History of Chabad in the Holy Land·Chapter 28. Chabad Synagogues in Jerusalemתולדות חב״ד בארץ הקודש·פרק כח. בתי כנסת חב"ד בירושלים

אפתיחה
בתחלת הפרק הקודם העתקנו חלק מאגרת ראשוני מתיישבי חסידי חב"ד בירושלים אל מונטיפיורי בשנת תר"ט. עיקר מטרתה של האגרת הזאת היא בקשת תמיכה לבניית בית הכנסת מיוחד עבורם. בשולי האגרת מוסיפים:

בואת אדונינו הסליחה, ובצדק ישפטינו ולזכות יכריעינו, כי צר לנו מפזורינו ותוחלתינו ממושכה, בפרש בקצרה מבוקשינו וקושט דברינו, כי הקרה ה' לפנינו ולזכותם חצר ראוי לקבוע בית תפלה ומדרש תורה וגם מקום למקוה טהרה, אך אין זה בהשג ידינו, מבקשים עבורו במשכנתא סך שנים עשר אלפים גרוש טורקיש, על כן על כל לשונות תפלה תחינה ובקשה פתשגן כתב - דת משה ויהודית אין להשיב פנינו הדבים ריקם ח"ו, וכדתם דת השרים יצא דברי שלטון לעזרינו ולסמכינו, ותיכף לסמיכה ברכה וחיים וזכות הרבים יעמוד להם לעד אנס"ו [אמן נצח סלה ועד].

ג[בקונטרס 'אדמור ה"צמח צדק" ותנועת ההשכלה' ע' 22 מסופר ש"בשנה ההיא -תר"א- שלח.. כן יסד אז ביהכנ"ס חב"ד בירושלים ת"ו בצפת ובטבריא". ואם אין כאן טעות מעתיק, אפשר שכבר באותה שעה היו אחדים מאנ"ש בירושלים שעבורם יסד ביהכ"נ, ואינו קשור לביהכ"נ בית מנחם שאנו דנים בו להלן. גם אפשר שמ"ש "כן יסד אז" לא נמשך לשנת תר"א, אלא לתקופה הקרובה לזה, דהיינו בשנת תר"ט ואילך].

דבין השנים תר"ט-תרט"ו קנו את ביהכ"נ הזה עם המשכנתא של 000.12 גרוש.

הבמפקד מונטיפיורי, ב"לוח שמות הבתי כנסיות דק"ק חב"ד הי"ו בעיה"ק חברון וירושלים תוב"ב, אשר נשעה בשנת ה' תרט"ו לברה"ע" (בטאון חב"ד גליון 32 ע' 38), מדובר גם על ביהכ"נ בירושלים "שלקחו משכנתא בסך י"ב אלף גר'..

והמשכנתא רק על שלש שנים וגם זה השיגו בהלואה".

זלפי הפירוש הרגיל של "משכנתא", שנשאר חוב על ביהכ"נ בסכום 000.12 גרוש, שאותו צריכים לשלם במשך שלש שנים, לא מובן סיום הלשון "וגם זה השיגו בהלואה". אפשר שכאן הפירוש, שזהו הסכום ששילמו כדמי מפתח, ובמשך שלש שנים צריכים לשלם את החוב הנשאר - שלא נתפרש כאן גדלו. גם להלן נראים כך הדברים, אך לא מובן אם כן מה טעם לא פירשו את סכום הכללי של הקניה.

חגם לא נתפרש כאן מתי שולמו דמי מפתח אלו ומתי קיבלו את ביהכ"נ הזה.

טהמשכנתא היא אמנם "רק על שלש שנים" אך לא נתפרש אם בשנה זו תרט"ו עומדים בתחלת שלש השנים או בסופן, כי קיבלו את ביהכ"נ במשכנתא בשנת תרי"ב. שויון הסכום 000.12 גרוש, כאן בשנת תרט"ו ולעיל בשנת תר"ט, נותן מקום לשער שהמדובר באותו ביהכ"נ, וא"כ מסתבר יותר להסמיך את קבלתו לתחלת הדיון בשנת תר"ט. אך אין בזה משום הוכחה.

