Ibn Ezra on Deuteronomy 21/אבן עזרא על דברים כ״א

אכי ימצא חלל. כאשר הזכיר המלחמה על האויב אמר ואם אדם ילחם עם אחד ונמצא חלל בארץ ישראל ולא נודע מי הכהו:

אזקניך. זקני הערים הקרובות והשופטים:

אעגלת בקר אשר לא עבד בה. לחרוש:

בולא משכה בעול. להביא אבנים כמנהג העגלות:

אאיתן. תקיף:

בוערפו שם. יסירו עורף העגלה:

אהכהנים בני לוי. שהם בברור מבני לוי:

בועל פיהם יהיה. עונש כל ריב וכל נגע:

אוכל זקני העיר. זהו ויצאו זקניך:

אה״‎א שפכה. תחת סימן הרבים כמו שפכה אשורי ועל דרך הדרש שישוב לאחת כי היד לשון נקבה ברוב:

בועינינו לא ראו. ויתכן שהשם צוה לעשות כן העיר הקרובה כי לולי שעשו עבירה כדומה לה לא נזדמן להם שיהרג אדם קרוב מהם ומחשבות השם עמקו וגבהו לאין קץ אצלנו:

גוענו ואמרו. כמו וענית ואמרת ושם אפרשנו:

אכפר לעמך. ששגגו ולא שמרו הדרכים המסוכנים:

בונכפר. חסר תי״‎ו כמו ונוסרו כל הנשים והם שנים בנינים בנין התפעל עם בנין נפעל:

גוטעם זכר אשר פדית. כאשר פדיתם ממצרים למען חסדיך כן פדם מזה הדם ועונשו:

אואתה תבער הדם הנקי. פירושו עונש הדם הנקי או יהיה הדם דם הנקי ויש אומרים אתה חייב לבער שפיכות דמים והנכון בעיני הוא אשר הזכרתי כי לא ישפך דם נקי בארצך אם תעשה הישר בעיני ה' כסוד שכר עבירה עבירה ושכר מצוה מצוה:

אכי תצא. זו הפרשה דבקה עם כי תצור אל עיר ונכנסה ביניהם פרשת עגלה ערופה בעבור החלל הנמצא בא״‎י. ולא כן חוצה לארץ. ואף כי במלחמה:

אאשת. כבר דרשוהו חז״‎ל:

ביפת תאר. בעיניו:

גוחשקת בה. שתחזקנה לקחתה לאשה כי אחר כן יאמר ובעלתה וכמוהו ואקח אותה לי לאשה:

אוהבאתה אל תוך ביתך וגלחה. י״‎א שמא בעבור שערה חשק בה על כן תגלח:

בועשתה. תגדל כדי להיותה מאוסה בעיניו:

אוהסירה את שמלת שביה. שמא בעבור יופי מלבושה חשק בה:

בובכתה. כדי להסיר שמחתו בה:

גירח ימים. אולי יקל חשקו וי״‎א וגלחה בעבור היותה טמאה וכן משפט המצורע:

דועשתה. תיקון. ותקונה לכרות העודף וכן לא עשה שפמו ותחת מעשה מקשה והתיקון עיקר כל מעשה במקרא חוץ אם בא אחריו דבר מגונה גם יהיה רע שלם:

הוהסירה את שמלת. כי היא מטונפת:

ווישבה בביתך ובכתה. והטעם תשב בביתך ירח ימים לבכות:

זאת אביה ואת אמה. אם קרוב י״‎א כי זה הבכי על אביה ועל אמה שלא התיהדו ולפי דעתי שחייב כל אדם בשקול הדעת לכבד את אביו ואת אמו בחיים ובמות:

חוטעם ובכתה. שתתאבל עליהם כמשפט ישראלית כי היא מתייהדת אם נהרגו כאשר נשבת ואין צריך להזכיר תרחץ כי היא צריכה למי נדה כי כבר נכתב אתם ושביכם:

טוחז״‎ל אמרו עד שלשה חדשים ואע״‎פ שאין צורך לחזוק הנה העד ויהי כמשלש חדשים והוא הזמן שיחל הולד להתנועע ואסור לשכב עם אשה בספק אם היא הרה בעבור הולד כי יש מי שיולד בחסרון שנים חדשים כמנהג ג״‎כ ביתרון רק הוא המעט:

יירח ימים. כמו חדש ימים וכבר פירשתיו ונקרא החדש ירח כי עקרו הירח:

אושלחתה לנפשה. תעשה רצונה:

בומכור לא תמכרנה בכסף. דבר הכ' במנהג הרב והטעם בשום דבר:

גלא תתעמר בה. כמו והתעמר בו ומכרו ואין להם שלישי ופירושו לפי מקומו בטעם רמאות:

אאהובה. בעיניו ולא לשם:

בלשניאה. תאר השם ונסמכה זו הפרשה בעבור וחשקת בה ולא חפצת בה:

אביום הנחילו את בניו. בבריאות גופו או ביום מותו והוא שכיב מרע או ב״‎ד ינחילו:

בלבכר. בדבור ובמעלה:

גוטעם לא יוכל. כחבריו:

איכיר. יעשה לו הכרה או שיודה לפני אחרים מי שהוא בכור אם היה במקום שלא יודעו או הוא חייב מבתחלה שיכיר מי שהוא הבכור מבניו אם היו תאומים:

בלתת לו פי שנים. שיקח שני חלקים אם היו שלשה שיחשבו שהם ארבעה ויקח שני חלקים ואם שני בנים יחשבו שלשה וכן הכל ולפי דעתי שכן פירוש ויהי גא פי שנים ברוחך אלי כאשר פירשתי במקומו:

גכי הוא ראשית אונו. הנודע עם הישר ידבר וכל ישראל בחזקת ישרים:

אסורר ומורה. כנגד השם וכנגד האבות אם היו יראי השם:

בסורר. כמו כפרה סוררה שלא ישמור מצות עשה:

גומורה. במצות לא תעשה:

דויסרו אותו. בפני עדים מצוה שהם יתפשוהו ויוציאוהו ודברי הקבלה אמת:

אזולל. מפורש והוא זולל בשר רק הוא שם כלל לנותן בכל מה שיתאוה כל מה שיבוקש ממנו:

בוסובא. מרבה לשתות והוא המשתכר והנה זה כמו אפיקורוס כי לא יבקש חיי העוה״‎ז כי אם להתענג בכל מיני מאכל ומשתה. ונסמכה זו הפרשה בעבור אשת יפת תאר והעד ושם אמו. והרמז שרמזתי בבני אהרן:

אותלית אותו. כבר קבלנו מחז״‎ל ענין הנתלים:

אכי קללת אלהים תלוי. בעבור שברך השם ועל דרך הפשט כי אלהים פועל והקללה תבוא לכל מקום קרוב מהתלוי ויש לו סוד דבק בנפש על כן ולא תטמא את אדמתך ונסמכה זו הפרשה בעבור המלחמה כי בתחלה כי תצא והנה גבעון יוכיח כי משפט לא תלין איננו לכבוד המת רק לכבוד הארץ כי משפט הערלים והישראלים [איננו] (בס' מ״‎ח מ״‎ז) שוה: