History of Chabad in the Holy Land·Chapter 10: Agreement Between Chabad and the Sephardic Community in Hebronתולדות חב״ד בארץ הקודש·פרק יו"ד. ההסכם בין עדת חב"ד לעדת הספרדים בחברון

אפתיחה
כבר בקיץ תקפ"ה, בעת הדיון על יסוד "כולל" נפרד לעדת חב"ד בחברון, התאחדו עדת חב"ד עם עדת הספרדים בחברון. הם ביקשו אז לקבל ביחד את חלק חברון משלם, שבו יתחלקו בינם לבין עצמם עדת הספרדים עם עדת חב"ד. ועד הפקוא"מ לא הסכים לזה, כנזכר בקצרה לעיל פ"ז, ומפורט יותר באגרת שכתב ועד הפקוא"מ אל מוהר"ר אפרים זלמן מרגליות מבראד (אגרות הפקוא"מ מאמשטרדם תקפ"ו-ז ע' 176): ובכן חו"ר הספרדים ותלמידי הגאון כת החב"ד אשר המה מחזיקים הישוב פהע"ק חברון ת"ו נתפשרו ביניהם וכו' פעה"ק חברון תמוז תקפ"ה ל'..

בתובעים חלקם המגיע להם ממעות מדינות האלה כפי תקנת קדמאי נ"ע, שמגיע ו' חלקים לעה"ק הנז'.. וגם כל המגיע לחלקם לשלוח לידם דוקא, ע"י הרבנים הגבאים כוללים דא"י דבק"ק ווילנא יע"א.. קבלנו אגרת מהרב מהאה"ק מו"ה בער נ"עי בן הגאון מו"ה זלמן זלה"ה מק"ק לובאוויטש, וטוען כמו כן בעד כולל חב"ד שזכו בחלקם המגיע לעה"ק חברון ת"ו, בקול סופר מאריך, וסו"ד אף הוא היה מבקש לשלוח להם חלקם כאמור למעלה.. אכן על כ"ז אין דעתנו נוטה שיזכו בכל החלק דעה"ק חברון ת"ו, כי עדיין בשיטתנו קיימינן.

גהם לא הסכימו לשלוח לשתי העדות שבחברון את חלקם משלם ולא הסכימו לפשרה שנתקבלה בזה ביניהם בתמוז תקפ"ה. אמנם הם אישרו את הפרדת "כולל חב"ד" מ"כולל החסידים" הכללי והסכימו להגדיל את חלק "כולל חב"ד", ממעות הנאספות ע"י ועד הפקוא"מ, כמגיע להם על פי טענותיהם, וכמסופר בפרטיות לעיל שם.

דכל זאת בקשר למעות המתקבלים ע"י ועד הפקוא"מ מהמדינות הולנד אשכנז צרפת ואנגליה. אמנם בהסכם הזה שבין עדת הספרדים ועדת חסידי חב"ד שבעה"ק חברון נכללו גם פרטים נוספים בקשר לשליחות שאר הארצות ובקשר לאחוז חלק כל עדה בהוצאות העיר הכלליות. כל הפרטים האלו אינם קשורים לועד הפקוא"מ ולכן אינם נזכרים באגרת שלהם הנ"ל, אך ידוע לנו על קיומו של הסכם זה מתוך ההזכרה בהסכם השני שחתמו ביניהם בר"ח אלול תק"צ.

הההסכם של ר"ח אלול תק"צ נעתק בס' "חברון" ע' 188-186 וצילומו בס' "מגדל עז" ע' תקיח. בשניהם באה הכותרת "ההסכם הראשון בין כולל הספרדים לכולל חב"ד, תק"צ" (או כעין זה). אמנם בתחלת ההסכם הזה עצמו מתייחסים להסכם הקודם, שכנראה הוא זה הנזכר באגרות הפקוא"מ, שחתמוהו בתמוז תקפ"ה:

ומודעת זאת בכל הארץ שזה שנים כאשר באו מעלת חכמי ורבני ויחידי האשכנזים ק"ק חב"ד לשכון כבוד בארצנו על נחלת אבותנו קרית הארבע היא חברון ת"ו, בו בפרק נתפשרנו יחד חו"ר ומנהיגי כו[ולל] ק"ק הספרדים הי"ו עפ"י התנאיים העשויים בינינו ונכתב ונחתם שטר הפשר עשוי בכל תוקף וחוזק כראוי, ועפ"י התנאים שנתבארו בשטר הנז' נתישבנו על הארץ הטובה.

זגם בהסכם השלישי של שנת תר"ב נזכרים שני ההסכמים הקודמים (חברון ע' 189):

חויהי מאז בשנת ה'תק"ץ, אחר הפשר הראשון אכתי פשר ביניהם, ונתוועדו יחד שתי קהילות ונעשה פשר ביניהם ונכתב ונחתם בשנת התק"צ ליצי[רה].

טהמעתיק את ההסכם בס' הנ"ל דימה בנפשו שמ"ש "הפשר הראשון" נמשך לשנת תק"צ, ולכן הוסיף אחר תיבת ה'תק"ץ את התיבות "ההסכם הראשון" בין חצאי עיגול. אמנם סגנון הדברים מורה שהפשר של שנת תק"ץ הוא "אחר הפשר הראשון", וכמפורש גם בהסכם של שנת תק"צ עצמו.

ידמי חסות
עיקר ההפרש בין שלשת ההסכמים האלו הוא בסכום השנתי שחייב לתת כולל חב"ד לכולל הספרדים עבור ההוצאות השוטפות של העיר. לפי הסכם תקפ"ה הוצרכו לתת להם אלף גרוש לשנה. לפי הסכם תק"צ 900 גרוש לשנה ולפי הסכם תר"ב 500 גרוש לשנה. סיבת השינויים קשורה ל"דמי חסות" שהיו צריכים לשלם לשליט העריץ עבדול רחמן:

יאהעיר חברון היתה בשנים ההם תחת חסותו של השיח' העריץ עבדול רחמן הידוע בשם "הרב השחור", על שום שהיה מקבל חלק חשוב בחלוקת "כולל חב"ד" כדמי חסות. על עריצותו מסופר בספרים רבים. ומסכם הדברים בצלאל לנדוי (כרם החסידות ח"ב ניסן תשמ"ה):

יבעל סבלות יהודי חברון מידי "הרב השחור" אין בידינו תעודות בכתב מבני הדור ההוא אלא מסורות שהועלו על הכתב עשרות בשנים לאחר מכן. בראשונה ע"י רי"ז הורביץ בספרו "ארץ ישראל ושכנותיה" בערך חברון עמ' 254. והימנו ע"י ישראל קפלן בסדרת מאמרים שפורסמו בשבועון התור בשנת תרפ"ג ונאספו בחוברת עיר האבות, ירושלם תרפ"ד, וכן בילקוט חברון לא"י לבנון, ירושלם תרצ"ו.

יגעל המלקטים האלו יש להוסיף את הס' "חברון" ע' 309, וגם שם הוא נכלל במדור "אגדות חברון". אמנם סמוכין לכל זאת מוצאים אנו בהסכם שלפנינו, כי עיקר הוצאות העיר שבהם הוצרכה העדה הספרדית להשתתף עם עדת חב"ד הן הוצאות התשלומין לשיח' עבדול רחמן, שהן פורטו בפירוט רב, אף אם בשפה רפה, בהסכם שלפנינו משנת תק"צ. יש בו אפילו רמז ברור לחלק שהיה מקבל בחלוקה "בבוא השד"ר מוכרח לתת לו איזה מתנה בין רב למעט". ואולי כבר אז נקרא בשם "הרב השחור", אך כאן נקרא בתואר הכבוד "שר העיר עבד אל רחמן":

ידשמצד ההכרח נהגנו לתת לשר העיר עבד אל רחמן סך ריאל אחד בכל ראש חדש.. מלבד שאר מיני הוצאות ומנהגים שיש בהם הכרח, כמו בהיות איזה חופה לאחד מהיחידים, שמנהג קבוע לתת איזה מתנה להשר כנודע, וכמו כן בהיות איזה חופה להשר, מוכרח הדבר להקביל פניו במנחה העוברת לפניו, וכיוצא בזה בבוא השד"ר מוכרח לתת לו איזה מתנה בין רב למעט, כי כל אלו הלכות קבועות ומנהגים קבועים בארץ גם ליחידי ק"ק ספרדים וגם לנו יחידי האשכנזים, כמונו כמוהם חובה עלינו להקביל פני השר כאמור ולהוציא הוצאות הנ"ל מכיס כו' ק"ק חב"ד או מהיחיד בעל החופה.

