Igros Kodesh Admur HaZaken·Igros Kodesh of the Alter Rebbe·Letter 20אגרות קודש אדמו״ר הזקן·אגרות-קודש אדמו"ר הזקן·אגרת כ

אאגרת כ
[לפני תקנ"ב?]

גאיתא¹³⁰⁸ בזה"ק שאהבה ויראה נק' גדפין¹³⁰⁹. הענין הוא, שזה בודאי אין סברא לומר שהאדם נברא לתכלית שיהי' לו אהבה ויראה, הגם שבאמת הוא העיקר, כי בודאי אפי' צדיק גדול אינו יכול להגיע¹³¹⁰ למדרגת האהבה ויראה שהי' בו קודם הבריאה, כי חומרו מעכב, וגם הבאתו לזה העולם הי' ללא צורך. אבל האמת יורה דרכו שבכאן הוא עולם המעשה¹³¹¹. ועכ"ז מעשה בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא¹³¹² וחשוב כמת, גלל כן נמשלו אהבה ויראה לגדפין שהן נושאין את הגוף, ובלעדם אי אפשר לפרוח, ועכ"ז הגוף עיקר¹³¹³. והראי' שאפי' בתענית דרבנן לא אמרינן שאם הוא חלוש ביותר שמותר לו לאכול בכדי שיהי' לו כח להתפלל או ללמוד בהתלהבות, מפני שכאן הוא עולם המעשה ולא ניתן לדחות לגבי אהבה ויראה.

דוהנה איתא בגמרא אמרו לרבן יוחנן בן זכאי¹³¹⁴ רבינו ברכנו¹³¹⁵ כו' כמורא בשר ודם וכו'. הענין שרבן יוחנן בן זכאי סובר דהנה יש אהבה ויראה, ויראה הוא בכדי לסור מרע, ואהבה הוא להגיע למדרגת ועשה טוב. וסובר רבן יוחנן בן זכאי שבודאי בענין האהבה צריך להעמיק, שכל מה שתגדל אליו האהבה תגדל העבודה בגודל הדקדוקים ובמסירת נפש, ולכן נקראת האהבה פולחנא דרחימותא¹³¹⁶. משא"כ בענין היראה, שהוא בכדי לסור מרע, אינו צריך להעמיק מאד כי די כמורא בשר ודם, כמ"ש בש"ע¹³¹⁷ איך שהמלך רואה אותו בכל עת ובודאי יבוש.

הוהנה כשבא איזה מחשבה לאדם, או שהתאוה תאוה, לא די שלא יעשה התאוה, כי זהו מגדר סור מרע לבד, רק צריך שיהפכנה ויעשנה טוב לאהוב את ה' ית'. וזהו מאן דמהפך מרירו למתקא¹³¹⁸ וחשוכא לנהורא.

ווהנה הדרך לקנות האהבה הוא ע"י הדעת¹³¹⁹, והוא להתבונן תמיד ביקר תפארת גדולתו. והנה אף שבודאי ממילא יהי' לו יראת הרוממות גם כן, אעפי"כ בשביל יראה לבד אין צריך לחזור אחריה, כי אפי' ביראה זוטרתי די¹³²⁰.

זובזה יבאר מה שלכאורה קשה על מצות ואהבת¹³²¹, כי הנה האהבה מתנוצצת מעצמו, ואין צריך ציווי על זה, או שאינו מועיל הציווי. אך הענין הוא שבודאי מחוייבים אנחנו לאהוב את ה' ית' מחמת הטובות שקדמו לו, אך שאנחנו בגדר השכחה, כמ"ש ותשכח אל מחוללך¹³²². גלל כן צוה הש"י ואהבת, שזכור תזכור תמיד טובת הבורא בכדי לאהבה אותו.

חומפני זה נכתב הציווי לאהבה את ה' במשנה תורה¹³²³, ובד' ספרים הראשונים לא נזכר כלל, כי שם דיבר עם אותם אנשים שהם בעצמם ראו את מעשי ה' כי נורא הוא, ואינו מהצורך להזהירם, אבל במשנה תורה הי' דור אחרון¹³²⁴ ביניהם, אשר לא ראו¹³²⁵ רק מפי השמועה, לכך הוצרך להזהירם.

טוהנה זה בודאי אין סברא לומר שהאדם יתבונן בגדולתו ית' בכדי שיגיע למדרגת האהבה, כי זהו פניה, והאהבה חוזרת אל עצמו, וכמ"ש בכל קראנו אליו¹³²⁶, אליו ולא למדותיו¹³²⁷, וארז"ל ג"כ כל הרודף אחר הכבוד¹³²⁸ וכו', כי זהו הכבוד האמיתי. אבל הדרך הנכון לכל חפץ לעבוד את ה', להתבונן תמיד ביקר תפארת גדולתו של מלך מלכי המלכים בכדי שיהי' לו להש"י לנחת. ומלכותא דרקיע כמלכותא דארעא¹³²⁹, כי דרך המלך בהראותו את עושר כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו, כל מה שמשבחים ומפארים את כבוד עשרו גדולתו הוא לו לנחת.