ילהלן יובא ממפקד תרכ"ו על המשכנתא וקניית ביהכנ"ס בית מנחם משנת תרי"ח ואילך. את התיאור מתחילים "היינו נעים ונדים בלא ביהכ"נ, עד שריחם ה' ונתן אותנו לרחמים..". א"כ מבואר שעד שנת תרי"ח לא היה להם ביהכ"נ קבוע. שמא מיד לאחר תרט"ו נלקח מאתם ביהכ"נ הזה ונשארו ב' או ג' שנים בלי ביהכ"נ מיוחד.

יאהיה מקום לומר שהמלים "היינו נעים ונדים בלא ביהכ"נ" היינו כיון שביהכ"נ שהיה להם עד שנת תרי"ח לא היה אותו ביהכ"נ שהיה להם משנת תרי"ח ואילך. אמנם בתיאור ביהכ"נ שבמפקד תרט"ו נרשם "נגד בהכ"נ הג' דפרושים", ומפרש הרשמ"מ שי' שניאורסאהן ב"בטאון חב"ד" שם "כלומר: מול ביכנ"ס חורבת ר' יהודה החסיד, והוא המקום בו נמצא עד היום הזה". לפי"ז מסתבר יותר לפרש את סגנון הדברים שבין השנים תרט"ו-תרי"ח נלקח מאתם ביהכ"נ הזה ושוב קיבלוהו במשכנתא בשנת תרי"ח.

יבאך כל אלו אינן אלא השערות, ועדיין יש לעיין בנושא הזה הרבה.

יגביהכ"נ "בית מנחם" ע"ש ה"צמח צדק"
בכל אופן לא היה עדיין בשנת תרט"ו שם מיוחד לביהכ"נ זה. לראשונה אנו פוגשים את שם ביהכ"נ "בית מנחם" - ב"לוח שמות בתי כנסיות" שבמפקד תרכ"ו (בטאון חב"ד שם), ועל קנייתו כותבים בפירוט רב, בפניה מיוחדת אל השר מונטיפיורי - בשולי הגליון:

ידהיינו נעים ונדים בלא ביהכ"נ, עד שריחם ה' ונתן אותנו לרחמים בלב הגביר ששון ממדינת הודו, ונתן נדבתו מאה לירא סטערלינג ולקחנו החצר הזה במשכנתא על ארבעה שנים. בתוך החצר הזה יש ביהכ"נ ועזרה קטנה, ובית טבילה לנשים, ומקוה מים, ובור, ובית תפילה לנשים, ולמעלה בנינו בית קטן לת"ת, ובית וועד לת"ח. - וככלות המשך הנ"ל רצה הגוי להחזיר אותנו הסך הנ"ל ולצאת מהחצר הזה וע"ז דוה לבנו מאד כי יבא לידי זרים, נדב גביר א' מחרסאן מאה וחמשים לירא סטערלינג, ועוד קבלנו נדבות, ולוינו בהכשר עוד סך מסוים עד סך ששה מאות לירא ש', וקנינו החצר הזה לצמיתות. וכעת אנחנו חייבים ע"ז בנשך - ערך שני מאות וחמשים לירא נאפאלן, וריבית אוכלת בהן - והמלוה דוחק אותנו ומבקש הכסף, - ומאד ידאב לבבנו על זה, אשר חסרנו נפשנו עד כה. ועתה פן נהי' לבוז וקלון חלילה, ועינינו כלות ומיחלות לחסדי השר שי' כי יחוס וירחם עלינו להושיענו, לשלם נשיינו, וה' ישפות שלום לו ולכל הנלוים אליו.

טוגם כאן ברור מתוך הדברים, שסכום הקניה הכללית היה 600 לי"ש, ודמי המשכנתא על ארבע שנים, 100 לי"ש שתרם הגביר ששון - הם דמי המפתח ליכנס לחצר, באופן שתוך ארבע שנים מחוייבים לשלם המותר ואז ישאר להם לצמיתות, ואם לאו, יקבלו חזרה את ה-100 לי"ש ויצאו מהחצר.