טוזאת היתה עיקר טענת "כולל חב"ד" על הפשר של שנת תקפ"ה, שכיון שגם האשכנזים מוכרחים לכפר פני השר ממעותיהם מכיס כולל חב"ד, מדוע לא יחשבו מעות אלו בסכום האלף גרוש שנותנים הם לכולל הספרדים לכל הוצאות העיר. על התפשרו מחדש שמעתה ואילך יתנו להוצאות העיר רק 900 גרוש. וז"ל בהסכם תק"צ:

טזזה יצא ראשונה, שנתחייבנו כו' ק"ק חב"ד בתגו"ש [בתנאי גמור ושלם] לתת לכו' ק"ק הספרדים סך אלף גרו"ש כנודע.. יען שמצד ההכרח נהגנו לתת לשר העיר עבד אל רחמן סך ריאל אחד בכל ראש חדש, לזאת נתפשרנו לתת סך תשע מאות גרוש חדשים ביד מע' המאור הגדול פקידא בגו צדיקיא סגן לויה הרב המובהק כמוהר"ר חיים הלוי ה"י, בלי שום מגרעת בעת בא ספינה בכל שו"ש [שנה ושנה], ככתוב בשטר הראשון כן יהיה תמיד.

יזמ"מ היה גם סכום 900 הנשאר עבור כופר נפשות שהוצרכו לשלם להשר הנ"ל, מלבד הסך ריאל אחד [לערך חמשים גרוש] בכל ראש חודש. את הכופר הזה שילם כולל הספרדים עבור כל הקהלה, הספרדית והאשכנזית, ולכן הוצרך כולל חב"ד להשתתף בזה ב-900 גרוש שהיו משלמים כל שנה.

יחבמשך השנים הגדיל העריץ הנ"ל את סכום דמי החסות שהיו משלמים לו והתחיל לדרוש סכום נפרד מכל קהלה. זה חייב לשנות את תשלום כולל חב"ד לקופת כולל הספרדים מחדש בהסכם השלישי בשנת תר"ב:

יטויהי מאז ועד עתה היינו פורעים כו' מע' האשכנזים חב"ד יצ"ו סך תשע מאות גרשים חדשים לשנה למעלת כולל הספרדים יצ"ו, לצורך ההוצאות בהדה הוצא לתת כסף מוצא. ויומא כי האידנא אך בחלקות וידיעות חלקות נפלו בינינו, משום סבה מפני גויים מפני לסטים ונתרבה ההוצאה על כו' מע' האשכנזים חב"ד במעלה עקודים, מה שלא היה מימי קדם, והגויים ואילי הארץ הכירו בהם חלקם שאלו בפיהם ולא מצאו מקום פטור, וע"ז כו' מע' האשכנזים יצאו למטעון טעון לפטור עצמם מקצבת התת"ק אריות גרוש הנז', מאחר כי כבר פסקה המספחת ואש מתלקחת והגויים לשאול הגיעו דמיהם בם גם מכו' האשכנזים חב"ד, לעלוקה שתי בנות הב הב.. מעתה ומעכשיו מתחיבים אנו כוללות מע' האשכנזים קה"ק חב"ד יצ"ו, ובכוח המב"י אנו מחיבים ג"כ לכל הבאים אחרינו לשב"ק [לשבת בקודש] לתת לפרוע לכו' מע' הספרדים מידי שנה בשנה ביד מע' פקידי הזמן סך חמש מאות גרוש, והחיוב הנז' תחול עלינו מתשרי התר"ג ואילך.

