זאת והי' מביא מהכח אל הפועל.

קמטועוד ממשיך וכותב בה על פרטי ההשתדלות, והאישים שיש לבקש את עזרתם.

קנחדשים אחדים אחר כך נאסר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בשל עבודתו לחיזוק התורה והיהדות ברוסיה, נשלח לגלות ושוחרר, עד שלבסוף הוכרח לעזוב את רוסיה בתחלת שנת תרפ"ח.

קנאאחרי יציאתו מרוסיה

קנבמיד בצאת רבינו מרוסיה המשיך להתעסק בהשתדלות לשחרור הספריה.

קנגבשלהי תשרי יצא רבינו מרוסיה, והתיישב בריגא, ומיד בר"ח מר-חשון פנה בבקשה אל שגרירות רוסיה בלטביה, להשתדל בהחזרת הספרים. בסיום סקירת הנושא הוא כותב (תרגום מרוסית):

קנדאני פונה אליך בבקשה תקיפה להפנות לי ככל האפשרי מצידך שיתוף ועזר, בכדי לקבל ולהעביר לכאן הספריה שלי.

קנהועל התוצאות, כותב רבינו בג' טבת תרפ"ח, אל ה"ר דוד שיפרין (אגרת שמח):

קנוציר מדינתנו היושב פה הבטיח להשתדל בזה, ועדיין אין עוד מענה נכונה.

קנזובט"ז אייר תרפ"ח כתב אל ד"ר א. פריימן (שם שעט):

קנחבית עקד הספרים שלנו הנודע בשם "אוצר הספרים של הרבי שניאורסאהן מליובאוויטש" לדאבון לבי עודנו בידי הממשלה אשר לקחוהו שלא כחוק בעת אשר ישבנו בגולה בעיר רוסטוב על נהר דאן ... ותקוותי תאמצני אשר במשך הזמן יעזרני השי"ת כי יוחזר לי.

קנטלא כל המסמכים הקשורים להשתדלות זאת הגיעו לידינו, אבל בחורף תרצ"ב, מסר רבינו שליחות מיוחדת בזה אל כ"ק חתנו אדמו"ר זי"ע, אל מר האנס גאסלאר מברלין, לשכנעו שידבר בזה עם השר מר ווייסמאן, לשכנע את ממשל רוסיה להחזיר את האוסף. וכך כותב לו רבינו בי"א שבט תרצ"ב (תשורה לקראת ה' טבת תשנ"ח):

קסאתה ידעת כי הספרים שלי הביבליתיקה דליובאוויטש נמצאת עוד במאסקווא. וכפי שהגדתי לך כמה פעמים, אשר מפני סיבת התעסקותי בעניני הכלל, לא חפצתי להשתמש בהכירות ורעקאמענדאציעס שונות בהנוגע בטובת קבלת הספרים, ודחיתי זאת מזמן לזמן.

קסאאמנם הדבר מעיק לי ביותר ... ועתה החלטתי להתחיל להשתדל בזה ... להשפיע על מר ווייסמאן ... ולהסאויעטים אין להם הביבליותיקה שוה כלל, כי בודאי יש להם הספרים האלו כפולים כמה פעמים. בס"ה בהביליותיקה של רב שניאורסאהן ישנו בערך 5000 נומערין (לא חלקים, כי אם נומערין, כמו ש"ס, רמב"ם, טורים, מקראות וכו' כל אחד מהם הוא נומער). ויש לו לשניאורסאהן רשימת הספרים אשר על ידה אפשר לדעת כל ספר. כן הכריכה (דער איינבונד) מהרבה ספרים (רובו ככולו, מלבד ג' או ד' מאות שנשארו בכריכתם, או אלו שנקנו אחר אותה השנה שכרכו את כל הספרים) הם במראה מיוחדה. והם ב' מראות, ישנם שנכרכו בבד צבע בלאָו או גרין, ויש שנכרכו בבד צבע שאקאלאד. בכל אופן יש להכירם. והשאר אפשר לידע על פי הרשימות...

קסבאשר באמת הוא חילול השם, אשר הספרים של האדמו"רים הקדושים שלמדו בהם כל ימיהם, ובהם גם אלו אשר כתבו ציונים על הגליונות, יהיו מגולגלים בתפיסה. ובודאי מצוה גדולה וזכות גדול למי שיתעסק וישתדל להצילם, אשר בזה יעשה נחת רוח לנשמות הקדושות.

