History of Chabad in the Holy Land·Chapter 14: Chabad Rabbis in Hebronתולדות חב״ד בארץ הקודש·פרק יד. רבני חב"ד בחברון

אר' שמואל סגל מו"ץ דק' ראהאטשוב
הוא היה הרב הראשון לעדת חב"ד בחברון, וחתום כמעט על כל המסמכים של עדת חב"ד בחברון בין השנים תק"צ-תר"ו.

במ. שפירא ב"ותיקין" ע' 79 כותב עליו:

געל האישים שעמדו בראש העדה בעשרות השנים הראשונות (קרוב לשלושים שנה) אין אנו יודעים הרבה.. אולי יש רמז לסמכות רוחנית כלשהי בכך, שלשמו - שמואל בן מרדכי סגל - צמוד התואר "מו"ץ ק"ק ראהטשוב", אך לא מפורש אם אמנם שימש כמו"ץ (מורה צדק) בחברון.

דאמנם מצאנו את שמו נזכר גם בקשר לרבנות חברון, באגרת שכתב ר' שמעי', אחד מחסידי חב"ד בצפת, אל כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", בחורף תקצ"ה (מגדל עז ע' תקכד):

הואי"ה תיכף אחר חג הפסח כשיפסיקו הגשמים והשי"ת יתן במתנת בריאת גופי בדעתי לקבוע דירתי בחברון תוב"ב בין אחיי ורעיי וכן דעת הרב רבי שמואל הלוי שאבא למחנם דוקא.

והלשון מורה שרבי שמואל משמש כרבה של חברון. במפקד תקצ"ט מתואר "המגיד מו"ה שמואל הי"ו". הוא בן סד ועלה לאה"ק מראהאטשוב בשנת תקפ"ד.

זבאגרת ד"ר אלילעזר הלוי מחברון בט"ו מנ"א תקצ"ח (מבשרת ציון, לבוב תר"ז, ע' צה) "ויהי מהלכי הראשון אל הרב המגיד". באגרת הריי"ל משיוף אל ד"ר אליעזר הלוי משנת תר"ו (לעיל פ"ט) "הרב המגיד מ' שמואל הלוי" וברשימת יערי שבארכיון שלו בירושלים:

חבין תושבי חברון שהתחייבו לקנות הספר "עץ פרי חיים" לר' יהונתן שמעון פרענקיל, לבוב תקצ"ט-ת"ר, נמצא שמו בראש: "הרב המאוה"ג מו"ה שמואל סג"ל מראשוב מגיד דשם [חברון]". בין תושבי חברון שהתנדבו להדפסת ס' "בת עין" לר' אברהם דוב מאברוטש בירושלים תר"ב, רשום בראש: "הרב המ"מ ר' שמואל הלוי מראהאטשוב".

טהרי שתוארו הרשמי בכל המקומות האלו הוא "הרב המגיד מישרים דעה"ק חברון".

יעל רבנותו בראהאטשוב לא ידוע לנו הרבה. מלבד חתימתו הנ"ל כ"מוץ דק' ראהאטשוב", מופיע שמו גם בהערכה לצדקה בעיר ראהאטשוב בחורף תק"ע, שחתום עלי' כ"ק אדמו"ר הזקן (תצלומה במגדל עז ע' תקעח. אגרות קודש אדה"ז ע' שצ) "מ' שמואל מו"ץ".

יאעל נסיעתו לרוסיה לביקור, או לשד"רות, אחרי עלייתו לאה"ק, כבר סופר לעיל פ"ט.

יבהוא חתום על הסכם שתי העדות בשנים תק"צ (לעיל פ"י) תר"ב (חברון ע' 192). על האגרות לכ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" מהשנים תקצ"א; תקצ"ד (מגדל עז ע' תקיט-כא). על כתבי השד"רות משנת תקצ"ד (לעיל פי"א. שריד ופליט ע' 63-61).

יגעל האגרות למונטיורי משנת תקצ"ט (לקמן פי"ז). על שטר הרשאה לדון בירושלים בשנת תר"ג (לעיל פ"ט). על כתב השד"רות משנת תר"ד לערך (שם). על האגרות לפקוא"מ בשנים תר"ד (לעיל פי"א) ותר"ו (לעיל פי"ב) ועל האגרת לרבי אברהם חיים גאגין (אג"ן) בשנת תר"ו (מגדל עז ע' תקכד).

