History of Chabad in the Holy Land·Chapter 23. Rabbi Shlomo Yehuda Leib Eliezarovתולדות חב״ד בארץ הקודש·פרק כג. ר' שלמה יהודה ליב אליעזרוב (שיל"א)

אפתיחה
אחד מעמודי התוך של הישוב החב"די בחברון הוא ר' שלמה יהודה ליב אליעהזרוב, שיסד וניהל את הישיבה "מגן אבות" והביא ליסוד הישיבה "תורת אמת". ששימש כרבה של עדת האשכנזים בחברון במשך שנים רבות. היה שד"ר מטעם המוסדות בחברון פעמים מרובות. הביא לקניית נחלת רומנו, וכמעט אין דבר חשוב שקרה בחברון, במשך 25 השנים תרמ"ט-תרע"ד, שהוא לא היה המארגן או מעורב בזה בצורה זו או אחרת. ראוי הוא אדם זה לסקור את תולדותיו, ועי"ז להבהיר פרק חשוב בתולדותיה של הישוב החב"די בחברון.

בכבר נזכר לעיל פי"ג שכאשר משפחת סלונים עלתה לאה"ק והתיישבה בחברון, נשארה הבת שטרנא ריזא ובעלה ר' שלום קזרנובסקי בחו"ל. הם עלו לאחר שנת תר"כ. גם אז לא עלה אתם בנם ר' אליעזר שמעון קזרנובסקי ובני משפחתו. בס' תולדות משפחת הרב מלאדי ע' 96 כותב עליו "הר' אליעזר שמעו קזרנובסקי ז"ל בא ארצה עם משפחתו בשנת תרל"ג בערך". ובע' 125 כותב בקשר לבנו שיל"א "הרה"ג המפורסם ר' שלמה יהודא ליב אליעזראוו [שהחליף את שם משפחתו על שם אביו אליעזר] נולד בשנת תרכ"ג, בן עשר בא לאה"ק יחד עם הוריו".

גלא נתפרש כאן היכן נולד ומהיכן עלה לאה"ק, אמנם בארכיון שלו נמצאת תעודת האזרחות שלו משנת תרפ"ו, ושם נתפרש שהוא נולד בשנת 1863 בעיר יעקבשטאט שברוסיה. באותו ארכיון נמצא גם שטר התנאים שלו "להדא בתולתא כלתא שפירתא ויעלת חן מ' חנה ברכה תי' בת הרב החסיד מו"ה דובער הלוי" - אשכנזי מקאליסק, מיום "ששי בשבת באחד עשר יום לירח סיון שנת חמשת אלפים ושש מאות וארבעים לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן עה"ק חברון תובב"א".

דמרבים היו בני חברון לשנות את שמות משפחותיהם, לטעם הידוע להם. ר' שלמה ליב דידן היה נקרא בתחלה בשם משפחת אביו "קזרנובסקי". אחרי החתונה שינה אותה לשם אשתו "אשכנז" (ראה לדוגמה ההודעה וקבלה דלקמן בסמוך, ההודעה על פתיחת הישיבה "מגן אבות" דלקמן פכ"ד, ובכתב השד"רות שלו לערי בוכרה משנת תרנ"ז, שנדפסה ב"מגדל עז" ע' תקלב), ולבסוף שינה אותה לשם אליעזרוב (על שם אביו אליעזר). אין לנו תאריך מדויק לשנוי זה, אך יש לשער שהיה זה בעת היותו בשליחות בערי בוכרה, שמשם באה צורה זו של שם המשפחה - "אליעזרוב" ולא "אליעזרסון" וכיו"ב.

הגם אחרי חתונתו המשיך בלימודו. בס' תולדות משפחת הרב מלאדי ע' 125 כותב עליו "היה חברו יבל"ח של הרה"ג ר' שנואור זלמן בהרמד"ס ז"ל [סלונים], בהיותם צעירים למדו בחברותא בשקידה רבה יומם ולילה. הרש"ל היה מתמיד גדול, ומתלמידי הגאון הצדיק הר' שמעון מנשה חייקין זצ"ל והרב הגדול המקובל ר' אליהו מני ז"ל".

והדבר האחרון שלמד, בהיותו יושב אהל ותורתו אומנותו, הוא שחיטה ובדיקה. זאת סיים בתחלת שנת תרנ"ב. זמן קצר לפנ"ז עלה לאה"ק ר' דובער אפרת, שנתקבל אח"כ לרבה של חברון. וראשית פעולתו היתה לבחון את שיל"א ולתת לו הודעה וקבלה. הכתב נמצא באוסף שיל"א ובו נאמר:

זכאשר זיכני ה' לבוא בקודש וזה משך ישיבתי פה עיה"ק חברון תובב"א.

חובמשך הזמן הרבה פעמים דברתי עם ש"ב המופלא ומופלג בקי ושנון הר"ר שלמה ליב שי' אשכנזי ומצאתיו מלא דבר ה' בגמ' ופוסקים, וכעת נוסף על חכמתו גמר לימודו בשלימת באומנת השחיטה ובדיקת הריאה, ובקשני לבחון אותו באומנתו. והגם שלמותר הוא כי עדיו בצידו הרב והשו"ב המומחים דפה המכירים עותו מנעורי' ויום יום הלך עם השו"ב להמטבחים והעמיד סכיניו ושחט ובדק הרבה לפניהם ומעידים עליו עצהיו"ט, עכ"ז מלאתי רצונו ובחנתיו כעת בשאלות ביחוד בהלכות שחיטה ובדיקת הריאה כן ראיתי סכיני שחיטה שלו והכל הוטב בעיני, כן מוחזק הוא לכל מכירי' אשר יראת ה' בלבו וזהיר ומתון בדרכי' ולא יעשה חלילה מלאכת ה' רמי' ובעזר ה' לא יצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. ע"כ ראוי והגון מאד לסמוך עליו ומותר לכל ישראל לאכול משחיטתו ובדיקתו ויאכלו ענוים וישבעו.

טבאעה"ח י"ג כסלו תרנ"ב פה עיה"ק חברון תובב"א דובער באאב"מ ז"ל אפרת

יהשד"רות הראשונה שלו
מיד לאח"ז התחיל את הכנותיו לצאת בשד"רות חברון (העדה הספרדית) לחו"ל. כתב השד"רות נכתב בר"ח סיון תרנ"ב, וחתום ע"י ששת ראשי העדה הספרדית בחברון (תצלום ב"מגדל עז" ע' תקל).

יאבדרך כלל מקובל שזו היתה שליחותו הראשונה, בהיותו אז בסך הכל בן 29.

יבאמנם לפחות 5 שנים לפני כן כבר נסע בשד"רות לחו"ל. אין לנו ידיעה ברורה מפרטי נסיעתו זו, רק זאת אשר בארכיון סלונים שבספריית כ"ק אדמו"ר שליט"א נמצא מכתב שכתבה עבורו אם זקנתו הרבנית הצדקנית מרת מנוחה רחל סלונים, בת כ"ק אדמו"ר האמצעי. בתאריך המכתב "יום ג' פ' תולדות" לא רשומה השנה, אך היא נפטרה בכ"ד שבט תרמ"ח. גם אם נאמר שהמכתב הזה נכתב בשנתה האחרונה - תרמ"ח, הרי היא כותבת בו "ער זאל קענין געך קריק קומען אין דער הייליגע לאנד חברון איך ביינק זייער נאך אים", ומכך נודע לנו שבאותה שעה כבר היה משך זמן בחו"ל. המכתב מיועד לאנ"ש, ובו היא כותבת (קטע העתקתי בס' אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"א ע' קסד):

יגבעזה"י יום ג' פ' תולדות פעה"ק חברון ת"ו.

ידשלום און פיל פרייד און הצלחה צו אלע חסידים און רבנים שי"ן ל[או]י"ט. איך בעט אייך אלעמין איר זאלט מקרב זיין מיין נכדי אייניקיל אה' המפורסם בתורה ביראה מו"ה שלמה ליב שי"ן. (ער) ער איז איין אור אייניקיל דעם גירושין אלטין רב הצדיק גדול מפורסם רבי זלמן נ"ע זי"ע א"ז, און אבי הצדיק מפורסם נ"ע זי"ע, און זיין נאמען הייש[ט] המופלג בתורה [..] שלומה ליב שי'. איך בעט אייך אלעמן מקרב זיין אים און בהלפיק זיין ער איז נעביך זייער ארום ער זאל קענין געך קריק קומען אין דער הייליגע לאנד חברון איך ביינק זייער נאך אים און וער וועט אים העלפין וועט בווד[אי] מצליח זיין אין גיזונט און פרנסה האבין מיט הצלחה מים דעם זכות פון (פון) דין זיידעת הצדיקים זכותם [..] יגן עלינו אפ אונז און אייך א"ס.

טוכ"ד מנוחה רחל בת הרב הצדיק מפורסם דובער נ"ע זי"ע.

טזזאת לא ההזכרה היחידה משד"רות זאת, לקמן תועתק אגרת שכתב בחורף תרס"ה ובה מזכיר את "שלש הנסיעות שעברו" שהם כוללות גם את הנסיעה הזאת, כדלקמן.

יזגם יועתק שם כתב פיטורין שלו אחר סיום השד"רות של שנת תרס"ד-ו, ובו כותבים לו הרבנים הספרדיים של חברון "בשליחותינו שליח מצוה נהוג לכל ערי בורארא וגורגיא ואגפיה יע"א גם הפעם הרביעית הזאת". ארבעת הפעמים הם: תרמ"ח; תרנ"ב; תרנ"ז; תרס"ד. א"כ נודע לנו מכך שגם בשליחות הראשונה הזאת נסע מטעם העדה הספרדית בחברון לערי גרוזיה ובוכרה. אמנם לקמן בשד"רות תרס"ז תועתק האגרת שלו שבה הוא כותב "עניתי בדרך כחי ברו"ג זה ארבע עזרה שנה ויותר" היינו מתחלת שנת תרנ"ג ואילך. ועדיין צ"ע בזה.

יחכאמור לעיל אין תאריך מדויק לאגרת הזאת, ומ"מ יש מקום לשער שבקיץ תרמ"ח עדיין לא חזר מהשליחות הזאת, שהרי שמו לא נמצא בין 47 החתומים מאנ"ש בעה"ק חברון, על הכרוז של קיץ תרמ"ח הנדפס במגדל עז ע' תקכט.

יטהוא חזר לחברון לא יאוחר מחורף תרמ"ט, שאז יסד את הישיבה "מגן אבות", כפי שיסופר בפרק הבא. גם בחוזה המועתק לקמן שם מחורף תר"נ הוא נזכר בקשר להנהלת הישיבה. מלבד זאת המשיך שיל"א בלימודיו, כאמור לעיל, עד שנת תרנ"ב, שאז נסע לשד"רות השניה מטעם כוללות הספרדים.

כשד"רותו לבוכרה ורבנות סמרקנד
כבר נזכר לעיל שבר"ח סיון תרנ"ב ניתן לו כתב השד"רות מטעם העדה הספרדית. בכתב השליחות הזה לא נתפרשה המדינה שאליה נשלח, אמנם בארכיון שיל"א נמצא אגרת ששלח לביתו בט"ו אלול תרנ"ג, מהעיר קובא שבמדינת גרוזיה.

כאבאגרת זו מספר על נסיעותיו בעיירות מרובות במדינת גרוזיה, על התוכניות להמשיך לנסוע בעיירות גרוזיה ושמשם יסע לבוכרה. ב"מגדל עז, ע' תקלא נדפס תצלום אגרת שנכתב מבוכרה בתמוז תרנ"ד, בענין השד"רות, ושיל"א הוא בין החתומים.

כבבדרכו לגרוזיה נעצר בליובאוויטש בימי החנוכה תרנ"ג (ראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ד אגרת תקפא*), וגם מנסיעותיו בגרוזיה ובוכרה היה מתכתב עם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. בכ"ד מנ"א תרנ"ג, כאשר היה בדרכו מגרוזיה לבוכרה כותב לו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (שם ח"א אגרת נט):

כגנהניתי ממכ' אשר נסיעתו הולך בהצלחה ת"ל ובקשתי להודיעיני בכ"ע משלומו ובריאותו ובאיזה סך בערך פעל לעצמו בנסיעתו זאת, וגם למתי יחשוב לכנוס לבוכארי', את הכל יודיעיני בפרטיות.

כדובד' תמוז תרנ"ד כותב לו (שם אגרת סב):

כהמכתבו כן הטע"ג מבואו לבוכארי' נכון הגיעני ונהניתי מאד. השי"ת יצליח דרכו וישמרו מכל צו"צ ונו"מ [צרה וצוקה ונגע ומחלה] ויפק רצון שולחיו וישוב לביתו בשלו'.

כובכ"ג ניסן היה עדיין בבוכרה, וגיסו הרמ"מ נאה כותב לו (ארכיון שיל"א):

כזבדעתי שתבוא אי"ה על חג השבועות הבע"ל לשלום.. מחכים אנחנו לביאתך אנו כולנו כי צר לי מאד בהחסר לי אוהב ומודע כמותך, ובכ"י אני מצפה מתי אזכה להיותינו ביחד.

כחנראה שחזר לחברון בקיץ תרנ"ה, ומיד בשנת תרנ"ז נשלח בשנית לערי בוכרה (תצלום שטר השליחות מסיון תרנ"ז ניתן בס' מגדל עז ע' תקלב). הוא שהה בשליחות זו פחות משתי שנים, שאז בקשוהו יושבי העיר סמרקנד להשאר אצלם ומינוהו לרב עליהם. הוא מספר על כך באגרת שכתב מסמרקנד אל חותנו ר' דובער אשכנזי מקאליסק וגיסו ר' דוד צבי אריה שניאורסאהן, בי"ט סיון תרנ"ט (ארכיון שיל"א):

כטבטח נודע להם כי גמרתי עם הק"ק דפה הי"ו בכי טוב ב"ה והשי"ת ברחמיו יזכני לזכות את הרבים, ואל יצא תקלה מת"י חלילה וישים את שבות אהקת"ו ברב אז ושלום אכיה"ר. העתירו נא בעדי תמיד ככל האמור .. לוא ידעתי כובד העבודה לא הייתי נכנס בזה בשו"א ועתה שכבר נכנסתי קשה לצאת וה' ברחמיו ידריכני בדרך הטוב והישר לפניו ב"ה.

לבארכיון שלו נמצאים כמה רשימות מסידורי גטין שסידר בסמרקנד בשנים תרנ"ט-תרס"א. גם נמצא בו מכתב שכתב אל הקהלה בג' אלול תר"ס:

לאהנני לבשרם כי היום התחלנו בהכנת הבנין בית המטבחים לשיחטת עופות כדתה"ק, כאשר עלו בהסכמה כמע"ל הועד הנבחר הי"ו ביום ש"ק דנא..

לבבסדר מאד נכון וישר לטובת הכשר הזבח ולטובת העם.. ועוד תיקון גדול וקדוש נעשה בו, לבלתי יבואו האנשים ונשים בערבוביא.. מי לה' החפץ בתיקון הנפלא הזה ולפאר ולהדר ישוב עי"ת לשם טוב ותהלה, ותן מהונו לכבוד צורו וקונו וסת נדבת לבבו לטובת הבנין הנחוץ הזה..

לגגר בארץ טובץ תחת משאו במשא דבר ה' ותוה"ק ומצפה לישועה שלמה אליעזרוף יצ"ו.

לדבשולי הגליון חתומים התורמים עם סכום התרומות.

לההחוזה לרבנותו בסמרקנד נחתם, כנראה, לשתי שנים, עד עשרים באייר תרס"א. כך נראה מאגרת נוספת שכתב אל הקהלה ביום י"ב כסלו תרס"א (ארכיון שיל"א):

לובשם כל כוללות עק"ד [עיר קדשינו] חברון ת"ו ורו"ח [ורבני וחכמי] דתמן העי"א [ה' עליהם יגן אמן], אבקשה נא את שאהבה נפשי, לתת לי הרשות לנסוע על המחוז לטובת כוללות הנז' איה"ב [אם יגזור ה' בחיים] לאחר השבת הבעל"ט, ואקוה שאל אחר בדרך הזה יותר משני חדשים, מיום נסעי מפה, וכל אשר אתאחר יותר על חדש אחד, איה"ב אשלים את היתרת בתשלום הזמן מעשרים באייר הבעל"ט ואילך.

לזאחרי גמר תקופת כהונתו ברבנות סמרקנד חזר לחברון. אין לנו תאריך מדויק לזה, אמנם כיון שבתחלת קיץ תרס"ג עלה על כסא הרבנות בחברון, א"כ חזר מסמרקנד לחברון בין קיץ תרס"א לחורף תרס"ג.

לחהרבנות בחברון
בחודש תשרי תרס"ג, או בסמיכות לו, נשא רבה של חברון, ר' דובער אפרת, אשה בירושלים ונשאר לגור בה, כמסופר לעיל פי"ד. במשך החורף תרס"ג נשארה עדת חב"ד בחברון בלי רב. היה דיון אם להביא אליה רב מעיר אחרת או למנות את אחד מיושביה. בתחלת הקיץ החליטו למנות את ר' שלמה יהודה ליב אליעזרוב.

לטשיל"א וגם הרב חח"מ בעל ה"שדי חמד", הרב לעדה הספרדית בחברון, כתבו על כך אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ושאלו הסכמתו למינוי זה. כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע השיב את הסכמתו מיד במברק, והאריך יותר במכתב מיום כ"א אייר אל החח"מ (אג"ק שלו ח"א אגרת קכד):

מכבר הודעתי לכתה"ר בדילוג-רב.. הסכמתי אשר ש"ב ידי"נ הרה"ג הרש"ל נ"י יהי' רב בעיה"ק חברון ת"ו. והאמת ניתן להודיע אשר גם מראשית כזאת נפשי אוותה שיהי' ש"ב הרש"ל נ"י רב בעיה"ק חברון ת"ו באשר חפץ אני ביותר בהעיר אשר בה בחרו אבותינו הק' מעולם, וכל מגמתי אשר העיר הזאת תתגדל ותתרחב יותר בעזה"י. ומצאתי אשר נאה לעיה"ק הנ"ל להיות לה לרב ש"ב הרב הרש"ל שי', ותקוותי שע"י יוטב אי"ה מצב העיר והתקווה קרובה לבוא אי"ה אל חפצי האמיתי..

מאאמנם באשר קבלתי מכתבים מבני עיה"ק חברון ת"ו שאינם חפצים ברב שמאתם יצא כ"א מן החוץ דוקא, ואם כי לא הסכמתי בלבי עמהם כלל וכלל, והחלטתי אצלי שלא יהי' חלקי בזה ליתן להם רב מן החוץ, אבל לא רציתי ג"כ להיות כנגידו מצוה עליהם, והחלטתי לעמוד מרחוק ולראות מה יהי' בזה..

מבאמנם כן כאשר נתן ה' לאחינו יושבי עיה"ק חברון ת"ו לב לדעת ולבחור בהטוב להם בעזרתו ית' להיות להם לרב הרב הרש"ל נ"י, שמחתי ע"ז באמת, והי' לי היום הזה ליום בשורה, והנני מסכים ע"ז בלב שלם ובנפש חפיצה. והשי"ת יהי' בעזרו ויצליח במלאכתו מלאכת הקודש ושלום אמיתי יהי' בעירו תמיד כה"י, וחפץ ד' בידו יצליח להגדיל ולרומם את עיה"ק חברון ת"ו לשמחת לבב כל החפצים באמת בעיה"ק הזאת ת"ו.

מגולמחרת כותב גם אל שיל"א (שם אגרת קכה):

מדמכתבו נכון הגיעני ובדבר הרבנות דעיה"ק חברון ת"ו, ידע כבודו אשר מתחלה הי' רצוני שיהי' כבודו לרב בחברון ת"ו, לבד אשר הי' כבד עלי מאד העתקת דירתו חברון ת"ו, ואשר משו"ז הי' ברצון ב"ד הרה"ח הרמ"ד שי' [סלונים] ג"כ להעתיק דירתו, וכאשר ידוע הוא אשר אבותינו הק' זצוקללה"ה נ"ע זי"ע החזיקו בישוב עיה"ק בחברון ת"ו ביותר ומשו"ז גם רצוני וחפצי בהגדלת העיר הזאת. וזה כמה שאני דואג בלבי על שנתמעט הישוב בה, וע"ע לא עלה בידי להוציא מגמתי באיזה דברים שחשבתי שיתגדל עי"ז הישוב.

מהאמנם כאשר נתקבל מכתב עם חתומים שרוצים דוקא ברב מן החוץ, לא רציתי להתערב בדבר הרבנות כלל ומה גם שידעתי שאהי' בזה יחידי כו' וכאשר קבלתי מכתב המרה"ג החח"מ נ"י ומכבודו אשר כולם מסכימים על רבנות כבודו, באמת הי' זה אצלי בשורה טובה ושמחתי ע"ז והודעתי בטע"ג להחח"מ נ"י.. הסכמתי ע"ז, בטח נתקבל הטע"ג. ועתה הנני להודיעו במכ' אשר אני מסכים ע"ז בלב שלם ובנפש חפיצה והנני מבקשו שיקבל עליו את הרבנות דעיה"ק חברון ת"ו, והשי"ת יהי' בעזרו ויצליח במלאכתו מלאכת הקודש ולא יהי' לו שום מנגד מבית ומבחוץ ושלום אמת יהי' בימיו וימצא נחת בעדתו והם בו ויהי' בשלוה בכה"פ בגו"ר.