קסגשוב כותב רבנו, בכ"ג סיון תרצ"ב, אל הרד"מ רבינוביץ מבוסטון (אגרת ג'תתפא):

קסדהנני מקוה אשר בנו ידידי מר אשר שי' ישתדל דבר השגת מכתב מבארא¹¹⁰⁰ ללעטוינאוו (שר החיצון דמדינת רוסיא) אדות הביבליאטעק, אשר יחזירו לי כפי רשימת הספרים אשר לי, מאז הנחתים למשמרת במאסקווא, והשי"ת יהי' בעזרו בגשמיות וברוחניות.

קסהבאותה שעה עדיין לא הכירה ממשלת ארה"ב בממשלה החדשה של רוסיה הסוביטית, והשתדלות האמורה של הסנטור בארא לא הועילה עדיין באופן הראוי. אמנם בראשית שנת תרצ"ד החליטה ממשלת ארה"ב להכיר בממשלת רוסיה הסוביטית, ולשם כך נסע שר החוץ ליטבינוב הנ"ל במיוחד לארה"ב. באותה שעה פעלו אצלו מספר דברים לטובת יהודי רוסיה¹¹⁰¹, והיה נסיון לפעול כך גם בענין החזרת הספרים.

קסובהשתדלות ה"ר אברהם אלי' אקסלרוד פנו כמה אנשי ממשל אל שר החוץ האמריקאי מר קורדל הול, בבקשה שיעלה את נושא החזרת הספרים בפני ליטבינוב. אמנם במענה של ה"אקטינג סקרעטרי" (מ"מ שר החוץ) מר ויליאם פיליפס, מה-19 בדצמבר 1933 (א' טבת תרצ"ד), כותב הוא בין השאר:

קסזAs you no doubt realize, in view of the fact that rabbi Schneerson is not a citizen to the United States, this Government is not in a position to take any formal steps to induce the Soviet Government to return to him the books and documents in question.

קסחהרא"א אקסילרוד לא עזב את הנושא, כמסופר באגרת ה"ר ברוך דראביטשער, הרב ממעזיבוזש, שכתב ממוסקבה אל רבינו, בז' תשרי תרצ"ה (נעתקה בשוה"ג באגרות-קודש שם):

קסטקיבלתי מכתב מידידינו הרב ה"ר א"א אקסילראד מבאלטימאריע בבקשה, כאשר יש לי איש אחד מודע בעל משרה גבוה בפה בהמעזשדונאראדניק קניגע¹¹⁰², על כן השתדל שם שיסכימו למסור לאדמו"ר שליט"א את הביבליאטיקי שלקחו אותם במסקבה מהסקלאד קאקראווסקיע, וכפי הנשמע המה נמצאים כעת בליענינסקי מוזיי¹¹⁰³.

קעהייתי שם נדברתי עמהם ואמרו לי כך, ראשית לכתוב שישלחו להם קאטאלאג, ובשנית שהסכמתם יוכל להיות רק עבור מעות חו"ל בסכום הגון.

קעאאת הידיעה האחרונה בענין ההשתדלות הזאת יש לנו מתוך אגרת שכתב רבינו בטבת תרצ"ו, אל החסיד ר' זלמן אידל זיסלין (אגרת ד'תשמה):

קעבוטוב הי' במאד מאד, אשר ישתדל להשיג משרה ... מקום שם מונחים ונמצאים התיבות שלוקחו מבעל הפקדון ר' זאלקא נ"ע פערסיץ¹¹⁰⁴. ישתדל בזה ואיש לא ידע כי כן ציווה¹¹⁰⁵, והשי"ת יצלחהו בגו"ר.

קעגבמשך חמשים השנים שחלפו מאז, אבד הקשר ולא היו כל ידיעות מהאוסף החשוב הזה, האם עדיין נמצא בספריית לנין, או שנמסר לספריית היבסקציה, כפי שהם טענו, וכפי שאף נמסר בכמה מעתוני התקופה ההיא (לדברי ר' חיים ליברמן). האם האוסף קיים עדיין כחטיבה אחת או שנתחלק למקומות שונים. בכל אופן דעכו התקוות שהממשל ירשה להחזיר את האוסף הזה לבעליו.

קעד*
על המשך ההשתדלות בחצי היובל האחרון, במציאת, זיהוי והשגת הרשיון להחזרת האוסף לתנועת חב"ד – בספר "יומן השליחות המיוחדת".

קעהעל בניית הספריה מחדש, על ידי רבינו, מתחיל משנת תרפ"ה ואילך – בספר "ספריית ליובאוויטש" פרקים ז-ט.