ידר' שמואל נפטר בין השנים תר"ט - תרט"ו. במפקד תר"ט רשום ברשימת הממונים ובמפקד תרט"ו רשומה אלמנתו.

טובנו ר' מנחם ארי' [במספר מקומות נקרא "נחום ארי', נראה ששמו הוא מנחם נחום ארי' ליב] היה ממונה בכולל חב"ד ובשנים הבאות מבית דינו של הרש"מ.

טזבמפקד תקצ"ט רשום שהוא בן מ, ועלה לאה"ק מראהאטשוב בשנת תקצ"ב - יחד עם בנו [נכדו של ר' שמואל] ר' ישראל יוסף, שהוא בן ט"ז ונשוי. וכך רשום גם במפקדי תרט"ו; תרכ"ו. ובמפקד תרל"ה יש שינויים בשנים. במפקדי תרט"ו; תרל"ה הוא מתואר כדיין. בזה האחרון "הרב ר' נחום ארי' הדיין יכהן שם [בבהכנ"ס של אברהם אבינו] בשם ראב"ד". הוא גם "ראש הישיבה", ותלמידיו הם "כל הת"ח המתפלל' בבהמ"ד הזה".

יזהוא חתום על האגרת לכ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" משנת תקצ"ד (מגדל עז ע' תקכא). על כתבי השד"רות משנת תקצ"ד (לעיל פי"א. שריד ופליט ע' 63-61). על האגרות למונטיפיורי משנת תקצ"ט (לקמן פי"ט). על האגרת לפקוא"מ משנת תר"ד (לעיל פי"א). על כתב השד"רות משנת תרי"ז (לקמן פל"ו) ועל הקו"ק נגד בתה"ס החדשים בשנת תרל"ג (מעשה אבות ע' נח).

יחחתנו הוא ר' לפידות חלאוונא ב"ר נתן הלוי מפאנדל (להבדילו מר' לפידות חלאוונא ב"ר שלום מצפת, דלקמן פל"ב).

יטבמפקדים של השנים תקצ"ט ותר"ט רשום שנולד בפאנדל בשנת תקצ"ט ועלה לאה"ק בשנת תקפ"ה, אך לא נזכר שם שהוא חתנו של הרב המגיד הנ"ל. אמנם הוא חתום בין האנשים שהתחייבו לקנות את הס' פרי עץ חיים לר' יהונתן שמעון פרענקל (לבוב ת"ר) "ר' לפידות חתן הרב המגיד הנ"ל וגיסו מו"ה מנחם אריה" (ע"פ רשימות יערי).

כאלו היו כנראה נשואיו השניים. בפעם הראשונה התחתן בפאנדל, והגיעה לידינו אגרת שכתב כ"ק אדמו"ר האמצעי (עדיין בכתובים) לאנ"ש בפאנדל בקשר לגירושיו של ר' חלוונא, שמסתבר שהוא ר' לפידות חלאוונא דידן, לפני עלייתו לאה"ק.

כאהוא חתום על כתב השד"רות משנת תקצ"ד (שריד ופליט ע' 61) ועל האגרת לפקוא"מ משנת תר"ד (לעיל פי"א).

כבר' שמעון מנשה חייקין
כאמור לעיל נפטר ר' שמואל מראהאטשוב בין השנים תר"ט-תרט"ו. אחריו עלה לכסא הרבנות, לעדת חב"ד שבחברון - ר' שמעון מנשה חייקין.

כגר' שמעון מנשה נולד לערך בשנת תקס"ב ועלה לאה"ק משקלאב, לערך בשנת תק"פ, בהיותו בן י"ח, והתיישב בצפת. כאשר כ"ק אדמו"ר האמצעי הורה לחסידיו שבאה"ק להתיישב בחברון היה הוא מהראשונים שעברו מצפת לחברון. בשנים הסמוכות נסע לרוסיה לביקור קצר, או לשד"רות, וחזר לחברון, כדלעיל פ"ט.

כדכשחזר לחברון שימש בה כשו"ב והתעסק בעניני העדה ומשנת תר"ג ואילך מופיע שמו בין ממוני עדת חב"ד. לערך בשנת תקצ"ז התחיל להתעסק בהוראה; כנראה כעוזר לרב המגיד ר' שמואל מראהאטשוב הנ"ל, אבל רק לאחר פטירתו עלה על כסא הרבנות. לעומת ר' שמואל הנ"ל, המכונה תמיד בשם "מגיד", נקרא ר' שמעון מנשה בשם "ראב"ד לעדת האשכנזים בחברון". הוא יסד בית-דין מיוחד לעדת חב"ד שבחברון, והוא עמד בראשו. מאז היו כל עניני העדה נחתכים על פיו. את ראשית פעולתו בעניני העדה למדים אנו מתוך כתב ב"ד בדבר עזבונו של השד"ר ר' ישראל יפה, שנזכר לעיל פ"ט (ראה מ. שפירא, ותיקין ע' 80). באותו מעשה ב"ד, שחותמים עליו הרבנים הספרדיים, נאמר:

כהבמותב תלתא כחדא הוינא נחנ[א] בי דינא דחתמין לתתא כד אתו קדמנא ה' ר' משה ב"ר מרדכי מיזליש ור' שמעון מנשה והעידו בפנינו בתו' עדות גמורה איך יודעים בבירור מהחשבונות שעשו אחר נכוי כל העזבון שנשאר אחרי הר' רבי ישראל יפה המדפיס נ"ע.

כועובדה זאת ששנים אלו באים ומעידים על חשבונות השד"ר ר' ישראל יפה, מורה שהם העומדים בראש העדה. ר' משה מייזליש אמנם היה באותה שעה מראשי העדה, כדלעיל פרק שלפנ"ז. ומכאן למדנו שגם ר' שמעון מנשה, שהיה בשעה זו בן 27 בלבד. גם הוא התעסק אז בעניני העדה.

כזאת חתימתו אנו מוצאים לראשונה על האגרת שכתבו ראשי העדה אל כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" בשנת תקצ"א (מגדל עז ע' תקיט). הוא חותם שם האחרון (להיותו צעיר החותמים, בן 29 בלבד) "ונאום שמעון מנשה בלא"[א] מו"ה משה שו"ב". למדנו מכך שתעסוקתו העיקרית באותה שעה היתה "שו"ב" ואף התעסק בעניני הכלל, שלכן בא על החתום באגרת, שבה מאשרים את קבלת מעות התמיכה, שנשלחו ע"י כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק".

כחלאחר הפסק של 12 שנים אנו מוצאים שוב את חתימתו (ראה ותיקין שם הערות 6; 9. אבל ראה כרם חב"ד גליון 1 ע' 116) על שטר ההרשאה לדון בירושלים משנת תר"ג, המתחלת "מודים אנחנו הח"מ ממוני ומשגיחי עדתינו ק"ק חב"ד בצירוף זט"ה" (לעיל פ"ט). על כתב השד"רות משנת תר"ד לערך (שם), בין "חו"ר ממוני ומשגיחי ק"ק עדתינו הי"ו בצירוף יח"ס". על האגרות לפקוא"מ מהשנים תר"ד (לעיל פי"א) ותר"ו (לעיל פי"ב). על האגרת משנת תר"ו (מגדל עז ע' תקכ"ג) ועל אגרת למונטיפיורי משנת תר"ט (קלויזנר ע' 307 הערה 5).

כטבכל הנ"ל לא נזכר כרבה של העדה, וגם במפקד תר"ט לא נזכר אלא כממונה.

לאמנם בהודעה בעתון על פטירתו בשנת תרנ"ג (שתועתק לקמן) נאמר "כחמשים שנה ישב על כסא ההוראה בעה"ק חברון תובב"א". ויתירה מזו כותב ר' יהודה ליב שאול ליבין באגרת מחברון, באגרת שכתב בשלהי שנת תרמ"ז (שתועתק לקמן) "והרב אשר בפה חברון הוא מופלג גדול והוא מעיר שקלאב והוא בפה רב יותר מחמשים שנה". נראה משני הזכרות אלו, שכך היה מקובל אז בחברון, שהוא ישב על כסא ההוראה לערך משנת תקצ"ז עד שנת תרמ"ז [שאז מינה לו עוזר וממלא מקום -כדלקמן]. ועדיין צ"ע בזה, שבאגרת נוספת מהנ"ל (שתועתק לקמן) מכ"ב סיון תרח"ם כותב "ולא קיבל זה ארבעים שנה שום שכירות". מסגנון הדברים נראה שהתחיל להתעסק ברבנות לערך משנת תר"ז-ח; אלא שכל עוד היה חי ר' שמואל מראהאטשוב לא נקרא באופן רשמי בשם רב, אלא בשם "ממונה" או "יחידי סגולה" וכיו"ב.

