Chabad Library · The Alter Rebbe
Igros Kodesh Admur HaZaken·
אאגרת לו
[תקנ"ג]
[תקנ"ג]
באד"ש2196 כמשפט לאוהבי שמו2197, אל המתנדבים2198 בעם2199 לעשות צדקת ה'2200 עם ארצו הקדושה, לתת מדי שנה בשנה2201 חוק הקצוב מעות אה"ק תוב"ב
גאברך הטוב והמטיב2202 על שמועה טובה תדשן עצם2203 ומאור עינים ישמח לב, כאשר האירו אל עבר פני2204 מכתבים רבים ממקומות רבים בקול תודע2205, להודיעני ולבשרני אשר כל אנ"ש קיימו וקבלו2206 באהבה רבה וחבה יתירה לסלק מעות אה"ק תובב"א מדי שבת בשבתו2207 או מדי חודש2208 בחדשו2209, ואמינא ישר חילא לפעלא טבא, היטיבה ד' לטובים2210 בכל מילי דמיטב2211 מנפש ועד בשר2212, וכאשר יקר דבר ד' בעיניהם כן תיקר נפשם בעיני ד'2213 להצילם מכל צרה2214 אכי"ר.
דאך אל איזהו מקומן2215 אשר עדיין לא קיימו וקבלו ככה, אליהם תטוף מלתי2216 ותזל כטל אמרתי2217, לזרז לזריזים2218 ולחזק ידים רפות2219, במתן דמים2220 מעות אה"ק מדי שבת בשבתו ולפחות מדי חדש בחדשו מערכו הקצוב לערך שנה, וכל כסף הקדשים2221 אשר עולה על לב איש2222 להתנדב בלי נדר לפרנסת אחינו יושבי אה"ק מדי שנה בשנה.
הכי הנה מלבד הידוע לכל גודל מעלת הזריזות בכל המצות, הנאמר ונשנה2223 בדברי רז"ל לעולם יקדים אדם לדבר מצוה2224 כו', וזריזותי' דאברהם2225 אבינו ע"ה היא העומדת לעד לנו ולבנינו עד עולם2226. כי העקדה2227 עצמה אינה נחשבה כל כך לנסיון גדול2228 לערך מעלת אברהם אבינו ע"ה, בשגם כי ה' דיבר בו קח נא את בנך2229 כו'2230, והרי כמה וכמה קדושים שמסרו נפשם על קדושת השם2231 גם כי לא דיבר ה' בם2232, רק שאברהם אבינו ע"ה עשה זאת בזריזות נפלאה, להראות שמחתו2233 וחפצו למלאות רצון קונו ולעשות נחת רוח2234 ליוצרו. וממנו למדו2235 רז"ל מעלת הזריזות לקיים בכל המצות בכלל, ובפרט מעשה הצדקה העולה על כולנה2236, המגינה2237 ומצלה2238 בפירותיה בעוה"ז2239 מכל מיני פורעניות המתרגשות2240, כדכתיב וצדקה תציל ממות2241, וכל שכן משאר מיני יסורים הקלים ממות, כל שכן שטוב לנו גם בעוה"ז2242 להקדימה בכל מה דאפשר, שהרי אדם נידון בכל יום2243.
ואך2244 גם זאת מצאנו ראינו2245 בעבודת הצדקה, מעלה פרטיות2246 גדולה ונפלאה אין ערוך אליה2247, להיות מעשה הצדקה2248 נעשית בפעמים רבות2249, וכל המרבה הרי זה משובח2250, ולא בפעם אחת ובבת אחת, הגם כי הסך הכל הוא אחד, כמבואר ברמב"ם ז"ל בפירוש המשנה2251 ששנו חכמים ז"ל והכל לפי רוב המעשה.
זוהנה מלבד כי הרמב"ם ז"ל פירש וביאר היטב כי טעמו ונימוקו עמו2252 כדי לזכך הנפש על ידי רבוי המעשה, הנה מקרא מלא דיבר הכתוב2253 פעולת צדקה לחיים2254, דהיינו שפעולתה וסגולתה להמשיך חיים עליונים מחיי החיים א"ס ב"ה לארץ החיים היא שכינת עוזינו, שעליה נאמר ואתה מחיה את כולם2255, והיא סוכת דוד הנופלת2256 עד עפר, וכמארז"ל גלו לאדום שכינה עמהם2257 כו', כי באתערותא דלתתא2258 להחיות רוח שפלים2259 דלית ליה מגרמיה כלום2260 אתערותא דלעילא, ובפרט2261 בהתנדב עם2262 להחיות יושבי ארץ החיים ממש וד"ל2263. וכל משכיל על דבר2264 גדול ונפלא כזה ימצא טוב טעם ודעת2265 כמה גדולים דברי חכמים2266 ז"ל שאמרו הכל לפי רוב המעשה2267, דהיינו מעשה הצדקה הנעשה בפעמים רבות להמשיך חיים עליונים ליחד2268 יחוד עליון פעמים רבות. והיינו נמי כעין מ"ש הרמב"ם ז"ל לזכך הנפש2269, כנודע מזה"ק דשכינה נקראת נפש2270, כי היא חיינו ונפשנו, וכתיב כי שחה לעפר נפשנו2271, ולכן ארז"ל גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה2272 להקימה מעפר2273 מעט מעט עד כי יבוא שילה2274.
חואחר הדברים והאמת האלה2275 אהו' אחיי וריעי גושו חושו עושו2276 אהדדי, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק2277 ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלקינו2278 אשר באה"ק, לדרוש שלומם וטובתם2279 בכל לב ונפש2280, מאוד מאוד הוכפלה בקשתי כפולה ומכופלה2281 שלא להשליך דברי אחרי גיוום2282 ח"ו, ויהיו נא לרצון אמרי פי2283 המבקש, אוהב נפשם דורש שלומם מלב ונפש חפצה2284.