יוהנה איתא בזהר שקודם התפלה יוצא כרוז בכל העולמות צאינה וראינה¹³³⁰ בנות ציון במלך שלמה, שכל מי שרוצה לראות יבא ויראה בכבודו ית'. והנה מדאורייתא אינו מחויב לומר רק קריאת שמע¹³³¹, וחכמים הוסיפו פסוקי דזמרה, וממילא כל מה שבפסוקי דזמרה מרומז במלת אחד שבקריאת שמע, כי כל פסוקי דזמרה הוא הכנה לקריאת שמע, לכן אם לא כיון במלת אחד שבקריאת שמע¹³³² צריך לחזור, כי זהו תכלית המבוקש, משא"כ בפסוקי דזמרה.

יאוהנה ארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו¹³³³ כו'. והענין הוא כך, דהנה למעלה יש אורות, ופי' לשון זריחה כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום¹³³⁴, ודבר המאיר ובא נק' מאור כמ"ש והיו למאורות וכו'. ועד"ז אין לך עשב כו' שהמאור זורח עליו ובזה אומר לו גדל, כי כל עלול משתוקק לסיבתו. והנה יש גבוה על גבוה¹³³⁵ וגבוהים עליהם, המאור חוזר להיות ניאור מהמאור שעליו למעלה, וכן לעילא לעילא עד א"ס ב"ה, וזהו נקרא השתלשלות העולמות, וכן בכל הדברים שבזה העולם דשרשם למעלה.

יבוהנה במקום השמש בודאי יש שם אור¹³³⁶ גם כן, אך שהוא בטל במציאות, ועד"ז אצל א"ס ב"ה. ולכן נקרא הי' הוה ויהי', כי באמת אצלו אין שום שינוי, כי לא נראים כלל העולמות כי בטלים במציאות. וז"ב¹³³⁷ מה שאיתא בכהאריז"ל¹³³⁸ כי בעליות העולמות נשאר המקום פנוי, כי לכאורה יפלא בעיני בשר, כי הלא הש"י מקומו של עולם. ולפד"א א"ש¹³³⁹, כי הנה [...] עלי' זו עלי' שכליי' היא, וכיון שעלה בשכלו למעלה נתבטל בסיבתו. והבן מאד.

יגוהנה בפסוקי דזמרה מספר ביקרא דמלכא, ובודאי מאליו יתנוצץ אור האהבה ברצוא ושוב, אף שלא ירגיש. ובהגיע לקריאת שמע, הנה ארז"ל שצריך לכוין שהש"י יחיד בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם¹³⁴⁰, נמצא שממשיך אלקות בעולם, וממילא שאינו רואה את עצמו לכלום, כי בטל בסיבתו. ובזה מרומז כאן המסירות נפש, אפילו כל העבירות שאמרו מדינא יעבר ואל יהרג¹³⁴¹, כיון שנתבטל בסיבתו הוא מפקיר את עצמו. ולכן ארז"ל לעולם ירגיז¹³⁴² אדם וכו' נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע, כי האיך ימצא מקום ליצה"ר להתאות תאוה, כי הלא בטל בסיבתו ואינו חפץ לעצמו כלום, וממילא כיון שהוא בטל בסיבתו, והמחשבה חוזרת ונעה תמיד, ממילא כיון שהוא דבוק בו ית' חוזרת המחשבה לחשוב דברי אלקים בתורתו ית'. ולכן אחרי זה ואהבת, כי ממילא נמשך האהבה במסירות נפש, כיון שאינו מחשיב עצמו, ואחר כך ודברת בם וכו'. וזהו אלו ואלו דא"ח¹³⁴³, כי הם ז"ל בדביקותם ובהתייחדם לאל עליון, שבה מחשבתם לחשוב מחשבת של אלקים חיים, והן הן דבריו ומחשבתו ית'.

ידוכל מה שיעשה האדם יהי' הכל רק אליו ית', כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותינו¹³⁴⁴. ובשעה שמתעטף בציצית ותפילין יכוין¹³⁴⁵ שהוא מדמה בזה אליו ית', כי הקב"ה מניח תפילין¹³⁴⁶ וכדומה. וכשירצה לעשות דבר חוץ, כגון משא ומתן ומלאכה, ידמה בדעתו שהוא הולך בדרך, וצריך להתפלל מקודם תפלת הדרך מתוך דביקות. וזהו וכשאתה יוצא בדרך¹³⁴⁷ המלך בקונך וצא. ובזה מדמה עצמו גם כן להבורא ית' כמ"ש ששת ימים תעשה מלאכתך כי ששת¹³⁴⁸ כו'. ובאכילה יכוין ע"פ פשוט לקבל כח¹³⁴⁹ לעבוד את ה' ית'. וזהו בכל דרכיך דעהו¹³⁵⁰.

טועד כאן מה שאני זוכר מה שאמר לי הרב, ואפשר הפכתי הסדר גם כן.

יזוהנה הקשיתי להרב שי' על מה שפירש לעיל בדברי רבן יוחנן בן זכאי, ממ"ש בזהר אית יראה¹³⁵¹ וכו' דאיהי עקרא כו', משמע שכל היראות הם כאין נגד יראת הרוממות, וצריך האדם לחזור אחריה.

יחוהשיב לי כבוד הרב שי' במכתב ידו קדש וז"ל.

כמ"ש מעלתו ממ"[ש] הזה"ק אין ענינו לכאן, דהתם מיירי ביראת העונש¹³⁵², אבל אני אמרתי שגם ביראת הרוממות¹³⁵³ יש בחי' ק[טנות] כמורא בשר ודם, בושה מרבים וכן שלימים¹³⁵⁴ המביטים בו, ואף שמתבונן כמ"ש בזה"ק¹³⁵⁵ דאיהו רב ושליט כו', אעפ"כ לפעמים יראה בחינת קטנות לבד.

כאוביאור הענין באריכות הוא על דרך זה. הנה קבלתי, וכך כ' בזהר¹³⁵⁶, שיראת הרוממות נק' תרעא לעאלא גו מהימנותא, כמ"ש זה השער לה'¹³⁵⁷ כו', פתחו לי שערי צדק¹³⁵⁸ כו', בזאת יבא אהרן¹³⁵⁹ וכו'. ומי שהגיע לתכליתה ואינו מהלך יותר נקרא עומד בשער ולא נכנס לפנים, והיא מדרגת מלאכים הנק' עומדים¹³⁶⁰, ועל כן אינו נקרא עבודה בשלימות.

כבועל כן איתא בזהר שאין עבודה בשלימות כי אם פולחנא דרחימותא¹³⁶¹, דעל ידי האהבה הולך האדם ממדרגה למדרגה, ונק' מהלך לפני ה'¹³⁶². וגם בחוש הגשמי נראה כן, שכשתפול אימתה ופחד על האדם עומד במקומו ולא יוכל להלך כלל, ועל כן גם בעבודת ה' כשהאדם מהלך ממדרגה למדרגה לפני ה' באהבתו הנאמנה, דהיינו מאהבה זוטא לאהבה רבה, אזי כשמתגלית אהבה רבה במוחו ולבו, מסתתרת יראת הרוממות הגדולה שהיתה בהתגלות תחלה במוחו ולבו.

כגשכן הוא דרך ה' ועבודתו האמיתית, שאי אפשר ליכנס להיכל המלך כי אם דרך שער המלך שהיא יראת הרוממות בבחי' גדלות כפי השגתו ודעתו את ה', ויראה זו היא ממלאת את כל מוחו ולבו כפי כחו בהתגלות במוחו ולבו. ואחר כך כשנכנס להיכל ה' באהבה רבה, אזי האהבה ממלאה מוחו ולבו בבחי' גדלות בהתגלות במוחו ולבו, והיראה בבחי' גדלות מסתתרת, ולא נגלה ממנה רק בחי' קטנות בהתגלות, אבל באתכסיא היא בשלימותה במוחו ולבו בבחי' גדלות כמקדם, ואדרבא ביתר שאת ויתר עז¹³⁶³, כנודע שכל דבר שבקדושה כלול זה מזה, ואין בהם קיצוץ ופירוד ח"ו, רק שזה בהעלם וזה בגילוי. וע"ז נאמר אברהם אוהבי¹³⁶⁴ ופחד יצחק¹³⁶⁵ וד"ל. ועד"ז הוא תמיד בבחי' רצוא ושוב כל שעת העבודה.

כדוהנה כל זה בשעת עבודה שבלב זו¹³⁶⁶ תפלה¹³⁶⁷, בדורותינו אלה דלאו כל מוחא סביל דא¹³⁶⁸ להיות באהבה ויראה בבחי' גדלות כל היום כולו, שעל זה ארז"ל הלואי יתפלל אדם כל היום כולו¹³⁶⁹, כי אם מתי מספר מהצדיקים הגדולים הידועים לי. וכך שמעתי בפירוש, כי זו מדת כל אדם¹³⁷⁰, להיות באהבה ויראה בבחי' קטנות כל היום כולו, וזוהי הכנה רבה להגיע לבחי' גדלות בשעת התפלה.