טזבהודעה זו לא נמסר תאריך הקניה הזאת, ע"י דמי המפתח שתרם הגביר ששון, אמנם ב"אבני זכרון" (גראייבסקי, ירושלים תרפ"ח, ע' 7 סי' כ):

יזשיר ושבח לאל נורא עלילה כי גבר עלינו חסדו על המלך מוכתר ביקר וגדולה <3R>ורש טוב לעמו דובר שלום לכל זרעו

יחובר אמת בלבבו ואהבת ה' בלבו כל היום וכל הלילה ה"ה השר והטפסר החכם השלם בכל מדות טובות לשם ולתהלה כה"ר שיך דוד ששון צאלח הי"ו אשר העיר ה' את לבבו הטהור להזיל זהב מכיסו בעין חמלה ליקח המשכנתא שבעה"ק ירושלם ת"ו אשר בתוכה בית הכנסת המפוארה לעבודה ולתפלה ועזרת נשים וגם סמוך לה לשם כולל אשכנזים חב"ד הי"ו ועל הטוב יזכר שמו ויתברך הוא ובניו הנאהבים והנעימים מכל כלי חמדה למען ירבו ימיהם ושנותיהם וירום קרנם מעלה מעלה ואת צמח <3R>דוד

יטיצמיח במהרה יחי אדונינו <3R>המלך דוד

כלעולם כיר"א.

כאנחקק ביום כ' לח' סיון שנת תרי"ח לפ"ק פעיה"ק ירושלם תוב"א.

כבב"בטאון חב"ד" שם מעתיק הרשמ"מ שי' שניאורסאהן את האבן הזאת ומעיר:

כגעל יסוד הנאמר בלוח זה הניחו כמה מהחוקרים (ביניהם גרייבסקי עצמו) ששנת יסוד ביהכנ"ס היתה תרי"ח, אך מובן שטעות בידם, לאור האמור לעיל. בשנת תרי"ח רק נפדתה המשכנתא ונחרתה האבן לזכות התורם הנ"ל.

כדאך כבר נתבאר והוכח לעיל, שמ"ש שהגביר ששון לקח את המשכנתא, פירושן של דברים הן, שהוא תרם את דמי המפתח 100 לי"ש, כדי לאפשר להם לקבל את חצר ביהכ"נ במשכנתא, שמחירו הכללי הוא 600 לי"ש. כיון שתרומתו ניתנה בשנת תרי"ח א"כ ברור מכאן שביהכ"נ הזה נקנה באותה שנה, וכלשונם בהערת למפקד תרכ"ו הנ"ל, ש"היינו נעים ונדים בלא ביהכ"נ" - עד שנת תרי"ח, שאז קיבלו את ביהכ"נ במשכנתא לארבע שנים. בשנת תרכ"ב קנו אותו לצמיתות, בעזרת תרומות נוספות ובעזרת הלוואה בהכשר רבית בסכום 250 לירה נפוליון [ומה שהובא לעיל שביהכ"נ הזה היה בידם כבר בעת מפקד תרט"ו, כבר דנתי בזה לעיל].

כהתאריך תרי"ח לערך לקניית ביהכ"נ הזה מתאשר גם מתוך הסקירה ב"החבצלת" משנת תרל"ט שתועתק לקמן, ובה כותבים "בית התפלה אשר לבני הכולל הזה עתה נבנה.. לפני עשרים שנה". ובתעודה משנת תרס"ז שתועתק לקמן "אשר נוסדו ונבנו זה כחמישים שנה".

כותרומת משפחת ששון
את התרומה מאת הגביר ששון מהודו השיג מוה"ר שניאור זלמן ב"ר מנחם מענדל (מנדלוביץ), כאשר יצא באותה שנה בשנית בשד"רות כולל חב"ד לארצות המזרח (ראה שלוחי א"י ע' 695 וראה גם לעיל פט"ו). על כך מספר בהקדמת ס' קול אריה שהו"ל בירושלים בשנת תרכ"ו:

כזבאתי שלום לעיר באמבאיי. גם שם הטה עלי חסדו ית"ש לתתי לרחמים בעיני נשיא הארץ השר והטפסר הגביר המרומם אור יומם החכם השלם רודף צו"ח כה"ר סי' עבדאלא מאיר הי"ו בן לאותו צדיק השר וגדול ליאודים הנציב הגדול העומד בפרץ החכם השלם רצ"ו [רודף צדקה וחסד] צדיק ונושע המפורסם לשם ולתהלה שמו הטוב מאד נעלה כש"ת סי' דוד ששון זצ"ל, ויאספני הביתה בית מאיר, להושיבי עם נדיבים נדיבי עמו, וגם אביו הגביר הצדיק הנז' לא השיב פני ריקם מלתת נדבתו ההגונה ברב חנינה על ביהכ"נ לכוללינו חב"ד אשר בעה"ק ירושלם תובב"א.