כובטעם תשלום ה-500 גרוש, אחר שהם משלמים את "דמי החסות" בנפרד, מסיימים באותו הסכם:

כאויען כי כוללות מע' הספרדים יצ"ו הוא היה הראשון לדבר שבקדושה והם היו ברם המעלות לישוב הארץ נחלת אבותינו קרית ארבע היא חברון תוב"ב, וכו' מע' האשכנזים חב"ד באו אחר כמה שנים ומצאו דרך סלולה לעמוד על הארץ הטובה כי באנו בצל קורתם, אשע"כ [אשר על כן] מחוייבים אנחנו בקגו"ש [בקנין גמור ושלם] בעד ת"ק אריות חדשות הנז' מידי שנה בשנה.

כבהשד"רות המשותפת
הדבר השני שדנו בו בהסכמים אלו הוא השד"רות המשותפת לשתי העדות. כבר הובא לעיל שבהסכם הראשון של שנת תקפ"ה הסכימו לחלק ביניהם את חלק עה"ק חברון ממעות הפקוא"מ ואילו ועד הפקוא"מ לא הסכים לפשרתם. אך עדיין הוצרכו להתפשר בדבר שד"רות שאר הארצות. על כך כותבים בהסכם תק"צ:

כגאך כזאת באותם הימים [אחר פשר תקפ"ה] אכתי פשו איזה ציצין המעכבין בעניני השליחות, ואחר זאת נעשה פשר על שליחות ערי אשכנז עפ"י ממוני ופרנסי ק"ק אמשטרדם כנודע, ופש גבן ענין שליחות ערי איטלייא הנקרא ש' פראנקייא. והן עתה כי זה שנתיים שנפל בינינו השתי קהלות יב"ץ ק"ק ספרדים וק"ק החב"ד איזה הפרשיות חדשים מקרוב.

כדה"פשר על שליחות ערי אשכנז עפ"י ממוני ופרנסי ק"ק אמשרטדם" הוא הפשר שפישר ועד הפקוא"מ בחלקו של "כולל חב"ד" ממעות ארבע המדינות הולנד אשכנז צרפת ואנגליה, שכולן נכללות ב"ערי אשכנז", ובהן הוסכם לא לשלוח שד"רים מיוחדים אלא ועד הפקוא"מ שולח בעצמו שד"רים לעיירות האלו, אוסף את מעות התמיכה ומחלקן בין הכוללות באה"ק. פרטי הפשר נתבארו בפרטיות לעיל פ"ז.

כה"שליחות ערי איטלייא" היא זו של יוסף דוד עייאש, שסובב בערי איטליה בשליחות חברון במשך השנים תקפ"ו-תק"צ (אחרי כן יצא מכלל ישראל). שליחותו מתוארת בפרטיות בס' "שלוחי א"י" ע' 685-683. במדינה זו לא התעסק ועד הפקוא"מ ולכן הותר לערי אה"ק לשלוח לשם שד"רים מיוחדים. בקשר לשד"רות זו בא ההסכם הזה לדון בפרטיות:

כובענין שליחות ערי אטלייא, הן מק"ק ספרדים הן מק"ק אשכנזים, כל הנידר והנידב לשם כו[לל] עה"ק חברון ת"ו, קצבות וקופות והקדשות, כל כסף הקדשים אשר יקדשו בני ישראל היושבים בערי אטאלייא, יתחלק בין שני הכולליות הנז' בזה האופן, דהיינו שאחר שינכו חלק השליח וכל ההוצאות בשלימות, מה שישאר זך ובר לכו[לל] העיר, ינתן שמונים למאה לכו' הספרדים ועשרים למאה לכו' האשכנזים.. ויען וביען זה חמש שנים יצוא יצא שליח מאתנו כו' הספרדים לערי פראנקיאה הנז', לזאת מבארים אנחנו שכל זה הפשר והחברה הנעשית בינינו השתי קהלות, מתחלת מר"ח אלול דאשתקד, היא שנת התקפ"ט, ומחוייבים אנחנו לשלוח מכתבים להשד"ר להודיעו הפשר הזה.. קבלנו עלינו חו"ר ופו"מ הספרדים לתמוך ידי מע' יחידי האשכנזים ה"י, שישלחו מאתם שליח לערי ספרד דהיינו לערי אורמילי ועראביסטאן, וערי פראנקיאה לאסוף ולקבץ מאתם נדבה חדשה דוקא מבלי שום יכולת להשד"ר ההולך לשלוח יד בשום קופות וקצבות ונדבות הקודמות אפי' כמלא נימא.. וכנגד זה קבלו עליהם מע' חו"ר ופו"מ האשכנזים לתת מפרי שליחותם מכל הערים הנ"ל למע' כו' הספרדים אחר ניכוי חלק השליח וכל ההוצאות ממה שישאר נקי יתחלק לארבע חלקים ג' חלקים לכו' אשכנזים וחלק אחד לכו' ספרדים.

כזגם לאחר חתימת ההסכם היה מקום לחילוקי דעות, אמנם שני הצדדים התאמצו לישב ההידורים ולהשכין האחדות. בח"י אלול תקצ"ב כותבים חברי ועד הפקוא"מ אל "הרבנים הממונים ומנהיגים דכו' חסיד' אשכנזים הי"ו הנקרא חב"ד שבעה"ק חברון תוב"ב" (בצלאל לנדוי, כרם החסידות ח"ב ניסן תשמ"ה ע' רנב):

כחעתה באנו להשיב כהלכה, כי נהנינו מאד מתוכן גי"ק מחדש ניסן העבר, בהיותם מבשרות שלום ואחדות שבינם לבין מעלת כבוד הרב הפקיד דכו' ספרדים הי"ו תמן.

כטהרב הפקיד הוא הרב חיים יעקב הלוי ן' יקר, החותם ראשון בהסכם הנ"ל.

לגם בהסכם תר"ב חוזרים על התנאים האלו הקשורים לשליחות שאר הארצות, אך לא נראים שם שינויים מיוחדים לגבי תנאי הסכם שנת תק"צ. רק בזאת, שבנוסף לעיירות "אורמילי ועראביסטאן וערי פראנקיאה" נזכרות שם גם "טורקיא.. וערי המערב החיצון ופנימי".

לאהשד"ר ר' יצחק ב"ר שלמה אשכנזי
בקיץ תקפ"ז שלחה עדת חב"ד שבחברון את ר' יצחק ב"ר שלמה אשכנזי ל"ערי מדינות בבל ובצרה וגלילותיהם". המדינה היא ספרדית והשד"ר הוא ספרדי "תושב עה"ק ירושלם", אך הוא נשלח ע"י "כוללות ק"ק אשכנזים הנקראים בשם חב"ד תושבי עה"ק חברון ת"ו". כתבי שד"רות רבים הגיעו לידינו משליחות זו. הזכרתי אותם לעיל פ"ז. צילום שלשה מהם נדפסו במגדל עז ע' תקטי-יז. עוד שנים נמצאים בארכיון שבספריית כ"ק אדמו"ר שליט"א (אחד מהם פרסמתי ב"כפר חב"ד" גליון 151). על טפסים נוספים ראה "שלוחי א"י" ע' 682 הערות 3-2.

לבהסיבה לפריצת גדר זו מבארים באחד מכתבי השד"רות (כפר חב"ד שם):

לגוזה כמה שנים חסר משום שליחות תמנע היתה מלשלוח אליהם שום שליח בעדינו ובשמינו יען כי עד יומא כי האידנא היה באה אלינו קצבות וחילוקים עולם כמנהגו מאת אחינו שבגולה היושבים בארץ יון ארץ מולדתינו בציר הצפוני כל אחד מקרוביו ומיודעיו ומכיריו, ולעתות כאל הן בעון נתמעטה הפרנסה מחמת רוב הגלות דאשתכחת תמן צרות תכופות זו לזו דין גרמאה כי נפסקו שורות השפע מלבא עוד אלינו שום פ"ק [פרוטה קטנה] כמאז ומקדם. ואנן מהכא נחותי דרגא לית דמשגח בן מדלית איסר וחסרון כיס קשה ועול החובות עלו השתרגו על חלקת צוארינו בנשך ובמרבית על חד תרין ותלת.

לדכבר נזכרו לעיל פ"ז הגזירות שהתחדשו ברוסיה בשנים האלו, שכמעט הפסיקו את משלוח התמיכה מרוסיה לאה"ק. שם גם תואר איך שעדת חב"ד בחברון לא קיבלה את חלקה מקופת ועד הפקוא"מ, שגבתה מעות אה"ק במדינות הולנד אשכנז צרפת ואנגליה. כ"ז הביא למצבם הקשה של אנשי חב"ד בחברון, שהוכרחו לשלוח שליח מיוחד למדינת בבל וסביבותיה.