מוותקוותי אשר על ידו תתגדל ותתעלה אי"ה עיה"ק חברון ת"ו במצבה הרוחני והגשמי.

מזעל קבלת הרבנות ועל אישיות זו בכלל כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב בקונטרס בעניני כולל חב"ד שכתב בשנת תרס"ז (אג"ק שלו ח"ד ע' קעד):

מחהרש"ל הוא איש אמונים בתכלית.. והוא ירא אלקי' בתכלית ומצב הרוחני של אה"ק נוגע לו באמת בעומק פנימי לבבו, וכל השתדלותו רק לדבר הזה לא לטובת עצמו, וקיבל על עצמו רבנות חברון בדרך מס"נ, כי טוב טוב הי' לו קודם שהי' לו פרנסה טובה אצל הספרדים ועסק בתורה הרבה בלי שום בלבול אשר זה חפצו האמיתי, וקיבל עליו הרבנות רק באשר העמסתי עליו לטובת העיר, ורצונו הטוב לעשות תקנות טובות אם אך יתנו לו התוקף ע"ז.

מטראשית פעולתו בתור רב היתה חיזוק מוסדות התורה והחסד אשר בעיה"ק חברון. על פתיחתה המחודש של הישיבה "מגן אבות" בקיץ זה, יסופר בפרק הבא, ועל שאר הפרטים אנו קוראים, בקריאה מיוחדת לעזרה, שפרסם בחודש אלול תרס"ג ושחתם עליו גם החח"מ בעל ה"שדי חמד" (תצלומו בס' מגדל עז ע' תקלה). בקריאה זו כותבים בין השאר:

נישוב עיה"ק חברון תובב"א עתה הנה הוא הולך ומתמוטט, ועוד מעט צפוי הוא להחרב ח"ו, יען כי בימים האלה גבר יד העוני האכזר על תושבי', ויגדל מחסורם ביתר שאת, עד כי באו מים עד נפש.. אחינו התושבים הי"ו אוחזים מעשה אבותם בידיהם לקבל יסוריהם באהבה, ולפני סערת הזמן וחמת הגלות שיש פה, הם כופים כאגמון ראשם ואף בהשתרר עליהם העוני והמחסור ישאו בדומיה את צרתם ואך לרחמי שמים נושאים עינהם, ולא ישמיעו במרום כתבי העתים את קול צעקתם, ולא ירעישו ארץ בהמון שד"רים כשאר ארצות הקדש תובב"א, לכן כמעט נשכחה עירינו מלב אחינו הנדיבים הי"ו, ולא חסה עלינו עין חמלתם לטעת בתוכינו איזה בתי חסד, לעזור ולהחזיק את ישובה, כמו איזה הספקות נכונות לחכמים, לאלה אשר תורת אומנותם, ואיזה בתי מחסה להעניים האומללים, אשר אין להם כח לשכור להם בית, ובית חולים וכדומה..

נאהעיר העתיקה הזאת, עוד לא פשטה צורתה הקדומה, עוד היא לובשת מחלצות טהורות שהיו לה מימי קדם, עוד יושביה התמימים אוחזים בדרך הקדש הנהגת ראשונים כמלאכים זיע"א..

נבקומו הגבורים נדיבי העמים, ובעז ימין צדקם יצמיחו ציץ ישועה ותקות חיים ליושביה, יעלו נא על לבם הטהור זכרון המקום הקדוש הזה ויכבדוהו נא בכחם ואונם לטעת בו בתי חסד, בתי מדרשות (יחזיקו נא באשר כבר החלו לעשות לבלתי יהרס ח"ו הבית תלמוד תורה לבני עניים אשר מהן תצא תורה, וישיבת מגן אבות לת"ח יראי ה' הגועים ברעב בערום וחוסר כל וטפלי תלוי בהם), בתי חמלה למען ינהרו אל העיר הזאת כל החפץ בעבודת ה' ולהגות בתורתו.

נגשליחותו הרביעית
ב"החבצלת" מיום כ"ו מ"ח תרס"ד (ע' 42) כותב מוה"ר יעקב יוסף סלונים:

נדביום השישי לשבוע החולף, עזב כבוד הרה"ג החסיד המפורסם מו"ה שלמה יהודה ליב אליעזראוו שליט"א רב עדת האשכנזים בעיה"ק חברון ת"ו, את העיר הזאת, ללכת חוצה לארץ על ירחי מספר, לעשות שמה לטובת עיה"ק חברון ת"ו, לחיזוק ישוב ארץ ישראל בעיר הזאת בכלל, ולטובת מוסדותי' בפרט...

נהעד כמה קשתה עליו פרידתו מעירו וצאן קדשיו, ומנטעי שעשועיו, הם המה הת"ת לתשב"ר, והישיבה לפרחי ת"ח אשר בשם "מגן אבות" תכונה, ויתר המוסדות הנעלים, אשר בעמלו הרב וחורף נפשו, החלו זה עתה להתפתח, ולהצל צל ולעשות פרי קדש הלולים...

נובך ובנסיעתך זאת, קוה נקוה בבטחה לרפואת חברון וישוב אחינו בה בכלל, ולתשועת כל מוסדות הציבור בפרט. קוה נקוה כי לא תשכח אף רגע את מצב עירך השוממה, ואת מטרת נסיעתך אודותה, וגם בהיותך במרחק מעבר לים, יהיו עיניך ולבך בעיר אלקים שמה, לשוות לעיניך חורבנה ושוממותה, מחסורי' ומשאלותי', ואת ימין עוזך תחשוב לבנות את הנהרסה והנלאה...

נזכשם שאנו מברכים אותך בצאתך לשלום, כן נזכה לברכך ולאמר לך ברוך הבא! בראותינו פניך הטהורים שביעי שמחות יחד, בשובך בשלום והצלחה, לעירך ולנוך, כאות נשפך ונפש כל אוהביך וידידיך הרבים, ובתוכם גם הצעיר בתלמידיך,

נחיעקב יוסף סלאנים בפועל שהה שיל"א בחו"ל - לא "ירחי מספר", אלא יותר משנתיים ימים. מיד בצאתו לחו"ל נסע לליובאוויטש לדון עם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בדבר הטבת מצבה הגשמי והרוחני של העיר. בפרק הבא יסופר על הדיון שהיה להם בדבר סיפוח הישיבה "מגן אבות" לישיבת "תומכי תמימים" המרכזית בליובאוויטש. מלבד זאת דנו גם בדבר יסוד ועד מיוחד ברוסיה, שיתעניין תמיד בהטבת מצבה של חברון.

נטכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בחר את הרב ר' אלעזר משה מאדייעווסקי לעמוד בראש הועד, ושלח אליו את שיל"א בצירוף אגרת מיוחדת, מיום ט"ו בשבט תרס"ד (אג"ק שלו ח"ד אגרת תתמט):

סש"ב הנוכחי ידי"נ הרה"ח הרש"ל שי' נוסע לכבודו בדבר עניני אח"פ [הכוונה לחברון, ולע"ע לא נתברר הר"ת אל נכון] אשר מסרתי לכבודו ע"י, והנני מבקשו לשמוע מאתו פרטי הענינים ולהכניס א"ע בהענין ותקוותי שזה יהי' לטובה בעזה"י.

סאובאגרת ו' אייר מפרש יותר (שם אגרת תתסח):

סבבעת נסיעת ש"ב הר"ה שלמה ליב שי' לכבודו דברנו שבאם יסכים כבודו להיות בהועד בעניני תמן יודיעני מזה לפאריז כפי האדרעס שנתתי לו.

סגהדיון בזה נמשך שנה וחצי, עד קיץ תרס"ה, שאז נוסד ה"ועד החברוני" שיסופר עליו לקמן פל"ט.

סדיחד עם השליחות הזאת קיבל עליו גם הפעם את שד"רות העדה הספרדית למדינות גרוזיה ובוכרה. בג' טבת תרס"ה כותב הוא מסמרקנד שבבוכרה אל גיסו הרמ"מ נאה (ארכיון שיל"א):

סהלהודיעכם ממצב תלאותי כי רבו מאד בהנסיעה הזאת יותר משלש הנסיעות שעברו גם יחד.. עתה בעזרה"י הנני עומד על פרק הנסיעה מפה המדינה ביום ה' הבעל"ט.. עליתי בהסכמה לעשות עולת חובתי בשליחות גו"ד היינו קאווקאז. והנה בעתה זה כחדש ימים הגיעו שמועות מגו"ד כי ל"א [לא אליכם] פרצה שם מחלת החלירע רח"ל.. הסכמתי לנסוע לבאקו כנ"ל, ועד בואי לבאקו עוד יעברו שני שבועות ושם בעזרה"י אראה אם אך אפשר לנסוע לגורגייא אסע צלחה תומ"י בעזרה"י ואם לאו אסע מבאקו ישר לליובאוויטש בעזרה"י כי גם בלה"כ הי' הסכמת כ"ק אדמו"ר שליט"א כי אשוב לליובאוויטש טרם נסעי אהקת"ו.

סוהוא אמנם נסע לגרוזיה ומשם לליובאוויטש. בחג השבועות תרס"ה היה בליובאוויטש, ומשם שלחו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, עם אגרות המלצה, לנגידי אנ"ש בריגא. נסיעתו זאת היתה קשורה לקניית חצר רומנו, כמסופר לעיל פכ"א, וגם לענינים נוספים, הקשורים לחיזוק הישוב החב"די בחברון ומבוארים באג"ק הנ"ל אגרות קלז-ח. אח"כ חזר לליובאוויטש ועזר לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לארגן את ה"ועד החברוני" בחודש תמוז - כדלקמן פל"ט. בתשרי תרס"ו נסע שוב לריגא, כדלעיל שם. ואחרי כל זאת חזר לעיה"ק חברון בשלהי חורף תרס"ו.

סזעם חזרתו לאה"ק הופיע ידיעה בעתון "החבצלת" (ט' ניסן תרס"ו):

סחהרב הגדול בתורה ויראה, מו"ה שלמה ליב אליעזראוו הי"ו אב"ד לעדת האשכנזים הי"ו בעה"ק חברון ת"ו, בא ירושלימה ביום השלישי ר"ח ניסן בשובו ממסעו ברוסיא, וביום החמישי ג' ניסן שב לעירו ולכסא רבנותו.