כחוביתר פרטים כתב על כך בספרו "זכרון ירושלים" (ירושלים תרל"ו) ברשימת בתי הכנסת שבירושלים, בדף ה,ב:

כטבית הכנסת של אשכנזים כולל חב"ד הי"ו אשר יסדו השר והטפסר עומד בפרץ וגדול ליהודים תפארת ישראל המפורסם בכל קצוי ארץ שם תהלתו סי' עבדאלה הי"ו וכבוד אחיו הגבירים הרמים אשר הזילו זהב מכיסם על ידי המשגיחים הרב הישיש מו"ה אברהם הי"ו והרב מו"ה שניאור זלמן בעל המחבר נ"י.

לבדף כב,ב מדפיס את תבנית ביהכ"נ ובשולי הצורה מוסיף:

לאאמר המאסף זה צורת הבית הכנסת אשר אהובי כנפשי וכאבי השר והטפסר עומד בפרץ וגדול ליהודים נשיא ישראל ותפארת ישראל המפורסם בכל קצוי ארץ שם תהלתו סי' עבדאל מאיר הי"ו וכבוד אחיו הגבירים השרים אהוביי כאחיי המפורסמים סי' אליהו הי"ו וסי' ראובן הי"ו וסי' אברהם שלום הי"ו וסי' סלימאן הי"ו בני השר הצדיק סיר דוד ששון זיע"א אשר הזילו זהב מכיסם לביהכ"נ הנז"ל ע"י השתדלות המחבר הספרים וע"י הרב ר' זלמן ב"ר נחום יוסף [שזבנ"י] ועל הטוב יזכר שמם לעולמים.. ומאת ה' הטה עלי חסדו ית"ש לתת אותי לרחמים ולמצוא חן וחסד בעיני נשיא הארץ השר והטפסר נדיב לב רודף צדקה וחסד המפורסם סיר עבדאל מאיר הי"ו, ויאספני הביתה בית מאיר להושיבני עם נדיבים עם נדיבי עמו. וגם אביהם הצדיק לא השיב פני ריקם מלתת נדבתו ההגונה ברב חנינה על ביכנ"ס לכוללינו אשכנזים חב"ד הי"ו אשר בעה"ק ירושלם ת"ו.

לבובשלישית חוזר לאותו ביהכ"נ בדף כח,א:

לגיש ביהכ"נ של כולל אשכנזים חב"ד הי"ו כאשר הדפסתי הצורה אשר זכו בה ע"י השר הגדול והטפסר כאשר נדפס בספר ויש ת"ח ויראי ה' ומתפללים ג"כ עפ"י נוסח האר"י וכל יום הולכים לטבילה לטבול להתפלל בקדושה וטהרה ויש שלומדים שיעורים בבוקר ובצהרים ובערב לפני הקהל ויש שדורשים בקבלה מכתבי כ"ק אדמו"ר הצדיקים זיע"א, והולכים אצל כותל המערבי ועל כל ק"צ [קברי צדיקים] כמה פעמים בשבוע להתפלל בעד אחב"י שבחו"ל שינצלו מכל צו"צ ובעד פרנסתם בר[יו]ח באריכות ימים ושנים בזכות שמרחמים על אחב"י שבאה"ק העניים האומללים שהם בצער ובדוחק ובשכר זה הש"י יזכם לראות בביאת מ"צ א"ס.

לדבניית קומה שניה לביהכ"נ
מיד בעת קניית ביהכ"נ בשנת תרי"ח בנו חדר אחד כקומה שניה, כמסופר במפקד תרכ"ו המועתק לעיל "ולמעלה בנינו בית קטן לת"ת, ובית וועד לת"ח".

לההבית הקטן הזה נזכר גם בהמשך המפקד ב"לוח שמות החברות", "בית הועד: בית קטן על גג ביהכנ"ס". וכך גם במפקד תרל"ה, ב"לוח שמות החברות", רשום אשר "בית הועד א' לכל החברות על גג בהמ"ד בית מנחם". בציור הניתן בס' "זכרון ירושלים" שנדפס בשנת תרל"ו מצויר גם חדר זה, שנרשם עליו "ישיבה של ת"ח הלומדים בתורה".

