Igros Kodesh Admur HaTzemach Tzedek·Doubt Regarding the Recipientאגרות קודש אדמו״ר הצמח צדק·ספק למי

אאגרת א
עיקר⁹⁴⁸ ההשגה⁹⁴⁹ בזה להעמיק בתכלית העיון הוא לפי רוב עמל העבודה בהתבוננות⁹⁵⁰ בעת הכושר על זה, דהיינו בתפלה אשר היא עת מוחין דגדלות⁹⁵¹.

בועל כל הדברים והאמת⁹⁵² לא הורגלתם בזה בהשגה כזו, רק השגה האנושית אשר תוכל למשש בחושים הגשמיים, ואפילו דבר שכל אנו צריכים⁹⁵³ לתת סימנים במצרים המגבילים אותו, דהיינו אותיות אשר בהם תוכל להבין אשר אתה מבין שזה הדבר כך לפי מוח הדמיון האנושי. ואין זה דרך ישכון בה אור⁹⁵⁴ ההשגה אמיתית, כמאמר תכלית הידיעה אשר לא נדע⁹⁵⁵. ובודאי אין זה מדבר על חוסר ההבנה משלילת הידיעה, שאם כן מהו תכלית הידיעה, אבל באמת עיקר ההשגה הוא על ידי דעת המחבר המוח והלב בהרגשת האין להיות מורגש בלב ומוח, שלא תפול בו השגה ודעת, ואדרבה זהו עצם ועיקר ההשגה אשר אליו יכסוף נפש כל חי⁹⁵⁶. והשגה אנושית, אדרבא מה שאתה משיג בדמיון האנושי אין זה השגה, כי עיקר מה שאדם משיג הוא השכל ולא האותיות המגבילים את השכל, רק העיקר הוא חיות השכל בעצמו קודם שבא לאותיות. רק שהאותיות מלבישים אותו, כי בלא זה הוא ית' רחוק מאד מהשגותינו, באשר אנו מלובשים בחומר ואין אנו רואים רק דבר המלובש בגשמיות כמונו, והאותיות בלתי השכל הם בטלים ממש, רק שעל ידם מושכל השכל במוחינו המגושם.

גנמצא מובן מאליו שהשגת השכל בעצמו בלתי לבושים הוא האין, ודבר זה הוא השגה אמיתית. כי אדרבא מה שאנו מציירים שכל על פי דמיון הוא כזב ושקר, ואין זה תכלית ההשגה, כי אין זה רק שם המושאל להשגה, כי אדרבא הוא מתנגד להשגה אמיתית, כי באמת הכל כאין ואפס. וזהו תכלית ההשגה לבטל בלב ומוח כאשר כתוב שם⁹⁵⁷, כי הביטול הוא השגה שלו⁹⁵⁸. רק מחמת ההרגל שהורגל בזה העולם כי לא יביט רק על גשם העב, ולא יוכל להביט רק על חומריות הדברים המסתירים ומכסים ומכחישים האמת, אשר מחמת הסתרת אלקותו ידמה לו היש.

דוכל עיקר העבודה להיות נעתק ממקומו השגה חושית אנושית, רק להשיג דבר האמת שאינו מלובש. וזוהי האהבה המוסתרת בלבושים המכחישים האמת שלא להשיג דבר⁹⁵⁹ כוזב, כי צריך להוציאה ממאסרה, דהיינו להרגיל עצמו ולהתבונן ברוחניות המחיה. כמאמר הזהר⁹⁶⁰ טפשים לא מסתכלין אלא בלבושא כו', כאשר נדמה לנו כשאנו רואים האדם אינו מושג לנו רק הבשר, ובאמת עיקר האדם הוא החיות שאין בו תמונה ודמיון, ומכל שכן באלקות גבוה על גבוה⁹⁶¹, אשר אין ערך ודמיון עד אין קץ וסוף. כן דבר שכל אין אנו משיגים רק בלבושים, ואין אנו משגיחים רק על לבושים המסתירים אותו.

הולכן קשה לך מאד בתפלה מחמת הנ"ל, ולא יועילו כל ההתבוננות, כי עיקר ההתבוננות להתדבק ולהתקרב בדביקות לה' המחי', ואיך תקרב את עצמך אחר אשר כל השגתך הוא להיפך ממש, כי הם מגבילים, ולא תוכל להשיג רק דבר המוגבל תחת השמש בשכל אנושית, וזהו ההיפוך ממש. כי באמת אין עוד כתיב⁹⁶², ואין דבר שמגביל אותו, והשגה כזו מתפשט מתחת השמש דהיינו עשי' גשמיית, ואיך תוכל לבא אל הדבר שיראה שאין שום גשם ואין דבר המגביל אותו ית', ולהיות נרגש בלב ומוח, כמאמר החקר אלוה תמצא⁹⁶³, כי בחקירה אנושית אי אפשר בשום אופן כי הוא המנגד. ועיקר השגה הוא כמאמר והחכמה מאין תמצא⁹⁶⁴, שכל המציאות והשגות שלה הוא האין, וזהו התחלת כל עבודה. אבל מה אעשה לכם שאי אפשר שאראה לכם איך הוא השגת האין, אבל האמת הוא כאשר כתבתי לעיל⁹⁶⁵. ואם תאמר איך דבר יש תשיג האין, ברית כרותה⁹⁶⁶ ומפורש כי חלק הוי' עמו⁹⁶⁷, אשר כל איש ישראל יכול להתקרב אל חלקו, דהיינו להשיג אלקות ולהתבטל מחושים המסתירים אור ההשגה.

ווזה באמת תאמינו לי כי זהו התחלת העבודה להיות נעתק ממקומו, אך מה אעשה כי לא הורגלתם להביט השמימה⁹⁶⁸ רק שמתחת לארץ⁹⁶⁹, וכל העיקר הוא ההתבוננות. וכל מה שתוסיפו בזה התמדה יוולד מזה יותר דעת והשגה, ותאמינו לי שזהו ההתחלה. וגם אין קץ כל חד לפום שיעורא דילי'⁹⁷⁰, כי יש מי שהאין שלו הוא יש לגבי השגת חבירו, אבל העיקר ליבטל ממקומו.

זועת לקצר, ואי"ה בהיותי במחניכם אדבר עמכם הרבה להרגילכם בזה, כי צריך להרחיב בזה מאד⁹⁷¹.

חאגרת ב
. . . אך⁹⁷² זהו דרך החיים לכל החפץ באמת קרבת אלקים, ירחיק נפשו מן המחלה הזאת, אך ישום אל ה' לבו כמ"ש⁹⁷³ אם ישים אליו לבו כו', דהיינו בהתפעלות אלקי דוקא, כי הוא חיינו⁹⁷⁴ וכו'.

טוביאור דבר זה שיש גדולים בעיניהם ונדמה להם שהגיעו לתכלית המכוון מהד"ח, חי נפשי שטועים רבים וגדולים בזה, כי מגדולי החכמים בעיניהם⁹⁷⁵ וגם היראים ועובדי ה' מטעים את עצמם בזה. כי הנה כל המתבונן דוקא בהסבר הדברים לקרב אל השכל דוקא, והן [אמת] שצריך להתבונן במוח באופן שיתפוס בכלי ולבוש, בכדי שיהי' הענין קרוב אליו בהשגה גמורה ממש עד שיתאמת הדבר כהתאמתות טבעי העולם. ודוגמא לדבר שמתבונן בענין ואתה מחי' את כולם⁹⁷⁶, שהן בחי' אותיות אלקות שנברא בהן העולם, והיינו ואתה מאלף ועד תי"ו וה' מוצאות הפה⁹⁷⁷ כו' שנק' דיבור, ולא כדיבורים כו', הרי כל איש כפי כחו מסביר הדבר הזה בענין האותיות, איך שהוא רק בחי' המשכה אלקית מן ההעלם לגילוי, או בענין כמו אור וזיו השמש, וכמו אור וחיות הנפש בגוף וכה"ג כמו דמיונות שכליים, כל זה הוא רק לקרב הדבר אצלו כאלו הוא רואה בעיניו, אבל לא שתהי' עיקר התפעלות הנפש מהסיבות הללו⁹⁷⁸, שהרי אי אפשר לומר שיש ערך בדמיון זה לדמות כן למעלה לא מינה. אך עיקר ההתפעלות צריכה להיות מבחי' הנמשל המכוון מכל זה, שהוא בחי' אמיתית תמצית הענין הזה, שכח האלקי מהווה את הכל מאין ליש, ואיך שהוא מהוה, וכל מיני הסבר שכל אין זה התפעלות אלקי כלל וכלל.

יאגרת ג
לידע⁹⁷⁹ אינש בנפשי'⁹⁸⁰ זאת העצה היעוצה⁹⁸¹ הגדולה, דהיינו שיתבונן בנפשו בכל יום לערך כמו שעה אחת שפלותו וגריעותו וגדולת הבורא⁹⁸² ית'. וגלל זה⁹⁸³ ילמוד בזה"ק או בראשית חכמה שער האהבה, לפי שמחמת זה יכול להשפיל עצמו כמו יתרון האור מן החשך⁹⁸⁴, והרי הוא יכול להראות החשך מן האור, להתבונן⁹⁸⁵ מאד שפלותו וגריעותו איך יכול כל כך שפלותו⁹⁸⁶ כמו שהוא באמת. וזהו הנקרא בזהר מארי דחושבנא⁹⁸⁷.

יאוא[חר] כך יחשוב באמת⁹⁸⁸ לאיזה צורך נתן הקב"ה חלקו באדם גרוע כזה, כי ידוע שיש ב' נפשות⁹⁸⁹ אחת נפש הבהמית גופנית, ואחת נפש האלקית חלק אלוה ממעל וזהו נשמה שנתת בי⁹⁹⁰. ובזה אין חילוק בין צדיק לרשע. אך בהצדיק⁹⁹¹ הנפש הבהמית היא בגלות, וברשע להיפוך ח"ו. ומחמת זה הצדיק יכול לעשות תאוות גופניות הנצרכים כמו אכילה ושאר דברים, וגם להיפוך הם⁹⁹² מאבדים עצמם על קידוש השם, מחמת חלק אלוה ממעל, ואין אדם עובר עבירה⁹⁹³ כו'. ובכן יחשוב לאיזה צורך נתן הקב"ה חלקו באדם גרוע כזה⁹⁹⁴. אך רצונו ית' שיהי' לו ית' דירה בתחתונים כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם⁹⁹⁵, ומיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה⁹⁹⁶, ואם כן זה כשהוא לומד אף שלא לשמה רק כשהוא מסיח ממחשבתו⁹⁹⁷ טינופת ושאר דברים ונותן מחשבתו בתורה ואורייתא וקוב"ה כולא חד⁹⁹⁸ כו', אותיות התורה הם כלים שבהם יוכל האדם לקרב הדבר אצלו⁹⁹⁹.

יבוידוע שיש ב' בחי', בחי' בן ובחי' עבד. בן הוא בחי' כלות הנפש ממש, מזה שאנו רואים שכל צבא השמים משתחוים תמיד לשכינה מהראוי שגם האדם יעשה כך. אך מחמת נפש הבהמית אי אפשר, שאין שום אדם יכול להשיג זה, כי לית מחשבה תפיסא בי'¹⁰⁰⁰ כלל. לכן העצה היעוצה לזה שיעשה עצמו בחי' עבד, דהיינו כמו שהעבד מכבד את היכל המלך וזורק האשפה ושאר דברים חוצה¹⁰⁰¹ בכל יום, ועורך שם שולחן ומנורה ומטה וכסא כדי שיהי' המלך שוכן בתוכה, כך ראוי שיעשה גם האדם כך, שיזרוק האדם מחשבות זרות וטינופת ושאר דברים חוצה בהתגברות, וישים מחשבתו באותיות התורה והתפלה, אף שאינו מכוון בפירוש המלות רק שהם כלים להשראת הקב"ה, לפי שהם נקראים חפצו.

יגוזהו כל המאריך באחד¹⁰⁰², שיאריך לפחות¹⁰⁰³ מהו אחד, כמו שהוא קודם שנברא העולם כן הוא בודאי לאחר שנברא העולם ואין בו שינוי כלל, ולא ידחה אותו מרירות¹⁰⁰⁴ כלל, וזהו מאריכין לו ימיו ושנותיו. תורה נק' יום. וזה הלימוד והתפלה, אף שאינו מכוון פירוש המלות רק שהם כלים להשראת הקב"ה. וזהו כמו בג' עולמות בי"ע, בריאה הוא מחשבה יצירה הוא דבור ועשי' הוא מעשה, ואצילות הוא רק אלקות. ומבואר בזהר שיש בג' עולמות הנ"ל מדור של קליפות כי זה לעומת זה¹⁰⁰⁵ כו'. וכן צריך גם כן האדם, אף שיש בו נפש הבהמית צריך שיהי' בו תורה ומצות להשראת השכינה. מחשבה ודיבור הוא תורה ותפלה, ומעשה זהו צדקה ציצית ותפילין, ובלבד שיהי' בהכשר, כמו בקדשי קדשים שהי' כ' אמות¹⁰⁰⁶, ואחר כך טעון גניזה, מחמת שהי' השראת אלקות, וצריך שיהי' גם כן בציצית ותפילין כדינא, ואם לאו פסולין וטעונין גניזה¹⁰⁰⁷.

ידוזהו אסור לעשות חפציו קודם שיתפלל¹⁰⁰⁸, לפי שהם נקראים חפציו, לפי שאין הקב"ה שורה בו אף אם הוא עושה לשם צדקה, שאי אפשר להמשיך קדושתו לעולם העשי' רק על ידי השתלשלות מעולם לעולם ממחשבה לדבור ולמעשה. וזהו נחת רוח להבורא ב"ה, כי בית שהוא מנוקה תמיד אין שם נחת, כמו שהיתה בביתו צואה וטינוף ועכשיו העבד מנקה אותו כו' וד"ל.

טואגרת ד
נחפשה¹⁰⁰⁹ דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'¹⁰¹⁰, ונשובה מדרכינו הרעים¹⁰¹¹, ביטול תורה שתלמוד תורה כנגד כולם¹⁰¹², ותפלה שהיא קבלת עול מלכות שמים.

טזוהנה למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה¹⁰¹³ כו', הרי קבלת עול מלכות שמים קודם אפילו לתורה ומצות. והוא המרומז בפסוק מנורת זהב כולה וגולה על ראשה¹⁰¹⁴, הוא ההתבוננות בקריאת שמע, שמע ישראל, להבין דבר מתוך דבר¹⁰¹⁵ ולהשכיל בעיני ראי' דבר הנולד מאין ליש, כמאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית¹⁰¹⁶, ואי לזאת הוא אחד ממש, אין עוד מלבדו¹⁰¹⁷ ממש, כולא קמי' כלא חשיב¹⁰¹⁸ ממש, רק החשך יכסה ארץ¹⁰¹⁹. ולעתיד לבא כתיב אשר עין בעין נראה כו' ועננך עומד עליהם¹⁰²⁰, פי' שלעתיד לבא יתגלה כבוד הוי', ואז יראו שההסתר הי' רק מחמת בחי' עננך המכסה עליו, הם המעכבים הרבים המסתירים על אור הוי' המהוה מאין כו'. וגם המעכבים נקראים עננך, כי ממך הכל¹⁰²¹, שגם ההסתר הוא ממנו ית', כמ"ש ומבלעדי אין אלקים¹⁰²² כו'.

יזואי לזאת יצעק מקירות הלב לצאת מהחשך הכפול ומכופל עכשיו בעקבות משיחא, כמ"ש ועקבותיך לא נודעו¹⁰²³ כו', להיות הוי' אליו יראה¹⁰²⁴, שהוא בחי' ראי' חושיית הנמשך לישראל מלמעלה, להיות נקלט אור הוי' בתוך תוכו עד שיהי' בכל לבי דרשתיך¹⁰²⁵. ועל ידי זה יבוא לבחי' ואהבת כו' בכל לבבך ובכל נפשך¹⁰²⁶ ממש, לבטל כל רצונותיו הזרות, וכנזכר באגה"ק¹⁰²⁷ ע"פ להשכילך בינה וכו'. וזהו בחי' ז' נרות המנורה, כי יש אהבה כמים ואהבה כרשפי אש¹⁰²⁸ וכו', שנים זיתים כו', הנה הזיתים צריכים כתישה וטחינה, הוא בחי' כובד ראש והכנעה, להכניע גשמיות וחומריות הגוף ולבטל רצונות זרות, כמארז"ל לעולם ירגיז אדם¹⁰²⁹ וכו'. והגם כי זהו דבר הקשה, יזכיר לו אשר יום לה' על כל גאה ורם¹⁰³⁰, אשר ישליך אדם כל חמדת העולם, ומאן דאמר שהקב"ה ותרן¹⁰³¹ כו', כי הכל נתון בערבון¹⁰³², ומבלעדי בחי' כתישה וטחינה וביטוש הגוף לא תפעול ההתבוננות בנפש לבוא מההעלם אל הגילוי להיות ואהבת כו'. וענין שנים זיתים הוא בחי' ימין ושמאל תפרוצי¹⁰³³, דהיינו בחי' ימין הוא אהבה ושמאל הוא היראה, להיות ירא חטא כירא מדבר המזיק ולברוח מן העבירה כבורח מן הארי, שלא למרות עיני כבודו ח"ו המבין ומאזין ומביט על כל מעשיו¹⁰³⁴, ואין דבר נעלם ממנו¹⁰³⁵, ואפילו שיחה קלה¹⁰³⁶, וכמארז"ל ודע שהכל לפי החשבון¹⁰³⁷. והצנתרות המריקים זהב¹⁰³⁸ הוא בחי' שמחה של מצוה, להיות שש ועלז בהוי'. וכל זה הוא קבלת עול מלכות שמים שקודם לתורה ומצות, כי הוא ראשית מחשבתו.

יחואי לזאת כל אשר נגע ה' בלבם¹⁰³⁹ ראוי להם לאמץ לבם בגבורים¹⁰⁴⁰, למען¹⁰⁴¹ מה שאנו מצווים ועומדים ומוזהרים מרבותינו נוחי נפש נ"ע לחוס על נפשותינו בענין התפלה, להאריך בתפלת השחר לא פחות משעה ומחצה עכ"פ¹⁰⁴², ולהתחיל כולם ביחד ובקול שמעורר הכונה¹⁰⁴³, ולא לשיח שיחה בטלה ולא להתהלך אנה ואנה¹⁰⁴⁴ ח"ו. ואחר כך בענין התורה, לעסוק בתורה ברבים וביחיד כל שעה שאפשר ממש לא יתן דממה ח"ו, וכלשון מארז"ל כל המקבל עליו עול תורה¹⁰⁴⁵, דפירוש עול לאפוקי ממה שיוכל למצוא קולות לומר שיצא ידי חובתו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית¹⁰⁴⁶, אבל באמת לא יצא ידי חובתו כשאפשר לו לעסוק כנ"ל, כי אלו דברים שאין להם שיעור¹⁰⁴⁷.

יטוהנה ארז"ל אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין¹⁰⁴⁸ כו', וכתיב הלא כה דברי כאש¹⁰⁴⁹, וכמו שהאש מפעפע את הברזל¹⁰⁵⁰ כך התורה משברת היצר הרע. ואם כן מאחר שיוצר האדם ועושהו מעיד לו שאין לך רפואה ותרופה אחרת לשבר היצר הרע רק התורה לבדה, אם כן המתחכם כנגדו לומר שיבטל ולא יסור אינו חס על נפשו ממש, וכמו ששמענו כמה דרושים טובים¹⁰⁵¹ מאד, שתורה ותפלה מקבלים דין מן דין. על כן הגם שבודאי עוסקים בתורה כו', אך לא נצרכה אלא להעדפה¹⁰⁵² וזהירות וזריזות בזה כו'. ואולי ירחם ה' עלינו לגאלינו, כי כל המקבל¹⁰⁵³ כו', ואי אתה בן חורין להבטל ממנה¹⁰⁵⁴, ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה¹⁰⁵⁵.

כאגרת ה
מודעת¹⁰⁵⁶ זאת בארץ¹⁰⁵⁷ זאת עצה היעוצה¹⁰⁵⁸, עצת ה' היא תקום, למעט רבות מחשבות אשר בלב איש¹⁰⁵⁹ המבלבלים תפלתו, כי ה' עוז לעמו יתן¹⁰⁶⁰, ובכח ה' יגבר איש¹⁰⁶¹ על המחשבות זרות, אם יתן עוז לאלקים¹⁰⁶² לאתר דלית ליה מגרמיה כלום¹⁰⁶³, וצדק לפניו יהלך¹⁰⁶⁴ וצדקה תציל ממות¹⁰⁶⁵, היא הסט"א אשר ממנה באות המחשבות זרות המפילים האדם, וכל נפילה היא מיתה¹⁰⁶⁶ ר"ל. ועל כן מי האיש הירא¹⁰⁶⁷ לנפשו, יתן לה' כופר נפשו¹⁰⁶⁸ חצי קט' או רבע קט' לקופת אה"ק תובב"א קודם התפלה, לפדות את נפשו זו תפלה¹⁰⁶⁹ משחת, לאור באור החיים¹⁰⁷⁰, לפתוח לו שערי תפלה, ולא יפגעו בו הדוחפים אותו לדחותו ולבלבלו במחשבות זרות, לבל יראה גאות ה' ולאסתכלא ביקרא דמלכא¹⁰⁷¹, כמ"ש אני בצדק אחזה פניך¹⁰⁷².

כאואך זה לעומת זה¹⁰⁷³ יש הבל אשר נעשה על הארץ¹⁰⁷⁴, הבל הבלים מלין דעלמא, ורעות רוח¹⁰⁷⁵, כתרגומו תבירו דרוחא¹⁰⁷⁶, כידוע ליודעים, כי ההבל מקיף וסובב והולך הרוח¹⁰⁷⁷, ונעשה מחיצה של ברזל המפסיק בין רוח האדם לאביו שבשמים¹⁰⁷⁸. ואי לזאת מעי מעי אוחילה¹⁰⁷⁹, להיות כל איש זהיר ונזהר ברוחו במאד מאד מלדבר דברי חול ומלין דעלמא לפחות שעה אחת קודם התפלה של שחרית¹⁰⁸⁰, וחצי שעה קודם תפלת מנחה. ובפרט מלעשות אגודות בחצר בית מקדש מעט ח"ו לא מיני' ולא מקצתי'¹⁰⁸¹.

כבוכל השומע לי אענדנו עטרה לראשי, כריע כאח לי¹⁰⁸², ומכלל הן¹⁰⁸³ כו'.

כגאגרת ו
בגזירות¹⁰⁸⁴ עירין פתגמין ומאמר קדישין שאלתין¹⁰⁸⁵ על נשמתין קדישין¹⁰⁸⁶, העומדים בתפלה ובתחנונים ערב ובקר וצהרים לפני המקום ברוך הוא וברוך שמו ביראתו ובאהבתו יתברך שמו, להיות מנענע כל הכחות והאברים ועצמות וגידין לעורר כח העליון ברוך הוא וברוך שמו, כמאמר אשר תמצא בכחך לעשות עשה¹⁰⁸⁷, וכמאמר הכתוב תנו עוז לאלקים¹⁰⁸⁸ ודרשו חז"ל ישראל מוסיפים כח בפמליא של מעלה¹⁰⁸⁹ על ידי האהבה ויראה שהם נקראים כנפיים¹⁰⁹⁰, ועל ידי כנפי תתאה מתעוררים כנפי מלאכים שרפים וחיות ואופני הקודש למעלה לומר שירות ותשבחות לאל עליון בורא שמים וארץ, וזה נק' עבודת האמת, כמארז"ל ע"פ ולעבדו¹⁰⁹¹ וכו' איזהו עבודה שבלב זה תפלה.

כדויש כמה צלותין¹⁰⁹², תפלה למשה, זה מוחא ולבא, לקשר וליחד בלב אחד ונפש חפיצה בלי פירוד מחשבות חוץ מחשבה זרה, ויש תפלה לדוד, כי מדריגות דוד הוא בחי' מלכות, מלך ישראל, ומלכות נקראת אדני בסוד אדני שפתי תפתח¹⁰⁹³ סוד דיבור, ויש תפלה לעני, זה בחי' מעשה התפעלות והתעוררות הנפש האלקית באברים וכו' כנ"ל.

כהומהאי טעמא מנענעים ישראל בתפלתם בכדי לעורר כנ"ל, דהיינו כח ואא"ס השורה באותיות. וזה אינו מצוי בשום אומה¹⁰⁹⁴ ולשון, כי עבודתם להבל ולריק, אין בהם כח וחיות להתפעל ולהתעורר תנועות האברים וכוחות, והם עומדים כאבן דומם, אעפ"כ עומדים בחרפת פנים בבית תפלתם.

כובכל¹⁰⁹⁵ מה מאוד ראוי כי אם להיות ליבוש ולפחד בבואו בבית הכנסת או בבית המדרש שהם נקראים מקדש מעט¹⁰⁹⁶, כמאמר הכתוב ומ(מ)קדשי תיראו¹⁰⁹⁷, ואחר כך ליכנס אל הקודש פנימה לירא ולפחד מאימת מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא לדבר מעת בואו עד צאתו שום דיבור בטל¹⁰⁹⁸, ובשעת התפלה אסור אפילו דיבור תורה¹⁰⁹⁹, דהיינו ללמוד, כי מצוה להתפלל ביחד, כמאמר הכתוב וברוב עם הדרת מלך¹¹⁰⁰ מלכו של עולם¹¹⁰¹, וכשצריך אחד לדבר צרכיו צריך לילך לחוץ.

כזואם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו¹¹⁰² בזה ובבא בגשמיות וברוחניות, ונזכה לביאת גואל המשיח במהרה בימינו אמן.

כחאגרת ז
ידוע¹¹⁰³ ומפורסם לכל גודל העונש המדבר דברים בטלים בבית המדרש בשעת התפילה, כמבואר בזה"ק¹¹⁰⁴ דאנהיג קלנא בתיקונא עילאה ואחוי פרודא ולית לי' חולקא וכו' ר"ל מהאי עונשא כו'. ואדמו"ר הזקן¹¹⁰⁵ נ"ע צעק אל תרעו רעים האהובים כו', ואל יעשה אדם [עצמו רשע] שעה אחת לפני המקום אשר בחר בה להקהל ולעמוד לפניו בשעה זו שהוא עת רצון לפניו לבוא אל מקדש מעט לפקוד לשכינת כבודו השוכן אתם כו', והמספר בצרכיו מראה בעצמו שאינו חפץ להתבונן ולראות בגילוי כבוד מלכותו ונעשה מרכבה טמאה כו'. וגם בנו אדמו"ר מהד"ב הזהיר באזהרות נוראות במכתבים¹¹⁰⁶, אשר כל הקטרוגים למעלה ולמטה בבני חיי ומזוני הכל בא מזה אשר כל איש לשונו התהלך בארץ¹¹⁰⁷ כו' בעת תפילות הציבור, ולא יקל(ה) בזה ח"ו כי באמת נוגע עד הנפש ועד בכלל ברו"ג.

כטעל כן התעוררו רבים להקהל ולעמוד על נפשם¹¹⁰⁸ יחד בשעה זו שהציבור מתפללים, שלא להשיח בבית המדרש שום דיבור מעת התחלת הש"ץ¹¹⁰⁹ הודו עד לאחר קדיש בתרא שאחר עלינו, ומי שצריך לדבר דבר הכרח מאד יצא לחוץ ידבר¹¹¹⁰, ומי שיעבור על זה אפילו פעם אחת יוקנס כפי עיני הגבאים, ומי שיעבור על זה ב' וג' פעמים הרי זה בכלל המחטיא את הרבים¹¹¹¹. ולשומעים יונעם ויזכו לרב טוב, ולמשוך עליהם הברכה ממקור הברכות אוא"ס.

לדברי המדבר...