History of Chabad in the Holy Land·Chapter 27. The Chabad Settlement in Jerusalemתולדות חב״ד בארץ הקודש·פרק כז. הישוב החב"די בירושלים

אפתיחה
לעיל פי"ט סופר על תחלת הגירת אנ"ש מחברון לירושלים בשנת תר"ז.

בברשימות יערי מועתק ומתורגם מכתבו של Ewald.c.f מיום 4 באוקטובר 1847, שהתפרסם בלונדון בעתון jewish intelligence גליון ינואר 1848:

גבדין וחשבון האחרון שלי מחברון, סיפרתי כמה משועבדים היהודים במקום הזה. מאז עזבו את המקום 16 משפחות יהודים והתישבו כאן [בירושלים]. הם מהוים עדה לעצמה. 16 משפחות אלו כוללות 53 נפש.

דבאגרת שכתבו ראשוני המתישבים מחב"ד בירושלים, אל השר משה מונטיפיורי, בשנת תר"ט (חלקה נעתק ע"י בצלאל לנדוי ב'המעין', תמוז תשכ"ט, ע' 5) מספרים על הגירתם מחברון - בשנת תר"ז:

הזה שנתיים עלינו ונתישבנו בעה"ק ירושלים תובב"א, מרוב דחיקת אילי הארץ ועול רשעת הגוים שבעה"ק חברון ת"ו ובמרבים העם לבוא מהחוץ לתמן מכוללינו הי"ו יוסיפו הגוים להכביד עולם עד אין להכיל כי ערו ערו עד יסוד מצב כוללינו הי"ו.. ע"כ הוכרח למעט ישיבת העיר הנ"ל להקל העול מעט. ובפרט דחיקת ישיבת בחצר היהודים אשר אי אפשר לשבת חוצה לה בין הפראים.

ווהנה אין בידינו ויסוד כוללינו להסיק גם צרכי רבים מכוללינו דפה הנמצאים כעת כשלשים בע"ב, הן מבית רנה ותפלה וקביעת מקום לתורה ואתנו ספרי קודש ואין היכל ומשכן להכניסם ואף גם מקוה טהרה לישראל וכדומה מצרכי רבים באפס עצור ועזוב ואין לנו להשען אלא על חסדי ה' אבינו שבשמים, ישים בלב מלכים ושרים להטיב ולרחם עלינו אשר אנו כשה פזורה.

זאחרי כל סיפור הדברים האלו מבקשים עזר לקניית מקום בית הכנסת, כפי שיסופר בפרק הבא. כאן מועתק קטע זה כדי ללמדנו שבשנת תר"ט, שנתיים לאחר תחלת ההגירה מחברון לירושלים, כבר גרו בה כשלשים בעלי בתים מחב"ד. אם נכון הוא המספר 16 משפחות בשנת תר"ז ו-30 משפחות בשנת תר"ט, א"כ נוספו עליהם 14 משפחות במשך שתי שנים אלו. אמנם בין 30 המשפחות האלו נכללות, לא רק משפחות שהיגרו מחברון לירושלים אלא גם המשפחות שעלו לאה"ק והתיישבו מיד בירושלים. אחד מאלה הוא הגאון ר' אלי' יוסף ריבלין, החתום על האגרת הזאת למונטיפיורי. במפקד תרט"ו רשום שעלה בשנת תר"ח, ובהסכמת הרבנים לספרו אוהלי יוסף (ירושלים תרכ"ו) כותבים "וזכה לתקוע אהלו אהל תורה בעה"ק תובב"א כמו שמונה עשרה שנה", היינו משנת תר"ז עד לפטירתו בי"ב תמוז תרכ"ה.

חבראשם של 30 המשפחות האלו, עמדו 12 אנשים, החותמים על אגרת בקשה זו, והם:

טאלי' יוסף בהרב מוהר"א ליב ריבלין אורי בל"א מהר"ר משה זללה"ה מסלאנים [אורנשטיין] יוסף יהודא ליב ב"ה מ' חיים זצללה"ה [משיוף] משה צבי הירש ב"ר מיכאל פונדאמינסקי צדוק ב"ר מרדכי [...] שאול ב"ר יעקב מרדכי זללה"ה [אבי משפחת שאולזון] אפרים יצחק ב"מ אברהם עפשטיין דוב בער בלא"א הרב מ"ה שלום זלה"ה הזקן משה יצחק הכהן מווילנא יצ"ו משה ב"ר ארי' ליב אייגעש ז"ל משקלאב יצ"ו שניאור זלמן בא"א מו"ה מנחם יוסף זלה"ה שניאורסאן יצחק בהמנוח מ"ו יצחק זצ"ל