לוכבר אז בשנת תרכ"ו היתה התוכנית לבנות קומה שניה על כל הבנין, כנזכר במפקד, ב"לוח שמות הבתי מדרשות", "כשיהי' לנו מעות מנדיב נבנה על הגג ישיבה ללמוד ב"ה ובית לת"ת". תוכנית זאת מצויירת בחותמת ביהכנ"ס שעל גבי המפקדים. תוכנית שנתגשמה רק כעבור 13 שנה בשנת תרל"ט. ב"בטאון חב"ד" (גליון 32 ע' 43) כותב על כך הרשמ"מ שי' שניאורסאהן:

לזבחותמות ביהכנ"ס "בית מנחם" המופיעות על מיפקדי תרכ"ו ותרל"ה מופיע ציור שבו קיימות שתי הקומות לביככנ"ס, בדמיון כמעט מוחלט לצורתו החיצונית הנוכחית, כפי שהיא נראית מכיוון רח' היהודים (פרט לאי אלה שינויים, כגון תוספת כפה עגולה גם לחלק אחר של הבנין).

לחכיון שברור שאז לא היתה קיימת הקומה השניה (בשלמותה עכ"פ) יש להניח באופן כמעט ודאי שהציור מהוה תכנית מוקדמת של הבנין, תכנית שאכן בוצעה מאוחר יותר.

לטבעתון "החבצלת" תמוז תרל"ט ע' 251 (נעתק ב"בטאון חב"ד" גליון 32 ע' 42):

מהגביר הנכבד שר וטפסר רודף צדקה וחסד החה"ש זר"ק [החכם השלם זרע קודש] סי' אליהו ששון הי"ו (אחד מבני הגביר המרומם הנודע בשם הראטהשילד האפריקאני סי' דוד ששון ז"ל) בבומביי נדבה רוחו מאתים לירא סטערלינג לבנין בית הכנסת למקהלת אחינו בני כולל חב"ד הי"ו לזכר נשמת רעיתו הכבודה סי' לאה בת פרחי ז"ל אשר נגזרה מארץ החיים בדמי ימיה - יהי זכרה ברוך -.

מאבית התפלה אשר לבני הכולל הזה עתה נבנה גם הוא מכסף נדבת השר דוד ששון המנוח ז"ל לפני עשרים שנה. אך יען כי קטן הוא עתה מהכיל את כל בני הכולל אשר רבו ב"ה - כ"י וכ"י - והמתפללים עומדים צפופים וביחוד במועדים ובימים הנוראים יאלצו רבים להתפלל בחצר הבית מאין מקום פנימה, ומחום השמש ואויר המחונק יסובבו חולים רבים ר"ל, הגישו רבני ומנהלי הכולל הי"ו בקשתם להגביר המרומם אשר שמו נקרא על בית תפלה הזה, וע"י הישיש המופלג חכם ושלם זר"ק מוהר"ר שניאור זלמן מענדלאוויץ הי"ו ממיודעי משפחת ששון הרוממה הי"ו הצליח ה' חפצם להפיק רצון מאת השר אליהו ששון הי"ו ובשבוע זה בא סך הכסף אשר הזכרנו...

מבבשם כל בני כולל חב"ד ורבים מישרי לב תושבי ירושלים הננו להגיש תודתינו להמנדב הנכבד סי' אליהו ששון הי"ו ברכות המתפללים בבית הנבנה על ידו ומעתירים לה' בעד שלומו ואשרו יחולו על ראשו ועל ראש כל אחיו ובני משפחתו הרוממה ונשאה בישראל והיה ששון בבית ששון נצח.

מגבאותו עתון (ע' 294) מודיעים:

מדביום השלישי שבוע החולף הוחל בנין בית הכנסת החדש לבני כולל חב"ד הי"ו מנדבת הגביר המרומם סי' אלי' [בן] דוד ששון הי"ו בבאמביי, אשר נדב לזה כאשר הזכרנו בגליון 34. בני העדה והממונים הנכבדים הי"ו בראשם נאספו אל מקום הבנין והחה"ש זר"ק מוהר"ר בנימין [ב"ר] שלמה יחזקאל הי"ו משאירי וקרובי הגביר הנז' - נתכבד להניח את האבן הראשון על יסוד הבנין. הישיש הנכבד החה"ש מוהר"ר שניאור זלמן מענדלאוויץ הי"ו העתיר בעד מנוחת נפש הגבירה הצנועה וכבודה מרת לאה בת פרחי ז"ל אשת הגביר המרומם הנז' אשר לזכרה יבנה הבית הקדוש הזה, וכן ברך ברכת מי שבירך להגביר הנדיב הי"ו ולאחיו היקרים והנכבדים ה"ה השר המרומם באראנעט, סיר עבד-אללאה (אלבערט) ששון הי"ו, והגביר הנכבד מוהר"ר ראובן ששון הי"ו, והגביר היקר מוהר"ר אברהם שלום ששון בלאנדאן והגביר היקר מוהר"ר שלמה סלימאן ששון הי"ו בכלכתה.

מהמקום הבנין נחמד הנהו למאד על גג בית התפלה העתיק מקום בו ינשב אויר צח ובריא, תבנית הבית בהבנותו אשר תואר מאת יועץ הבנין האדון שיק, יעיד כי יהי' בנין מפואר אשר יתן כבוד לירושלים ויקר להגביר המרומם סי' אליהו ששון הי"ו מנדב הוצאת בנינו. הוצאות הבנין לפי תבניתו זה יעלו רב יותר ממאתים לירא אשר שולחו מאת המנדב, אך בלי כל תפונה, כאשר התחיל המנדב הי"ו את המצוה, כן יגמרנה למען תקרא אך על שמו והיתה מעשה צדקתו שלום לו ולזרעו וכל משפחתו הרוממה וזכרון רעיתו נ"ע יבורך מפי הבאים להתפלל אל ה' בבית אשר בנה אישה לשמה ולזכרה.

מועל לוח אבן בקומה העליונה של ביהכ"נ מופיעות השורות הבאות (אבני זכרון, תרפ"ח, ע' 8. בטאון חב"ד שם ע' 43):

מזחסדי ה' אזכיר תהלות ה' אשר זכנו ה' לבנות בית הכנסת חדשה וקרינו אותה כנסת אליהו ת"ו מכסף קדשים אשר היזיל מכיסו מעלת הגביר השר סי' סי' אליהו דוד ששון הי"ו מעי"ת במביי לעילוי נשמת המרוחמת אשתו הכ' והצדקת סי' לאה בת פרחה תנצב"ה ע"י מעלת הח' הש' הר' בנימין [ב]הר' שלמה יחזקאל יאודה הי"ו, ובהשתדלות הרב מו"ה שניאור זלמן [ב]הר' מנחם הי"ו לשם כוללנו חב"ד הי"ו, ועל הטוב יזכר שם המקדיש ושם מעלת כבוד אחיו השר והטפסר סיר עבדאלה הי"ו ושם כבוד מעלת אחיו הגבירים הי"ו וכל בני משפחתם ירום וגבה כוכב מערכתם ובטוב יבלו ימיהם ושנותיהם בנעימים עד כי יבא שילה כיר"א והי' זה חדש מנחם שנ[ת תרט"ל לפרט <3R>יבא אליהו ויבשרנו

מחא"ס ונתחייבנו לעשו' השכבה להמרוחמת סי' לאה הנז' בכל שבתות וי"ט ומי שברך לסי' אליהו הי"ו וכבוד אחיו ומשפחותיהם.

מטמודעה לכל מי שימכור או ימשכן הבית הכנסת הזה והקונה והמתמשכן הם בנח"ש, והשומע לנו ישכון בטח א' ס'.

נבאמצע בניית הקומה השניה הזו נפטר התורם סיר אליהו ששון. בידיעה על פטירתו ב"החבצלת" י"ב אייר תר"מ ע' קצו-ז (נעתק ב"בטאון חב"ד" שם) מודיעים:

נאבשנה החולפת נדב המנוח ז"ל מאתים לירא לבנין ביכנ"ס חדש לכולל חב"ד. הבנין נגמר אבל טיח פנימה, חלונות ודלתות וכו' חסר עוד, ומחסרון כסף שבתה המלאכה זה ירחים אחדים.

נבקניית הבנין הסמוך
בקשר לקניה הזאת אנו מעתיקים כאן מתוך הכרוז שנכתב ונדפס בשנת תרס"ז ונעתק ב"כרם חב"ד" גליון 2 ע' 79-76:

נגשני בתי מקדשי מעט, למקהלות חסידי חב"ד, במרכז עה"ק פנימה במרום הר ציון, ברחוב היהודים, נוכח חורבת רבינו יהודא החסיד ז"ל, אשר נוסדו ונבנו זה כחמישים שנה מאת כ"ק אדמו"ר בעל צ"צ זיע"א, ועל שמו הטהור נקראו בשם בית מנחם, עם עזרות הנשים, ובית הטבילה, עמדו להסגר על מסגר.