סטעם שובו לחברון גמר את חשובונות השד"רות הספרדית ובחדש אייר קיבל מהם שטר פטורין, שבו נאמר בין השאר (ארכיון שיל"א):

עלהיות כי אנחנו הח"מ חו"ר ופו"מ [החתמומים מטה חכמי ורבני ופקידי ומנהלי] כוללות ק"ק ספרדים יצ"ו דעיה"ק חברון תו"ב מנינו את מע' תהלת ידידינו הרב הגדול מבצר עוז ומגדול הגאון הנעלה זר"ק ובנש"ק [זרע קודש ובנן של קדושים] כמוהר"ר שלמה יהודא ליב אליעזראוו שליט"א ללכת בשליחותנו שליח מצוה נהוג לכל ערי בוכארא וגורגיא ואגפיה יע"א גם הפעם הרביעית הזאת, ותלי"ת שכל הארבעה פעמים שמנינו אותו ערך לפנינו חשבון תמים הדק הטב, וראינו כי חשבונו הוא בצדק ובאמונה, וגם ראינו ברכה באמונתו הרבה, ומה גם הפעם הרביעית הזאת הביא לנו ברכה יותר על כל הפעמים הקודמים, ולפעלה טבא אמרין אישר חן חן ליופי צדקו ואמונתו.

עאשליחותו החמישית
במשך השנים תרס"ו-ז נתהוו חילוקי דיעות גדולים בקשר להנהגת "כולל חב"ד" בכלל וחיזוק הישוב החב"די בחברון בפרט. חילוקי דיעות אלו הפכו לשערוריה בין באה"ק ובין בחו"ל (נדון בזה לקמן פרקים לח-מ). מצב זה, ועוד סיבות פרטיות אשר שיל"א מאריך בהן באגרת המועתקת בזה, מנעה מאתו להתיישב הפעם בקביעות באה"ק.

עבבחברון עשה הפעם שיל"א פחות משנה, עד שהמצב הכריחו לנסוע בשד"רות נוספת מטעם העדה הספרדית לבוכרה. את הרעיון הזה כתב בי"ד טבת תרס"ז אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ארכיון שיל"א):

עגעתה באתי אך בהנוגע בשאלת נסיעתי בשליחות רו"ח [רבני וחכמי] הספרדי' הי"ו דפעיקות"ו, וראשית הנני בהודאה והלל לה' אשר נתנני לחן וחסד בעיני מרן כ"ק אדמו"ר שליט"א, לנטות עלי חסדו לבקש פדות לפיזור נפשי שלא אצטרך לנדוד עוד ח"ו, אשר עניתי בדרך כחי ברו"ג זה ארבע עזרה שנה ויותר.. אך לדאבון לבבי הפעם הזה מוכרח אני להציע לפניו עקרי המניעות החזקות המפריעות אותי בזה, ומה מאד עגמה נפשי בעבור זה, אך אנוס רחמנא פטרי'.. אחרי אשוב מנסיעה זאת לאהקת"ו בעזרה"י אז אפשר שאוכל לשבת ישיבת קבע בעיקות"ו.. לא אסע בשליחותי זאת כי אם ברשותו ומרצונו הטוב בלי שום הקפדא ואי רצון ח"ו, ואומר הנני לרצונו ככל אשר יגזור אומר.. הן אמת שכן הוא הדבר אשר לפי המצב בכללות ענינינו נחוץ מאד ישיבתי פעיקות"ו כמ"ש מרן כ"ק אדמו"ר שליט"א, אך גם היותי במח"ק [במחנה קדשו] ליובאוויטש גם זה נחוץ ומוכרח בכללות ענינינו.. להתייעץ היטב פא"פ..ובעזרה"י אקוה לגמור שליחותי זאת במשך שמנה חדשים.

עדכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע קיבל את דבריו, וביום בדר"ח אדר משיב לו (אג"ק שלו ח"א אגרת קס):

עהמכתבי כבודו נכון הגיעני. והנה בדבר נסיעתו לבוכארא בפעם הזה ראיתי אשר הדבר נחוץ לו וא"א לדחות הדבר. כן גם נסיעתו לליובא' נחוצה היא באיזה אופן שיתתווכו הענינים. ולזאת הסכמתי לו בטע"ג..

עולמען יוכל לעשות ההכנה הנחוצה לו והשי"ת יצליח דרכו.

עזאת תחלת דרכו עשה לליובאוויטש. בי"א ניסן (שם ח"ד אגרת תתקסא) כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע "ש"ב הרש"ל שי' מאה"ק עדיין לא בא לפה, בטח יבוא אי"ה ימים אלו". בכ"ד ניסן (שם אגרת תתקסד) "ש"ב הרש"ל יחשוב לנסוע מפה אי"ה שבוע הבע"ל". ובח' אייר (שם אגרת תתקסז) "ידידינו ש"ב הרש"ל שי' נסע היום לבוכארא דרך מאסקווא. ממאסקווא נוסע א' ממכיריו מדיירי סאמארקאנד אשר ממתין עליו ויסעו מחר אי"ה ממאסקווא. והשי"ת יצליח דרכו".

עחבבוכרה שהה שיל"א לפחות שנה. בז' אד"ש תרס"ח כותב לו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לשם (שם ח"א אגרת קפ):

עטהנה ידוע לכבודו גודל תשוקתי שיהי' כבודו בביתו וישגיח על כל הענינים הידועים ובלתי ידועים כו'.. הנני מבקש את כבודו להודיעיני משלומו הטוב ומבריאותו, וכמה עוד צריך להיות בנסיעתו ובאיזה זמן יחשוב להיות אי"ה פה, הכל יודיעיני נא באר היטיב.

פבחורף תרס"ט היה שיל"א בליובאוויטש ובחודש שבט חזר לביתו בחברון.

פאבכ"ח טבת היה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מחוץ לרוסיה, ומשם כותב אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (שם ח"ב אגרת רז): אם ש"ב ידי"נ הרה"ח הרש"ל שי' בליובא' עודינו הנני פב"ש באה"ר יצליח השי"ת דרכו ויבוא לביתו לשלום ויהי' במנוחה על התו"ע.

פבבכ"ו שבט כותב אל שיל"א (שם אגרת רטו):

פגברוך בואכם לשלום. אני מקווה לקבל מכתב מכבודו מבואו לביתו שלום, ומנסיעתו מאדעס ליפו איך הייתה ועפ"ע [ועל פי ערך] הי' הכל טוב ושלום. ובקשתי להודיעני הכל בפרטיות ומהנעשה בעה"ק חברות"ו..

פדוהשי"ת יעזור [לכבודו] להיות בביתו במנוחה נאוה קדש על התו"ע וישיג חפצו ורצוניו הטובי' בנחת ובנקל ושלום ושלוה יהי' בביתו ובעירו הק' ונשמע בשו"ט מאתם בכל פרט ברו"ג, ונזכה לביאת ג"צ בב"א.

פהובח' אדר כותב לו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (אג"ק שלו ח"א אגרת כד):

פוהנה עדיין לא נתקבל מכבודו שום מכתב מעת בואו צלחה, הרבה עגמ"נ הי' לנו, עד אשר קבלנו הדיפעש מבשורת באו צלחה, כי נתעכב בדרך הילוכו כ' ימים.

פזבפעם הששית נסע לרוסיא בשלהי שנת עת"ר, במטרה לסדר את העברת הנחלה בחברון ע"ש כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, לחדש את המנין בביהכ"נ של אברהם אבינו ע"ה וליסד בחברון את הישיבה "תורת אמת". בשני הדברים האלו ועוד, שהה בליובאוויטש זמן רב, כל שנת תרע"א ורובה של שנת תער"ב. על פתיחת הישיבה - לקמן פכ"ה, על חידוש ביהכ"נ של אאע"ה - לעיל פט"ו ועל העברת הנחלה - לעיל פכ"א.

פחכשהתחילה מלחמת העולם הראשונה, בקיץ תרע"ד, גורשו מארץ כל אזרחי רוסיה. גם שיל"א נסע אז מהארץ - לשד"רות נוספת לבוכרה. בסמרקנד אנו פוגשים אותו בכסלו תרע"ז (אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ב אגרת תסג). נראה שפתח שם ישיבה ללמוד עם תלמידים, ועל כך שואלו באגרת הנ"ל "מה מלאכתו כעת אם עוסק בישיבה ואם מוצא נח"ר ועמג במלאכתו". וכעבור שתים וחצי שנים שואלו שוב בח"י תמוז עטרת (שם אגרת תקט) "יכתוב נא כבודו מה נעשה עמדו, איך בריאותו ושלומו, אי' הוא כל משך הזמן ואיך מחייתו, ומה נעשה בהישיבה שלו. צמאה נפשי לידע מכבודו ומכל פרטיו".

פטהגירתו לירושלים
עם סיום המלחמה חזר לאה"ק. הישוב החב"די בחברון כבר בטל באותה שעה, כדלקמן פכ"ו, ולכן התיישב בירושלים.

צבימי המלחמה מונה ר' יעקב יוסף סלונים לרב העדה האשכנזית בחברון.

צאכשחזר שיל"א לאה"ק שאלו הריי"ס אם דעתו לחזור לרבנות חברון, וע"ז השיבו ביום בדר"ח תמוז תרפ"א (ארכיון שיל"א):

צבכ"פ בקשתי והזהרתי מאד שלא יגיעך שום חסרון מצדי ושאתה נצרך וכו' וכו' ואתמול אמר לי הרי"י הנ"ל [טייטעלבוים] שכבר שלחו משכורתך במילואה. וזה לך האות שאני עדיין לא קבלתי מהם מאומה [עבור רבנות חברון].

צגמ"מ לא היה הדבר חתוך וברור, ובאור ליום ד' ח' אדר התרפ"ב, כותבים אליו חברי ועד העדה האשכנזית בחברון (ארכיון שיל"א):

צדאנחנו הח"מ חברי ועד העדה האשכנזית בחברון שנבחרנו ע"י כל בני העדה ושאשרנו כבר גם ע"י הממשלה, חושבים לחובותנו, למלא רצון בוחרנו, לפנות לכת"ר במכתבנו הקצר הזה, ולבקש מכת"ר בלי שום איחור ועכוב לתת תשובה ברורה ומחלטת, על דרישת העדה, היוכל כת"ר לבא לחברון לשבת ישיבת קבע ולמלאות את חובותיו, חובת רב בישראל. על כת"ר להבין, כי כל ההרס והחרבן של העדה האשכנזית בחברון בא רק ע"י זה, שאין לנו רועה ומנהיג. ואם מחמת אונס א"א לכת"ר לקבוע מושבו בחברון תומ"י הננו מתכבדים לבקשו לבא שלום באלו הימים לעה"ק חברון ת"ו, לטכס עצה ולהחליט על כל הדברים העומדים על הפרק.

צהמסתבר שבשעה זו הוחלט סופית לבחור את ר' יעקב יוסף סלונים לרב קבוע בחברון. אמנם זה כבר לא קשור לנושא ספרנו זה על תולדות חב"ד באה"ק, שבאותה שעה כבר לא היה קיים ישוב חב"די בחברון, ויבואר לקמן פכ"ו.

צושיל"א התיישב בקביעות בירושלים, שם עזר בחידוש הישיבה "תורת אמת" בשנת תרפ"ב - כדלקמן פל"א, ושם עמד בראש "כולל חב"ד" - כדלקמן פמ"ב.

צזהוא נפטר בירושלים בער"ח שבט תשי"ב.