Tanach · Rishonim on Tanach · Ibn Ezra · Torah

Ibn Ezra on Exodus 12:40/אבן עזרא על שמות י״ב:מ׳

אומושב בני ישראל. חשבונות רבים יש במקרא לא ידענו למי הם סמוכים, והנה אזכיר מקצתם ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום (ש"ב טו ז), ואבשלום לא היה בן ארבעים שנה, גם לא נשלמה מלכות בית דוד, ומפרשים אמרו כי זה חשבון במצרים. אחר שאר הישיבות שישבו גרים מיום שבת הארון בקרית יערים, וכתוב ויהי בשלשים שנה (יחז' א א), י"א בן שלשים שנה נתנבא וי"א ליובל, וי"א מציאת ספר תורה שמצא חלקיהו הכהן, ואני לא ידעתי, כי הם סברות בלא יסוד ומשענת, וכתוב, בעוד ששים וחמש שנה (ישעי' ז ח), וזו הנבואה היתה בימי אחז, ומלכותו היתה שש עשרה שנה, ובשנת שש לחזקיהו בנו גלתה שומרון, ע"כ הוצרכו המפרשים לומר כי תחלת ששים וחמש שנה, מיום שנבא עמוס, וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז יא), ואחרים אמרו משנת הרעש, וכאשר חפשנו שנות שבא ישראל בימי יוסף ואחיו, הנה לא יגיעו מספר ימי הכתוב כי אין ספק כי קהת מיורדי מצרים היה, ונחשוב כי הוליד עמרם בנו בסוף ימיו, גם עמרם הוליד משה בסוף ימיו, והנה מספר חייהם מאתים ושבעים שנה, ומשה בן שמונים שנה בצאת ישראל ממצרים, והנה הכל ג' מאות ונו"ן שנה, הנה חסרו לנו שמונים והזקנים הוסיפו אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות. כי, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (ברא' טו יג) אינו דבק עם וענו, רק עם יהיה זרעך וכמוהו רבים, ובפרשה הזאת "מיום הראשון עד יום השביעי" (פ' טו), ואחר שמצאנו כתוב, שהשם אמר לאברהם בין הבתרים כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה, ידענו כי חשבון מושב בני ישראל, תלוי בקץ אברהם, והוצרך בעל סדר עולם לומר, כי אחר שבא אברהם לארץ כנען שב לחרן, והוצרכו המפרשים לומר, כי נבואת אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (ברא' טו ז) איננה דבקה עם הפרשה הנזכרת אבל אחר זה נאמרה, ואין צורך לכל זה, רק חשבון ד' מאות שנה הוא מיום שנולד יצחק, ואלה השלשים שנה הנוספים, מספרם מיום שיצא אברהם מארץ מולדתו מאור כשדים, ובא עם אביו אל חרן כאשר כתוב ויבואו עד חרן וישבו שם (שם יא לא), ואברהם ישב עם אביו בחרן חמש שנים, ובא אל ארץ כנען, והוא בן חמש ושבעים שנה, ולא שב אל חרן, והנה כאשר נולד יצחק תמו שלשים שנה שיצא אברהם מארצו, כי הוא העיקר, כי לו נתנה ארץ הכנעני, ויהיה פסוק אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (שם טו ז) דבק עם כל הפרשה למעלה ולמטה, והנה פי' ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים, שהיו גרים שם, גם אבותיהם היו גרים, ככתוב כמעט וגרים בה (תה' קה יב), ואברהם אמר גר ותושב אנכי עמכם (ברא' כג ד):