נדיען כי על גבולו עומד החצר הגדול בעל שלש מכפלות, ותחתיו חנויות היהודי' הנבנה ע"י השותפים הגבירים רב"צ ליאן והר"נ גרינגארט, אשר הלכו לבית עולמם, ויורשיהם נאלצו להעמיד החצר על אבן המקח, והי' עומד להחלט לאחד הישמעאלים, אדוק באמונתו, ואשר ע"י המכירה הזאת ידעו הכל, כי עתידים בתי המדרשות להסגר ואתם גם כל כבוד ישראל וכל בתי התורה אשר מסביב להם, גם יחד.

נהרבבות אלפי אנחות עמוקות נשמעו מכל עברים, ואין איש יכול להושיע כי מחיר החצר רב ועצום, ולזאת קמנו ונתעודד בישע ה', אחד המחתומים פה הרים נדבתו הפרטיות כארבעה אלפים רו"כ, וכשנים עשר אלף רו"כ לקחנו בהלואה בשטרות על אחריותינו, וקנינו החצר עם חניות היהודים להיות גם פריו קדש הלולים לת"ח עניים ממקהלות חב"ד לצמיתות עלמין.

נועל כן הננו באים לבקש עזרת נדיבי עם ה' להשתתף אתנו במצוה המקודשת בשלש קדושות (א) קנין נחלה ואחוזה בנקודת הררי ציון הפנימית, (ב) גאולת מקדשי אל, המקודשים בעמוד התורה ועמוד העבודה, בנויים ע"י קדוש ה' ועל שמו הטהור נקראו בשם "בית מנחם" זי"ע, (ג) החזקת עניים, קרן קיים לעולם, כי ישבו שם הת"ח חליפות אחת לשלש השנים ע"י גורל צדק, וישאו תפילה בעד שלום אחיהם יחיו התומכים על ידם.

נזזכותים מיוחדים יסדנו בעד אחינו הנדיבים כמבואר בספר התקנות הלוטה בזה, וגדולה זכות המצוה להגן על העושים והמעשים, ויזכו המנדבים לתת נדבותיהם בשמחה לבנין בית הבחירה שיבנה בבי"א כעתי[רת] החותמים בברכה ושלום, בחדש הרביעי תרס"ז לפ"ק נאו' רפאל לוי יצחק במוה"ר שמואל ז"ל מוויטעבסק אודילסאהן נאו' יצחק חגיז משה קזארנאווסקע יעקב מאשיעף

נחבשוה"ג מאשרים את הדברים האלו, ממוני ומנהלי כולל חב"ד וחברי בתי הדין הפרושים והחסידים, ויחד עם זאת הדפיסו בקונ' קטן את ספר התקנות הנזכר.

נטבעת ואחרי המלחמה
על ביהכ"נ הזה בעת מלחמת העולם הראשונה מספר הרשמ"מ שי' שניאורסאהן (בטאון חב"ד גליון 33 ע' 40):

סעם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ומרבית בני הישוב הוגלו או ברחו אז לחו"ל (למצרים וכו') הושבתו סדרי הביהכנ"ס, נשאר אז רק זקני הרה"ח ר' אברהם זלמן ז"ל שנכנס לגור לתוך ביהכנ"ס, ובהיותו אלמן ל"ע ולא הי' לו דירה התגורר כל משך ימי המלחמה בבהכנ"ס. אחרי תום המלחמה התחדשו סדרי ביהכנ"ס, שא"ב הרה"ח ר' לייב סלונים נתבקש לקבל על עצמו עניני ניהול ביהכנ"ס שעשה בזה כמדומה יותר מעשרים שנה.

סאעם תום המלחמה, בשנת תר"פ, יסדו מנהלי "כולל חב"ד" את ישיבת "צמח צדק" בביהכ"נ זה, ולאח"ז גם את ישיבת "מדרש שמואל", כפי שיסופר לקמן פ"ל.

סבבשנים ההן כבר היה עיקר הישוב היהודי בירושלים החדשה ובני עדת חב"ד התפללו בעיקר בביהכ"נ "אהל יצחק" שיסופר עליו להלן. בימי מלחמת העולם השניה, שוב עמד ביהכ"נ להסגר, וביום י' אייר תש"ד כתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אל אגודת חסידי חב"ד בארה"ק (אג"ק שלו ח"ח אגרת ב'שפז):

סגביהכנ"ס חב"ד בעיר העתיקה בירושת"ו עומד להסגר, ובכדי לקיימו דרושה הוצאה ד' או ה' לירות לחדש לשכור איזה אנשים לבא להמנין.

סדהנה אגודת חסידי חב"ד צריכה להתענין בזה ויקציבו מקופת אגודת חסידי חב"ד הכללית לירא לחדש ויבקשו מכולל חב"ד לירא לחדש ומגחש"א שעל יד הכולל לירא לחדש ומתורת אמת לירא לחדש. והנני כותב מזה גם לכולל חב"ד ותורת אמת.

סהבמאמר הנ"ל שב"בטאון חב"ד" מספר על כך הרשמ"מ וגם על מנין "מאחב"י הספרדים" שהתפללו בקומה התחתונה ועל מנין חסידי קרלין שהתפללו בביהכ"נ שבקומה התחתונה. ברשימת "בתי כנסיות ומקואות - רכוש הכולל בירושלים ובחברון" שנרשמה לערך בשנת ת"ש מתארים את מצב ביהכ"נ הזה "מיום שהישוב היהודי בעיר העתיקה נעזב לרגל המאורעות נמסר ביהכנ"ס הזה זמנית למתפללים מבני עדת המערבים". והכוונה היא כנראה לביהכ"נ שבקומה התחתונה, כדלעיל.

סוביהכ"נ "אהל יצחק"
על ביהכ"נ הזה מסופר ב"ספר חקי חברת בנין יהודה והגליל, אגודתה לבנות בתי מחסה לעניי כולל חב"ד בכה"ק ירושלם וחברון ת"ו" (ירושלים תרס"ג.

סזקונ' קטן בן 18 ע' אשר קצות דפיו נחתכו באשמת הכורך):

סחהרה"ח היקר הג' הנכבד מו"ה יצחק ב"ר אהרן ש[יחי'] שו"ב מקינינסבערג ורעיתו הכבודה מרת בריינא נ"ע הקד[ישו] סכום מסויים לעזר בנין בהמד"ר המפואר אשר במגרש [מאה] שערים ונקרא בשם בית יצחק ע"ש המנדב שיחי'.

סטעוד נדב סכום מסויים עפ"י פרטים ואופנים ידועים ש[מהם] נבנו ארבעה בתי כוללנו במאה שערים הסמוכים לבהמ[ד"ר] ובח[ו]ק יטילו עליהם גורל אחת לשלש השנים כנהוג.

עעל הטוב יזכר הגביר הזה וראוי להיות מופת בישראל כי הוא מ[קמץ] הוצאותיו וחי חיי צער למען יחלק כל אשר חננו ה' להרחיב גבול אחוזת [...] בקודש ונתן לנו גם הרשיום לבנות עליות ע"ג הבתים שהקדיש.

עאיזכרהו השי"ת ל[טובה].

עבב"אבני זכרון" חי"ב רשום "ר' יצחק ב"ר אהרן המנדב בית המחדרש חב"ד [נפטר ב]טו כסלו תרס"ו".

עגבאגרת שכתב הרי"ל מנוחין, מנהל כולל חב"ד בירושלים, באמצע תמוז תרס"ג (פנקס אגרות כולל חב"ד תרס"ג-ח) הוא מספר:

עדש"ק העבר שלחתי לכתחילה את השמש שלום יעקב לימין משה לבהמ"ד לשמוע ד"ח מה"ר יעב"ץ [יעקב ב"ר צבי טריספאלסקי, מח"ס חדושי יעב"ץ] לידע מהנעשה שמה. הביא ידיעה ברורה ואפשר לסמוך עליו, ס"ה יש אנ"ש מחב"ד ה' אנשים.. יש אנשים לבד חב"ד יותר מיו"ד אנשים הנמצאים בבהמ"ד.

עהזה היה מספר המתפללים ולומדים בו בשנת תרס"ג. אמנם כאמור לעיל התרבה מאד מספר המתפללים בו בשנים הבאות, כאשר רבים עזבו את העיר העתיקה והתיישבו בעיר החדשה.