יבאותו זמן נכתבה בירושלים אגרת למונטיפיורי בדבר בתי הספר ועבודת האדמה. בין החתומים אנו מוצאים גם חמשה מראשי עדת חב"ד הנ"ל:

יאאלי' יוסף בהרב ר"א ליב ריבלין אב"ד דדענבורג ופאלטצק ממונה כולל חב"ד אפרים יצחק אפשלטיין מכ' חב"ד אורי בלא"א מו"ה משה ז"ל מסלאנים ממונה דכולל חב"ד הי"ו בירושלם ת"ו יוסף יהודא ליב ב"ה מ' חיים מכולל חב"ד צבי הירש ב"ר מיכאל פונדאמינסקי מכולל חב"ד

יבאת הגירתם מחברון לירושלים מתאר י. יעלין בספרו "זכרונות לבן ירושלים" (ע' 7):

יגאחרי עבור כארבע עשרה שנה [משנת תקצ"ד] מיום שבת אבי ז"ל בביתו הנז' באו [בשנת תר"ח] משפחות אחדות מתושבי חברון היהודים להתישב בירושלם, בסבלם שם יסורים מהתושבים הישמעאלים, וישכרו להם בתים בחלק הצפוני של העיר, ברחוב הנקרא בערבית "חרת אל ואד" (רחוב העמק אשר נקרא לפנים "עמק החרוץ"), ומאז נשאר שם הרחוב הזה בפי האשכנזים "רחוב החברונים", על שם החברונים הנז' שנתישבו בו.

ידובס' תולדות משפחת הרב מלאדי ע' 74:

טוהר' יעקב זבולון משיוף.. בא יחד עם אביו [ר' יוסף יהודה ליב] מחברון לירושלם לגור שם בעשור הראשון למאה השביעית. הם היו הראשונים מבין האשכנזים שעברו לגור בעיר העתיקה בירושלם ברחוב המוביל משער שכם להר הבית, ומשום זה נקרא מאז הרחוב הזה בשם "רחוב חברון" עד היום.. האב והבן נפטרו שניהם בשנה אחת, בשנת תרכ"ז-תרכ"ח. הבן נפטר בדמי ימיו בהיותו בן 42 שנה.

טזבס' 'חברון' ע' 156, מספר נינו ר' שמואל משיוף על הגירה זו מחברון לירושלים, וכותב שהיה זה על פי הוראת כ"ק אדמו"ר האמצעי, שהשיב לו "הגיעה השעה, שחוג אנ"ש יתרשחב גם בירושלים עיר קודשנו, שיתכוננו לשמוע מקרוב את שופרו של משיח, שייתקע ע"י אליהו הנביא בהר הזיתים". אגדה זאת נראית מפוקפת, ובכל אופן לא יצאו הדברים מפי כ"ק אדמו"ר האמצעי, שנסתלק בשנת תקפ"ח - 19 שנים לפני הגירתם מחברון לירושלים בשנת תר"ז (ו-2 שנים לפני עלייתם לארה"ק בשנת תק"צ - ראה לעיל פי"ג).

יזר' ברוך מרדכי איטינגא
אלו הנזכרים לעיל הם ראשוני המתיישבים מעדת חב"ד בירושלים, בשנים תר"ז-ח. בשנת תרי"א עלה ארי מבבל, הוא הרה"ג הרה"ח ר' ברוך מרדכי איטינגא, אבד"ק בברויסק כחמישים שנה. חי כשנה אחת בירושלים ונפטר בה בי"ד אלול תרי"ב.

יחהוא רצה לעלות ולהתיישב באה"ק כבר בשנת תקע"ד-ה, ופנה בשאלה זו אל כ"ק אדמו"ר האמצעי, יחד עם ר' משה מייזליש. המענה השלישי של כ"ק אדמו"ר האמצאי נזכר לעיל תחלת פ"ו ובפי"ג אצל ר' משה מייזליש. לאח"ז בשנים תקע"ו-ז הורה כ"ק אדמו"ר האמצעי לכמה מחסידיו לעלות לאה"ק, וגם ר' משה מייזליש התיישב אז באה"ק, אמנם ר' ברוך מרדכי נשאר בברויסק 35 שנים נוספות, עד שנת תרי"א, שאז הגשים את חלומו להתיישב באה"ק. כיון שכבר אז להתרחב הישוב החב"די בירושלים בחר אותה למושב לו.

יטאת התאריך תרי"א לקחתי מהספר "בברויסק" ע' 269. אמנם לא מובא שם שום מקור לתאריך זה. נראה שהוא עפ"י מסורת המשפחה. הפעם האחרונה שאנו פוגשים אותו נזכר בחו"ל היא בהסכמתו לס' לקוטי תורה מיום טו"ב סיון תר"ח. הפעם הראשונה שאנו פוגשים אותו בירושלים היא באגרת הפקוא"מ אליו מיום ב' ער"ה תרי"ג (פנקס אגרות הפקוא"מ תרי"ב-ח), בקשר למשלוח תמיכה מיוחדת אליו.