להמ"מ נראה ששליחות זו לא הוכתרה בהצלחה: עצם העובדה שמספר גדול כזה של טפסי כתבי השד"רות שרדו באורך השנים והגיעו לידינו מורה שלא כולם באו לכלל שימוש. ויתירה מזו: בכל טופס השאירו מקום מיוחד למלאת את שם הנמען. זאת היה צריך למלאת השד"ר עצמו בבואו לעיר ומדינה כל שהיא, היה ממלא אז את שם הרב או ראש הקהלה - כאילו נכתבה האגרת מלכתחלה אליו. בכל הטפסים שהגיעו לידינו נשאר מקום זה חלק. דבר זה מלמדנו שהכתבים האלו נשארו אצל השד"ר ולא נמסרו ליעדם. שמא לא רצו תושבי בבל לתרום אלא לכוללות הספרדים שבאה"ק. שמא היתה לזה סיבה אחרת.

לונחזור לענינו של פרק זה, ההסכם שבין עדת חב"ד לעדת הספרדים בחברון.

לזההסכם הראשון של תמוז תקפ"ה לא הגיע לידינו. בהסכם השני של אלול תק"צ לא נזכרה אלא השד"רות למדינות אשכנז ולמדינות איטליה ספרד והסמוכות להן.

לחבהסכם השלישי נזכרת גם תורכיה וערי המערב. באף אחת מהן לא נזכרת בבל. נראה שבקשר לשאר הארצות מעולם לא התפשרו. ויתירה מזו נראה בהסכם תק"צ, שגם בשד"רות איטליה וספרד לא היתה שום פשרה בהסכם הראשון, ורק מר"ח אלול תקפ"ט חלה הפשרה החדשה. מכל הנ"ל יוצא שבשליחות הזאת לבבל וסביבותיה לא היתה שום שותפות לעדת הספרדים בחברון, וכולה היתה מוקדשת ל"כולל חב"ד". וכן נראה מסגנון כתבי השד"רות הנזכרים.

לטבמשך עשרים השנים הבאות, יש לשער שנשלחו שד"רים נוספים לארצות הספרדים והתחלקו ביניהם לפי התנאים; אך לא ידועה לנו מהן אלא שליחות אחת שהיתה משותפת בה עדת חב"ד, היא שליחות ר' נתן עמרם שנדון עליה בפרק הבא.

מהסכם תרס"ו
ההסכם האחרון שהגיע לידינו, בין שתי העדות בחברון, הוא משנת תרס"ו (מגדל עז ע' תקל"ח):

מאב"ה

מבזאת תהיה לעדות ולראיה מהימנא ביד כ"א משני הצדדים חו"ר ופו"מ [חכמי ורבני ופקידי ומנהלי] כוללות ספרדים יצ"ו וחו"ר ופו"מ כוללות אשכנזים הי"ו היות אמו"ץ [אמת וצדק] כי בכח המב"י [המסור בידינו] מחכמי ויחידי שני קהלות הנ"ל יצ"ו נשתוינו כי מהיום והלאה כי כסף הבא מפרי הקדש השר מונטופיורי זצוק"ל, הידוע, וכן כל מין כסף וזכות אשר יבא מקר"ח [מקרית חוצות] לשם שני הכוללים הנ"ל תהיה סדר החלוקה באופן זה כוללות הספרדים הי"ו יקחו ששים למאה, וכוללות אשכנזים יצ"ו יקחו סך ארבעים למאה, וכן בכל מין הוצאות שנצטרך להוציא בין שני הכוללים יחד כרופא וכיוצא, יתנו כוללות ספרדים הי"ו ששים למאה, וכוללות אשכנזים יצ"ו יתנו ארבעים למאה. והפשר הנ"ל ימשך מהיום עד חמש שנים רצופים, והכל ההפרשיות שהיה לנו עד היום בנוגע לסדר חלוקת כל ההכנסות הנ"ל ותרנו מצד לצד.. פעיה"ק חברון תו"ב בכ"ד לחדש אב מנחם התרס"ו.