1NOW THE TIME THAT THE CHILDREN OF ISRAEL DWELT IN EGYPT WAS FOUR HUNDRED AND THIRTY YEARS. There are many calculations⁴⁵⁴ in Scripture whose point of departure is unknown to us. I will now mention a few of them. And it came to pass at the end of forty years, that Absalom said unto the king (II Sam. 15:7). Now Absalom was not then forty years old.⁴⁵⁵ Furthermore, King David’s reign was not yet over.⁴⁵⁶ The commentaries tell us that the point of departure for this calculation is from the day that the ark abode in Kiriath-jearim (I Sam. 7:2). It is stated, Now it came to pass in the thirtieth year (Ezek. 1:1). Some say that Ezekiel was thirty years old when he began to prophesy.⁴⁵⁷ refers to the thirtieth year of Ezekiel’s life. Others say that the reference is to the thirtieth year of the jubilee.⁴⁵⁸ Other say that its point of departure is the finding of the Torah which was discovered by Hilkiah the priest.⁴⁵⁹ 26 and Targum Jonathan. However, I am uncertain, for they are opinions without foundation or support. It is written: And within threescore and five years shall Ephraim⁴⁶⁰. be broken, that it be not a people (Is. 7:8). The latter prophesy was uttered during the days of Ahaz, whose reign lasted for sixteen years. Samaria was exiled in the sixth year of his son Hezekiah’s reign.⁴⁶¹ The commentaries were therefore forced to say that the sixty-five years start from the day that Amos prophesied, And Israel shall surely be led away captive out of his land (Amos 7:11). Others say that its point of departure is the earthquake.⁴⁶² Now when we investigated the years starting with the time that Israel came to Egypt in the days of Joseph and his brothers we found that they do not come to the number of years spoken of in Scripture.⁴⁶³ There is no doubt that Kehat⁴⁶⁴ was among those who descended to Egypt.⁴⁶⁵ Let us imagine that Kehat⁴⁶⁶ begot his son Amram at the end of his life and that Amram⁴⁶⁷ similarly begot Moses at the end of his life. Now the years of Kehat and Amram’s lives come to two hundred and seventy. Moses was eighty years old when the Israelites went out of Egypt.⁴⁶⁸ It all thus comes to three hundred and fifty years. We are missing eighty years. It is for this reason that the elders⁴⁶⁹ added, “dwelt in Egypt and other countries.”⁴⁷⁰ 9a. The four hundred years in and shall serve them; and they shall afflict them four hundred years (Gen. 15:13) is not connected to and they shall afflict them⁴⁷¹ but rather to thy seed shall be a stranger (Ibid.).⁴⁷² There are many other such instances.⁴⁷³ We similarly find in our own chapter, from the first day until the seventh day (v. 15).⁴⁷⁴ Now we find it stated that God told Abraham at the covenant made “between the pieces,”⁴⁷⁵. See Gen. 15. that thy seed shall be a stranger…four hundred years. We know that the number of years that Israel dwelt in Egypt⁴⁷⁶ is contingent upon the “end,”⁴⁷⁷ which was told to Abraham.⁴⁷⁸ The author of the Seder Olam⁴⁷⁹ was compelled to say that after Abraham came to the land of Canaan he returned to Haran.⁴⁸⁰ explains that the number 430 refers to the time that passed from the “covenant between the pieces” (Gen. 15), and the number 400 refers to the time from the birth of Isaac. The accounting is as follows: Abraham was 70 years old when God made the “covenant between the pieces” with him and told him that his children would be strangers for 400 years (Gen. 15:13). Abraham then went to Haran and spent five years there, as it is written, And Abraham was seventy and five years old when he departed out of Haran (Gen. 12:4). Now Isaac was born when Abraham was 100 years old (Gen. 21:5). Abraham thus lived in Canaan for 30 years without a son. Exodus, as noted above, starts the count from the “covenant between the pieces.” Genesis starts the count with the birth of Isaac 30 years later. However, it must be pointed out that the Seder Olam’s accounting is based on a number of assumptions: a) That the covenant between the pieces occurred when Abraham was 70 years old. Scripture nowhere says so. b) That Abraham returned to Haran. Scripture does not say this either. Hence I.E. did not want to accept the Seder Olam’s calculations. The question thus remains how to reconcile the number of years mentioned in Exodus with those given in Genesis. The commentaries were forced to say that the prophecy I am the Lord that brought thee out of Ur of the Chaldees (Gen. 15:7) is not connected to the above-noted chapter⁴⁸¹ but was said later.⁴⁸². However, there is no need for all of this.⁴⁸³ Only the counting of the four hundred years is from the day that Isaac was born.⁴⁸⁴, for Scripture speaks there of thy seed. The additional thirty years start from the day that Abraham left Ur of the Chaldees, the land of his nativity, and came with his father to Haran, as it is written, and they came unto Haran, and dwelt there (Gen. 11: 31). Abraham lived in Haran with his father for five years.⁴⁸⁵ He came to the land of Canaan at the age of seventy-five and never returned to Haran. Now thirty years passed from the time that Abraham left Haran till the day Isaac was born. Abraham was the important one,⁴⁸⁶ and to him was the land of the Canaanite given. The verse I am the Lord that brought thee out of Ur of the Chaldees (Gen. 15:7) is connected to the entire chapter preceding⁴⁸⁷ and following it.⁴⁸⁸ The meaning of Now the time that the children of Israel dwelt in Egypt is to be explained: they were strangers there, also their fathers were strangers, as it is written, Yea, very few, and sojourners in it (Ps. 105:12); and as Abraham said, I am a stranger and a sojourner with you (Gen. 23:4).

בשלשים שנה וארבע מאות שנה. מיום שיצא אברהם אביהם מארץ מולדתו:

2FOUR HUNDRED AND THIRTY YEARS. From the day that their father Abraham left the land of his birth.