כבאותה שעה כבר לא היה בין החיים, וביום ט"ו אד"ש תרי"ג הם כותבים "מהודענא בזה שבפקודתנו מן כ"ט אלול שעבר ציוינו לשלם לחשבוננו נגד שט"ק 1259.No להרב המאה"ג מו"ה ברוך מרדכי איטינגא נ"י אב"ד דק"ק באבראויסק יע"א בעה"ק ירושלם ת"ו הסך 230 היינו מאתיים שלושים גרו"ש, ומפני שבנתיים הרב הנז' שבק חיים לן ולכון ולכל ישראל לא באה הקבלה הנז' לידי גוביינא" נוסח מצבתו מועתק ב"ירושלים" ח"א ע' 143 "מ"ק הרב המאוה"ג החריף השנון חכם ועניו מ"ו ברוך מרדכי אב"ד דבאבריסק בה"ר אליעזר ליזער מלעמבריק חתן ה"ר הגאון מה' שמואל זצ"ל אב"ד בק"ק ווילנא נלש"מ י"ד לחודש אלול ש' ה'ב'ר'י'ת לפ"ק תנצב"ה". מכך הסיק בס' בברויסק שם, שהוא נפטר בי"ד אלול תרי"ז. אמנם ע"פ אגרת הפקוא"מ הנ"ל ברור שהאות "ה" אינה נכללת בחשבון וכי נפטר בי"ד אלול תרי"ב. או אולי צ"ל "לפ"ג" במקום "לפ"ק".

כאמכל הנ"ל נמצינו למדים, שהוא עלה לאה"ק בין השנים תר"ט-תרי"ב, וע"פ מסורת המשפחה היה זה בשנת תרי"א.

כבבאותה סקירה בס' "בברויסק" כותב "בשנת תרי"א (1851) הגשים את שאיפתו רבת השנים ועלה לארץ-ישראל עם שנים מבניו הצעירים". אמנם ב"הצופה" מיום י"ט אייר תשל"א סוקר פרופ' יוסף יואל ריבלין את תולדות ר' דוב בער אטינגר וכותב "את רבי דב עטינגער העלתה לארץ זקנתו מערקע בת רבי ברוך מרדכי אטינגא שעלתה עם אביה לארץ".

כגבמפקד תרט"ו רשומה מרת מרים, אלמנת ר' צדוק ז"ל, שנולדה בשנת תקס"ה בברויסק ועלתה בשנת תר"ח עם נכדה ר' דוב בער. ובמפקד תר"ט רשומה האשה מרים גיטל אשת מו"ה צדוק נ"י שהי' בעה"ק טברי' (נראה שבעת המפקד היה ר' צדוק בטבריה ולכן נרשמה היא לבדה במפקד הזה). אפשר שר' צדוק זה הוא ר' צדוק ב"ר מרדכי, המופיע בין החתומים על אגרת ראשי עדת חב"ד בירושלים למונטיפיורי, משנת תר"ט, המובאת לעיל.

כדבכל אופן ידענו מכאן שכבר בשנים תר"ח-ט עלתה מרת מרים [מערקע] בת הרב"מ איטינגא מבברויסק לאה"ק. אם אמנם נכונה המסורת המשפחתית שר' ברוך מרדכי עלה בשנת תרי"א, א"כ לא צדק ריבלין בכתבו שמרת מערקע עלתה יחד עם אביה.

כההתרחבות הישוב החב"די בירושלים
מיד עם יסוד הישוב החב"די בירושלים התחיל הישוב הזה להתרחב בממדים מהירים. בשנת תר"ז נזכרים 16 משפחות. בשנת תר"ט 30 משפחות, ובפנקס כולל חב"ד משנת תרל"ג רשומים 103 ראשי משפחה המקבלים תמיכה. את גידול העדה החב"דית בירושלים בין השנים תר"כ-תר"מ רואים אנו גם מתוך הידיעה הנדפסת ב"החבצלת" בשלהי שנת תרל"ט (שתועתק בפרק הבא):

כובית התפלה אשר לבני הכולל הזה עתה נבנה.. לפני עשרים שנה.. קטן הוא עתה מהכיל את כל בני הכולל אשר רבו ב"ה - כ"י וכ"י - והמתפללים עומדים צפופים וביחוד במועדים ובימים הנוראים יאלצו רבים להתפלל בחצר הבית מאין מקום פנימה.

כזגם בשנים הבאות הלך הישוב החב"די בחברון והתמעט משנה לשנה, ואילו הישוב החב"די בירושלים הלך והתפתח, כמסופר לעיל פי"ט.