לאבמסגרת עבודתו בניהול קופת "כולל חב"ד" הוא נסע פעם אל כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" לליובאוויטש, כנזכר באגרת שכתבו ממוני ומנהלי כולל חב"ד אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בח"י סיון תרפ"ב (פנקס אגרות מו"מ כו"ח תרפ"ב-ח) "בחיי הצ"צ, שהרב הרש"מ זצ"ל נסע אצלו ועשה הרשימה [ממקבלי החלוקה ממעות כולל חב"ד, והסכום שמקבל כל אחד מהם] במחיצתו".

לבמעת שעלה על כסא הרבנות בחברון הוא חתום ראשון על כל כתבי ראשי העדה.

לגראה מגדל עז ע' תקכה-ט. מעשה אבות ע' יז; נח. חברון ע' 61. הלבנון, ערב חה"ש תרל"ט. החבצלת, א' אד"ר תרמ"ג, י' סיון תרמ"ג; כ"ו מנ"א תרמ"ט. לקמן פי"ח ופכ"ד. חתימתו האחרונה שהגיעה לידינו היא משנת תר"נ, על אגרת לפקוא"מ בדבר הישיבה "מגן אבות" (לקמן פ"..).

לדעל משרותיו ועל הב"ד שבראשותו למדים אנו מתוך מפקדי תרט"ו; תרכ"ו; תרל"ה (ראה סיכום המפקדים בס' חברון ע' 82; 185-183): במפקד תרט"ו רשום הרש"מ כראב"ד, כראש ישיבה כפרנס כעומד בראש חברת הכנסת כלה כגבאי חברה בקור חולים ולינה ואחד המתפללים לפני העמוד בימים הנוראים. הדיינים שבבית דינו הם ר' אברהם דובער [חיטריק מסענע] ור' נחום אריה [סגל מראהאטשוב] הנ"ל.

להבמפקד תרכ"ו "דיינים: הר"ר שמען מנשה, הר"ר דובער מלובאקי, הר"ר נחום מקבליק.. ראש הישיבה: הר"ר שמעון מנשה.. חברת בקור חולים והכנסת כלה..

לומנהיג: הר"ר שמעון מנשה".

לזבמפקד תרל"ה רשום כראב"ד של ביהכ"נ הגדולה "בית מנחם". הוא גם "ראש הישיבה" ותלמידיו הם "כל הת"ח המתפלל' בבהמ"ד הזה" והוא נותן שלשה שיעורים ביום. (ובביהכ"נ הקטנה מכהן ר' נחום אריה הנ"ל כראב"ד וכראש הישיבה).

לחחברי בית דינו של הרש"מ היו באותה שעה ר' יעקב מקיידאן [מחבר סיפורים נוראים, ביאור תניא] ור' שאול ברימ"ט אשכנזי [אבי משפחת שאולזון]. הם היו בבית דינו כבר בשנת תרל"א:

לטבס' מעשה אבות (ירושלים תרס"א, ע' יז) נדפסה "הסכמת הרב הגאון רב דק"ק אשכנזים בעיה"ק חברון ת"ו עם בית דינו", לאסור את בתי הספר החדשים, וחתומים: נאם שמעון מנשה בלא"א מו"ה משה זללה"ה, נאם חיים יעקב בלא"א מו"ה מאיר ז"ל, נאם שאול בלא"א מו"ה יעקב מרדכי זללה"ה". אין תאריך להסכמה זו, אמנם היא באה בהמשך לפס"ד רבני ירושלים משנת תרל"א.

מגם על גבי שטר מכירה משנת תרל"ג אנו מוצאים את אישור וקיום השלושה האלו, בס' "חברון" ע' 61.

מאמכל הנ"ל אנו רואים שלא היו לו חברי ב"ד קבועים, למשך כל זמן כהונתו, אלא מזמן לזמן היו משתנים.

מבבכ"ט סיון תרנ"ג נפטר הרש"מ, וב"החבצלת" (ע' רעט) נמסר:

מגמחברון משמיעים שמועה מעצבת נפש ומרגזת לב כי גוע וימת ראש רבניה וזקן חכמיה, הרב הגדול בתורה וביראה צדיק וחסיד מוהר"ר שמעון מנשה חייקין ז"ל, בשנת השתים ותשעים לימי חייו. הוא היה יליד שקלאב אשר ברוסיא הלבנה, וכחמשים שנה ישב על כסא ההוראה בעה"ק חברון תובב"א ויהי אהוב ורצוי לכל אחיו, טוב ומטיב לרבים.

מדבכבוד גדול למאד הובל לקברות, כל תושבי עה"ק חברון ת"ו כספרדים כאשכנזים נהרו ביראת הכבוד אחר מטתו ויעוררו עליו מספד מר. ויבכו את השריפה אשר שרף ה'.

מהיצרור ה' בצרור החיים את נשמתו, וישלם נחומים לאבליו ובירושלם ינוחמו.

מובקשר לבני ביתו יש סתירה בין המפקדים: במפקד תקצ"ט רשום בנו אברהם בן ג' שנים. במפקדי תרט"ו; תרכ"ו לא נזכר בנו הנ"ל, אבל נזכר בהם שם אשתו "זיסא", או "זיסל". במפקד תרל"ה רשומה אשתו דבורה ובנו משה מרדכי. נראה שבנו אברהם נפטר [או עזב את חברון] לפני תרט"ו; אשתו זיסל נפטרה בין השנים תרכ"ו-תרל"ה, שאז נשא את אשתו השניה דבורה - אלמנה עם בן משה מרדכי.

מזמשה מרדכי זה הוא חתנו של ר' עקיבא יוסף שלעזינגר, שהו"ל את ספרו "ברית עולם" בתוספות הערותיו (ירושלים תרס"ב-ג). בהקדמה לס' הנ"ל הוא מתואר "נכדו של הרב הק' ר' וואלף מטשארנסטרע זיע"א אשר מנוחתו כבוד בטבריא ת"ו" (ראה אודותיו "החסידות", אלפסי, ע' 90). הוא היה בא כל שנה עם אמו ליאצ"ט של הרש"מ, כנזכר באגרת שלו לשיל"א (ארכיון שיל"א) מיום ז"ך סיון תרס"ה "באתי לפה שלשום עם אמי מורתי הרבנית תי' על היא"צ של עט"ר הרה"צ זצ"ל אשר יהי' אי"ה ביום א' הבע"ל ער"ח תמוז". מרת דבורה הנ"ל נפטרה בי"ג כסלו תרע"ד (אבני זכרון חי"ב) "ה' דבורה א"ר שמעון מנשה חייקין".

מחבאגרת ר' יהודה ליב שאול ליבין (תועתק לקמן) מתאר את ר' שמעון מנשה "והוא מחותן של הרב החסיד הרב המנוח ר' אליהו יוסף נ"י מדריבין". ומפרש אריה בן יוסף (זכר אביעד ע' קמו) "שבנו ר' דוד ריבלין נשא לאשה את בת רבה של חברון הרב שמעון מנשה חייקין ז"ל". כך גם במפקד תרכ"ו רשום ר' דוד ב"ר אליהו יוסף "חתן ר' שמעון מנשה" (ראה גם מגנזי ירושלים חט"ו) ופלא שבאף אחד מהמפקדים לא נזכרת בת זו. ע"כ פירש ר"ב לנדוי (כרם החסידות, ניסן תשמ"ה, ע' רד) "כנראה שרעיתו ראשקע נתגדלה בביתו של ר' שמעון מנשה". אמנם ראיתי מכתב של מ. ש. סלונים (בארכיון יערי שבספריית ירושלים), שבו כותב ליערי "ראשה ריבלין חותנתו של ר' אלתר ריבלין ואשתו של ר' דוד צבי ריבלין היתה נכדתו של ה"ר שמעון מנשה ולא בתו. אני הכרתיה טוב". וכך גם בהקדמת הס' אוהלי יוסף על הש"ס (ירושלים תשט"ז, ע' 20) "נכדת הרה"ג שמעון מנשה מחברון". גם זה לא מסתבר; שהרי אז היה נשוי לאשתו הראשונה עדיין, שלא ידוע לנו ממנה אלא בן אחד - ר' אברהם הנ"ל. ובהקדמה הנ"ל מסיים "האריכה ימים ונפטרה בירושלים בת שתים ותשעים שנה, בחדש טבת תרצ"ה", א"כ נולדה בשנת תר"ג.

מטובודאי לא היתה בתו של ר' אברהם בן הרש"מ, שהיה אז בן 7 בלבד. ודבר זה אפשר לברר לפי רשימת בית העלמין הישן לכוללות החסידים בירושלים (ראה כרם חב"ד ח"ב, ניסן תשמ"ה, ע' רג), שבודאי רשום בה שם אביה. ועדיין צ"ע בזה.