כהאך בזאת נאות לו¹³⁷¹, לכל חפץ לעבוד את ה' באמת, אין אמת אלא תורה¹³⁷², ובתורתו יהגה יומם ולילה¹³⁷³, אזי צריך להשאיר לו רשימו מבחי' גדלות שבשעת התפלה בכל היום כולו, דהיינו שכל היום בתחלת עסקו בתורה¹³⁷⁴, וגם באמצע לימודו כמעט בכל שעה, וכל המרבה הרי זה משובח¹³⁷⁵, צריך לחזור ולהביא בלבו אהבה רבה בבחי' גדלות, שהי' לו בשעת התפלה, כשיחזור ויתבונן בדברים המעוררים אותה, שהתבונן בהם בשעת התפלה.

כוואף שבודאי לא יכול להשיגה כל כך כמו שהשיגה בשעת התפלה שהיא עת רצון, אעפי"כ מועלת חזרה זו, שיחזור ויביא בלבו ציור האהבה מבחי' גדלות, הנק' רשימו¹³⁷⁶, כדי שעי"ז יכול למסור נפשו בפועל על התורה ועל המצות, דהיינו לכוף יצרו המונעו מקיום התורה על ידי מסירת נפשו לה', לדבקה בו בציור אהבה רבה שמביא בלבו כשחוזר ומתבונן בדברים המעוררים אותה, שהתבונן בהם בשעת התפלה, ועוררו לו אז בשעת התפלה אהבה רבה בבחי' גדלות לפי השגתו ויכלתו, וחזרה זו נק' רשימו מבחי' גדלות, והיא מוכרחת במאד מאד באהבה דוקא [ב]כל עת ובכל שעה.

כזאבל ביראה אינה מוכרחת כל כך בכל עת ובכל שעה, אף שבודאי המרבה הרי זה משובח, מכל מקום מאחר שחזרה זו אינה יראה האמיתית בבחי' גדלות, דלאו כל מוחא סביל דא להיות בבחי' גדלות כל היום כולו, כי אם בבחי' קטנות, דהיינו כמורא בשר ודם. אף שההתבוננות היא בבחי' גדלות, אעפי"כ היראה אינה אלא בבחי' קטנות, שזה יכול כל אדם להשיג כל היום, ועל זה נאמר השמר לך פן תשכח¹³⁷⁷ כו'.

כחעל כן מי שאינו יכול להשיג בבחי' גדלות כל היום באמת, אין חובה ואין הכרח כל כך שבכל עת ובכל שעה יביא בלבו ציור יראת הרוממות בבחי' גדלות, שמחמת שיראה זו אינה אמיתית אצלו עכשיו, אלא ציור בעלמא מהיראה שהיתה לו בשעת התפלה, שהיא שעת עבודה שבלב בדור הזה. משא"כ באהבה, שהציור מאהבה רבה מבחי' גדלות שמצייר האדם במוחו ולבו, עם דברים המעוררים ומולידים אותה, שחוזר ומתבונן בהם, מוכרחים במאד מאד בכל עת ובכל שעה ממש, כדי למסור נפשו לה' על קיום התורה והמצות בקום ועשה, שאי אפשר כלל למסור נפשו בפועל ממש על ידי אהבה בבחי' קטנות, ככתוב במקצת ספרי מוסר¹³⁷⁸, על ידי זכרון חסדי ה' ונפלאותיו עם כל אדם¹³⁷⁹, שזה וכיוצא בזה אינו מועיל למסור נפשו בפועל ממש. אבל היראה, אף בבחי' קטנות מועלת להיות סור מרע.

כטובבחי' גדלות בשעת עבודה שבלב, אי אפשר כלל בלעדה בשום אופן בעולם, כדכתיב זה השער לה' וכו'. אבל הרשימו מבחי' גדלות שלא בשעת עבודה, מאחר שאינו אלא ציור בעלמא ולא אמיתי אצל סתם בני אדם, אם כן מי שאין לו שעת הכושר להביא בלבו ומוחו שתי הרשימות כאחת, דהיינו הרשימו מבחי' גדלות אהבה ויראה, מי נדחה מפני מי, בודאי של אהבה קודמת ומוכרחת במאד מאד שבלעדה אי אפשר לקיים תורה ומצות אפילו שעה אחת, משא"כ בשל יראה.

לועל זה הבאתי דרך אסמכתא ממאמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו. אבל לא עלה על דעתי ח"ו לירד לסוף דעת והשגת גדולים חקרי לב¹³⁸⁰, כי בודאי הם וכיוצא בהם מהתנאים ואמוראים זכו לבחי' מוחין דגדלות כל היום כולו, כאשר שמעתי בפירוש שראשי הישיבות שבימי התנאים והאמוראים היו ממשיכים יראה על כל הישיבה כולה, וכ"מ בהדיא בגמרא.