נר' יהודה ליב שאול ליבין
עיקר רבנותו של הרש"מ חייקין נמשכה עד שנת תרמ"ז שאז, מחמת חלישותו לעת זקנתו בגיל 85, הוכרח לקחת לו עוזר וממלא מקום. באותה שנה עלה לאה"ק והתיישב בחברון ר' יהודה ליב שאול ליבין, ששימש לפנ"ז ברבנות עיר קונסטנטינוגרד שבאוקריינא, לאחר שהכירו הרש"מ מינה אותו כרב העדה. על כך מספר באגרת שכתב לבני ביתו בד' דסליחות תרמ"ז (סיני כרך פז חוב' ג-ד ע' קעו. וראה גם ס' זכר אביעד ע' קמג ואילך):

נאוהרב אשר בפה חברון הוא מופלג גדול והוא מעיר שקלאב והוא בפה רב יותר מחמשים שנה, והוא מחותן של הרב החסיד הרב המנוח ר' אליהו יוסף נ"[ע] מדריבין, אך הוא זקן גדול יותר משמונים שנה, וקשה עליו מאוד הרבנות, ופלפלתי אתו בעניני הוראה בדינים שונים ועוד עם כמה מופלגים אשר בפה, כי ב"ה היא עיר שיש בה מופלגים, וישרו דברי בעיניהם וגם ראו הסמיכות שלי אשר יש לי על הוראה מכמה גאוני ארץ, ע"כ נשאר אצלם בהסכם כולם שיקבלו אותי על רבנות בפה חברון. ותומ"י עשו כתב וחתמו כולם וגם הרב הזקן אשר בפה חתם א"ע על הכתב, אין האט מיר גיוונצין [ואיחל לי מזל] טוב...

נביהודה ליב שאול ב"מ אהרן הכהן זצ"ל רב ומורה פה בעיר הקודש חברון תבב"א

נגבהמשך אותה אגרת אף מספר על המשכורת של הרב בחברון "והגם שהשכירות שלי מהרבנות אינם מרובים כבח"ל, אך ב"ה בעד זה, שזימן לפני מקום בכבוד גדול". ובאגרת י"ט טבת תרח"ם (שם ע' קעח) מפרש יותר:

נדשכירות מיינע איז סך הכל 12 רו"כ לחודש, אין ווייטער איז ניטא קיין שום זאחאט, אזיי וי אין ח"ל, היינו פון איין חתונה און פון מכירת חמץ און מעות פורים איז דא ניטא. אך ב"ה דער פאר. פאר די רבנות דא האט קיין מאל איין רב קיין שכירות ניט גינומען.

נה[שכירותי היא בס"ה 12 רו"כ לחודש, ומלבדה אין שום הכנסה בדומה לחו"ל, היינו מחתונה ממכירת חמץ ומעות פורים. אך ב"ה עבור זה. מהרבנות כאן אף פעם לא קיבל הרב משכורת].

נוושוב חוזר לאותו נושא באגרת כ"ב סיון תרח"ם (שם ע' קפב):

נזדין תורת בפה מרובים, מחמת שפה אין הולכים בערכאות שלהם, אפילו ישראל עם ישמע[א]ל הולך ג"כ אצל דין ישראל, אך מעות פסק אין בכאן, וכן כל הדאחאדין [הכנסות] השייכים להרב בח"ל בפה אינם, רק השכירות שלי מועטים, מחמת שבפה זה ג"כ דבר חדש שיקבל הרב שכירות, שפה הי' רב הישן ולא קיבל זה ארבעים שנה שום שכירות.

נח[אפשר שכן הוא, שהרב לא קיבל משכורת מיוחדת עבור רבנותו, אמנם לקמן פט"ז יובא מאגרת מנהלי כולל חב"ד שהרש"מ היה מקבל הוספה של 20 רו"כ. ובפסק הבוררים של שנת תרמ"ז (קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' סו ע' שכ) "לתת יקר וכבוד להישיש ונכבד בעדתו ה"ה הרה"ג החסיד מו"ה שמעון מנשה הי"ו יפרישו אנשי הועד מהקופה הכללית בכל שנה כל ימי חייו סך חמשה נאפאליאן"].

נטבמשרה זו שימש עד שלהי שנת תרנ"ב. האגרת שלו האחרונה מחברון (שם ע' קפו) נכתבה בי"ז בתמוז תרנ"א. גם בה הוא חותם "רב ומורה פה בעה"ק חברון ת"ו". בשלהי השנה שלאחריה עבר לגור בירושלים (ראה "זכר אביעד" ע' קנז).

סגם לאחר מינוי הריל"ש ליבין המשיך הרש"מ חייקין להיות פעיל. בשנת תרמ"ח פרסם כרוז בקשר לעניני כולל חב"ד (מגדל עז ע' תקכו-ז) וגם הריל"ש חתום על הכרוז הזה (שם ע' תקכט). ובשנת תר"נ כתב לפקוא"מ בדבר הישיבה "מגן אבות (לקמן פכ"ד). אך בשעה שהרש"מ חותם רק בשמו, מוסיף הריל"ש את התואר "רב ומורה פה בעה"ק חברון ת"ו". ובכרוזי שנת תרמ"ט (לקמן פכ"ד) ותר"נ (לקמן פי"ח) חותם בתחלה הרש"מ ולאחריו הריל"ש - "רב דפה עה"ק חברון תובב"א".

סאר' דובער אפרת
אחרי פטירת ר' שמעון מנשה, בכ"ט סיון תרנ"ג, מינו את ר' דובער אפרת לרבה של חברון.

סבר' דובער אפרת היה נכדה של הרבנית מנוחה רחל סלונים. עד לשנת תרנ"א היה רב במוסקבה. הוא לא היה הרב החב"די היחיד במוסקבה בשעה זו, גם ר' חיים יעקב וידרעוויץ היה רב באותה שעה. בשנת תרנ"א באה גזירת גירוש היהודים ממוסקבה ושניהם הוכרחו לנדוד ממוסקבה (ראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"א אגרת נח ובהערות שם). רח"י וידרעוויץ היגר אז לארה"ב ורד"א אפרת עלה לאה"ק והתיישב בחברון, ששם היתה גרה זקנתו הנ"ל וכל בני משפחת סלונים.

סגהוא הגיע לחברון בשלהי שנת תרנ"א, ובי"ג כסלו תרנ"ב נתן לש"ב שיל"א קבלה לשו"ב (ארכיון שיל"א), שבה מתחיל "כאשר זיכני ה' לבוא בקודש וזה משך ישיבתי פה עיה"ק חברון תובב"א", וחותם "באעה"ח י"ג כסלו תרנ"ב פה עיה"ק חברון תובב"א דובער באאב"מ ז"ל אפרת".

סדגם לאחר נסיעת הריל"ש ליבין לירושלים, בשלהי קיץ תרנ"ב, לא התמנה הרד"א לרב בחברון - עד לאחר פטירת הרש"מ בכ"ט סיון תרנ"ג. מיד לאח"ז הכתירוהו לרב, וההודעה על כך נתפרסמה בעתון "החבצלת" מיום ט' תמוז תרנ"ג (נעתקה ב"תולדות משפחת הרב מלאדי ע' 96):

סהאורח נכבד עבר דרך עירנו בשבוע הזה, הוא הרה"ג המפורסם מוהר"ר דוב בער אפרת נ"י, לפנים אחד מרבני מוסקבה, הנבחר עתה לשבת על כסא הרבנות לעדת האשכנזים הי"ו בעה"ק חברון תובב"א, בריך מתי' לשלם.

סובאותה שעה היה שיל"א בשד"רות בחו"ל, ובט"ו רחמים תרנ"ג הוא שלח מכתב ברכה לרד"א (ארכיון שיל"א):

סזבאה"ר ואה"ע אד"ש כבוד אהובי ש"ב ידי"ע הרב החסיד המפורסם כו' מוהר"ר דובער אפרת הי"ו, וכל אשר לו שלום וברכה לעד.

סחאחד"ש כמשפט לאוהבי, בריך מתי' לשלם, ויהי' רעווא דתירום רישי', ויהי' לעינים לכל יושבי עיקות"ו, ובצדק ומשפט יכונן כסאו לישב עליו באמת כאשר הכון לבו טרם באו אל הקודש, כן טהור עינים יוסיף אומץ לבבו לכלכל דברי' בצדק ומשרים, ואז כסא כ"ת יגדל וירים.

סטוהנני בזה ידידו עוז באמת חפץ הצלחתו ברוג"ש ודושו"ט בלונ"ח תכה"י מבקש עתירתו ומברכו בכוח"ט כאנה"ר [כאוות נפשו הרמה] ונפש הגר המתגורר בארץ ומצפה לישועה שלמה יהודה ליב יצ"ו הרד"א כיהן ברבנות חברון תשע שנים, עד קיץ תרס"ב, שאז נשא אשה בירושלים ועבר לגור בה. ר' יהודה ליב מנוחין מספר על כך לר' חיים באגין באגרת ה' אלול תרס"ב (פנקס אגרות כולל חב"ד תרס"ב): "כעת נשמע אשר ה"ר דובער אפרת קרוב שישא אשה מפה וישאר בירושלים עיה"ג" [עיר הגדולה, ביחס לחברון]. ובכ"א מ"ח תרס"ג כותב לו (שם תרס"ג) "כבר קבע דירתו פה".

עבכ"א מ"ח תרס"ג נפטר הממונה בכולל חב"ד שבירושלים, ר' מאניש וויראווליאנסקי ואנשי ירושלים מינו במקומו את הרד"א, כדלקמן פל"ה.

עאאת המשרה הזאת נשא קרוב לעשר שנים, עד לפטירתו ביום א' תמוז תער"ב (אבני זכרון חי"ב. תולדות משפחת הרב מלאדי ע' 97).

עבאחר עזיבת הרד"א את חברון הופיעה ידיעה ב"החבצלת" (גליון הראשון לשנת תרס"ג):

עגבעזוב כבוד הרה"ג החסיד וכו' מוהר"ר דובער אפרת שליט"א, את כסא הרבנות אשר השתמש בכתרה כתשע שנים, ויצא לגור בעה"ק ירושלם ת"ו ועדת ה' שמה נשארה כצאן בלי רועה, כל או"א לרבו יפנה.

עדובגליון י"ד מ"ח כותב הרד"א על דבר הרבנות בחברון:

עהברוך השם שזכני להתישב בקודש בעיה"ק חברון ת"ו, ותמך גורלי להיות בה כעשר שנים למו"ץ לקהל עדת האשכנזים הי"ו, ומלבד הוראה היו עמוסים עלי כל עניני הצבור הכללים והפרטים, וכל כסף הקדשים מאחינו שבגולה אשר הורם בעד עה"ק הנז'.. הכל בא על שמי ולידי, ולא נהנתי מזה מאומה (רק מה שקבלתי שכירותי השנתית). וברבות השנים ונתקרבתי ב"ה לימי הזקנה, ובעוה"ר עדו עלי כמה הרפתקאות במשך הזמן עד שנלאתי נשוא רבות הטרדות העמוסות עלי יום ולילה שלא לפי כחי כלל, ומצד זה חששתי אולי אגרם מגרעת בעבודת הקדש המוטלת עלי בעניני צבור, עד שהוסכם אצלי לעזוב את המשרה שלי, ולבטוח בה' אשר במתנ"ח אל ישליכני לעת זקנה וישלח לי עזרתו בקדש למלאות המוכרח לי, וב"ה עזרני השי"ת והתחזקתי ומחשבתי הטובה ורצוני זה עלה בידי ועזבתי את הרבנות ונתיישבתי בחדש אלול העבר פעיה"ק ירושת"ו.

עואך מאהבתי להקה"ק הנ"ל הבטחתים בל"נ אשר כל עוד שלא יקבלו רב קבוע (כי לא כ"כ נקל להם לקבל את המוכשר לפניהם לפי מצב עניני עה"ק כללים ופרטים) באפשרם שיגיעו כל כסף הקדשים על שמי בלי שום קבלת פרס בעד זה. ומידי יקבלו הכל כפי רצון המשלחים וכל דבר יבוא בשלום על מקומו, והבטחתים ג"כ לבוא עה"ח בענינים נחוצים.

עזכך נמשך עד תחלת אייר, שאז התקבל ר' שלמה יהודה ליב אליעזרוב [שיל"א] לרב קבוע בחברון, ובכ"ה אייר הדפיס הרד"א מודעה נוספת ב"החבצלת":

עחכאשר בחורף העבר הודעתי לנדיבים תומכי ישוב חברון ת"ו, אשר קבלתי עלי הטרחה, אשר כל עוד שלא יקובל רב בעה"ק חברון ת"ו, שישלחו על שמי. וכעת כאשר בעזהי"ת בחרו לרב את ידידי ש"ב הרה"ג וכו' מוהר"ר שלמה יהודא ליב אליעזראוו שליט"א הנ"ל, הנני להודיע לכל נדיבי אחב"י שלא ישלחו עוד על שמי, וישלחו ע"ש הרב הנ"ל.

עטדוש"ת מלונ"ח דובער אפרת

פעל רבנותו של ר' שלמה יהודה ליב אליעזרוב [שיל"א] בחברון - לקמן פכ"ג.